שאלה יראו סבבה לעומתם, וכלכך גרועים, שלא יתקבלו בחברה האנושית ויאירו את פניהם של אלה ששמעו בעבר שירים כמו ששיראל. הביאה. |אופטימי|

ואין לי למה אני יודעת מנסיון שמ-שי ודרור אין לי למה לצפות.

מי שכן אז לא לדבר

שירים מפגרים הם לא רק חילוניים, עובדה השיר הזה....

ומי שלא מכיר מומלץ לא לשמוע

הפסקתי באמצע... גועל נפש. מילא לשמוע שירי אהבה, אם הם כנים עוד אפשר להסתדר עם זה, אבל כזאת רדידות?! מסכימה איתך שיש כאן בעיה...

רוב שירי האהבה זה ככה..

עוד שיר לדוג: "כבר מיציתי הכל,כסף ואלכהול.עכשיו רוצה אליך".

קודם כסף,אלכהול. ורק אחרי שמיציתי - רוצה אותך.

וכולם שרים את זה ב C ההתלהבות. כי זה 'זורם',זה 'אחלה' זה הכל.

כל היום מדברים של פמיניזים,ותסתכלו על השירים שלנו.

זאת האהבה שאנחנו רוצים ?!

ועוד מי שלא שומע את השירים האלה,הוא סתם 'חנן'.

זה פשוט בעיה בצורת הסתכלות שלנו על שירים 'קלילים',שירים 'שמחים' כביכול.

ובאמת צריך לראות איך פועלים עם זה..

זתומרת,עצוב כמה שזה מפגר...!

בס"ד

יותר גדול מזה אפילו-

קודם כל נתחיל מזה- כל שיר, באשר הוא, יש לו משמעות. עד כמה שהוא מפגר\אידוטי\דפוק\חסר תכלית לחלוטין... יש לו משמעות!- ואני אומרת את זה בתור אחת שכותבת שירים. כן, לשיר של ג'סטין ביבר- "הילדה הלטינית שלי" או "ביבי, ביבי....אוווווווווווווווווווווווו"- יש לו משמעות- עד כמה שזה מפגר. וכן, גם לשיר "את אחלה חמודה" יש משמעות.

א-ב-ל-

לנו, הקוראים, אלה שלא כתבו את השיר הזה אין שום משמעות, אין שום קשר אלינו, הוא לא נוגע אלינו, והוא לא צריך לעניין אותנו ולתת לנו משמעות, כי אנחנו לא כתבנו אותו.

בגלל זה הוא "מפגר"- כי לנו, הוא לא אומר כלום, בשבילנו- לשיר הזה אין כל משמעות, ערך, ותכלית.

לאותו זמר, זמרת, משורר, משוררת- השיר הזה, רצף המילים האלה- אומר הרבה.

יש הרבה שירים שאני משתגעת. אין שום קשר בין המילים. (לדוגמא- "שב, ילד, שב. אני אומר לך שב. יש לי אישה, זאת האמא שלך, ניסע, ניסע, ניסע. אולי נגיע עד מחר"- מה?!!!!!!!- מה לעזאזל הזמר חשב לעצמו?!). לי, לאריאל, השיר הזה לא אומר כלום. אני חושבת לעצמי שהבן אדם לא למד להרכיב משפטים בכיתה א'. אבל לאותו זמר- השיר הזה, אומר כ"כ הרבה, יש לו משמעות עצומה.

אותו דבר על שירים שנכתבו עלי. יש מישהו שכתב עלי שיר, שאני קראתי אותו, אני בכיתי, כי לכל מילה, לכל מילה, הייתה משמעות. חברה שלי קראה אותו, ואמרה שהוא סתם מדכא, ולא נותן שום דבר. - לא כי היא רעה, לא כי היא לא מבינה בשירים, לא כי יש לה טעם שונה משלי- כי לה, המילים לא אומרות כלום, הן לא נוגעות בה, הן לא מסמלות שום דבר בעבורה.

