בס"ד
יותר גדול מזה אפילו-
קודם כל נתחיל מזה- כל שיר, באשר הוא, יש לו משמעות. עד כמה שהוא מפגר\אידוטי\דפוק\חסר תכלית לחלוטין... יש לו משמעות!- ואני אומרת את זה בתור אחת שכותבת שירים. כן, לשיר של ג'סטין ביבר- "הילדה הלטינית שלי" או "ביבי, ביבי....אוווווווווווווווווווווווו"- יש לו משמעות- עד כמה שזה מפגר. וכן, גם לשיר "את אחלה חמודה" יש משמעות.
א-ב-ל-
לנו, הקוראים, אלה שלא כתבו את השיר הזה אין שום משמעות, אין שום קשר אלינו, הוא לא נוגע אלינו, והוא לא צריך לעניין אותנו ולתת לנו משמעות, כי אנחנו לא כתבנו אותו.
בגלל זה הוא "מפגר"- כי לנו, הוא לא אומר כלום, בשבילנו- לשיר הזה אין כל משמעות, ערך, ותכלית.
לאותו זמר, זמרת, משורר, משוררת- השיר הזה, רצף המילים האלה- אומר הרבה.
יש הרבה שירים שאני משתגעת. אין שום קשר בין המילים. (לדוגמא- "שב, ילד, שב. אני אומר לך שב. יש לי אישה, זאת האמא שלך, ניסע, ניסע, ניסע. אולי נגיע עד מחר"- מה?!!!!!!!- מה לעזאזל הזמר חשב לעצמו?!). לי, לאריאל, השיר הזה לא אומר כלום. אני חושבת לעצמי שהבן אדם לא למד להרכיב משפטים בכיתה א'. אבל לאותו זמר- השיר הזה, אומר כ"כ הרבה, יש לו משמעות עצומה.
אותו דבר על שירים שנכתבו עלי. יש מישהו שכתב עלי שיר, שאני קראתי אותו, אני בכיתי, כי לכל מילה, לכל מילה, הייתה משמעות. חברה שלי קראה אותו, ואמרה שהוא סתם מדכא, ולא נותן שום דבר. - לא כי היא רעה, לא כי היא לא מבינה בשירים, לא כי יש לה טעם שונה משלי- כי לה, המילים לא אומרות כלום, הן לא נוגעות בה, הן לא מסמלות שום דבר בעבורה.
פעם כבר היה שרשור על השירים "של ימינו" וכבר אמרתי את דעתי בנידון, לכן אני אחזור בקצרה-
אנחנו דור רכלן, שרודף לשון הרע. נקודה. לא יעזור מה תגידו. זה מה שאנחנו. לכן, שאנחנו הולכים בשבת לבית כנסת, אנחנו, אפילו בראש, חושבים ככה:
"אשרי יושבי ביתך...יאאא...איזה שמלה מהממת לבשה היום טובה'לה...עוד יהללוך סלע...ואבוי!!!!ציפי- נעליים יפות- אבל שמלה אדומה, ונעלים ירוקות ו2 צמות?! מה היא חשבה לעצמה?! אשרי העם שככה לו...מי החזן?! מה זה?! מתחלף לו הקול? מה הוא מתבגר? מה זה הדבר הזה?! "- וככה ניראת אפילו התפילה שלנו 
בגלל זה - המשוררים, כותבים מה שבא להם, אבל במקום להשאר במגירה את הדברים האישיים והפנימיים שלהם- הם מוצאים הכל החוצה- למה? כי זה מה שמעניין את הדור!!!! רכילות!!!! "בשמלה אדומה ו2 צמות" "השמלה מדריד" - זה מה שמעניין? זה מה שיכתבו, זה מה שישירו, זה מה שנשמע. אין אפס.
