הספר לא מיועד לכל אישה, כדאי שהבעל יקרא ויראה אם זה מתאים לאשתו.

המעוניין/ת

לדעת מיהו הת"ח, מוזמן לפנות באישי

מה זה השטויות החשוכות הללו?

ואלכ"ל (ואין לי כח להאריך)

אולי בהזדמנות, כי זה נושא חשוב.

אולי גם שילך לפניה ברחוב ויראה שהוא פנוי ואין אנשים שיראו אותה?

או, שיבוא הביתה ויצפה שתכרכר סביבו אחרי שקרעה את הישבן כל היום בעבודות הבית?

אולי עברת איזה טראומה בילדותך?

אולי לאחרונה ראית זוגות בהם האשה קרעה את ישבנה ואח"כ ציפתה לכירכורים והדבר העלה בך גועל נפש ומשום מה בחרת לשפןך את המירמור הזה בהודעה כאן?

אולי.

חונכתי בבית ליברלי לחלוטין, ומתערב איתך שאחותי הקטנה סיימה יותר מסכתות גמרא מרוב האנשים פה.

מכאן זה נובע.

כשחונכתי שלאישה מגיע כבוד הדדי וחירות. ולא כלא בו הבעל מחליט בשבילה מה מותר לה לקרוא ומה לא.

וכן היא תגיע למסקנה הזו לבד, בלא עזרת בעלה (היא בטח תהיה תלמידה חכמה גדולה).

אבל מכיוון שיש בנות, שלא גדלו בבית פתוח וילברלי, והקשר שלהם אל התורה עובר דרך העולם הגברי כלומר הם לא לומדות גמרא בעצמן אלא שומעות ומקבלות מרבותיהם ורבותיהן,

אם הן קוראות ספר שבו כתובות כל מיני תביעות גבוהות ש'הרבנית חנה אמרה ככה וככה' הן יכולות לחשוב שעליהן גם להתנהג כך, כי סה"כ הם צדיקות שמקיימות את התורה שהן שומעות.

בנקודה הזו מה שאמרתי נכנס, שצריך לזכור שהספר הזה נאמר בשיחה לנשים מסוימות וכבר לימדנו הצמח צדק: לא כל מה שאומרים כותבים ולא כל מה שכותבים מדפיסים' ומכיוון שבכל זאת הדפיסו את הספר הזה, צריך לזכור שהוא לא מתאים לכולם. ומכיוון שיש בתים (שלא כמו הבית שלך) שבהם האשה לא חוקרת בענייני תורה, כדאי שאת הבדיקה הזו, יעשה בעלה.

אבל זה שיש אנשים שהבית שלהם פחות ליברלי מהבית שלך, בסוגייה הזו של לימוד תורה לנשים, זה לא אומר שבבתים הללו מתייחסים אל האשה בצורה גועלית כמו שאתה ניסת לצייר!!

ואם אתה כל כך פתוח וליברלי, כדאי שתהיה פתוח ותדע להכיל שיש אנשים שבסוגיות מסוימות יותר סגורים ממך, והם בעלים לא פחות מסורים ואוהבים.

אני לא בא לתת ציונים ולהכריע מה נכון ומה לא. יותר מזה, דווקא חידדת את העניין שהספר לא מתאים לכל אחת.

ומעולם, מעולם לא מנעו ממני לקרוא  או ללמוד ספר זה או אחר.

המחשבה שבעל יחליט לאשה (מילא הורים לילדים, שגם זה נורא בעיניי) איזה ספר לקרוא, למה להיחשף ולמה לא מעורר בי גועל ומחשבות שאנשים רוצים להחזיר אותנו לתקופה שבהם לנשים לא הייתה זכות דיבור/לימוד/הצבעה.

העובדה היא שכיום נשים נוגעות בכל תחום ותחום, ולאיש אין זכות (בטח לא לבעל שאמור להיות שותף שווה בזוגיות ולא להיות רודן ) לומר לה מה לקרוא ומה לא.

אני ממש מרחמת על האשה שתתחתן איתך ותאלץ להיות אשה שנשלטת על ידך. 

הוא (אלקנה ב) לא אמר שהבעל יחליט אם האישה קוראת או לא.

"הספר לא מיועד לכל אישה, כדאי שהבעל יקרא ויראה אם זה מתאים לאשתו."

לא חייבו, לא אסרו, ולא קבעו שזה "אסור" לכל הנשים.

וזה לא קשור לבית שמרני או ליברלי, ולא קשור לבעל שמחליט בשביל אשתו דברים.

לפי ראות עיניי מדובר בדאגה לאשתו נטו.

הלוואי שההורים שלי היו רואים לפני סרטים ואומרים לי לא לראות חלק מהם. אבל לא זכיתי לזה. כן! זו זכות! שמישהו משקיע וטורח כדי למנוע ממך משהו שעלול להזיק. ואותו דבר במקרה הזה (בשבילי).

אז קצת פרופורציות, אנשים. פרופורציות והבנת הנקרא... בהחלט לא צריך לרדת לפסים אישיים.

ועל מנת שיהיה לה זמין, אני כותב מראש, שיהיה לה קל לפנות:

קו סיוע לנשים מוכות של ויצ"ו פועל 24 שעות ביממה: 1-800-39-39-04

דברי כוונו לא אל מישהי שוקראת אותו מעצמה. כמו רווקות הפורום שמחפשות את הספר וקוראות אותו להנאתן (וטעיתי שלא הבהרתי את זה מראש (אע"פ שזו הייתה כוונתי מאז) )אלא אל אותם בעלים שקונים לנשותיהם. אותם נשים שצינור התורה שלהם בעולם הוא הבעל שלהם, ונתינת ספר כזה מהבעל אל האשה יכולה להתפרש כאמירה מצידו: כך התורה רוצה שתתנהגי. לכן, לפני שהבעל נותן לאשתו, שיקרא, ויחשוב האם יכולה להיות בנתינת הספר לאשתו אמירה כזו והאם אשתו תשמח ותרצה לקבל כזו אמירה או לא.

מיועד לרווקים, כל העניין של "לתת לבעל לקרוא לפני ולהחליט" לא כל כך רלוונטי, ובוודאי שפותחת ההודעה כתבה גם לבנות שעומדות כיום ברשות עצמן.

הכאב שלי מופנה גם אל אותן נשים שכ-ל התורה שלהן עוברת "בצינור דרך הבעל". אשה יכולה  וצריכה לחשוב בעצמה, גם אם זה נראה מופרך. היא מסוגלת להבין לבד מה הדרך המתאימה לה ולקרוא בעיניים ביקורתיות כל טקסט (תורני או לא) בעיקר כשהוא נוגע לעניינים מחשבתיים- רוחניים ולא להלכות. 

בעל שרוצה להביא ספר לאשתו- בשמחה רבה. אבל להחליט בשבילה מה מתאים לה ומה לא, זה עצוב שבדור שבו לימוד התורה נפוץ כ"כ גם אצל נשים יש צורך לעבור "סינון" שכזה, ולהתחיל לפרש אמירות "ככה התורה רוצה שתנהגי" בלי שלאשה יש מה לומר ולהחליט לעצמה מה היא מקבלת ומה לא. 

אבל,

כשנותנים מתנה (גם עטופה) אנחנו חושבים האם היא מתאימה...

ולדוגמא:

כמו שלפני שתקני לחברה שלך את הספר 'כיצד תיגמלי מההתמכרות לסוכריים ופחממות משמינות',

את תחשבי לעצמך אם זה שייך,

אם אתמול היא אמרה לך שהיא רוצה לעשות דיאטה והיא לא יודעת איך להתחיל ומבקשת ממך עצה, אז זה שייך (ובבקשה תכתבי לה הקדשה חמודה)

אבל אם אתמול היא אמרה לך שנמאס לה שחושבים שהיא שמנה והיא באמת מרוצה מאוד מאיך שהיא נראת, אז זה לא שייך.... (אע"פ שהיא תמיד מוזמנת לקנות את הספר הזה בעצמה ואף אחד לא יחליט בשבילה אם הוא מתאים לה או לא...)

אותו דבר בדיוק. האשה היא גם חברה, ולפני שנותנים מתנה, חושבים!

האם מישהו כלשהו מנע ממך אי פעם לפתוח את ארון הספרים התורני, לפתוח את התוס' רא"ש במסכת כתובות בדף ב. ד"ה נסתחפה שדהו ולקרוא שם 'האשה קניין כספו של האיש כמו עבדו שורו וחמורו'.

אני מאמין שלא.

ובכל זאת אני מאוד מקווה שאף בעל לא אומר לאשתו בחדר ייחוד:

יקירתי, אני שמח מאוד שהצטרפת לשאר קנייני, מוחמד העבד, מוש השור ודונקי החמור, ברוכה הבאה!

שום דבר בתורה לא מצונזר. הכל פתוח.

[ובעניין התורא"ש, הדברים מובאים בסוגיית אחריות על תשלום מזונות בגלל עיכוב הנשואין ע"י האשה, והתורא"ש בא לומר בדבריו שאין בנישואין חד צדדיות אלא תמיד האחריות והמחיובות היא של הבעל על אשתו, והוא זה שיספוג בתוצאות אע"פ שכביכול היא הגורם, ולשם הבנת העניין הוא השווה את אחריות הבעל החד צדדית לקניינים אחרים. ואין ספק שרבנו הרא"ש אשר כל ישראל שותים את מימיו כיבד את אשתו יותר מאת עצמו.]

ועיינו בספר 'זכו שכינה בינהים' שם מבאר הרב הנזיר את מהות הקניין בנישואין בצורה מופשטת בהקשר לתוס' הנ"ל. ותודה לצחינא.

בכל הנוגע לענייני נישואין וזוגיות. יש שם למדנות רחבה, מחז"ל עד האחרונים,

דברי מחקר (המשפט הרומי... ארכיאולוגיה... פילוסופיה...), וזכרונות מיומנו.

משום מה הכריכה שם היא של ספר פופולארי (פרחוני ויפה כזה... ספר מתנה).

אבל על רוב הספר אני אישית (ממש לא מדד אמנם, אבל בכ"ז) שובר את הראש

כדי לנסות להבין - ולא לגמרי מצליח...

אבל תמיד כדאי לדפדף. בהוצאת מכון "נזר דוד" - אריאל.

עשו על זה כתבה בערוץ 7.... ניסתי לחפש בארכיון ולא מצאתי...

בעל שבא ואומר לאשתו זה כן וזה לא, זה מפגר, חשוך וכו'...

אבל מי דיבר על זה?

אתמהה...

לכתוב אותם מראש בצורה יותר עדינה,

גם לי זה צרמה ההודעת פתיחה, ודי העדפתי לא לדעת מי אותו ת"ח,

ואחרי כמה הודעות שאתה מסביר קצת יותר למה הכוונה, זה נשמע אחרת.

(לא שאני מסכימה עם זה, אבל סבבה. ובהחלט מההודעה הראשונה זה היה

יכול להישמע שתלטני משהו...)

אבל לא ראיתי צורך לערוך את הדברים מחדש מכיוון שכשהבנתי שלא הובנתי מספיק כמו שרציתי שיבינוני, זה כבר היה אחרי התדיינות וצריך שהאנשים יבינו על מה מדובר...

ובכלז את,

זה מגניב עד כמה המנגינה של הקריאה משפיעה...

אחרי היסוסים, אם להיכנס בכלל לענין הזה, שהיו בו כל מיני אי הבנות, ואולי גם "שיחרור" של השקפות ומטענים בעניינים שונים, חשבתי לנכון בכל זאת להעיר:

אכן, נוסחה הראשוני של הודעת אלקנה, עשוי "להקפיץ" אדם ממוצע בין זמננו: "כדאי שהבעל יקרא ויראה אם זה מתאים לאשתו" - מאינסטינקט ראשוני נראה כאילו, אבא'לה-הבעל יבדוק אם זה מתאים לך, ילדה טובה...

אבל - וזה דומני לימוד גדול לעוד דברים שיכולים להיות, מסוג זה: כשרואים מי הכותב, שהוא אדם שנוהג לכתוב דבריו בישוב הדעת, בנחת, עם הומור; וכשרואים שהוא כותב בשם ת"ח (לא הייתי מתפלא גם אם זה הרב טאו עצמו..), כשכוונתו  בכך כמובן להראות שאלו דברים חשובים -

אז צריך להבין, שכגודל מה שנראה למישהו שזה אבסורד - כך, באופן וודאי, גודל אי הבנת כוונתו. חייב להיות כך, לדעתי.

כלומר, אם אנחנו רואים שאדם מיושב כותב דבר שנראה למישהו כאילו בלתי מובן בעליל, סימן שנקודת מבטו

וכוונתו של הכותב, על מה שכתב, היתה כ"כ שונה - שכלל לא חשב שמישהו יתרשם מזה אחרת.

כך אני מבין.

וכעת - בלי להכיר את הספר, אתן כמה אפשרויות לכך, שהיה ברור לכותב  שדבריו יובנו ככוונתו:

א. נניח שהשיחות ששוכתבו בספר, מדברות על חשיבות לימוד התורה של האיש, ועל כך שזה התפקיד העילאי של אשה למסור את נפשה על כך, ועם פירוט... (כמו שעלה בשירשור פה בזמן האחרון).  בא התלמיד חכם, שמבין לנפש האשה ולמציאויות המשפחתיות השונות בעם ישראל, ואומר: ספר כזה, קודם שיקרא האיש. ואהבת לרעך כמוך" - שהאשה לא תילחץ.. אולי היא ספציפית לא הכתובת לכך..  במקרה כזה, כמובן, אין לת"ח הזה, ולמצטטו כאן, כל "כיוון" בכלל שמישהו יעלה בדעתו שזו איזה "צנזורה" לאשה הפרימיטיבית. בדיוק ההיפך. ובגלל שזה כ"כ ברור לו, לא חשב שבכלל מישהו יבין אחרת. כי הוא היה "בתוך" הענין.  דומה למישהו שהיה, נניח,  מזכיר ספר לגברים, שיש שם כמה תיאורים בעייתיים מנקודת מבטו של גבר, והיה מצטט ת"ח שהיה אומר: ספר כזה, צריך שהאשה תקרא קודם ותגיד אם הוא מתאים לבעלה הצדיק.. (אגב, באמת לא מעט גברים ממנים את נשיהם ל"צנזור" על חומרים חשודים מבחינה צניעותית...)

ב. ונניח שמדובר על שיחות לנשות תלמידי חכמים. ויש שם המרָצה בסיגנון הנ"ל, והרב המעיר - העיר כמובן למשפחות שהבעל ת"ח ואשתו אשת ת"ח..  ואמר, לפני שהאשה קוראת איך היא צריכה לדחוף את בעלה ללמוד תורה - קודם שיקרא הבעל. אולי זה לא מתאים למציאות הזאת והאשה תלחיץ אותו על מה שלא שייך שם..

ג. ואולי הת"ח הנ"ל, סתם מכיר נשים צדיקות, שלוקחות דברים כאלה ברצינות תהומית, ואל משפחות כאלה הוא כיוון דבריו - בהנחה שהם הקוראים - ואמר: קודם שהבעל יקרא... כי אם אשה כזאת תקרא - כבר שום דבר לא יעזור.. היא תהיה בלחץ אטומי מחובתה הבלתי-מתמלאת כלפי לימוד התורה של בעלה והצלת עם ישראל...  אז אתה, "תשכב על הגדר" בשבילה..  לך לא יקרה מזה שום דבר - כי זה לא פונה ישירות אליך, ואת הקשיים שלך בלימודך בעצמך אתה כבר מכיר...

 (כמו הבדיחה הידועה על האשה שבעלה העיר לה שלפי השו"ע, כבר ניקתה מספיק לפסח. שלא תטרח. ענתה לו: אם הייתי סומכת עליך ועל השו"ע שלך, כבר מזמן הייתי אוכלת חמץ בפסח...)

וכן על זה הדרך...

כללו של דבר: בדברים כאלו הולכים אחר הכותב. כשם שחז"ל אמרו לדון בד"כ ת"ח לכף זכות אפילו אם רוב הנתונים מראים לא כך. לא כי עושים לו "פרוטקציה" אלא זה חלק מהנתון הבסיסי לגביו, שאנחנו מכירים אותו ואת עניינו.

וכיוון שהוזכרה פה הרבנית הצדקנית חנה ע"ה, ובהקשר שהוזכר; יש לציין את העובדה המופלאה שהיא היתה משכמה ומעלה בפני עצמה, וביטלה עצמה בפני בעלה הת"ח הצדיק, וגם חינכה נשים שהיו בכיוון להתחתן עם אברכים, לערך של בעל עוסק בתורה.  וזה בלי סתירה לחינוך להוציא לפעל את כחותיהן בצורה טבעית ונעימה המתאימה להן.

ובאמת, אין כדאי דווקא בהקשר לשמה, "לייצר" מרחק בין האשה השותה בצמא דברי בעלה הת"ח, לבין האשה בעלת שיקול הדעת והגודל הרוחני האישי. ושמחת החיים הטבעית.  אצלה זה הלך ביחד. במרכז הרב כבר קרה שבביהמ"ד היו אומרים שמועות מפיה, דרך מה שאשתו של אברך פלוני שמעה ממנה בשיעור.  ב"שבעה" עליה סיפר רב חשוב מאיזה מקום - שדומני לא למד ישירות לפני כן את התכנים שדיברה עליהם בשיעוריה - שהוא היה שומע בקביעות קלטות שלה..

אמרה לי, אבדלחטו"א, הרבנית הצדיקה ע"ה, שפעם היתה מדריכה נשים ללמוד לקראת החתונה דברי עילאיים,כמו מהמהר"ל וכד'; אבל אח"כ, בעקבות מציאויות שראתה, הדריכה ללמוד "דברים פשוטים", כמו "איש וביתו" של הרב כיטוב זצ"ל.. . היחס הנעים והנכון הבסיסי.

ועם זה, הציעה לְאשה שעמדה להתחתן עם עוסק-בתורה, ללמוד "קנין תורה" - שיחות של הרצי"ה זצ"ל על פרק קנין תורה במסכת אבות. והנימוק: שתדע את הערך של מי שלומד תורה.  

והרבנית ע"ה היתה מדריכה נשים לקראת נישואיהן, מרום הערך הרוחני והכלל-ישראלי, עד פרטי הפרטים העולם-הזהי'ים כביכול..

ודברים אלו טובים מצד עצמם. ויש להם אולי גם השלכה לגבי שירשור זה.

פעם מישהו רצה מאד להתחתן עם מישהי שבעצמה מבינה ברוחניות, עוסקת בכך, וזה ממש מענין אותה.

אז הרבנית "הזהירה"אותו: אתה רוצה מישהי כזאת, יהיה לך בית מבולגן....  והאריכה לתאר לו..

ואכן, שמעתי מהם, שבכל פעם שהבית נראה קצת ככה, האשה אומרת לבעלה: הרבנית הזהירה אותך (כמובן, הוא לא מתלונן... משפחה נפלאה)

למי שכבר יוצא להגיע לפרק "קניין תורה", כדאי לעיין גם בשאר השיחות של הרצי"ה בנושא תלמוד תורה.

לי אישית, זה עשה סדר בכמה מחשבות, ורומם בעיניי את ערך לימוד התורה בעם ישראל.

שנבין?

תודה!

נניח, הספר מדבר על הגדלות שמסירות נפש על התורה ולא לכל אחת זה מתאים?!

זו הכוונה?

שאפשר להשיג את הספר בת.מ. (לא נהריה)

או בחנות הספרים שע"י ישיבת הר המור (לא קרית שמונה)

אולי הספר לא מתאים לצפונים???

בקיצור יש למישהו מס. טלפון של סוכן או אחת הנקודות שאפשר להזמין מהם במשלוח?

ממש אשמח באישי או פה לזיכוי הרבים.

ולמקרה ששאלתם : לענ"ד לפי דברים ששמעתי הספר מתאים לרעייתי .

מספיק מתאים כדי שאקנה בלי לראות.

ואם אחליט אחרי שאראה אותו (כן ! לפניה !)  שהוא פחות הסגנון אז ..

בטוח שלא אשים אותו בשולחן במרכז הבית ואומר לה "זה לא בשבילך" .

באמת שלא זו דרכנו...!!

אבל אפשר לעורר אותה לשים לב שלא הכל מתאים לכל אחד.

ושתחליט !

אחרי כל השרשורים פה על פתיחות בכל מיני עניינים .

 מותר לאיש לאמר לרעייתו מה דעתו  !

גם בנושאים רוחניים !

וגם אחרי הנישואין !

לא מבין על מה הזדעקו פה כולם .

להווי ידוע לכל מאן דבעי.

אותי לימדו שאם אתה רואה רב שאין לו רב

כלומר רב בלי מסורת

תברח ממנו כמו מאש.

ומאותה סיבה ממש

גם אישה חכמה וידענית

צריכה שתהיה לה איזו דמות רוחנית

גם אם מרגישה ממש עצמאית

ומי יותר טבעי לשמש כדמות הזו אם לא בעלה...?!

כמובן שיש כאלה שבעליהן ממש לא!

ומנגד יש להן מענה במדרשה תיכון וכו.

אבל ממש לא הבנתי למה המחאה ?

לסיום תזכורת :

 יש למישו מספר?

ממש לא אכפת לי שבעלי יקרא לפניי ספר ויחליט אם זה מתאים לי..

זה מראה על קשר טוב שהוא מכיר אותי ויודע מה אני אוהב ומה לא (הקושייה האמיתית היא למה בספרים הבעלים יודעים מה מתאים לנו אבל בתכשיטים............?!?  )

מה שאלקנה אמר הוא דווקא לטובת הנשים, אם הבעל מכיר את אשתו ויודע שהספר יעצבן אותה

שלא יעשה את זה בחיים. אם הוא יודע שזה יעשה לה טוב, שיקנה לה-

ובשביל זה טוב שהבעל יקרא בספר.

הקישו בגוגל "תורה שלמה"

ב. תתחדשי על החתימה . אני שמח שאת מיישמת ומצטטת מתורתו של אדמין שליט"א

מ יותר טיבעי מזה? 

ג. לא פסלתי רבנית של אף אחת  חלילה. (שימי לב לשורות האחרונות בהודעתי)

כנראה אנחנו חולקים ב"מה יותר טיבעי"

נחיה עם זה ..

ד. בקשר לספר אשמח לדבר אחרי שאכיר אותו באופן יותר אישי

ה. מחכה לשמוע התרשמות שלך אחרי הקריאה

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך