את לומדת טעמים? קשה לך לזכור את הלחן או את הטעמים עצמם?

אני לומדת במכללה ויש איזה מרצה - שחושב שכולם יודעים ומבינים איך זה הולך..

וגם ששואלים אותו-ואומרים לו לא הבנתי..הוא כזה: זה פשוט זה פשוט עוד מעט תבינו..

ואין,וזה פשוט סינית!!! ועכשיו הוא נתן איזה עבודה-עם משקל גדול-

ופשוט אין לי כוח להתחיל לשבור ת'ראש שוב..

מי שלמד טעמים בכיתה א, ב, ג - זוכר גם את המנגינה, גם את השמות, וגם את הפיסוק שלהם..

מלכים, שרים וכו'..

איזה מורות היו לי |מתמוגג|

בעזהי"ת.

פזר גדוווווללל... |מפזם|

אני זוכרת את זה עוד מהברמצווה של אחי!

דברי איתי!!!

גם אני לומדת את זה..( מי יודע-אולי אנחנו לומדות באותו מקום )

וזה היה סינית!!! חח והמורה בכלל..

בנים-מעריצות אתכם!!!

קורס

במה זה עוזר..אבל העיקר שזה נגמר בסוף הסמסטר

בלחן מרוקאי?? 

אם כבר אז הכי יפה...

כ-ל החברות שלי מחוייבות לקחת בבר אילן יהדות, ורק באוניברסיטרא אחרא שאליה אני שייכת הזיקה לאיסלם יותר גדולה מזו שליהדות.. אין לי שום קורס יהדות. קנאה.

בעזהי"ת.

יש להם אחלה מואזין... |מתענג| זה אחד הייתרונות בלגור בשומרון

ועוד המכוערות האלה עם הטעם הנההדר בנעליים מתיישבות בקומונה מקדימה וכל הלוח מוסתר ע"י וילונות צבעוניים בצורת ראשים?  והמכוערים עוד יותר שמדברים כל השיעור ונשמעים כמו מחבלים קטנים? תענוג אלה..

בעזהי"ת.

באיזשהו שלב של החיים רציתי ללמוד באוניברסיטה העברית, וזה דיי נפל בגלל כל הערבים שם...

[טוב, זו לא הסיבה היחידה, ואני לא נוטה לקבל החלטות בגלל הייצורים הנבזים האלה יימח שמם ]

לא, ניסוח לא טוב. זכותם לא הולך פה טוב.. בכל אופן מה שטוב בללמוד איתם זה שאני מרגישה מה זה חכמה ונבונה!! ואני לא כזאאאאאת מבריקה בד"כ..זה פשוט הם ה..מאותגרים 

אבל בעיני הירידה הזאת לשנאה אישית 'המכוערות האלה' ו'הוילונות' גורמת לך להראות עוד הרבה יותר גרוע.

הלכה היא שעשו שונא ליעקב, גם אני רוצה שהם יעופו מהארץ הזאת, אני יודעת שהם שונאים אותנו (כעם לפחות) וגם אני לא נהנית להיות חברה של אנשים שבסופו של דבר הם האויבים שלי-

ועדיין, למדו איתי בכיתה ערביות יפות, חכמות, טובות לב, נעימות. לדבר עליהן ככה זה למסך את הבעיה האמיתית מאחורי הרבה מילים לא נכונות וחבל.

היא באה בטוב הפעם, זה בסדר...

אני למשל שומר את גזענותי החשוכה (והנכונה... ) לפורומים אחרים...

(זה מזכיר לי בדיחות של איזה רב ששמעתי שיעור שלו פעם- על הערבים שהזבובים נושאים להם את החופה, כי כל כך מסריח שם ועוד כהנה וכהנה.

לא משמאלניות יתר, הגחכה שלהם הופכת אותם לאויבים יותר מסוכנים ואותנו לטיפשים.)

אני לא חסיד של הסגנון הזה. אבל המציאות היא שגם ערבי יכול להיות סימפטי,

וזה גורר לעתים למציאויות לא נעימות (תשאלו ב"יד לאחים").

יש עניין לבטא סלידה מאויב, בטח כשהברירה השניה היא פיתוח סימפטיה כלפיו,

מציאות צינית שיותר מדי מתגשמת למולנו.

ראשית, הבנות והבנים הערבים שלצערי נגזר עליי לחלוק עמם את הכיתה אכן לא נראים משהו, ובעלי טעם ממש לא משהו בביגוד והנעלה. אם לדעתך יש על מה להתווכח- זה כנראה עניין של טעם וריח.

לרגע איני ממזערת את הבעיה בכך שאני נותנת לה שמות לעג, להיפך, העניין כ"כ עמוק שיכול ומשפיע על החיצוניות. ממש כמו שכשמכירים מישהו לעומק ומגלים את יופיו הפנימי הוא ממש נראה בעינינו נאה יותר? אז ההיפך.

אני כל כך מעדיפה לחוש את הסלידה מאשר את שמץ החיבה. וזו,דעתי.

לא תורם בכלום, וכמו שאמרתי- מבזה אותך (או את המתייחס באופן כזה) במידה מסויימת.

לא יודעת לגבי הערבים בכיתה שלך,

איתי עובדת בחורה ערביה, יפהפיה, עם טעם מעולה בבגדים, חכמה ומוצלחת.

והיא לא היחידה שאני מכירה שעונה על התיאור הזה.

אני עדיין רואה בה אויב, או פוטנציאל לכזה, אבל אני מכירה גם בזה שכאדם יחיד היא בסדר גמור (ויותר מזה).

חלק מהדברים זה לומר עליהם שהם טובים ושהם יפים.. בקיצור לא לספר בשבחם..

אבל לומר:

"ריבונו של עולם, אילו ערבים יפים בראת!"

בפשטות דברי השולחן ערוך, יהיה מותר...

אלמלא הייתי מנסה להדגים משהו.

לא תחנם גם לא אומר לדבר בקונטרה.

ומעבר לזה- אפשר לא להדגיש את זה, אפשר לא לדבר בשבחם, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה ש-מה לעשות- יש ערבים יפים.

לא מתווכחים על: מהי המציאות - האם ישנם ערבים יפים או לא -

או על: האם להתכחש למציאות.

אלא: האם להשתמש בסגנון של גנאי, ע"מ ליצור ריחוק.

אין לי איך להסביר כמה ההפך ממצחיק היו הבדיחות ההן בשיעור ששמעתי (שהיו בסגנון ההוא וגרוע ממנו)

ממש תחושה שהרב מבזה את עצמו.

וזה לא רק עניין טרמינולוגי.

במה להשתפר בדרך הצגה, ברגישות לקהל.

מזדהה עם הרגש של הסלידה מ"בדיחות סרחון".

אף פעם לא אבין מה כ"כ משעשע בזה...

זה הצורה שבה אתה מסתכל על מציאות או מציג את המציאות.

אני מניחה שתסכים איתי שאפילו ההבדל בין התנתקות לגירוש הוא לא רק טרמינולוגי, וזה (אמנם להבדיל) משמעותי עוד יותר בעיני.

(התנתקות יוצא לי לומר לא מעט, לא בגלל שאני לא חושבת שזה היה גירוש, אלא בגלל הקונטקסט החברתי שבו אני נמצאת, או בגלל הרגל מהתקשורת... פה מדובר בסיפור שלם. לא במילה)

כדי שממש ירגישו ככה. יצרב בתודעה.

אם כי אולי יתכן אפקט הפוך: שדווקא אלמנט ההפתעה, כשמגלים

לפתע שיש ערבי סימפטי, יכול דווקא לגרום מהפך.

"היי, הפתעה נחמדה, הם ממש לא כאלה גרועים כמו שאומרים..."

אולי ראיה, מכך ש"יד לאחים" מטפלים גם במקרים ממגזרים

שאצלם זה מאוד מקובל להציג ערבי בצורה כזאת.

לא יודע - שאלה למחנכים בעיקר...

אכן, מסכים לגמרי.

למה לדבר מסביב כל הזמן?

אפשר וצריך לומר בגלוי (והלוואי שהייתי עושה את זה יותר וביותר כח) זוהי הארץ שלנו, אנחנו לא רוצים אתכם פה.

תחשוב אתה על האפקט רגע:

משפט כזה- כל הערבים מכוערים ומגעילים- אפשר לומר רק בפורום של ערוץ שבע הרי. אי אפשר לומר אותו באוניברסיטה. הוא משפיע על המושפעים.

ולמה? כי הוא לא רציני ולא נכון. ערבים מסוג מסויים יכולים להגעיל אותי בדיוק באותה צורה שבה יהודי מלוכלך ומסריח יכול להגעיל אותי. אבל ערבי נאה ונקי ונעים לא מגעיל אותי.

אני יודעת וזה משהו שצריך לדבר אותו- שהוא גם גוי וגם אויב ואין לי מה לחפש איתו או איתה.

וזה לא מעורר זלזול, זה אמיתי ואפשר לומר את זה גם.

זאת בדיוק הכוונה - לשכנע עוד יותר את המשוכנעים בלאו הכי.

גם רעיון שצרוב בתודעה עדיין צריך משנה חיזוק.

סתם כך - כשזה נשאר רק ברמת רעיון פשוט - אין לי עסק עם

אויבים - זה לא בהכרח מספיק יציב לעמוד מול רגשות שעשויים

להתפתח כלפי אדם שמעורר סימפטיה.

(ואני עדיין לא מתלהב מלקרוא "מכוערים", "מטונפים" וכו'.)

בכל מקרה - נחמד לראות איזה דיון מכונן התפתח, מהתנסחות

אגבית בשרשור פריקה בפורום פצל"ש...

השכלה אקדמית גבוהה לערביות- זה דבר ציוני ממעלה ראשונה! למה? כי ככל שההשכלה של אישה עולה- ככה מספר הילדים שלה- פוחת. (אגב- הסטטיסטיקה הזו לא נכונה- אצל בנות ישראל הצדיקות בה! )

כבר קונן הרב כהנא הי"ד על תופעת חברי הכנסת הערביים, שאת השכלתם

באוניברסיטה העברית מימננו מכיסינו הציוניים...

מואזין לשבת חתן?

בעזהי"ת.

והכי יפה של הבוקר!!!

הם צורחים שם "עדיף לקום לתפילה מאשר לישון עוד קצת"... [או משהו כזה ]

לא רוחנית, כל כך טכנית עד כדי כך שהיא מוזילה את רמת הקורסים ולדעתי- פוגעת, הרבה מאשר עושה טוב

לא מעורר קנאה במיוחד. לפעמים דווקא מכעיס..

את קטשופ אוסם או שיותר נכון להגיד אווווווווווווווווסם חחח עם מלעיל\מלרע\אוזני שור\זקיף קטן?

ואיי אם זאת את-אז את פשוט קרועה!!

הצלחה של העתקה מהלוח..

כן,זו אני..

איך אומרים אצלנו... ח-ז-ר-ו-ת!!

יש מה לשפר במנגינה אבל בהחלט עוזר.

הכל מפרויקט ויבינו במקרא בויקיטקסט- http://he.wikisource.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90

שמות הטעמים-

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D

מנגינות הטעמים (אשכנזי)-

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/0/0e/Taamim_Torah_SuperJew.ogg

ראשון של בראשית-

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/5a/Bereshit-1_hi_%28Asael%29.ogg

וטעמי המקרא בויקפדיה-

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90

עוד משהו?

אבל אני צריכה לדעת את השמות של הסימנים-נגיד יש זקיף קטן\גדול לדעת איך נראה-ואיך לדעת לקרוא שרואים אותו,כנ"ל על קרני השור וכל האלה..

אז יאלה חברים מי רוצה ללמוד פרשת לך לך?

http://www.bar-mitzva.com/kriot.asp

תודה רבה רבה רבה!!

באמת בגיל כזה כבר יותר קשה לזכור...

אבל תנסי לקחת את הטעמים בתור מנגינה...

תראי בעצמך שעם הזמן(הרבה זמן...) את תוכלי להתחיל להשלים את הטעמים בעצמך

הטעמים זה מין תבניות שחוזרות על עצמם בהרבה מאוד מקרים...

בהצלחה!

אני הבת היחידה בעולם שלא למדה טעמי מקרא?

כי משתמע פה שזה הכי שגרתי..

אני גם מעולם לא למדתי...

אצלנו הקורסי חובה הם על תרבות יפן והאיסלם. ממש מרתק.

אולי אם תפני אליהם באישי הם יספקו את סקרנותך

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.