הספר לא מיועד לכל אישה, כדאי שהבעל יקרא ויראה אם זה מתאים לאשתו.

המעוניין/ת

לדעת מיהו הת"ח, מוזמן לפנות באישי

מה זה השטויות החשוכות הללו?

ואלכ"ל (ואין לי כח להאריך)

אולי בהזדמנות, כי זה נושא חשוב.

אולי גם שילך לפניה ברחוב ויראה שהוא פנוי ואין אנשים שיראו אותה?

או, שיבוא הביתה ויצפה שתכרכר סביבו אחרי שקרעה את הישבן כל היום בעבודות הבית?

אולי עברת איזה טראומה בילדותך?

אולי לאחרונה ראית זוגות בהם האשה קרעה את ישבנה ואח"כ ציפתה לכירכורים והדבר העלה בך גועל נפש ומשום מה בחרת לשפןך את המירמור הזה בהודעה כאן?

אולי.

חונכתי בבית ליברלי לחלוטין, ומתערב איתך שאחותי הקטנה סיימה יותר מסכתות גמרא מרוב האנשים פה.

מכאן זה נובע.

כשחונכתי שלאישה מגיע כבוד הדדי וחירות. ולא כלא בו הבעל מחליט בשבילה מה מותר לה לקרוא ומה לא.

וכן היא תגיע למסקנה הזו לבד, בלא עזרת בעלה (היא בטח תהיה תלמידה חכמה גדולה).

אבל מכיוון שיש בנות, שלא גדלו בבית פתוח וילברלי, והקשר שלהם אל התורה עובר דרך העולם הגברי כלומר הם לא לומדות גמרא בעצמן אלא שומעות ומקבלות מרבותיהם ורבותיהן,

אם הן קוראות ספר שבו כתובות כל מיני תביעות גבוהות ש'הרבנית חנה אמרה ככה וככה' הן יכולות לחשוב שעליהן גם להתנהג כך, כי סה"כ הם צדיקות שמקיימות את התורה שהן שומעות.

בנקודה הזו מה שאמרתי נכנס, שצריך לזכור שהספר הזה נאמר בשיחה לנשים מסוימות וכבר לימדנו הצמח צדק: לא כל מה שאומרים כותבים ולא כל מה שכותבים מדפיסים' ומכיוון שבכל זאת הדפיסו את הספר הזה, צריך לזכור שהוא לא מתאים לכולם. ומכיוון שיש בתים (שלא כמו הבית שלך) שבהם האשה לא חוקרת בענייני תורה, כדאי שאת הבדיקה הזו, יעשה בעלה.

אבל זה שיש אנשים שהבית שלהם פחות ליברלי מהבית שלך, בסוגייה הזו של לימוד תורה לנשים, זה לא אומר שבבתים הללו מתייחסים אל האשה בצורה גועלית כמו שאתה ניסת לצייר!!

ואם אתה כל כך פתוח וליברלי, כדאי שתהיה פתוח ותדע להכיל שיש אנשים שבסוגיות מסוימות יותר סגורים ממך, והם בעלים לא פחות מסורים ואוהבים.

אני לא בא לתת ציונים ולהכריע מה נכון ומה לא. יותר מזה, דווקא חידדת את העניין שהספר לא מתאים לכל אחת.

ומעולם, מעולם לא מנעו ממני לקרוא  או ללמוד ספר זה או אחר.

המחשבה שבעל יחליט לאשה (מילא הורים לילדים, שגם זה נורא בעיניי) איזה ספר לקרוא, למה להיחשף ולמה לא מעורר בי גועל ומחשבות שאנשים רוצים להחזיר אותנו לתקופה שבהם לנשים לא הייתה זכות דיבור/לימוד/הצבעה.

העובדה היא שכיום נשים נוגעות בכל תחום ותחום, ולאיש אין זכות (בטח לא לבעל שאמור להיות שותף שווה בזוגיות ולא להיות רודן ) לומר לה מה לקרוא ומה לא.

