אם אתה תתן אמון בו הוא יתן בך חזרה. ככה זה עובד.

כדי לקדם את האינטרסים שלהם.

כל עוד יש ביניהם אינטרסים משוטפים, הם חברים. אבל מידי פעם האינטרסים כבים ואז נשאר רק כוח ההרגל והרגשת המחויבות.
(והזכרונות הכובלים.)

אדם שאתה משתף אותו בכל מיני דברים שעוברים עליך..

אינטרס.

אני מציעה לך קודם כל לפתוח מילון וקצת לחשוב על זה. (ברצינות גמורה.)

אדם יכול להיות חבר  בכדי לקבל תמיכה נניח.

הוא גם יכול להיות חבר בכדי לתת מעצמו לאחרים. זה אינטרס חיובי,אבל אינטרס.

זה כל כך לא נכון!

יש לי המון חברות מתוקות אחת אחת שאני באמת אוהבת אותן וכשאני עוזרת להן אני עוזרת להן נטו כי אני אוהבת אותן בלי לחשוב בכלל על מה שאני מקבלת מזה!

אם אתם לא מצליחים אז וואו אתם בבעיה, אם אתם לא מאמיניפם שיכולה להיות חברות, שיכול להביות קשר בלי אינטרסים אז אני מרחמת עליכם....

בס"ד לק"י.

את יודעת,

גם אני עד לפני כמה זמן חשבתי שחברות היא עניין אינטרסנטי.

ויודעת מה,

הייתי אפילו יותר גרועה.

חשבתי שבני אדם הם כל כך רדודים וחסרי טעם מסיבות עילאיות, או אפילו מסיבות שכלתניות.
אבל לאחר מכן,

לאחר הרבה מחשבות,

הבנתי שהחברות הזאת, הקשר הזה, יכול להיות כלל לא אינטרסנטי.

תיראי,

אנשים יכולים להיות אינטרסנטים. כי אנחנו גוף.

אנשים יכולים לתת ללא גבול, בלי תמורה. כי אנחנו נשמה.

זה בדיוק השילוב,

של גוף ונשמה.

חברות אמת - 

היא המתנה הכי נפלאה שאפשר לקבל.

אל תפספסי אותה.

או לפחות - 

אל תגרמי לעצמך לפספס אותה.

לא סותר לדעתי.

אינטרס שלך-צורך שלך באהבה ולתת אהבה לזולת.

(צורך בחברה. בשיתוף.)

אפשר לפרש את זה גם ככה.

ברור אבל שיש משהו במה שרשמתם ולפעמים אינטרס בקשר בין אנשים-חברות לא בדיוק במובן המקובל. 

זה בידיוק מה שרציתי לכתוב עליו,והמילים לא יצאו לי.

אנחנו כ"כ אנוכים.

חברות היא בכדי לקבל איזה משהו,או איזה רצון מסוים לתת. אינטרס אחד גדול. ובשל כך עדיף כבר לא ליצור קשרים.

אבל בכל זאת,אי יצירת קשרים גם כובלת.זוהי הרגשה נוראית.

אז למה אתם באמת יוצרים קשר?

ועוד שאלה - למה הגישה שטוענת שחברות היא אינטרס,לא צודקת. ()

ואני אומר בזהירות, שבגלל זה גם כשאת יוצרת קשרים - הם אינטרסנטיים מאוד (ולכן הם גם לא מעמיקים).

למרבה ההפתעה, אני מסכימה איתך שאנחנו יצורים אגואיסטים.

שגם הנתינה והאידיאלים הכי גדולים שלנו, הם אינטרסנטיים.

כל אחד רוצה שיהיה לו הכי טוב, וסיפוק עושה לנו את זה.

אבל כשנכנסת אהבה למשוואה, אהבה אמיתית וחיבור עמוק -

מתחילים לצאת מד' אמות של עצמי, ולרצות בטובתו של האחר.

זה קיים.

תפתחי לזה.

[אם את רוצה לקרוא משהו יפה ועמוק על החברה בנושא הזה, אז "לאמונת עתנו" ז']

בעזהי"ת

אבל אי אפשר להשוות אינטרס של 'את תביאי לי כסף ואני אלמד אותך מתמטיקה',

לאינטרס של 'טוב לי כשטוב לך, לכן אני רוצה שיהיה לך טוב.'

וזה משו שלמדתי מחניכה שלי מהשנה. מואהה כפרעליה.

לפעמים אנחנו מתחברים אל אנשים מתוך אינטרס.

אבל כעבור זמן אנחנו נקשרים אליהם והאינטרס לא מעלה ולא מוריד.

נאמר כבר בהקשר אחר:

"מתוך שלא לשמה - בא לשמה"

(קלעתי לדעתך?)

אבל יותר פעמים אנחנו מתחברים לאנשים כי הם פשוט מוצאים חן בעינינו, גם בלי לספק לנו דבר מה.

או להיפך - שאנחנו מוצאים חן בעיניהם.

כך הרב אומר: "ישנן נשמות הזוכרות אחת את השנייה עוד מירחי קדם, טרם שירדו לעולמנו, טרם שירדו לגוף..." 

אני רוצה לעיין. 

יש קטע מהרמב"ם, שהוא מסביר ממש יפה.

אם מישהו יואיל בטובו להעלות קישור לחוברת קטעים, 

אני אוכל להראות אותו.

בינתיים אני אגיד את דעתי.

חברות זה  קשר של נתינה וקבלה.

אני מצדי נותנת לחברה שלי, לא כי אני חייבת לה,

ולא כדי לקבל חזרה. אלא כי אני רוצה לתת לה.

ומצד שני, אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה.

אמון נותנים, ומקבלים, זה דו"צ..

וחברות לא חייבת להיות אינטרסנטית. ממש לא.

אפילו לא חייב להיות בסיס משותף.

החברה הכי טובה שלי, היא הבנאדם שהכי הפוך ממני בעולם.

אני בטוחה שמלא שואלים את עצמם מה הקשר בינינו.

אבל פשוט זה עניין של נשמה, כמו שהזכירו. 

אני מקווה שתמצאי/ו (כל מי שצריך) את החברים האמיתיים שלכם.

"עשה לך רב וקנה לך חבר"

ב"הצלחה!

חבר אמיתי הוא זה שרואה את הדמעה הראשונה,

מבין את השנייה,

ומונע את השלישית...

או משהו כזה

אבל מה שאני יכולה לומר זה שני דברים: חברות מאינטרסים זו לא חברות אמת. וזו עובדה נטו.

ואם אתם מרגישים שהחברות שלכם היא מאינטרסים.. תתנו. תתנו כמה שיותר, ואז- תאהבו. וכשאוהבים שוכחים מכל אינטרס אפשרי..

שאני יוכל לספר לו דברים והוא יבין אותי ולא יצחק עלי (לא שקרה אבל..)

ואמון כמו שאמרתם

למה את נמצאת בחברתן של חברות שלך?

את נותנת משהו למישהו? למה? כי את אוהבת אותו ויש לך אינטרס שיהיה לו טוב.

אתם בטח חושבים פתאום שלא השתמשתי נכון במילה אינטרס.

אז זהו, שכן  תחזרו למילון..

את יודעת למה התכונו כשאמרנו אינטרס.

ברור שאינטרס שיהיה לו טוב זה אינטרס אבל זה אינטרס למען האחר ולא אינטרס עצמי.

וכשאמרתי אינטרס התכוונתי לפירוש הטהור שלו. 

אתם רוצים לעוות את המושג אינטרס אל תסתמכו על העיוות כדי לסתור את הדעה שלי.

עכשיו. כשאת יודעת מה ההגדרה לאינטרס, תחזרי לתגובה הראשונה שלי בשרשור ותביני למה התכוונתי. ז"א, כל מי שחשב שאינטרס זה דבר מגונה.

חזרי למילון. 

ועכשיו ברצינות:

"אינטרס" זו מילה שחוץ מהמשמעות שלה, יש לה גם קונוטציה שלילית. כשאומרים אינטרס הרבה פעמים מתכוונים להשגת המטרה אנוכית כשכל האמצעים כשרים, וזה לא שייך כאן כל-כך.

זה בדיוק כמו לנסח הגדרה למילון, משתמשים במשמעויות טהורות.

וכשאני רציתי לכתוב את ההגדרה הזאת, המילה אינטרס זאת המילה הנכונה ביותר. 

המילה אינטרס זאת פשוט המילה. 

יש לכם קונוטציות שליליות תנסו להתנער מהם כדי להבין או שפשוט לא תבינו.

בס"ד לק"י

תגדירי את הדברים איך שאת רוצה.

גם ההגדרה במילון לא בטוח הכי מדויקת, כך זה כשמדברים על הגדרות.

גם את משתמשת בהגדרה שלך כדי לסתור את האחרים.

בכל מקרה,

תאמיני במה שאת רוצה.

בהצלחה.

דיברתי על אינטרסים, אתם רוצים לעוות את זה לאינטרסים אישיים, תהנו.

רק אל תצטטו אותי אחר כן.

לדעתי רק אמון זה הכי חשוב ומשם הכל בא.

אמון מרווחים עם הזמן.

דיבור-שיהיה על מה

הבנה-שנבין אחת את השניה

אימון-....

ננסה לענות (ולא קראתי ת'תג' הקודמות, אז אם אני חוזרת, סליחה..)

אז איך מגדירים אותו> שחשוב לי מאוד מחברה שלי. ולה חשוב ממני. הדדיות. אני לא חייבת להסכים איתה בכל דבר, אבל אני חייבת לקבל גם את הדעה שלה, ולא לגרום לה להרגיש רע איתה.

חברה טובה היא זו שתתן לי את ההרגשה שהיא באמת שם בשבילי. הוא לא חייב להיות כולל חיבוק, או מגע כלשהו בכלל. למרות שככל שיותר קרובים זה יותר קל, זה ברור. אבל אם הקשר מספיק חשוב, אז גם בטלפונים (דיי הרבה) ופעם במלא זמן שנפגשים, עדיין אפשר לשמור על קשר מדהים וטוב, אפילו שזה ממש קשה. (וכן, אני מדברת מניסיון.)

וקשר טוב גם לא מחייב דיבור כל הזמן. זה יכול להתבטא אפילו באימייל פעם בכמה חודשים.

ואיך נוצר אמון> זה החלק הכי קשה. במיוחד אחרי טראומות. ובכ"ז, האמון נבנה. לאט לאט, ויש חרדת נטישה כל הזמן, ואולי יש פה שידור חוזר של מה שהיה אז, אבל בד"כ זה סתם דמיונות, ומהר מאוד אני חוזרת למציאות הטובה שעכשיו. אני כל הזמן נכנסת לסרטים של 'מה יקרה אם' אבל הקשרים האלה חשובים לי. הם בונים אותי. ולכן אני בונה את האמון הזה.

ואו. איזה נושא. הוא קשה. הוא העלה דברים שקבורים עמוק בד"כ, ועכשיו הם יצאו החוצה.

אבל - חברות-

וואוו. ב"ה זכיתי לכמה כאלה מדהימות!

א. אמון- לסמוך אחד על השני - זה גורם לפתיחות. וזה כ"כ חשוב.

[פעם היה איזה פיצוץ קטן ביני לבין חברה ממש טובה שלי. והיא ממש התפדחה לדבר איתי כי זה התקשר לעוד בן אדם שממש חשוב לי ממנו, וכל הזמן הדגשתי לה 'שצריך לדבר, שחשוב שנוציא כל מה שאנחנו חושבות, שאנחנו לא מתכוונות להעליב, שהכל מכוונות טובות ורצון לעזור ולפתור את העניינים'- ובאמת ב"ה דברנו ויחסית פתרנו..]

זה נראה לי הבסיס. אחרי שיש את הבסיס של האמון וההדדיות ("הכל עם רצון טוב כוונות טובות..")

יש את הקטע של הפירגון והדאגה, החברות אמת שלי - החברות הטובות והנדירות האלו - אני דואגת להן.

ואם קשה להן והן צריכות אותי אני אדאג להיות שם בשבילן, יש חברה שאנחנו נפגשות בערך פעם בשבוע וכמעט תמיד אני מביאה לה איזה שוקולד או עוגה- פירגון! זה כ"כ מוסיף ונותן.

איך אמון בא לידי ביטוי?

שאלה טובה, נראה לי זה דבר שמשיגים לאורך זמן, וגם רואים בכל מיני מצבים איך החבר מתנהג..הוא בא לידי ביטוי בדיבור ובמעשים, לא צריך מגע פיזי כמו חיבוק בשביל זה.

בהצלחה! בע"ה שתזכה/י לחבר/ת אמת!

כי כשיש אותם - זה אחד ה-דברים!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....