ואסביר- כשאנחנו נמצאים בקשר כזה קשה לנו לראות את הרע שיכול לצאת ממנו.

אם אותו אחד ייפרד ממך את יודעת  איזה כאב לב יהיה לך?

את יודעת שאפשר להגיע לידי יאוש ואפילו מחשבות על התאבדות מדבר כזה?

ובלי קשר- גם אם תישארו ביחד- ההתבגרות זה הזמן שלי לבנות את עצמי בלעדיו!

הרבה פעמים כשאנחנו נמצאים עם מישהו שאנחנו אוהבים אנחנו מתכווננים לפיו בלי לשים לב.

אני אישית חושבת שאין שום צורך בחברה מעורבת אני חושבת שצריך נפרד אבל גם צריך לדעת מה לשדר.

לי ביישוב שידרו שלא! אם תדברי עם בן יבוא מלאך מהשמיים ויהרוג אותך! (לא ככה אבל העיקרון)

זאת גישה שאני שונאת, זאת גישה הרסנית במיוחד והרבה מצרותי נגרמו (גם) בגללה.

גם לי יש חברה כזאת אבל זה ממש תלוי במה משדרים.

אני חושבת שלא לבקש מבן להעביר משהו או לא לבקש משהו טכני זה ממש מוגזם.

מוזמנת בשמחה לאישי כי יש לי המון לומר על דברים כאלה רק שקשה לי קצת.

ולא,אני לא בא בקטע של"אסור!אסור!אסור" דווקא..נושא ארוך ומסובך..באישי

אגב בני כמה אתם?

בגיל ההתבגרות אלא למטרת נישואין,ובגיל צעיר לא יודעים מה זה ורק מפנטזים וכו'.לא סתם חז"ל נתנו לזה הלכות שונות  ודימויים מענינים,כי רגש אי אפשר לשלוט בו, ואם בדורנו היו מקיימים חצי מההלכות האלו המצב היה טוב בכל הנושא הזה

זה לא אומר שצריך לנהוג בהיפך אהבת ישראל, כמו כאלו קיצונים שאם בת שואלת אליהם שאלה הם לא עונים, אבל קשר בגיל צעיר זה לא עושה טוב לאף אחד. 

שמעי,תכלס,יש תקטע הכללי שאותו בטח חפרת וחפרת-שזה מזיק בנישואין-כי את כבר "משופשפת"...

אבל תנסי לעצור שנייה,תחשבי רגע,את וחבר שלך(מן הסתם מדברים כל היום...)האם יכול להיות שאת באיזשהוא מקום עושה עליו רושם???אני מניח שכן,וזה טבעי.יכול להיות שאת אפילו לא מודעת לכך.

את התרגלת לדבר איתו ולשתף אותו ובטח יש לך טון מסויים וסגנון דיבור שבו את פונה אליו...אני בטוח שיש בניכם כימיה,וצחוקים ופתיחות...אבל את לא מתאימה את עצמך אליו?והוא אלייך?גם בד''כ אחד יותר דוס מהשני,אחד יותר רגיש מהשני...זה שני חלקים,אבל זה שני חלקים שעוד לא התפתחו מספיק כדי לדעת אם הם משלימים אחד את השני...וחבל שתתפתחי בהתאם לחבר המתוק והמקסים שלך.

גם תנסי רגע לחשוב,מה זה חברות?מה הצעד שהפך אתכם לחברים?תמיד יש תהליך לפני שזה קורה...מי יזם,איך התחלתם?זה פרטים חשובים בשביל לדעת.דיברתי פה באופן כללי,אבל אשמח באישי לשמוע יותר פרטים וכך גם אוכל לכוון יותר.

לסיכום:אני חושב שחברות זה דבר נורא נחמד וכיף,אבל בהסתכלות קדימה ואחורה בד''כ מבינים שזה לא היה נחוץ...

ושאלה קטנה...:זה קצת נראה שאת מסכימה עם האולפנה שלך ועם הכללים של החברה ואת כאילו מנסה לנחם את עצמך שזה עושה לך טוב...אם את מסכימה עם האולפנה וחושבת שזו הדרך,תעשי צעד בוגר ותסיימי את החברות הזאת למרות ההרגשה הטובה שהמתוק הזה עושה לך...

מצטער על החפירה.. ; ) מוזמנת לאישי.

פרנקלל...

אם הקשר הוא לפחות עכשיו טוב איך אתה חושב שאפשר להפסיק ת'קשר ברגע אחד?

אם אתה מרגיש שזה האמת שלך וזאת הדרך שלך למה להפסיק?