פעם כבר היה שרשור על השירים "של ימינו" וכבר אמרתי את דעתי בנידון, לכן אני אחזור בקצרה-

אנחנו דור רכלן, שרודף לשון הרע. נקודה. לא יעזור מה תגידו. זה מה שאנחנו. לכן, שאנחנו הולכים בשבת לבית כנסת, אנחנו, אפילו בראש, חושבים ככה:

"אשרי יושבי ביתך...יאאא...איזה שמלה מהממת לבשה היום טובה'לה...עוד יהללוך סלע...ואבוי!!!!ציפי- נעליים יפות- אבל שמלה אדומה, ונעלים ירוקות ו2 צמות?! מה היא חשבה לעצמה?! אשרי העם שככה לו...מי החזן?! מה זה?! מתחלף לו הקול? מה הוא מתבגר? מה זה הדבר הזה?! "- וככה ניראת אפילו התפילה שלנו  

בגלל זה - המשוררים, כותבים מה שבא להם, אבל במקום להשאר במגירה את הדברים האישיים והפנימיים שלהם- הם מוצאים הכל החוצה- למה? כי זה מה שמעניין את הדור!!!! רכילות!!!! "בשמלה אדומה ו2 צמות" "השמלה מדריד" - זה מה שמעניין? זה מה שיכתבו, זה מה שישירו, זה מה שנשמע. אין אפס.

למה זה מעניין אותי שהתגרשת ואתה מרגיש "חופשי ומאושר"? למה זה מעניין אותי החברה שלך בגדת בך? שנפרדת מחברה שלך? שהאקסית לשעבר שלך, "מאוהבת ומתחתנת עם מישהו אבדי", שיש מישהי שהולכת בעקבים ואתה שורק לה? שאין לך אותה? שהאוהב היקר שלך- לא השאיר לך שום זיכרון, שיהיה לך, בלילה קר? שאין לך אהבה קטנה לתת לו? שחברה שלך חושבת שאתה אשם? שאין לך אהבה? שנגמר לך מושג האהבה? ש-כמה עוד אפשר לקרוא למה שיש בנינו אהבה? - למה זה מעניין אתם חושבים?

אוהו!!! כמה שזה מעניין! כי אם זה לא היה מעניין, לא היה לזה אחוזי צפיות ושמיעות כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ גבוהה!!!

זה אומר שאני לא שומעת את השירים האלה, לא בהכרח. את רוב השירים שהבאתי פה זה שירים שאני אוהבת ושומעת, למה? כי אני אוהבת אותם, כי בעיני יש להם משמעות.

כל אדם יכול לקחת את השיר לאן שהוא רוצה. בסמנריון הדרכה, כל אחת הייתה צריכה לקחת שיר ולהגיד למה היא מתחברת אליו. אחת המדריכות, לקחה שיר שהיא לא הכירה, וקראה רק את 2 הבתים הראשונים. את השיר כל שאר המדריכות הכירו, וידעו מה כוונות הזמר, היא לא הכירה אותו ולכן התחברה אל המקום שלה. היא לקחה את זה למקום יפה ממש. הקשר שלה עם הקב"ה. אבל היא אמרה מראש שהיא לא מכירה את השיר ולא קראה את כולו. הרכזת ביקשה ממנה שתקרא את השיר כולו. היא נתקעה במשפט- "שלא תתני אותו לגבר שיאהב אותך..."- אופס, לא, זה לא קשור לקב"ה, לא ניראה לי לפחות - כל שיר אפשר לקחת לאן שרוצים. כוונת המשורר היתה בכלל על אהבה בין גבר לאישה, ואילו היא, אותה מדריכה, לקחה אותו לאהבה שלה לבין הקב"ה.

מה אפשר לעשות? מה אנחנו צריכים לעשות? - שהשירים האלה לא יענינו אותנו. ובואו נודה באשמה- זה מעניין אותנו. אנחנו אוהבים שירים כי אנחנו מתחברים אליהם- כי הם נותנים לנו איזה שהיא משמעות, גם בתת מודע. אנחנו לא באמת יודעים מה המשמעות שעומדת מאחורי השיר, אנחנו מנחשים אותה.

יש פתגם שאומר ש"אדם שומע ומבין מה שהוא רוצה לשמוע ולהבין"- וזה כ"כ נכון. אנחנו מבינים מהשיר את מה שאנחנו רוצים להבין, אנחנו מחפשים את המילים שיגעו בנו בשיר ואנחנו מחפשים את הקשר של השיר בחיים שלנו.

