אימאללה...אחותי..גם לי עולות התהיות האלו מידי פעם!

אבל יאללה, מה נשאר לנו?! עוד חצי שנה...וזהו!!! את קולטת??? זהו!!!!

אני עוד לא עיכלתי....זה יבוא עם הזמן

בינתיים, תשתדלי להיות הכי מלאה שבעולם.

ואני מתכוונת לניצול זמן באופן הכי מוצלח שאת יכולה!

כי משנה הבאה את תחפשי את הדקות האלו שתוכלי לשבת עם עצמך ולהתפנק קצת...

נכון, אין כוח! ודיי..כבר 12 שנה שחנקו מלימודים!

אבל...עוד קצת....ממש עוד טיפה...ואת בחוץ!

סתם חבל שלא תסיימי את מה שהתחלת..או שתסיימי אבל לא כמו שרצית

את מוזמנת גם לאישי...לשתף וכו'..

ב"הצלחה ענקית לכל השמיניסטים באשר הם!

תחשבי על משהו שבסוף היום יהיה טוב ותגידי לעצמך שכל היום זה בשביל סוף היום ככה זה הכי קל

לדעתי.(לא שאני מומחה)

את יודעת מה אני עושה? תלוי לי מעל המיטה באולפנה לוח שנה על עמוד אחד עם ימים פיצים כאלה והתאריכים של כל הדברים באול', וכל יום אני צובעת את היום שעבר. את לא מבינה איזה כיף זה לראות כבר 2 פסים עבים וירוקים על הלוח הפיצקי הזה!! ממליצה

ונשארה לך עוד פחות משנה. אני כולה בט'!!

אה, עוד משו. שמונה שנים לא עשיתי כלום בשיעורים והשתעממתי בטירוף. היום נמרח.עכשיו אני יושבת קדימה ומנסה להשתתף בשיעור כמה שיותר והיום פשוט עף לי.

ודבר אחרון- תחלקי את היום לחלקים. אני נגיד, כשמגיעה ארוחת צהריים אני מזכירה לעצמי שעברתי כבר את רוב היום ונשאר לי עוד טיפה. בהצלחה ממש ממש

מה תגידי לי???אייי יש לי עוד שנה וחצי ואני בשנה הכי קשה...

ולמיטב הבנתי, זה שונה לגמרי ממה שקורה בכיתות א'-י"א.

הסיבות האפשריות:

1. בכל דבר שלא נהנים בו, השלב הכי קשה הוא הסוף.

מה עושים? משתדלים להנות מהדרך.

לאורך השנה יש לך הרבה אתגרים שלא קשורים בלימודים (קרוב לוודאי שהאתגרים יתפסו לך יותר זמן וכוחות נפש מאשר הלימודים...) : למצוא שירות לאומי, לסגור כמה פינות בבירור העצמי שלי, קשר עם חמשושיות, אחריות באולפנא, הכתרה, מסיבות סיום למינהן וכו'...

העיסוק בעניינים אחרים יכול לעזור לך מאוד למצוא כוחות ללימודים.

2. יותר עמוק - משום מה בשמינית נדרשים להתבוננות פנימית עמוקה יותר.

שאלות גדולות עולות וצפות. בירורים נפשיים מתפתחים.

תקשיבי לעצמך.

יכול להיות שהמועקה הגדולה שאת מרגישה, חוסר החשק, חוסר הריכוז -

הם ביטוי חיצוני של חוסר שלמות פנימית.

במקום לנסות לכפות על עצמנו לימודים במשטר ברזל, כדאי להפתח למה שמתחולל פנימה.

זה חשוב בפני עצמו, וגם אולי זה יעזור ללימודים.

(ואולי לא. אבל מה יותר חשוב - התקדמות נפשית ואישית או תעודת בגרות מושלמת?)

בהצלחה רבה.

דבר ראשון תנסי לחשוב אם הלימודים וכל מה שמסביב באמת שווה שתהיי ככה מדוכאת??

בעיקרון גם אני בי"ב..אבל אחרי שב חמישית שישית לא עשיתי בישיבה כלום (וכלום זה ממש כלום)לא נכנסתי לאף שיעור ולא למדתי שום דבר...העיפו אותי בתחילת השביעית ומאז אני לא לומד...אז ככה שאת הבעיה הזו אין לי אבל תנסי רגע לחשוב..מה שאת לומדת עכשיו תכל'ס עוזר לך בבגרויות?? או שבכל מקרה מה שאת חורשת בשעה\יום\שבוע\חודש קודם זה מה שעוזר??אז אם את אחת כזאץ שכן מספיק לה ללמוד רק לפני הבגרות תעשי עם זה משהו...

וחוץ מזה כמו שבל"חית אמרה כבר עוד מעט גומרים...

הערת המחבר-אין בדברים אלו שכנוע לא ללמוד אלא רק המלצה לייעול לאלו שגם ככה לא לומדים...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...