לפי דעתי לא יודעת אם צריך חבר אבל לדבר עם בנים לפי דעתי זאת לא כ"כ בעיה..מה עדיף,לגדול בסביבה ששומרת עלייך כל הזמן שלא תדברי עם בנים כי זה לא צנוע ואז אחרי שגדלים קצת כל בן שעובר לידך את מתרגשת ומדברת עליו שעות כי מה לעשות זה הבן היחיד בערך שאת "מכירה"...

אבל אני מאמין שכתבו לך עזבי תחתכי לא כדי לך..

אז אני אומר לך שזה חרטה [אני לא מזלזל באפחד אבל זה המצב-זה חרטה!]
אין עם זה שום בעיה...!!
אבל עיצה קטנה ממני,תשמרי נגיעה!
לא בגלל הלכה ולא בגלל כל הדבר הזה של שוחק ת'רגש....

פשוט בגלל שסתם לא כדי לך,לא יודע למה,אבל זה הרס לי את כל הקשר שהיה לי עם חברה שלי שהייתי איתה שנה (+ / -) ואני לא בטוח אבל אני חושב שמה שגרם לפרידה שלנו זה הקטע שנגענו אחד בשני חופשי...

זאת דעתנו (ויש סיכוי שגם דעת ההלכה אבל אני לא רוצה להכניס הלכה כל כך כרגע).

יכול להיות שמבחינה הלכתית אפשר למצוא היתר ואני יודעת על כאלה שהתירו חברים בתנאים מסוימים (רבנים שהתירו)

אבל מבחינה נפשית!

גיל ההתבגרות זה לא הזמן!

זה כל כך הורס, כל כך לא נכון, כל כך כואב....

לבנות את עצמך ביחד עפם עוד מישהו זה מתאים לנישואין וממש לא לגיל ההתבגרות!

איך אתה ככה יכול לבוא ולהגיד "זה חרטה! תישארי איתו"???

זה כל כך לא נכון ויכול לגרום לה נזק!

וכדאי לך לקרוא תגובות כי כתבו גם נימוקים ואם אתה כל כך רוצה אעתיק את תגובתי לפה.

"א. את חושבת שהקשר הזה טוב לך

ואסביר- כשאנחנו נמצאים בקשר כזה קשה לנו לראות את הרע שיכול לצאת ממנו.

אם אותו אחד ייפרד ממך את יודעת  איזה כאב לב יהיה לך?

את יודעת שאפשר להגיע לידי יאוש ואפילו מחשבות על התאבדות מדבר כזה?

ובלי קשר- גם אם תישארו ביחד- ההתבגרות זה הזמן שלי לבנות את עצמי בלעדיו!

הרבה פעמים כשאנחנו נמצאים עם מישהו שאנחנו אוהבים אנחנו מתכווננים לפיו בלי לשים לב.

אני אישית חושבת שאין שום צורך בחברה מעורבת אני חושבת שצריך נפרד אבל גם צריך לדעת מה לשדר.

לי ביישוב שידרו שלא! אם תדברי עם בן יבוא מלאך מהשמיים ויהרוג אותך! (לא ככה אבל העיקרון)

זאת גישה שאני שונאת, זאת גישה הרסנית במיוחד והרבה מצרותי נגרמו (גם) בגללה.

גם לי יש חברה כזאת אבל זה ממש תלוי במה משדרים.

אני חושבת שלא לבקש מבן להעביר משהו או לא לבקש משהו טכני זה ממש מוגזם."

תקרא ואז תגיב.

זה העניין,שהקשר עטוף בעטיפה יפה...אני יכול להעיד מניסיון,שחברה זה הדבר הכי כיף בעולם,פשוט לשתף אותה,לבטא את האהבה אליה..וכשזה הדדי...בכלל...אבל,קשר זה לא משהו שנשאר בקו ישר.

זה מתחיל,עולה ועולה פה ושם יש קצת כעסים,תקלות...ואז שוב פעם כיף ונחמד...ובד''כ בסוף זה מתפרק.

ונכון,זה נתן לי משהו,הניסיון הזה בחברות...אבל הלוואי שלא הייתי נכנס לזה.

שמרנו נגיעה,אבל נפלנו כמה פעמים...אני מסתכל לאחור ואומר-וואו,על המתוקה הזאת שאני באמת אוהב,ביזבזתי זמן לעצמי,והקפצתי את החשבון של הפלאפון...תמיד בחברות מגיע שלב שאתה אומר-מיציתי...זה גיל של שינויים,תתני לעצמך להתפתח.

אם הגעת למצב שאת שואלת את עצמך ומבקשת ממנו עצה,באמת תצאי מזה.כי הרי מתישהו את בטוח תצאי מזה...(אלא אם כן תתחתנו...,וקשה לי להאמין שזה יקרה...)קיצווור את יכולה להחליט לסחוב עוד,אבל את גם יכולה לחתוך את זה,לתת לעצמך נשימה,חופשיות...בהתחלה זה יהיה קשה,המחשבות עליו יציפו את המוח...אבל עוברים גם את זה.

אבל אני מסכימה איתך שצריך להיות סוג של חיכוך בין המינים.

כן, יש גברים בעולם יש נשים בעולם ואנחנו צריכים ללמוד להסתדר אחד עם השני. 

צריך קודם כל ללמוד איך להסתדר אחת עם השני בני אותו המין...

וכשמגיע שמן השידוכים אז מתחילים גם עם המין השני .

ודוקא מי שמתחילה בגיל הזה יש לה קשר יותר חזק.

יש לכל בן אדם נר של אהבה ,נר יחיד .

כאשר את אוהבת מישהו הלהבה פוחתת כי את נותנת לו מהאהבה.

וזה גם מאוד הגיוני שכשתצתרכי להתחתן את תזכרי באהבות הקודמות שלך וזה ישפיע...

זה אסור וזהו.

אני ממש מבינה שזה קשה..(לכן לא הולכים לבני עקיבא מעורב..)

זה ממש קשה לעמוד בניסיון..

הבנות שלא מדברות תכני לא רוצות להיכשל..

מי אמר שצריך קשר מינימלי..

ברמב"ם כתוב אפילו לא להגיד שלום..

(שזה באמת מוגזם.)

אם לא שיכנע אותך ההסבר תסמסי לרב אבינר או תקראי ספרים שלו.

בהצלחה!

וקוראים לזה:

חתונה!

לפני זה זה לא דבר טוב בכלל!

חח

למעוניינת- דברי איתי באישי.

יש לי כ"כ הרבה מה להגיד לך..

מנסיון כואב.

מוזמנת(:

 את רוב שנות התיכון העברתי עם אותו חבר, הייתי בטוחה שנתחתן,

והפרידה שברה אותי והכאיבה לי שלמרות שהיום אני נשואה באושר ב"ה לבעל ומקסים ואמא לתינוקת מדהימה

עדיין יש לי צלקות, שריטות ומכאובים מהקשר הכל כך יפה שהיה לי כביכול ושנגמר נורא.

אני לא אוהבת את אותו אחד, גם לא שונאת אותו, חוסר רגש שהשגתי בעמל רב את האדישות הזאת.

אבל עדיין זה צלק בי הרבה צלקות ויש לי טראומה מהקשר הזה במובן מסויים,

למרות שעם השנים זה הולך ופוחת ב"ה.

אל תכניסי את עצמך לקשר שסביר להניח שלא יוביל לחתונה

, אלא אם את שמיניסטית שלא רוצה לעשות שירות, אבל זה לא נשמע ככה,

לדעתי את בשישית, גג שביעית וזה עוד מוקדם לחתונה.

קל מאוד ליפול בנגיעה קשות ולגרום לעצמך לצלקות בנפש בזמן שאת בטוחה "בלאו הכי אנחנו מתחתנים..."

העצה שלי, אם הוא חשוב לך,

תשבי ברצינות עם עצמך בצורה בוגרת,

ותחשבי מה את מחפשת בבן אדם שאת מתחתנת איתו,

כאילו שאת עכשיו בת 19-18 ומחפשת את הזיווג שלך.

תקחי את זה ברצינות. לא בתור קשר רגעי לכיף ולהרגשת ההתאהבות הילדותית,

כי זה מה שקיים אצלך עכשיו.

אם את לא מצליחה כניראה שאת לא מספיק בוגרת בשביל זה וכדאי לומר שלום עם אופציה לניפגש עוד שנתיים-שלוש. יכול לקרות שתתבגרי, תעצבי את האישיות שלך ותשתני,

עד שעוד שנתיים-שלוש תגידי לעצמך "איך יכולתי להיות חברה שלו פעם? הוא כל כך לא מתאים לי"

אם את מצליחה לחשוב ברצינות ולעשות לעצמך רשימה מסודרת עם דף ועט,

על מה את רוצה מהאיש שיהיה בעז"ה בעלך ואם הוא עונה על זה, בלי לרמות את עצמך,

 אז לדעתי כדאי שבהחלטה משותפת תשמרו את הקשר על אש קטנה מאוד כדי שלא יכבה לגמרי,

תחליטו על מינון נמוך מאוד,נניח פעם בחודש פגישה, פעם בשבועיים טלפון. ותעמדו בזה! ואל תעברו על ייחוד!!! תמיד באור , ביום ובחוץ במקום הומה אדם, נניח במרכז העיר או בקניון...

ואם תשארו ביחד עד שתגיעי לגיל שזה מתאים לך, מבחינת האופי שתפתחי בשנים האלה שהן כל כך משמעויות ומשתנים בהן הרבה, ותתחתנו, גם אם זה כרוך בלוותר על שירות. (אני מאוד מאוד בעד שירות , אבל יש אסונות שצריך למנוע .) וזה לא לכתכילה בכלל, כי יכול להיות שאם תיפרדו אחרי קשר ארוך, גם אם לא עברתם על איסור נגיעה את תהיי שבורה נפשית. סיכוי רציני שזה יקרה כי בשנים האלה משתנים ממש.

וזה רק אם הוא ממש חשוב לך ויקר לך ואת יודעת שיש סיכוי שאת מפסידה את בעלך לעתיד. רק אם את מצליחה לראות בו את האדם שתקימי איתו בית. אם לא, קבלי ביטול.

אם לא, תלמדי לבגרויות, תצאי עם חברות,  תתנדבי באיזו עמותה ו/או תתדריכי  ותמלאי לך את הזמן בדברים כיפיים וערכיים ותקחי את הזמן עד למתי שבאמת תרצי להתחתן.

לפי דעתי שזו דעה מאוד רווחת, חבר יכול להיות משהו לא שלילי, רק אם יש סיכוי סביר שתתחתני איתו.

חבר לכיף, חבר לפרפרים בבטן ולהעביר ת'זמן בהתאהבות, שהיא ממש לא אהבה וקצרה היריעה מלהרחיב על ההבדל, אם תרצי אתן לך קישורים לעמודים באינטרנט שמדברים על זה...

חבר לכיף זה מתכון לצרות ובעיות איומות.

תשארי איתו רק אם את מצליחה לראות בו את בעלך לעתיד..ותיזהרו.

בהצלחה.

אבל אני לא מבין משהו--לפעמים אנשים מספרים שהם יצאו עם מישי רציני ואז היא/הוא החליטו פתאום

שהם לא רוצים רוצים להתחתן וניתקו את הקשר, וגם זה שובר אותם נפשית.. וכל מיני דברים כאלה..

וזה משאיר צלקות! אז מה עושים במצב כזה? מתחתנים עם הראשונה שאני פוגש?!?!?

כן אפשר בגיל הזה לדעת מה היא רוצה מבעלה ואפילו להיות מוכנים לחתונה

הסיבה שאנשים לא מוכנים לחתונה היום בגיל 13 והמון פעמים אפילו 18 זה בגלל שמגדלים אותם בהנחה שהם יתחתנו בגיל 20+

אם היו מחנכים אותם לחתונה מגיל צעיר יותר אז הם היו מוכנים מוקדם יותר

אני בערך מגיל 14 ידעתי שאני רוצה להתחתן עד גיל 18 היום אני בן 17 ומרגיש מוכן

<צ>

אם אתה מעוניין בכך שאחד מהרבנים במרכז וכיו"ב יחתן אותך - דבר איתי באישי, נסדר לך מישהו...

היי..הממ..למי שלא יודע- כן, יש לי נסיון בתחום הנ"ל.

ומתוך זה אני אומרת- עדי, (ADI1990)- כל מילה!ממש כלמילה!

אם זה לא למטרות נישואים, אז לעזוב! פשוט לעזוב!

וגם אם זה כן- חייבים להיות מודעים, באופן שכל הזמן מזכירים לעצמכם, עד כמה חשוב להישמר בנגיעה ובייחוד. מכירה יותר מדי זוגות של צדיקים אמיתיים, שהיו חברים לפני החתונה ונפלו..רק קצת, באמת..אבל זה פגע בהם, בקדושה של הקשר שלהם. ועכשיו, כשהם כבר נשואים-הם מצטערים על זה שלא יכלו לחכות עוד קצת ו"להתאפק".

אבל, יש לי הסתייגות קטנה.

כי הרבה פעמים, יעידו בנות רבות- קשר עם בן, זה לא אותו הדבר כמו לדבר עם חברה. לפעמים יש דברים שהבן מבין יותר טוב, מקשיב יותר טוב. וזה נעים וממש נחמד. לפעמים יש בנות שזה לא בא אצלן ממקום של "באלי חבר", אלא ממש צורך אמיתי ודחוף באדם קרוב שיגונן עליהן ויעזור. לגיטימי. השאלה היא מה עושים במצב כזה, כי לפי מה שידוע לי- דווקה קשר שמגיע ממקום כזה של "זקוקה ונותן" הוא עלול להיות קטלני ולהיגמר ממש בצורה לא בריאה.

ואני גם חושבת שיש אנשים שמוכנים מוקדם מאוד לחתונה. אבל לדעתי זה עניין של אשיות ופנימיות, וממש לא של חינוך. זו דעתי.

ואגב, מי שמעוניין לדבר על הנושא או משו..אז בכייף במסר"ש..אשמח לענות בכנות מהנסיון הפרטי שלי.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...