אני לא זוכרת בדיוק איך זה הולך, אבל זה מסביר שפעם, כשעמ"י היו בגלות אז כולם עסקו בעיקר ברוח, בתורה, במעשים טובים ובמצוות, אבל כשהגענו לא"י, שהיא מקור הרוח, פתאום עמ"י התחיל להתעסק יותר בחומר, ואז באיזה שהוא שלב זה יתאזן, כי לא יכול להיות חומר בלי רוח, ולא להיפך.

(זה של הרב קוק, בספר אורות, אבל קראתי את זה ב"ניצוצות", שזה תמצית של כל מני דברים שהוא כתב, אם אני אמצא את זה אני אשתדל להביא..)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....