למה זה מעניין אותי שהתגרשת ואתה מרגיש "חופשי ומאושר"? למה זה מעניין אותי החברה שלך בגדת בך? שנפרדת מחברה שלך? שהאקסית לשעבר שלך, "מאוהבת ומתחתנת עם מישהו אבדי", שיש מישהי שהולכת בעקבים ואתה שורק לה? שאין לך אותה? שהאוהב היקר שלך- לא השאיר לך שום זיכרון, שיהיה לך, בלילה קר? שאין לך אהבה קטנה לתת לו? שחברה שלך חושבת שאתה אשם? שאין לך אהבה? שנגמר לך מושג האהבה? ש-כמה עוד אפשר לקרוא למה שיש בנינו אהבה? - למה זה מעניין אתם חושבים?
אוהו!!! כמה שזה מעניין! כי אם זה לא היה מעניין, לא היה לזה אחוזי צפיות ושמיעות כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ גבוהה!!!
זה אומר שאני לא שומעת את השירים האלה, לא בהכרח. את רוב השירים שהבאתי פה זה שירים שאני אוהבת ושומעת, למה? כי אני אוהבת אותם, כי בעיני יש להם משמעות.
כל אדם יכול לקחת את השיר לאן שהוא רוצה. בסמנריון הדרכה, כל אחת הייתה צריכה לקחת שיר ולהגיד למה היא מתחברת אליו. אחת המדריכות, לקחה שיר שהיא לא הכירה, וקראה רק את 2 הבתים הראשונים. את השיר כל שאר המדריכות הכירו, וידעו מה כוונות הזמר, היא לא הכירה אותו ולכן התחברה אל המקום שלה. היא לקחה את זה למקום יפה ממש. הקשר שלה עם הקב"ה. אבל היא אמרה מראש שהיא לא מכירה את השיר ולא קראה את כולו. הרכזת ביקשה ממנה שתקרא את השיר כולו. היא נתקעה במשפט- "שלא תתני אותו לגבר שיאהב אותך..."- אופס, לא, זה לא קשור לקב"ה, לא ניראה לי לפחות - כל שיר אפשר לקחת לאן שרוצים. כוונת המשורר היתה בכלל על אהבה בין גבר לאישה, ואילו היא, אותה מדריכה, לקחה אותו לאהבה שלה לבין הקב"ה.
מה אפשר לעשות? מה אנחנו צריכים לעשות? - שהשירים האלה לא יענינו אותנו. ובואו נודה באשמה- זה מעניין אותנו. אנחנו אוהבים שירים כי אנחנו מתחברים אליהם- כי הם נותנים לנו איזה שהיא משמעות, גם בתת מודע. אנחנו לא באמת יודעים מה המשמעות שעומדת מאחורי השיר, אנחנו מנחשים אותה.
יש פתגם שאומר ש"אדם שומע ומבין מה שהוא רוצה לשמוע ולהבין"- וזה כ"כ נכון. אנחנו מבינים מהשיר את מה שאנחנו רוצים להבין, אנחנו מחפשים את המילים שיגעו בנו בשיר ואנחנו מחפשים את הקשר של השיר בחיים שלנו.
כל אחד לוקח את השיר במשמעות שונה. לדוגמא את השיר "החופש קורא לי"- הייתי בטוחה שהוא משהו אחד עד שאמרו לי שהזמר התגרש, ובגלל זה הוא כתב אותו. לעעעע...את רצינית? כן, אני רצינית. הוא "חופשי ומאושר" מזה שהוא התגרש. ולי- "החופש קורא לי מכל הכבישים" זה החופש הגדול.
מה נעשה עם זה? בואו ניצור דור שלשון הרע לא מעניין אותו, שהרכילות זה "פאסה" בשבילו, שהצהובונים- לא מרגשים אותו, שמשטרת האופנה- מיושן מדי בשבילו- זה מה שצריך לעשות.
ועד אז, תוך כדי, שכל אחד יבין את משמעות השירים בדרך שלו, אנחנו לא אוהבים את כל השירים... שנכתוב שירים, ונשיר אותם- שהם לא קשורים לחבר- חברה. לא בכזה בולט.
שבוע טוב