אני ממש מרחמת על האשה שתתחתן איתך ותאלץ להיות אשה שנשלטת על ידך. 

הוא (אלקנה ב) לא אמר שהבעל יחליט אם האישה קוראת או לא.

"הספר לא מיועד לכל אישה, כדאי שהבעל יקרא ויראה אם זה מתאים לאשתו."

לא חייבו, לא אסרו, ולא קבעו שזה "אסור" לכל הנשים.

וזה לא קשור לבית שמרני או ליברלי, ולא קשור לבעל שמחליט בשביל אשתו דברים.

לפי ראות עיניי מדובר בדאגה לאשתו נטו.

הלוואי שההורים שלי היו רואים לפני סרטים ואומרים לי לא לראות חלק מהם. אבל לא זכיתי לזה. כן! זו זכות! שמישהו משקיע וטורח כדי למנוע ממך משהו שעלול להזיק. ואותו דבר במקרה הזה (בשבילי).

אז קצת פרופורציות, אנשים. פרופורציות והבנת הנקרא... בהחלט לא צריך לרדת לפסים אישיים.

ועל מנת שיהיה לה זמין, אני כותב מראש, שיהיה לה קל לפנות:

קו סיוע לנשים מוכות של ויצ"ו פועל 24 שעות ביממה: 1-800-39-39-04

דברי כוונו לא אל מישהי שוקראת אותו מעצמה. כמו רווקות הפורום שמחפשות את הספר וקוראות אותו להנאתן (וטעיתי שלא הבהרתי את זה מראש (אע"פ שזו הייתה כוונתי מאז) )אלא אל אותם בעלים שקונים לנשותיהם. אותם נשים שצינור התורה שלהם בעולם הוא הבעל שלהם, ונתינת ספר כזה מהבעל אל האשה יכולה להתפרש כאמירה מצידו: כך התורה רוצה שתתנהגי. לכן, לפני שהבעל נותן לאשתו, שיקרא, ויחשוב האם יכולה להיות בנתינת הספר לאשתו אמירה כזו והאם אשתו תשמח ותרצה לקבל כזו אמירה או לא.

מיועד לרווקים, כל העניין של "לתת לבעל לקרוא לפני ולהחליט" לא כל כך רלוונטי, ובוודאי שפותחת ההודעה כתבה גם לבנות שעומדות כיום ברשות עצמן.

הכאב שלי מופנה גם אל אותן נשים שכ-ל התורה שלהן עוברת "בצינור דרך הבעל". אשה יכולה  וצריכה לחשוב בעצמה, גם אם זה נראה מופרך. היא מסוגלת להבין לבד מה הדרך המתאימה לה ולקרוא בעיניים ביקורתיות כל טקסט (תורני או לא) בעיקר כשהוא נוגע לעניינים מחשבתיים- רוחניים ולא להלכות. 

בעל שרוצה להביא ספר לאשתו- בשמחה רבה. אבל להחליט בשבילה מה מתאים לה ומה לא, זה עצוב שבדור שבו לימוד התורה נפוץ כ"כ גם אצל נשים יש צורך לעבור "סינון" שכזה, ולהתחיל לפרש אמירות "ככה התורה רוצה שתנהגי" בלי שלאשה יש מה לומר ולהחליט לעצמה מה היא מקבלת ומה לא. 

אבל,

כשנותנים מתנה (גם עטופה) אנחנו חושבים האם היא מתאימה...

ולדוגמא:

כמו שלפני שתקני לחברה שלך את הספר 'כיצד תיגמלי מההתמכרות לסוכריים ופחממות משמינות',

את תחשבי לעצמך אם זה שייך,

אם אתמול היא אמרה לך שהיא רוצה לעשות דיאטה והיא לא יודעת איך להתחיל ומבקשת ממך עצה, אז זה שייך (ובבקשה תכתבי לה הקדשה חמודה)

אבל אם אתמול היא אמרה לך שנמאס לה שחושבים שהיא שמנה והיא באמת מרוצה מאוד מאיך שהיא נראת, אז זה לא שייך.... (אע"פ שהיא תמיד מוזמנת לקנות את הספר הזה בעצמה ואף אחד לא יחליט בשבילה אם הוא מתאים לה או לא...)

אותו דבר בדיוק. האשה היא גם חברה, ולפני שנותנים מתנה, חושבים!

האם מישהו כלשהו מנע ממך אי פעם לפתוח את ארון הספרים התורני, לפתוח את התוס' רא"ש במסכת כתובות בדף ב. ד"ה נסתחפה שדהו ולקרוא שם 'האשה קניין כספו של האיש כמו עבדו שורו וחמורו'.

אני מאמין שלא.

ובכל זאת אני מאוד מקווה שאף בעל לא אומר לאשתו בחדר ייחוד:

יקירתי, אני שמח מאוד שהצטרפת לשאר קנייני, מוחמד העבד, מוש השור ודונקי החמור, ברוכה הבאה!

שום דבר בתורה לא מצונזר. הכל פתוח.

[ובעניין התורא"ש, הדברים מובאים בסוגיית אחריות על תשלום מזונות בגלל עיכוב הנשואין ע"י האשה, והתורא"ש בא לומר בדבריו שאין בנישואין חד צדדיות אלא תמיד האחריות והמחיובות היא של הבעל על אשתו, והוא זה שיספוג בתוצאות אע"פ שכביכול היא הגורם, ולשם הבנת העניין הוא השווה את אחריות הבעל החד צדדית לקניינים אחרים. ואין ספק שרבנו הרא"ש אשר כל ישראל שותים את מימיו כיבד את אשתו יותר מאת עצמו.]

ועיינו בספר 'זכו שכינה בינהים' שם מבאר הרב הנזיר את מהות הקניין בנישואין בצורה מופשטת בהקשר לתוס' הנ"ל. ותודה לצחינא.

בכל הנוגע לענייני נישואין וזוגיות. יש שם למדנות רחבה, מחז"ל עד האחרונים,

דברי מחקר (המשפט הרומי... ארכיאולוגיה... פילוסופיה...), וזכרונות מיומנו.

משום מה הכריכה שם היא של ספר פופולארי (פרחוני ויפה כזה... ספר מתנה).

אבל על רוב הספר אני אישית (ממש לא מדד אמנם, אבל בכ"ז) שובר את הראש

כדי לנסות להבין - ולא לגמרי מצליח...

אבל תמיד כדאי לדפדף. בהוצאת מכון "נזר דוד" - אריאל.

עשו על זה כתבה בערוץ 7.... ניסתי לחפש בארכיון ולא מצאתי...

בעל שבא ואומר לאשתו זה כן וזה לא, זה מפגר, חשוך וכו'...

אבל מי דיבר על זה?

אתמהה...

לכתוב אותם מראש בצורה יותר עדינה,

גם לי זה צרמה ההודעת פתיחה, ודי העדפתי לא לדעת מי אותו ת"ח,

ואחרי כמה הודעות שאתה מסביר קצת יותר למה הכוונה, זה נשמע אחרת.

(לא שאני מסכימה עם זה, אבל סבבה. ובהחלט מההודעה הראשונה זה היה

יכול להישמע שתלטני משהו...)

אבל לא ראיתי צורך לערוך את הדברים מחדש מכיוון שכשהבנתי שלא הובנתי מספיק כמו שרציתי שיבינוני, זה כבר היה אחרי התדיינות וצריך שהאנשים יבינו על מה מדובר...

ובכלז את,

זה מגניב עד כמה המנגינה של הקריאה משפיעה...

