תהיתי לא פעם מדוע ברוב המכות שעם ישראל חטף קשות לאורך ההיסטוריה שלנו דוקא הציבור הדתי היה הכי מוכה, לא שאלה שניסו להתבולל ולחשוב כאילו הם מצליחים "לברוח" מהיהדות גם שילמו מחיר בחייהם אך הציבור הדתי? שאמור להיות קרוב יותר לבורא עולם? ששמר על תורה ומצוות והשתדל על כל מחיר לשמור על הדת מדור לדור, מדוע היה צריך לעבור את הייסורים האלה?



אמר לי פעם איש חכם כך, ילד שהוא קרוב לאביו ובדרך כלל שומע בקולו מדוע מקבל עונשים יותר קשים מזה שלא מקשיב בקול אביו? מכיון שהילד הזה ששומע בקול אביו הוא מעין יקר יותר ומנסה אביו ליישרו בטרם יסטה מהדרך, הילד שלא מקשיב בקול אביו הוא מעין "מקרה אבוד" ולכן האב מתמקד יותר בילד הצדיק יותר, ויתרה מכך, הילד הצדיק הוא יודע הרבה יותר טוב את מה שעליו לעשות ובכל זאת סוטה או שלא עושה את הנכון ולכן הוא חוטף את המכה היותר קשה...

כך עם ישראל גם כיום, הציבור הדתי שאמור לדעת מדוע עם ישראל גלה לפני אלפיים שנה וחרב בית המקדש, משום מה שכחנו את הנקודה "הקטנטונת" הזאת שהיא בעצם העיקר, שהיא בעצם הגורם לכל העיכובים לביאת המשיח...

נכון שמנסים להמשיך לקיים את מצוות ה' ולעסוק בתורה ומעשים טובים יום יום ומנסים להשיב בני ישראל לדרך ה' אך משום מה שוכחים את עיקר העיקרים, ולא נעשה די בכיוון תיקון השנאת חינם שהיא זו שהביאה אותנו למצב בו אנו היום, אומנם לא היתה לנו מדינה ומקום בו יכולנו לחיות ביחד ולתקן את זה לאורך אלפיים שנה... אבל אנו כבר בארץ למעלה משישים שנה ועדיין לא רק שלא נעשה דבר ממשי אלא שהקרעים בעם ישראל עמוקים מאי פעם, בין חילונים לדתיים, בין אשכנזים לספרדים, בין עדות החרדים בעצמם שכיום הולכים ונהיים חמורים מיום ליום וממש על סף אלימות קשה בין מגזרים ועדות שונות...

מה קורה לנו???? מה הולך כאן??? למה עוד אנחנו זקוקים לראות ולהודות שהמצב שלנו גרוע ביותר ומה עושים??? ממשיכים כאילו לא קורה דבר, יש מי שאומר אפילו : אין דבר כזה שנאת חינם בינינו יש אהבת ישראל פורחת וכו' , אני לא מתעלם מהעובדה שיש גל גדול של חזרה בתשובה וזה טוב מאד אך יש גם אלימות גוברת שאסור לנו להשלים איתה, מה שהרבה טוענים שיש רק להמשיך ולעסוק כל אחד בהשתדלות אישית וזהו זה, אין מה לעשות אלא לחטוף את המכה הבאה... זה נראה לי נאיבי ביותר ובלתי אחראי מצידנו ואפילו גובל בכפייות טובה לאבינו שבשמים על כך שמעדיפים לשלב ידיים ולוותר על אפשרות לבטל את המכה הזאת... אכן ישנו פתרון וניתן לבטל את המכה הזאת, בורא עולם לא סתם נותן לנו עוד יום של ניסים ונפלאות על כך שעדיין שומר עלינו ממכה קשה וכואבת ומנסה להעיר אותנו בכל דרך אפשרית ולראות שיש פתרון פשוט יחסי, מורכב אך ניתן להשיג אותו

ההנהגה שלנו (הדתית כמובן) בתור אחראית על כלל ישראל לא משנה אם הוא אשכנזי או ספרדי כל אחד מהם אחראי באותה מידה על כלל ישראל וכך אמורים להיות, הפילוג בעם ישראל והפתרון מגיע מלמעלה, מהמנהיגים שעצם התעלמותם מהנקודה הזאת

עם ישראל חייב לשוב לפעול כאיש אחד וכגוף אחד בכדי לזכות לביאת המשיח, כי המשיח בא לעשות סדר בעולם ולא בתוך עם ישראל, זה התפקיד שלנו, לסדר את עצמינו בין אם זה בדרך הקלה או חלילה בדרך הקשה והכואבת שאם חלילה לא נבחר בראשונה היום אז השניה תהיה בקרוב מתגלית בשיא הזעם עלינו ובסוף ניאלץ בכל הכוח להיות עם מאוחד... מה כל כך קשה להבין בזה??? מה כל כך מסובך בזה??? מדוע לא לבחור בדרך הקלה שבורא עולם שם לפנינו??? מדוע להמשיך כך היישר אל התהום שאין ממנו דרך חזרה אלא עד שהעם ישוב להיות זכאים לביאת המשיח שרק אז כשנהיה מאוחדים הוא יופיע להכין את השטח להופעת הבורא יתברך בכבודו ובעצמו להראות לכל שהוא אכן היוצר והבורא והמלך היחיד על הכל היקום

אך אנא לא נסטה מהנקודה העיקרית, עם ישראל יכול להשיג אפילו עכשיו שעומד להתרחש כל הנבואות את האחדות שלנו המיוחלת והנדרשת כי זוהי המשימה היחידה הכוללת של עם ישראל, אין יותר חשוב כיום מאחדות העם, זו חייבת להיות בעדיפות העליונה כיום במקום כל משהו אחר העומד על הפרק, ההנהגה חייבת לפתוח את הלב ואת העיניים ולא לתת לגורל ליפול עלינו כפי שנעשה עד כה, המונעים מהמנהיגים שלנו להגיע לאחדות ביניהם הם רבים כי היצר הרע חדר סביבם כדי למנוע מעם ישראל להנצל ולכן עלינו לפעול למען ההשגת אחדותם כדי שידריכו אותנו בדרך הנכונה וכך למנוע את האסון הזה, אני לא אומר חלילה שהם לא יודעים את הדברים, מה שאני אומר שכולנו בני אדם, גם הם ולא מוריד חלילה מכבודם אלא שהיותנו בני אדם מטבענו לטעות לפעמים ומה טוב אם אח יעיר את אחיו כשהוא טועה או אפילו בן שרואה שאביו עושה את הנגד ממה שאביו לימד אותו לעשות מותר לו לומר לו בכבוד שיש טעות בו ויסביר לו אותה טעות ואין בזה פסול אלא, דמיונו לעצמיכם שאתם נוסעים ברכב עם אביכם, והוא שקוע בנהיגה על הכביש והוא שקוע על מה יעשה כשהוא יגיע למחוז חפצו כי רבה לו המלאכה, והוא טועה בפנייה מסוימת ולוקח דרך אחרת לגמרי... האם מותר לכם בתור ילדיו לומר לו: אבא, פיספסת את הפנייה ולקחת את הדרך הלא נכונה... האם מותר לכם לומר זאת או שמא תשבו בשקט ועדיף להמשיך בחיבוק ידיים??? אני ממש לא חושב שזה הראוי לעשות, מה אתם חושבים?

בס"ד

לפני כ-40 שנה, באחת משיחותיו של הרבי מליובאוויטש (חב"ד) זצ"ל בעת הלחימה בלבנון, שמעתי רעיון שנחרט בזיכרוני: הרבי הסביר שאם צה"ל יפעל בתקיפות ובנחישות, בלי לחשוש מאלו שהם "הירא ורך הלבב", התוצאה תהיה חיסכון עצום בחיי אדם — פחות הרוגים בצד הישראלי, פחות הרוגים בקרב הערבים, ואפילו פחות הרוגים בקרב המחבלים.

לאורך השנים, הרבי דיבר פעמים רבות מספור נגד נסיגות מאדמת ארץ ישראל, והסביר שהנסיגות אינן מביאות שלום, אלא פוגעות בביטחון ומכניסות את ישראל לסכנה קיומית.

כיום, לאחר אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", כולם כבר רואים כיצד הנסיגה מרצועת עזה בהתנתקות הזיקה באופן אנוש לביטחון ישראל והביאה למחיר דמים חסר תקדים של אזרחים ולוחמים.

אולם, ישנה נקודה אחת שפחות מדגישים — ודווקא היא עשויה להיות המפתח לאחדות בינינו: הנסיגות הגדילו בצורה דרמטית את אובדן החיים גם בצד הערבי.

הקשר הזה חשוב במיוחד כשאנו משוחחים עם אחינו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. מתוך דאגה כנה לערכים הומניטריים ולמניעת הרס ושכול, רבים מהם מאמינים שנסיגה תמנע נפגעים. כשאנו מבינים שנסיגות מובילות בהכרח לעליית צבאות טרור ולחורבן קשה בהרבה גם בצד השני, הדאגה הזו מוסרת. מתוך הבנה משותפת זו, קל יותר להגיע לאחדות ולחיבור בימין ובשמאל.

מה אומרים הנתונים בשטח?

כדי לבחון את הרעיון הזה במבחן המציאות, אספנו נתונים מנורמלים (לפי גודל האוכלוסייה - מס' הרוגים ל-100,000 תושבים) והשווינו בין שלושה אזורים מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, בהתאם לעומק ההתנתקות שבוצעה בהם:

* 1. רצועת עזה (התנתקות מלאה - עקירת יישובים ונסיגה מוחלטת של צה"ל):

כ-2,000 הרוגים ל-100,000 תושבים.

(פי 200 ממרכז ודרום יהודה ושומרון)

* 2. צפון השומרון (התנתקות חלקית - עקירת יישובים תוך השארת חופש פעולה לצה"ל):

כ-60 הרוגים ל-100,000 תושבים.

(פי 6–7 ממרכז ודרום יהודה ושומרון)

* 3. מרכז ודרום יהודה ושומרון (אחיזה רציפה ונוכחות מלאה של צה"ל וההתיישבות):

כ-8–10 הרוגים ל-100,000 תושבים.

(הערה: אין כיום אזור שלא הושפע מהסכמי אוסלו, ולכן הנתונים גם ביהודה ושומרון גבוהים מכפי שהיו אלמלא ההסכמים, אך ההשוואה בין דרגות הנסיגה השונות מאז 7 באוקטובר מראה מגמה מובהקת).

> במילים פשוטות:

> הסיכוי של תושב עזה ליהרג במלחמה גבוה פי 200 מתושב חברון או רמאללה.

> עבור תושב ג'נין או טולכרם (צפון השומרון) — הסיכוי גבוה פי 6–7.

>

השורה התחתונה

נסיגה ויציאה מהשטח לא חסכו בחיי אדם — הן הכפילו אותם במאות מונים:

* איפה שיש התיישבות ונוכחות של צה"ל: הטרור נגדע באיבו, נמנעות תשתיות טרור כבדות, וממילא המחיר בחיי אדם – לשני הצדדים – נמוך בהרבה. הנוכחות בשטח מתבררת כגורם המייצב והמגן הטוב ביותר.

* איפה שפונו יישובים וצה"ל נסוג: צמחו צבאות טרור רצחניים, והמחיר לשני הצדדים זינק לממדים חסרי תקדים.

כשמסתכלים על העובדות בעיניים פקוחות, מבינים ששמירה על אדמת ארץ ישראל ועל ביטחון המדינה היא אינטרס אנושי ומוסרי ראשון במעלה — שמציל חיים כפשוטו.

מחפש מקור למשפט הבא שמובא בשם הרבי הרש"ב מליובאוויטש:

"כל השנה אני צריך לדעת את הקב"ה ואילו בראש השנה אני צריך להאמין בו"

אם מישהו פה יודע את המקור המדויק, או נתקל במשהו דומה. אשמח שיודיעני.

הדת אינה אמורה להיות מחוללת של מריבות ומלחמות – נהפוך הוא. כאשר מפנימים שלכולנו, לכל בני האדם ולכל היצורים, יש בורא אחד, מבינים את עומק הפסוק: "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם". כל המריבות והמתחים סובבים בסך הכל סביב אישיות כזו או אחרת, וזהו עניין משני לחלוטין שאינו העיקר.

אף אדם לא יוכל לשכנע, ובטח שלא להכריח, אדם אחר לקבל את אמונתו. לכן, הדרך הנכונה עבור כולנו היא להתלכד סביב המאחד, ולא סביב המפריד.

כיהודי חסיד חב"ד, אני רואה זאת היטב בתוך הבית פנימה. למרות שרבים מאמינים שהרבי מליובאוויטש זצ"ל הוא המשיח, הרבי עצמו הבהיר כמה וכמה פעמים שזהות המשיח אינה העיקר, אלא הפעולה למען הטוב והאחדות. גם בעת חילוקי דעות פוליטיים סוערים בין מפלגות, הרבי תמיד ייעץ להתחיל בנקודות שכולם מסכימים עליהן – ומתוך כך, שאר הבעיות כבר ייפתרו מאליהן עם הזמן.

ברוח זו, אם נביט על המזרח התיכון, נראה שיש כאן שטחים עצומים ומקום לכולם. כל שנדרש הוא להסיר את השנאה, ולחפש מה ניתן לעשות יחד, מתוך כבוד לתורה ולאמונה של כל אחד ומבלי שום כפייה.

בסופו של דבר, כל האמונות המונותאיסטיות שותפות ליסודות גדולים: אמונה בבורא אחד, איסור גזל ואשת איש, ושאיפה לעשיית טוב וחסד. גם בנושאים מורכבים כמו להט"ב – גם מי שמאמין שזה אינו דבר נכון, מבין שזריקת בני אדם מגגות, חס וחלילה, היא לא הדרך לשכנע איש.

אגב, גם השמאלנות היא סוג של דת רעיונית. גם הם מאמינים בצורך לעשות טוב וחסד עם בני האדם ולשפוט בצדק. על בסיס הערכים האלו, אפשר למצוא מרחב לשיתוף פעולה גם איתם.

כשנשכיל להתמקד במאחד, נצעד יחד אל עבר הגשמת הייעוד: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

אני מאמין שאפילו האיראנים, אם יקראו את הדברים האלו – בין אם בעזרת גוגל טרנסלייט ובין אם דרך תרגום AI – יזהו כאן "דברי שלום ואמת". הבנה כזו יכולה לחסוך להם, ולעולם כולו, את הצורך במלחמות דת מיותרות.

שלום וברכה,

מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.

מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.

ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il

תזכו למצוות

היי,

במסגרת מאמר שאני עושה על תפילה וכוונותיה , מחפש  שמות של ספרים חב"דיים על עניין התפילה וכוונותיה (מה לכוון וכו'). ברמת הידע שלי, למדתי בעיקר את ספר התניא ועוד מספר קונטרסים קטנים.

תודה!

שלום וברכה,

מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.

מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.

ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il

תזכו למצוות

תקציר:

האדמו"ר מלובביץ׳ (חב"ד) לנתניהו -

"תצטרך להיאבק עם 119 אנשים, בוודאי לא תתרשם מזה כיוון שהקדוש ברוך הוא לצד הזה״.

דיוק המילים "לצד הזה" ולא "בצד הזה", דומה מאוד למה שבתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".

הסבר בדרך אפשר ב2 אופנים 👇

לדייק בכל אות. צוטט בשם הרבי "כיוון שהקב"ה בצד הזה". משמיעת הקלטת שומעים ברור שהרבי אמר "כיוון שהקב"ה לצד הזה", עם אות למ"ד, לא אות בי"ת.

https://x.com/OrwellTruth1984/status/1759284144620667267

מה זה משנה? בתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".

הסבר #1: אולי כי למ"ד זה לשון לימוד, צריך ללמוד ולהתקדם.

נכון בהקשר לשלום, למרות שבהשקפה הראשונה נראה כאילו אם עושים פשרה משיגים שלום, הנה כאשר לומדים את הנושא לעומק, מגלים שזה נכון רק בהקשר לאויב ידידותי ומתחשב, המריבות שבתוכנו. כאשר מדובר בהקשר לאויב האכזרי החיצוני זה הפוך: כל כניעה אליו רק מרחיקה את השלום.

נכון גם בהקשר ל"צד הזה". צריך ללמוד את הצד, האם הוא באמת הצד שאפשר להגיד עליו "הקדוש ברוך לצד הזה". יש "ידידים" במרכאות שטוענים שהם בצד הזה, אבל הנכון הוא שהם באמצע. כמה באמצע? תלוי מה עמדתנו, כי אם אנחנו נסכים לעמוד עם רגל אחת ביבשה ורגל אחת בים, טענת שונאי ציון ועוכרי ישראל תהיה שזה לא מספיק, ועמדת ה"ידידים" האלו תהיה שצריך להתפשר. זה למה עמדת ישראל צריכה להיות מה שיותר ימינה, שאז גם אם תהיה פשרה, היא תהיה יותר רחוקה מהים.

הסבר #2: ההבדל בין "לך בשלום" ו"לך לשלום", זה שהאות למד הקדמית משמעותה להתקדם לכוון, לא לעמוד במקום אחד. "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ביחד עם זה נאמר עליהם "ילכו מחיל ⁵אל חיל". לא להסתפק עם "שלום" שלא עושים לנו שואה רחמנא ליצלן ולהגיד שאם אפשר לחגוג יום עצמאות, זו כבר "ראשית צמיחת גאולתנו", כי בהשוואה למה שהיה בימי הביניים זה מצב מזהיר. גם אם המצב מזהיר, צריך להתקדם שיהיה עוד יותר "מחיל אך חיל", אחרת זה לא שלום.

אותו דבר גם עם "לצד הזה". גם אם זה כבר הצד הנכון, ובלשון התלמוד הובא בספר תניא קדישא בתחילתו

ספריית ליובאוויטש

"ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה..", צריך להתקדם עוד ועוד "לצד הזה", כי צדיק זה מלשון "צד", להתקדם עוד ועוד בכוון להיות צדיק, "ילכו מחיל אל חיל".