כל אחד לוקח את השיר במשמעות שונה. לדוגמא את השיר "החופש קורא לי"- הייתי בטוחה שהוא משהו אחד עד שאמרו לי שהזמר התגרש, ובגלל זה הוא כתב אותו. לעעעע...את רצינית? כן, אני רצינית. הוא "חופשי ומאושר" מזה שהוא התגרש. ולי- "החופש קורא לי מכל הכבישים" זה החופש הגדול.

מה נעשה עם זה? בואו ניצור דור שלשון הרע לא מעניין אותו, שהרכילות זה "פאסה" בשבילו, שהצהובונים- לא מרגשים אותו, שמשטרת האופנה- מיושן מדי בשבילו- זה מה שצריך לעשות.

ועד אז, תוך כדי, שכל אחד יבין את משמעות השירים בדרך שלו, אנחנו לא אוהבים את כל השירים...  שנכתוב שירים, ונשיר אותם- שהם לא קשורים לחבר- חברה. לא בכזה בולט.

שבוע טוב

אפרת - רעיון מדהים~!

טוהר - זה ל-א שיר שהם המציאו, זו הנק'. הייתי בטוחה שבגלל שזו תכנית סאטירה זה שיר מומצא ולכן הוא כזה אדיוטי, אבל הסתבר לי שזה שיר "אמיתי" והם השמיעו אותו כי עכשיו הוא רץ..

טובי - מסכימה. ממש.

אריאל - (פיו..) לא לגמרי מסכימה. זה לא תמיד משנה מה הזמר "הרגיש". יש דבר שנקרא "שיר למגרה". את בטח יודעת את זה אם את כותבת שירים..

לא כל שיר מיועד לפרסום. לא כל שיר שייך שכל העולם ישמע..בטח ובטח לא שיר כזה. זה א'.

ב' - זה נחמד לקחת שיר לאן שאתה רוצה, אבל לא תמיד זה עובד..את בעצמך נתת דוג' מצויינת לכך עם המדריכה ההיא..

יש גם את הפן של זה שהזמר מכניס את נשמתו בשיר (ואת עצמך הוכחת את זה יפה מאוד במה שכתבת בנוגע ל"משמעות השיר עבור הזמר"), וכשהשיר "לא טוב" מסיבה כל שהיא - זה מקרין.

ויש עוד פן - שאת יכולה לאמר שזו בעיה של האדם (וזה גם מתקשר למה שאמרת על זה שאנחנו רכלנים), אבל זו המציאות ואפילו חז"ל לימדו אותנו בהרבה הלכות לא לעשות כך (בעיקר בשבת) - של מראית עין. כן, כן. לפעמים לא שרים שיר, גם אם הכוונות שלי טהורות ונשגבות, כי יש עניין של "מה יחשבו".

ולסיום - עם המסקנה הסופית אני לחלוטין מסכימה

הבנתי שזה לא הם שהמציאו את השיר.

אבל התכוונתי שאם הם השמיעו את השיר בתוכנית שלהם אז השיר ברמה ירודה כי גם ככה כל התוכניות שלהם ברמה..... ברצפה!!

הובנתי???

בס"ד

אמרתי את זה- שזה שיש למשורר משמעות לשיר זה לא אומר שהוא צריך להוציא אותו החוצה, מגירה, זה מגירה- ועדיף שישארו שם הרבה מאוד שירים .

אבל, למה הזמר שר אותם? כי זה מה שמעניין את הקהל.

לדוגמא, "האח הגדול"- למה הוא ריווחי? כי יש לו אחוזי צפייה גדולים. למה יש לו אחוזי צפייה גדולים? כי זה מה שמעניין את הקהל. למה זה מה שמעניין את הקהל? כי מעניין אותנו כל מה שקשור בריכלות.

באמת מעניין אנשים לראות 12 אנשים בתוך קופסא? כן, זה מה שמעניין היום אנשים. ועובדה שיש כבר...כמה עונות היו? 5?! (אני לא עקבתי, אז תסלחו לי אם נתתי מס' לא נכון.).

ולא חסר תוכניות שאני יכולה לתת לך.

התרבות שלנו מוכתבת על ידינו. מה שמעניין אותנו- זה מה שיהיה. כי אם זה לא מעניין, אנשים לא יראו\ישמעו\יקראו- אז זה לא ריווחי, למה שישימו את זה?

תלכי אחורה בזמן- "בדור של ההורים שלנו" (מי ישמע כמה שהם זקנים <צ>)- התוכניות שהם היו רואים- לא מענינות אף אחד היום- למה? כי די, "עבר זמנו בטל קורבנו". בני האדם מחפשים כל הזמן ריגושים, דברים חדשים, לנסות, להעיז, דברים ישנים זה לא מעניין, כבר ניסנו, זה מוכר, משעמם- בואו ננסה דברים חדשים, מרגשים.

כמו למשל- לונה פארק, לדעתי, הדבר הזה, חסר ערך לחלוטין. זה דבר שמי שמשעמם לו בחיים, ואין לו מה לעשות איתם אז הוא מחפש ריגושים. (כמו הפרסומת :"זה שן של תניין, זה של אריה, אה...וזאת של אמא, לא נתנה בקלות...ריגושניק" ) ריגושים. עוד ועוד. לנסות. להעיז. לבדוק. לראות. זה יצר טוב- השאלה איפה הגבול.

פעם סיפורי צדיקים זה היה ה"ואו", אחרי זה באו ה"חבובות", אחרי זה באו "המומינים", אחרי זה באו "דורה ובוץ".- למה? כי כל דור מחפש "ריגוש" חדש.

נכון, כל אחד יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה, אבל לזמר יש כוונות שונות- ואני יכולה לקחת את המשפט לאן שאני רוצה אבל כתוב- "שלא תתני אותו לגבר שיאהב אותך..." אז לא משנה כמה אני אגיד שבשבילי השיר נכתב על הקב"ה כי הוא שר "גבר", "גבר", "גבר".

אבל יש שירים שעד שאת לא הולכת לזמר עצמו ושואלת אותו ישירות- "על מה השיר, למה?כמה?איך?" אין לך מושג למה הוא נכתב. ואז...קחי את זה לאן שאת רוצה.

אני אתן דוגמא הפוכה. יש זמרת, חוזרת בתשובה, ששרה רק לנשים (אל דאגה). קיבלתי את הדיסק שלה, ואני אוהבת אותו מאוד, מאוד, מאוד. כל השירים שלה קשורים בקב"ה. (מה שיש בדיסק לפחות.). הבאתי אותו פעם לכיתה והשמעתי אותו. מישהי, ניגשה אלי וביקשה ממני לא לשם את הדיסק. היא הבינה מהשיר- שהיא שרה לגבר, ואז זה באמת לא מתאים ולא שייך, אבל הזמרת ממש לא דברה על גבר, אלא, לקב"ה. היא לא אמרה במפורש "הקב"ה" "אלי" "אלוקים" - אבל בחוברת של הדיסק היא הסבירה למה היא התכוונה בדיוק, ולא, לא לבעלה .

מסכימה איתך עם "מראית עין"- אין לי ספק בכלל...

עשית לי את השבוע!!

ווואי..זה כזה שיר דפוקק!

שיר מפגר לגמרי.

טיפה חמוד אבל מאד מפגר.

שפעם ישבתי יחד עם שני חמשושים ואחד רצה להשמיע לי שיר.

לא פסלתי על הסף. שיר אהבה, כמובן. עשוי אחרת מהשיר הנ''ל:

משלב גבוה, רצינות, קשר בין המילים.

ובכל זאת... איך אומרים? לא כוס התה שלי.

"שמעתי מספיק. לא אוהב שירים כאלה..."

"למה? הוא טוב."

"תשמע, אני מבין מה הוא שר.

עם חלק מהמסרים אני אפילו יכול להזדהות.

אבל לעשות את זה שיר זה לא מתאים.

זה בא ממקום פנימי - ודווקא בגלל זה אני לא אוהב את זה!

יש דברים שברגע שאתה מחצין אותם, הם מאבדים מהפנימיות שלהם.

ואהבה זה אחד הדברים האלה."

(לא ציטוט מדוייק, אך אלו עיקר הדברים)

ואני מאמין בזה. הרבה פעמים רעש בא לחפות על חוסר. כמובן, יש פעמים שרעש

משמש להחדיר דברים עמוק יותר ללב. אבל במוזיקה זה יותר נוטה לכיוון הראשון.

כותב השיר בטח מרוגש כולו כשהוא שר,

אבל למישהו באמת אכפת כשהוא אומר

"אני אוהב אותך"?

ואולי פה אנחנו גם מפסידים. כשאנחנו שומעים את אותם קולות שוב ושוב,

המסרים שהם מעבירים עלולים לעשות אותנו אדישים למשמעות שלהם.

