אוף. ישלי בעיה של ביטחון עצמי. אבל ממש!
זה מגיע לרמה שאני לא מסוגלת להזמין פיצה, כי אולי אני אגיד משו לא נכון ואצא דפוקה.
אינלי מושג מאיפה זה באלי.. זה ככה מאז שאני זוכרת ת'צמי..
אבל אני לא הולכת כמעט לבד, כי אולי מישו יראה אותי בדיוק כשאני אמעד על אבן, ואני לא יכולה לעמוד מול מישו ולהגיד לו מה אני באמת חושבת.. [לטוב ולרע...]
עכשיו בדיוק חברות שלי אמרו עלי: "היא אדישה. היא לא אומרת כלום- לטוב ולרע."
וזה פשוט חוסם אותי.
מה, אני שנה הבאה הולכת בעז"ה לשירות. זה פשוט מסובך להיות שם בלי ביטחון עצמי.. זה מתחיל בטפסי הרשמה [נגיד לקומונה...] שמבקשים ממך "תגידי תכונות אופי טובות שלך", ממשיך לריאיון ובמעבר ישיר-- בום. אני נופלת על איזה קבוצה שאנלא מכירה ואני צכה לעבוד איתם שנה שלמה.
ואני פשוט לא מסוגלת. באמת שאנלא יכולה!!!
וגם ישלי בעיה עם מחמאות.
אני לא יודעת להחמיא.
לא לעצמי, ולא לאחרים.
למשל חברה שלי הראתה לי משו שהיא עשתה בגרפיקה. לא אמרתי כלווום. היא אמרה לי: "וואי מרב תגידי משו! יפה, לא יפה.. לא אהבת ת'צבע, אהבת ת'פונט... משוו"
ואני כאילו: "מצטערת, אבל אני לא יכולה להגיד..."
אייןן משו חוססםם אותי וזה כבר מתסכללל
ואני צכה לעשות רשימה של התכונות שלי למחר... ובאמת שאינלי מושגג מה לרשום שם!!!
אוווףףף