אחרי היסוסים, אם להיכנס בכלל לענין הזה, שהיו בו כל מיני אי הבנות, ואולי גם "שיחרור" של השקפות ומטענים בעניינים שונים, חשבתי לנכון בכל זאת להעיר:

אכן, נוסחה הראשוני של הודעת אלקנה, עשוי "להקפיץ" אדם ממוצע בין זמננו: "כדאי שהבעל יקרא ויראה אם זה מתאים לאשתו" - מאינסטינקט ראשוני נראה כאילו, אבא'לה-הבעל יבדוק אם זה מתאים לך, ילדה טובה...

אבל - וזה דומני לימוד גדול לעוד דברים שיכולים להיות, מסוג זה: כשרואים מי הכותב, שהוא אדם שנוהג לכתוב דבריו בישוב הדעת, בנחת, עם הומור; וכשרואים שהוא כותב בשם ת"ח (לא הייתי מתפלא גם אם זה הרב טאו עצמו..), כשכוונתו  בכך כמובן להראות שאלו דברים חשובים -

אז צריך להבין, שכגודל מה שנראה למישהו שזה אבסורד - כך, באופן וודאי, גודל אי הבנת כוונתו. חייב להיות כך, לדעתי.

כלומר, אם אנחנו רואים שאדם מיושב כותב דבר שנראה למישהו כאילו בלתי מובן בעליל, סימן שנקודת מבטו

וכוונתו של הכותב, על מה שכתב, היתה כ"כ שונה - שכלל לא חשב שמישהו יתרשם מזה אחרת.

כך אני מבין.

וכעת - בלי להכיר את הספר, אתן כמה אפשרויות לכך, שהיה ברור לכותב  שדבריו יובנו ככוונתו:

א. נניח שהשיחות ששוכתבו בספר, מדברות על חשיבות לימוד התורה של האיש, ועל כך שזה התפקיד העילאי של אשה למסור את נפשה על כך, ועם פירוט... (כמו שעלה בשירשור פה בזמן האחרון).  בא התלמיד חכם, שמבין לנפש האשה ולמציאויות המשפחתיות השונות בעם ישראל, ואומר: ספר כזה, קודם שיקרא האיש. ואהבת לרעך כמוך" - שהאשה לא תילחץ.. אולי היא ספציפית לא הכתובת לכך..  במקרה כזה, כמובן, אין לת"ח הזה, ולמצטטו כאן, כל "כיוון" בכלל שמישהו יעלה בדעתו שזו איזה "צנזורה" לאשה הפרימיטיבית. בדיוק ההיפך. ובגלל שזה כ"כ ברור לו, לא חשב שבכלל מישהו יבין אחרת. כי הוא היה "בתוך" הענין.  דומה למישהו שהיה, נניח,  מזכיר ספר לגברים, שיש שם כמה תיאורים בעייתיים מנקודת מבטו של גבר, והיה מצטט ת"ח שהיה אומר: ספר כזה, צריך שהאשה תקרא קודם ותגיד אם הוא מתאים לבעלה הצדיק.. (אגב, באמת לא מעט גברים ממנים את נשיהם ל"צנזור" על חומרים חשודים מבחינה צניעותית...)

ב. ונניח שמדובר על שיחות לנשות תלמידי חכמים. ויש שם המרָצה בסיגנון הנ"ל, והרב המעיר - העיר כמובן למשפחות שהבעל ת"ח ואשתו אשת ת"ח..  ואמר, לפני שהאשה קוראת איך היא צריכה לדחוף את בעלה ללמוד תורה - קודם שיקרא הבעל. אולי זה לא מתאים למציאות הזאת והאשה תלחיץ אותו על מה שלא שייך שם..