אולי לא אדישים (יש דברים שמרגשים בכל פעם...) אבל דווקא כשדבר

נשמע פחות, הוא מקבל משמעות גדולה יותר כשמבטאים אותו.

גם לשתוק זה טוב. "לך דומיה תהילה" 

עד כאן. 

אני יחסית מסכימה איתך אבל אני חושבת שיש דווקא שירים יפים

בן סנוף מכיר?

הוא לא שר אני אוהב אותך וכו'

הוא שר שירים קצת יותר מעודנים אבל יפים.

נכון, אהבה זה דבר פנימי, פרטי ואישי שלא כל העולם צריך לשמוע אותו

אבל אם הוא כבר הוציא את השיר אז למה שאני לא אשמע אותו?

אם זה שיר שהוא בסדר גמור וזו אהבה ממש טהורה ונכונה אז למה לא?

גם כשזה זוג נשוי הוא לא צריך להודיע לכל העולם מתוקה שלי אני אוהב אותך. נראה לי זה די פשוט שזה לא לענין.

בס"ד

הוא לא מתפדח לעמוד ולשיר את זה מול כ"כ הרבה אנשים? מבויש? לא נעים? חסר טאקט?! משהו?!

אם הוא היה שר אני אוהב אותך הייתי מסכימה איתך.

אבל השירים שלו הם שונים הם יותר טהורים.

אני אוהבת את השירים שלו וחושבת שהם ממש יפים ושאין בעיה לשמוע אותם.

הוא מדבר על בית של טהרה ואהבה לא על אהבה כזאת של אני אוהב אותך יפה שלי וכו'.

זה שהיא מוחצנת אז היא לא טהורה?

ההחצנה היא לא תמיד ראויה, אבל אין פירושו שהוא אוהב רק אהבה שטחית.

אבל השיר הזה זכה במקום ראשון ברשימת השירים הכי מושמעים ברשת ג' לשבוע הזה..

אמאא.. !!

למרות שזה שיר חמוד.. אבל כן.. הוא באמת מטומטם לחלוטין..

אני ממש הייתי שמחה שישירו לי אותו!!

ברצינות!

באמת.

הוא כזה שיר יפה וחמוד ומקסים שכ"כ הייתי רוצה שיבטא אותי...!!!

וזה ממש יפה שישי שיר כזה חמוד!  

אז נכון שלא הכי התלהבתי על המנגינה הנוטה למזרחית קצת אבל עדיין...

בס"ד.

את תשארי את והם ישארו הם עד שיבוא המשיח.

הטמטום לא יסור מהעולם עד שהקב"ה יחליט שהוא מסיר אותו..

ובנתיים הוא הולך וגדל..

בואי ותראי מה זה חוסר רמה...

וואי, בהתחלה הסתכלתי על השיר בשיא התמימות ברוך ה'...

כאילו נגיד בעלי או חברה  (לא משנה שהשיר בזכר..) אומישהו כזה שר לי את זה, ואז זה שיא החמוד!

אפילו התלהבתי ושמתי את זה לאמא שלי כשאני מתקשרת אליה...

ואז פתאום אני שומעת את השיר וקולטת שכאילו הבחור רואה אותה במסיבה או משהו כזה והיא נראית לו אחלה חמודה...

טוב, אז לזה לא התכוונתי כמובן...

ואיזה כיף שהסתכלתי על זה בהתחלה ככה! יש!

יש בשיר הזה עומקים כאלה שכנראה אתם לא מסוגלים להגיע אליהם. הוא באמת מדהים, בפשטות שלו שמקרינה כל כך הרבה עוצמה.

מצטערת שכולכם לא מצליחים לגעת ברבדים הפחות חשופים של השיר.

הוא היה מקבל 'אחלה כאפה.'

מעבר לעובדה שזה שיר מעליב (מי רוצה שיגידו עליה רק 'אחלה חמודה'?)

הוא תת רמה.

תפקידן להעלות את רמתו של הצופה או המאזין.

בפועל, האדם צריך להוריד את רמתו בהתאם ל"יצירה".

שזה יותר עצוב ממכעיס.

בס"ד

זה שלמשורר יש "משמעות עמוקה" בשיר הזה זה לא הופך את השיר ללא מטומטם.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...