היה לי מורה בכיתה ט'..

שמה שגרם לי להעריך אותו זה שהוא ידע להקשיב לי

לכעוס עלי בלי חשבונות (דבר שגרם לי למשמעת)

היה לו את היכולת לשחנ''ש איתי..

הוא צחק איתי,

פשוט בנאדם טוב

בס"ד לק"י.

אבל זה ממש תלוי באופי של האדם.

אם היו מלמדים אותי רבנים, יכול להיות שהיה לי מורה משמעותי.

מורה חמודה. אלמנה שבעלה נפטר בפתאומיות  ולמרות זאת היא הייתה שמחה תמיד והתעסקה והשקיעה בלי סוף בתלמידות אהבה אחת אחת באמת ורצתה שרק יצליחו,לא הייתה עסוקה בצרות שלה מה שגרם לי להעריך אותה מאד. (ד"א, היום היא נשואה ב"ה)

היה לי רק בכיתה ו' שהוא היה רב(מחנך) כזה טוב שאני לא ישכח אותו היה לו יכולת לערבב נגיד בשיעור תורה להרבה אמונה היה לא יחס אישי והוא היה באמת אוהב אותך. יש לי עוד הרבה דברים להגיד עליו אבל אן לי כח

מעדיפה לא להרחיב.... בפורום הזה...

אולי אשלח לך במסר... אם יהיה לי כח

בס"ד

כן, בכיתה ז'- שקיבלה אותי כמו שאני וקידמה אותי מהמקום בו הייתי למקום בו אני היום.
לא ירדה ברמתה אליי ולא עשתה הצגות, הייתה דוגרי מה שהיא- ובכ"ז שידרה לי את הרצון שלה לקשר.
שמרה איתי על קשר רציף ועקבי- גם אחרי שסיימה לחנך אותי.

מה משמעותי בה? האפשרות להיכנס טוב טוב לראש של התלמידות ולחשוב באופן אישי על כל בת ובת והאופי המקסים שלה שמשפיע. וגם ההשקעה הבלתי פוסקת... 24/7

הייתה לי מחנכת מדהימה, מבינה תלמידות ואכפת לה מהן. ואני עדיין מתיעצת איתה לפעמים...

הוא גאון. 

יש לו עניין למצא את כל האבסורדים האנושיים ולצחוק עליהם. להטיח לנו הכל בפרצוף בהומור מטורף.

זה אחד האנשים שאני מעריצה.

בס"ד

הר"מ שלי בכיתה י'(שהוא גם הר"מ שלי עכשיו בי"ב) בזכותו אני לובש ציצית..(זה ארוך אז אם זה מעניין מישהו שיגיד..)

בס"ד

עד תחילת שישית הייתי דתי לייט הכי קרוב לחילוני שיש בערך..ואז תחילת כיתה י' קיבלתי ר"מ חדש שדיי הכריח אותי לשים ציצית אז סגרתי איתו שיומיים בשבוע אני שם ציצית(שני וחמישי אני חושב...)וביום הראשון ששמתי ציצית באמת הרגשתי שזה כבד והכל..אח"כ לאט לאט זה כבר לא הפריע והיום ב"ה אחרי שנתיים+ אני עם צמר ותכלת..

בס"ד.

הוא היחיד שהצליח לגרום לרצות ולהתחיל בבניה עצמית,עניין רב משמעות.

ערך עצמי,מודעות עצמית,בניה עצמית..זה מה שפשוט נותן משמעות לחיים..

המחנכת שלי בכיתה ז'-ח'. אישה מדהימה, אני חושבת שהיא הכירה אותי יותר מכל בןאדם אחר ביקום שגדל איתי כל החיים. היא הכירה אותי בצורה שרק אני והיא הכרנו אותי. היא גם מאוד עזרה לי בהתקדמות רוחנית וביצוב השקפת העולם שלי בנושא הזה, ככה לפחות אני מרגישה. גם אם לא היו לנו שחנ"שים מדהימים, גם אם היא לא שמה לב, הרגשתי שהיאפשוט דוחפת אותי ותומכת ומעודדת בי בכל התקדמות שניסיתי לעשות.

אוף, זה אפילו לא מתאר כמה היא עזרה לי וכמה היא אישה אדירה.

אני רק יגיד שהיא  גם מורה מאוד טובה, אני שומרת את המחברות שלי מהשיעורי תורה שלה למתי שאני אהיה מורה ואוכל להשתמש בהם...

אך מורה שנשארתי איתה עד כשיו בקשר הדוק הי המורה שלי לדרמה ואני פשוט מטווווורפת עלייה!

ברוך ד' יש לי 2 מורות מאוד משמעותיות!

1. שיש להן ערכים

2. שהם מאמינות במה שהן אומרות [לא ללכת עם חצאיות קצרות-אז הם הולכות רק עם ארוך-סתם דוגמא קטנה מתוך אלף!...]

 3. אני יכולה להאמין בהם בלי לפקפק בכלל

4. אני יודעת שלא משנה מתי אני יצטרך הם יהיו שם ויחכו לי......

בהצלחה

הם עושות איתי צחוקים בכיף וכל הזמן!!

אבל כשצריך הם יעמידו אותי במקום ויכעסו

וכשיש צד שני לסיפור הם יראו לי אותו....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....