ג. ואולי הת"ח הנ"ל, סתם מכיר נשים צדיקות, שלוקחות דברים כאלה ברצינות תהומית, ואל משפחות כאלה הוא כיוון דבריו - בהנחה שהם הקוראים - ואמר: קודם שהבעל יקרא... כי אם אשה כזאת תקרא - כבר שום דבר לא יעזור.. היא תהיה בלחץ אטומי מחובתה הבלתי-מתמלאת כלפי לימוד התורה של בעלה והצלת עם ישראל...  אז אתה, "תשכב על הגדר" בשבילה..  לך לא יקרה מזה שום דבר - כי זה לא פונה ישירות אליך, ואת הקשיים שלך בלימודך בעצמך אתה כבר מכיר...

 (כמו הבדיחה הידועה על האשה שבעלה העיר לה שלפי השו"ע, כבר ניקתה מספיק לפסח. שלא תטרח. ענתה לו: אם הייתי סומכת עליך ועל השו"ע שלך, כבר מזמן הייתי אוכלת חמץ בפסח...)

וכן על זה הדרך...

כללו של דבר: בדברים כאלו הולכים אחר הכותב. כשם שחז"ל אמרו לדון בד"כ ת"ח לכף זכות אפילו אם רוב הנתונים מראים לא כך. לא כי עושים לו "פרוטקציה" אלא זה חלק מהנתון הבסיסי לגביו, שאנחנו מכירים אותו ואת עניינו.

וכיוון שהוזכרה פה הרבנית הצדקנית חנה ע"ה, ובהקשר שהוזכר; יש לציין את העובדה המופלאה שהיא היתה משכמה ומעלה בפני עצמה, וביטלה עצמה בפני בעלה הת"ח הצדיק, וגם חינכה נשים שהיו בכיוון להתחתן עם אברכים, לערך של בעל עוסק בתורה.  וזה בלי סתירה לחינוך להוציא לפעל את כחותיהן בצורה טבעית ונעימה המתאימה להן.

ובאמת, אין כדאי דווקא בהקשר לשמה, "לייצר" מרחק בין האשה השותה בצמא דברי בעלה הת"ח, לבין האשה בעלת שיקול הדעת והגודל הרוחני האישי. ושמחת החיים הטבעית.  אצלה זה הלך ביחד. במרכז הרב כבר קרה שבביהמ"ד היו אומרים שמועות מפיה, דרך מה שאשתו של אברך פלוני שמעה ממנה בשיעור.  ב"שבעה" עליה סיפר רב חשוב מאיזה מקום - שדומני לא למד ישירות לפני כן את התכנים שדיברה עליהם בשיעוריה - שהוא היה שומע בקביעות קלטות שלה..

אמרה לי, אבדלחטו"א, הרבנית הצדיקה ע"ה, שפעם היתה מדריכה נשים ללמוד לקראת החתונה דברי עילאיים,כמו מהמהר"ל וכד'; אבל אח"כ, בעקבות מציאויות שראתה, הדריכה ללמוד "דברים פשוטים", כמו "איש וביתו" של הרב כיטוב זצ"ל.. . היחס הנעים והנכון הבסיסי.

ועם זה, הציעה לְאשה שעמדה להתחתן עם עוסק-בתורה, ללמוד "קנין תורה" - שיחות של הרצי"ה זצ"ל על פרק קנין תורה במסכת אבות. והנימוק: שתדע את הערך של מי שלומד תורה.  

והרבנית ע"ה היתה מדריכה נשים לקראת נישואיהן, מרום הערך הרוחני והכלל-ישראלי, עד פרטי הפרטים העולם-הזהי'ים כביכול..

ודברים אלו טובים מצד עצמם. ויש להם אולי גם השלכה לגבי שירשור זה.

פעם מישהו רצה מאד להתחתן עם מישהי שבעצמה מבינה ברוחניות, עוסקת בכך, וזה ממש מענין אותה.

אז הרבנית "הזהירה"אותו: אתה רוצה מישהי כזאת, יהיה לך בית מבולגן....  והאריכה לתאר לו..

