את רוב שנות התיכון העברתי עם אותו חבר, הייתי בטוחה שנתחתן,
והפרידה שברה אותי והכאיבה לי שלמרות שהיום אני נשואה באושר ב"ה לבעל ומקסים ואמא לתינוקת מדהימה
עדיין יש לי צלקות, שריטות ומכאובים מהקשר הכל כך יפה שהיה לי כביכול ושנגמר נורא.
אני לא אוהבת את אותו אחד, גם לא שונאת אותו, חוסר רגש שהשגתי בעמל רב את האדישות הזאת.
אבל עדיין זה צלק בי הרבה צלקות ויש לי טראומה מהקשר הזה במובן מסויים,
למרות שעם השנים זה הולך ופוחת ב"ה.
אל תכניסי את עצמך לקשר שסביר להניח שלא יוביל לחתונה
, אלא אם את שמיניסטית שלא רוצה לעשות שירות, אבל זה לא נשמע ככה,
לדעתי את בשישית, גג שביעית וזה עוד מוקדם לחתונה.
קל מאוד ליפול בנגיעה קשות ולגרום לעצמך לצלקות בנפש בזמן שאת בטוחה "בלאו הכי אנחנו מתחתנים..."
העצה שלי, אם הוא חשוב לך,
תשבי ברצינות עם עצמך בצורה בוגרת,
ותחשבי מה את מחפשת בבן אדם שאת מתחתנת איתו,
כאילו שאת עכשיו בת 19-18 ומחפשת את הזיווג שלך.
תקחי את זה ברצינות. לא בתור קשר רגעי לכיף ולהרגשת ההתאהבות הילדותית,
כי זה מה שקיים אצלך עכשיו.
אם את לא מצליחה כניראה שאת לא מספיק בוגרת בשביל זה וכדאי לומר שלום עם אופציה לניפגש עוד שנתיים-שלוש. יכול לקרות שתתבגרי, תעצבי את האישיות שלך ותשתני,
עד שעוד שנתיים-שלוש תגידי לעצמך "איך יכולתי להיות חברה שלו פעם? הוא כל כך לא מתאים לי"
אם את מצליחה לחשוב ברצינות ולעשות לעצמך רשימה מסודרת עם דף ועט,
על מה את רוצה מהאיש שיהיה בעז"ה בעלך ואם הוא עונה על זה, בלי לרמות את עצמך,
אז לדעתי כדאי שבהחלטה משותפת תשמרו את הקשר על אש קטנה מאוד כדי שלא יכבה לגמרי,
תחליטו על מינון נמוך מאוד,נניח פעם בחודש פגישה, פעם בשבועיים טלפון. ותעמדו בזה! ואל תעברו על ייחוד!!! תמיד באור , ביום ובחוץ במקום הומה אדם, נניח במרכז העיר או בקניון...
ואם תשארו ביחד עד שתגיעי לגיל שזה מתאים לך, מבחינת האופי שתפתחי בשנים האלה שהן כל כך משמעויות ומשתנים בהן הרבה, ותתחתנו, גם אם זה כרוך בלוותר על שירות. (אני מאוד מאוד בעד שירות , אבל יש אסונות שצריך למנוע .) וזה לא לכתכילה בכלל, כי יכול להיות שאם תיפרדו אחרי קשר ארוך, גם אם לא עברתם על איסור נגיעה את תהיי שבורה נפשית. סיכוי רציני שזה יקרה כי בשנים האלה משתנים ממש.
וזה רק אם הוא ממש חשוב לך ויקר לך ואת יודעת שיש סיכוי שאת מפסידה את בעלך לעתיד. רק אם את מצליחה לראות בו את האדם שתקימי איתו בית. אם לא, קבלי ביטול.
אם לא, תלמדי לבגרויות, תצאי עם חברות, תתנדבי באיזו עמותה ו/או תתדריכי ותמלאי לך את הזמן בדברים כיפיים וערכיים ותקחי את הזמן עד למתי שבאמת תרצי להתחתן.
לפי דעתי שזו דעה מאוד רווחת, חבר יכול להיות משהו לא שלילי, רק אם יש סיכוי סביר שתתחתני איתו.
חבר לכיף, חבר לפרפרים בבטן ולהעביר ת'זמן בהתאהבות, שהיא ממש לא אהבה וקצרה היריעה מלהרחיב על ההבדל, אם תרצי אתן לך קישורים לעמודים באינטרנט שמדברים על זה...
חבר לכיף זה מתכון לצרות ובעיות איומות.
תשארי איתו רק אם את מצליחה לראות בו את בעלך לעתיד..ותיזהרו.
בהצלחה.
אנחנו בקשר טוב וכיף לי עם זה ואני יודעת שיש בזה בעיה קטנטנה