בתנאי שזה לא יעלה לך מחשבות על סיבת הפסילה שלו אותך, אלא תמשיכי הלאה בחיוך.

הולך?

מציאת חן,

מראה חיצוני,

רמה תורנית..

בהצלחה!!

אגב - הוא בן 26 (עוד מעט 27).

זה הזמן לפסול אחרי דייט אחד בגלל מציאת חן?

את באמת פוסלת אחרי דייט אחד בגלל מראה חיצוני?

כך זה היה אצלי לפחות.

בהתחלה לא הייתי פוסלת בכלל, לא משנה על מה, בפגישה הראשונה-כעקרון..

ובהמשך שמתי לב שכן אפשר להחליט בדברים שמרגישים בהם חזק..

וכן, מציאת חן זה מושג רחב שאו שיש או שאין אותו..

פסלתי רק פעם אחת על מראה חיצוני כי שוב- זה היה מידי קשה לי..

אני פסלתי איזה פעמיים...

כנראה שזה באמת היה חוסר מציאת חן (כי אז היה לי מאוד קשה להגדיר... התפדחתי מהשדכנית ומההורים שלי, אבל לא רציתי לסחוב אותם לעוד דייט כשאני בטוחה במיליון אחוז שלא אתחתן איתם).

שמחה לשמוע שאני לא בררנית ושהסיבה שלי לגיטימית 

לא היית בדיוק כמו אמא שלו....

שכשהמראה של הבחור מרתיע אותי מאוד מאוד... עד כדי מפחיד אותי...

וכן, יש כאלה!

כבר את יכולה לראות שמידות טובות זה לא...

ולא נראים כמו האדם שאתו רוצים לחיות כל החיים, אז מנתקים מגע וזהו.

צריך סיבות בכדי להמשיך, לא צריך לחפש סיבות כדי להפסיק.

הגישה הרווחת אומרת שכל עוד זה לא "לא",זה "כן".

לפי דעתי, צריך לחפש סיבות למה להמשיך,

ממה מתלהבים, מה נראה שייך ומתאים.

בגלל שלא מוצאים סיבה לחתוך צריך להמשיך?

נראה לי כ"כ אפור...

נו, באמת...

מי מכיר משהו מהבן-אדם אחרי איזו פגישה אחת של שעה (אפילו שעתיים)???

אני מסכימה עם "קחו עמכם דברים" שצריכה להיות סיבה מספיק טובה כדי להגיד לא אחרי דייט ראשון

באיזשהוא שלב, אחרי מס' פגישות וקשרים-

מתחילים לפתח רגישות כזאת שדיי מצליחה לקלוט אנשים כבר בדייט הראשון. (בעיקר את היותר מוחצנים).

קצת מסובך לי להסביר את זה- אבל העיניים יודעות לראות דברים מעבר למה שבאמת קורה בדייט הראשון:

להבין דבר מתוך דבר, לחבר מס' עניינים יחד ולהסיק מסקנות, לקלוט שפיות נפשית, רגישות, הקשבה,

וכן- גם להקשיב ללב לגבי נשיאת חן ומראה חיצוני.

אם בעבר הייתי צריכה מס' פגישות כדי לקלוט דברים- היום יספיקו פחות פגישות.

(כמובן שכל הניתוחים האלה צריכים לנבוע מהתבוננות וזהירות יתרה ובטח ולא מהשלכות של קשר א' על קשר ב')

זה רק אני שמרגישה פסיכולוגית בעקבות כל הדייטים וניתוחי אופי של הבחורים או שמא גם אתם?....

חשבתי לעשות הסבה לפסיכולוגיה

הרבה יותר קל להחליט,

מאשר אחרי כמה דייטים,

גם אחרי דייט ראשון אפשר לדעת הרבה,

והכי חשוב, לדעת, האם ככה אני רואה את אשתי\בעלי לעתיד?

חושבת שצריכה להיות סיבה מאוד מאוד רצינית בשביל לא לתת את הסיכוי לקיום פגישה שנייה. כל כך פחות לחץ, מבוכה, דופק טכיקרדי..

נכון, כשזה לא- זה לא, גם בשנייה ראשונה. אבל לרוב- זה לא כזהה ודאי.

גם אני מאלו שחושבים שצריך סיבה מ-מ-ש טובה שלא לצאת לפגישה שניה...

סתם....

לפעמים אין סיבה שיודעים להגדיר, אבל זה פשוט לא הסיגנון,זה לא זה, 

לפעמים הוא יכול להזכיר לך מישהו שאת ממש לא סובלת וזה גורם לדחייה

אם לא הולך בפעם הראשונה אין שום סיבה למשוך  "סתם".

נכון שצריך לבחון מה לא הלך. אם לא נפתחת והתביישת והרגשת שגם הוא התנהג כך (קורה ולגיטימי..) אז אפשר לחשוב בהחלט על פעם נוספת, אם את מרגישה שיש משהו שלא התפתח וזרם אבל יכול לקרות גם להמשיך,

אבל אם אין שום סיבה מבחינתך להמשיך, קירטע, לא היה זה, לא המראה, לא סגנון הדיבור, לא ברמת השיח הבסיסית, אני באמת לא מסכימה עם גישת ה"להמשיך 90% מהפעמים לדייט שני.. ונראה.."

זה כל כך נכון!!

ועוד אח"כ יש נקיפות מצפון..

נתחיל בזה שאמרת שהבחור לא רוצה שיבררו עליו.  יכול להיות שיש לו את הסיבות שלו,אבל אני לא חושב שזה טבעי/מוסרי לסרב כשהבחורה שאתה רוצה לפגוש למטרת נישואין- רוצה בסה"כ לבדוק עם מי היא הולכת להפגש באיזה לילה קר... 

זה שהוא גם לא רצה לברר עלייך- כנראה שהוא רוצה לזרום, לראות איך הדברים "נראים" לו, ככה במבט ראשון, בלי ייפויים חיצוניים,שככה זה הכי אמיתי- אולי כבר נשבר לו משדכנים שמייפים או מתעלמים מכל מיני פרטים שבעיניהם לא רלוונטים,בעוד של"פגושים/ות" (מילה מגניבה שפגשתי פה) זה מאוד רלוונטי...

לפי מה שתיארת,הייתי אומר שזה יותר מצדו- ולא בגלל דברים שהוא ראה בך,חלילה, אולי הוא באיזה תקופה שהוא פשוט לא סגור על עצמו,בדיוק סיים קשר רציני,משבר כלשהוא,לימודים,עבודה או שהוא פשוט סתם יצור...(קורה שיש כאלה)

ותמיד אנחנו צריכים לזכור שבאמת, "כל דעביד רחמנא- לטב עביד", לפעמים בגמרא כדי להגיע למסקנה האמיתית צריך לעבור כמה וכמה "הוא אמינא"... שיהיה המון בהצלחה!

ב 20% מהמקרים אני מבין במי מדובר ואיך זה ילך מתוך הפרטים שהשדכן נותן

ב 95% מהמקרים אני מבין במי מדובר ואיך זה ילך תוך 10 דקות ראשונות של השיחה 

במקרים שבהם לא נראה לי לחלוטין - לא תהיה פגישה (מאוד נדיר, אבל קרה לי כבר כמה פעמים - טעות של מי שניסה לשדך. מצב לא נעים בעליל)

בשאר המקרים אני מציע להפגש (גם אם יש לי ספקות קשים אחרי השיחה).

במקרים של ספקות - אם הממצאים של שיחת טלפון מתאמתים - זה יגמר אחרי פגישה ראשונה.

כלומר - לעניות דעתי - הבחור המדובר בא לפגישה עם ספקות מאוד כבדים שאישרת לו אותם.

הוא לא רצה להמשיך.

מסכימה לחלוטין. בד"כ אחרי שניים שלושה משפטים אני יכולה בוודאות לדעת אם יש עניין.

אני טוענת שצריך להמשיך לפחות לפגישה שנייה אם לא אירע משהו בשני משפטים הללו^ שישנו את דעתי..

לא פעם קרה לי שבשיחת טלפון ראיתי שוני גדול מאוד בשאיפות והרצונות שלנו

אם בפגישה ראשונה זה ממשיך באותו קו - חבל"ז על הזמן

בתור אברך נשוי פלוס, אני רואה שיש כאן הרבה בלבולים ועצות "בטן" של הגולשים

ולמנה ראשונה- נתחיל בסיפור על ר' אברום שפירא זצ"ל (כידוע הוא היה ראש ישיבת מרכז הרב)

-פעם ניגש אל ר' אברום בחור מהישיבה ושאלו מה לעשות שהוא נפגש תקופה די ארוכה עם הבחורה ו"אפעס" הוא לא מרגיש "משיכה", ענה ר' אברום לבחור "וכי אשה היא בהמה שנקנית במשיכה (בהמה גסה נקנית במשיכה-משנה בקידושין)

ההדרכה ב"עולם הישיבות" היא להתקדם בקשר כולל החלטה כל עוד שאין דחיה ויש איזה רצון בין הצדדים לעוד שיחת טלפון וכו'

-מנה שניה:לבחירת בן/בת זוג צריכים להתייחס באותה רצינות לפחות כמו בבחירה וקנית רכב (הרי לא אולכים לצומת לראות מכונית שנראית לי "אהבה ממבט ראשון" אלא מבררים איזה רכב "שותה" פחות דלק פחות רואה מוסך, בטיחותי וכו וכו' ובסוף המראה החיצוני גם נכנס לתמונה אבל בוודאי שזה לא מתחיל במראה החיצוני מפני שאנו בני אדם יכולים להסתנוור וליפול בסוף בפח וכמו כן הבחורה/בחור שאולכים להתחתן איתו לא ישאר יפה ומבושם לעד(הריונות זקנה וכו') ובסוף אנו חיים במאלך הנישואין עם "מידות רוחניות ואופי" של הבן אדם ולכן כדאי לברר עליהם  כבר בהתחלה לפני שנפגשים מסתנוורים  

מנה שלישית:גם אותי "זרקו" בנות (אחת אחרי השניה) על הפגישה הראשונה גם לי היתה את התחושה שהצד השני לא נותן לי צ'אנס, עד ש"היא" הגיעה והיא הייתה שווה מכולם ובמבט לאחור זה היה שווה לא בזבזתי זמן על דייטים וכך יכולתי למשיך בקביעות בסדרי הלימוד בישיבהכמו כן זה גם קצת הועיל למידת הענווה (אחרי הכל שאומרים לך "לא נראה לי זה קצת פוגע ב"אגו")

תצליחו

רק שצריך לדעת ולחשוב,

מה אתה מצפה ומה אתה רוצה,

וזה יכול לחסוך הרבה כאב ראש.

דמיינו לעצמכם סיטואציה שבה בחור לא ממש רואה טעם להמשיך לפגישה שנייה,

קובע בכל זאת פגישה נוספת,

ובפגישה הבאה אומר "וואלה, זו אשתי!"

נשמע הזוי?

גם אני חשבתי ככה כשזה קרה לי...

שומדבר לא יקרה אם ניתן צ'אנס לדברים שונים. (בכלל גם אני רציתי לפסול אותו כשהוא התחיל איתי, ואחרי הפגישה הראשונה? פשוט זרמתי איתו, ו....)

מהצד השני אני גם מכירה מישהו שאף אחת אצלו לא המשיכה לפגישה שנייה חוץ מאשתו, אבל הם באמת זוג מיוחד,

ואני אישית מעדיפה להמשיך עוד קצת מאשר לפספס ח"ו.

סדר עדיפויות, וקצת פתיחות, ואמונה, הרבה אמונה...

הערה: לא באתי כמטיפה. כל אדם יעשה מה שנכון לו (ולכן גם הבאתי את הצד השני), רק רציתי להראות מציאות שמתאפשרת כשנפתחים באמת מצד עצמנו, מצד המחשבה הפנימית.

שבת שלום!

מציע את האפשרויות הבאות :

מי שהוא הלביש על הבחור את הדייט כאשר  לא תיאמו איתו..

הוא עוד לא חשב על חתונה

יש לו מי שהיא במחסנית והוא בהמתנה.

התרשם שאין לו סיכוי ללכוד אותך

חשב שלא התנהג בצורה נאותה בפגישה איתך והתביש להתנצל.

אותי זרקו כמה וכמה בחורות אחרי דייט ראשון אחרי שנים נודעו לי סיבות שלי נראו לא רציניות אל תקחי ללב. למשל:

לבושי לא היה מספיק אלגנטי עבורה,

ההורים שלה חשבו שאני צעיר מדי עבורה,

היה לה מי שהוא וכעבור זמן קצר שלחה לי הזמנה לחתונה .

היא דברה על אומנות ואני לא התלהבתי מדבריה ולמדה מזה שאיני תרבותי מספיק בשבילה.

היא התלהבה מאיזה מורה שלה ואני לא כל כך.

היא דברה על איזה ספר  והפיקה מוסר השכל מסוים ואני סברתי אחרת והפיקה מזה שלי סולם ערכים אחר משלה.

היא אחרה חצי שעה , הסתלקתי ואז פסלה אותי.

אגב כל נימוק היה של בחורה אחרת.

בקיצור אם הייתי מנתח את ההרפתקאות השונות לא היה נשאר לי זמן לנהל את עניני וא הייתי מצליח לגלות את הסיבות בזמנן..

מאחל לך הצלחה בכל אשר תעשי  ומציע לך לאתר בחור בעל לב טוב ולא אנוכי כי זה הפתח לזוגיות טובה. לפרגן אחד לשניה ולשני.

בהצלחה.

אבל לא התכוונתי להתמקד בי...

רציתי לשמוע מכם על מה "מותר" לפסול אחרי דייט ראשון (מבחינתכם).

אבל בהחלט הבאת פה מלא אפשרויות של למה לא נותנים צ'אנס ללפחות לעוד דייט... שכוייח!

עכשיו נותר לשאול אם אלו סיבות מספיק טובות

ממש טוב בחיים האמיתיים.

אבל מעבר לכל מה שאמרו כאן (כימיה,רמה דתית,חיצוניות וכו') אצלי זו פשוט האינטואיציה.

אני מסוגלת להסתכל על מישהו,ולדעת אם יש מצב או לא.עדיין לא קרה שפיספסתי.

הסבר והבהרה:

קרה כבר מצב שחשבתי שיש מצב ובסוף לא (עובדה שאני לא נשואה...).

אני פשוט יודעת מה אני מחפשת.וזה לא משהו שאפשר להגדיר במילים או להסביר אותו למישהו חיצוני.

ברור שאני לא מחליטה ר=ק על פי התחושה,ומשתדלת לתת צ'אנס גם למי שלא כ"כ מרגיש לי,אבל בשורה התחתונה אני מאוד הולכת עם הקול הפנימי שלי,שעדיין לא אכזב אותי.

האינטואיציה זה הדבר הכי רוחני שיש בכוחות הגשמיים,והדבר הכי גשמי שיש בכוחות הרוחנים. (רבי נתן אמר את זה על כח המדמה,אבל לדעתי זה נכון גם לכאן.)

אני הלכתי בפגישות אחרי אינטואציה ולא טעיתי היום אני נשואה ב"ה ויודעת שבחרתי נכון גם אם לפעמים עולות ספקות ויש קשיים (ויש) אז אני בטוחה בבחירה שלי כי ככה ה"לב" אמר לי בוודאות!!!  וני לא טובה בהחלטות ודווקא על ההחלטה הכי גורלית בחיים לא התלבטתי בכלל!!!!! בגלל האינטואיציה קיבלת מרבש"ע שהכל ממנו!!

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.