ואכן, שמעתי מהם, שבכל פעם שהבית נראה קצת ככה, האשה אומרת לבעלה: הרבנית הזהירה אותך (כמובן, הוא לא מתלונן... משפחה נפלאה)

למי שכבר יוצא להגיע לפרק "קניין תורה", כדאי לעיין גם בשאר השיחות של הרצי"ה בנושא תלמוד תורה.

לי אישית, זה עשה סדר בכמה מחשבות, ורומם בעיניי את ערך לימוד התורה בעם ישראל.

שנבין?

תודה!

נניח, הספר מדבר על הגדלות שמסירות נפש על התורה ולא לכל אחת זה מתאים?!

זו הכוונה?

שאפשר להשיג את הספר בת.מ. (לא נהריה)

או בחנות הספרים שע"י ישיבת הר המור (לא קרית שמונה)

אולי הספר לא מתאים לצפונים???

בקיצור יש למישהו מס. טלפון של סוכן או אחת הנקודות שאפשר להזמין מהם במשלוח?

ממש אשמח באישי או פה לזיכוי הרבים.

ולמקרה ששאלתם : לענ"ד לפי דברים ששמעתי הספר מתאים לרעייתי .

מספיק מתאים כדי שאקנה בלי לראות.

ואם אחליט אחרי שאראה אותו (כן ! לפניה !)  שהוא פחות הסגנון אז ..

בטוח שלא אשים אותו בשולחן במרכז הבית ואומר לה "זה לא בשבילך" .

באמת שלא זו דרכנו...!!

אבל אפשר לעורר אותה לשים לב שלא הכל מתאים לכל אחד.

ושתחליט !

אחרי כל השרשורים פה על פתיחות בכל מיני עניינים .

 מותר לאיש לאמר לרעייתו מה דעתו  !

גם בנושאים רוחניים !

וגם אחרי הנישואין !

לא מבין על מה הזדעקו פה כולם .

להווי ידוע לכל מאן דבעי.

אותי לימדו שאם אתה רואה רב שאין לו רב

כלומר רב בלי מסורת

תברח ממנו כמו מאש.

ומאותה סיבה ממש

גם אישה חכמה וידענית

צריכה שתהיה לה איזו דמות רוחנית

גם אם מרגישה ממש עצמאית

ומי יותר טבעי לשמש כדמות הזו אם לא בעלה...?!

כמובן שיש כאלה שבעליהן ממש לא!

ומנגד יש להן מענה במדרשה תיכון וכו.

אבל ממש לא הבנתי למה המחאה ?

לסיום תזכורת :

 יש למישו מספר?

ממש לא אכפת לי שבעלי יקרא לפניי ספר ויחליט אם זה מתאים לי..

זה מראה על קשר טוב שהוא מכיר אותי ויודע מה אני אוהב ומה לא (הקושייה האמיתית היא למה בספרים הבעלים יודעים מה מתאים לנו אבל בתכשיטים............?!?  )

מה שאלקנה אמר הוא דווקא לטובת הנשים, אם הבעל מכיר את אשתו ויודע שהספר יעצבן אותה

שלא יעשה את זה בחיים. אם הוא יודע שזה יעשה לה טוב, שיקנה לה-

ובשביל זה טוב שהבעל יקרא בספר.

הקישו בגוגל "תורה שלמה"

ב. תתחדשי על החתימה . אני שמח שאת מיישמת ומצטטת מתורתו של אדמין שליט"א

מ יותר טיבעי מזה? 

ג. לא פסלתי רבנית של אף אחת  חלילה. (שימי לב לשורות האחרונות בהודעתי)

כנראה אנחנו חולקים ב"מה יותר טיבעי"

נחיה עם זה ..

ד. בקשר לספר אשמח לדבר אחרי שאכיר אותו באופן יותר אישי

ה. מחכה לשמוע התרשמות שלך אחרי הקריאה

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !