(הסבר: זה הנושא של בני עקיבא השנה ואני כחלק מהנוער ביישוב נמצאת בצוות שמוציא עלון לחודש ארגון והוטל עלי לעשות את דבר המערכת והנה הוא לפניכם אז ממש חשוב לי לקבל חוות דעת!)
רמב''ם:
"צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד: ויהיה שיבתו וקומו ודיבורו, הכל - לעומת זה הדבר.
כיצד? כשיישא וייתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בלבו לקבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים האלו, כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם: מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אישה. וכן כשיאכל וישתה ויבעל - לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי להנות בלבד, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך, ויבעל כדי להנות - אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואבריו בלבד."
" התחלנו להקים סוכה במוצב. רוני אמר שהוא מקווה שזה שפתחנו את השנה ברגל שמאל לא יהיה סימן לכל השנה כולה. דרור קפץ: "רגל שמאל? למה ברגל שמאל?". "יש לך שם לתאר את תפילת יום-כיפור שקיימנו ברוב עם בבוץ הלבנוני?". "כן," דרור ענה בלהט, "תפילה זכה". הייתה שתיקה. דרור עם העיניים הבורקות האלה שלו, מאתגר אותנו.
דנו התעצבן: "נו, דרור, אל תיתמם. אי אפשר להשוות את המארב הזה לרוממות הרוח שיש בישיבה! אתה יכול להשוות את דממת המבצע לקולם של מאות בחורים שצועקים 'שמע ישראל' בקול רם?"
"או לשיעור של ראש הישיבה לפני התפילה?" המשיך אברימי, "או לרב שלי, שעומד ושר 'אמת מה נהדר מראה כהן גדול' ואני כמעט בטוח שאני יודע איך בדיוק הוא נראה!".
דרור מתכעס. עיניו מצטמצמות ולחייו קצת מתעגלות והוא אדום: "ואיך תקראו למה שעשינו? אם זה לא יום כיפור המכפר על בני ישראל, אז מה זה כן? זה לא עבודת ה'? מה נראה לכם, לא צמנו השנה כי לא רצינו?"
"אבל זה עדיין לא מעלת הקדושה של יום צום!", טען אברימי. "לי זה נראה עבודת ה' בקדושה יתרה!" דרור לא מוותר. "דרור, בחייך, אל תעשה אידיאליזציה ממקרי דיעבד..."
" דיעבד? להגן על יישובי הצפון זה דיעבד? אני לא מאמין למה שאני שומע...". "טוב, לא התכוונתי, ברור שזה חשוב, אבל מה אתה משווה. יום כיפור הזה עבר עליי כמו יום חול. אוכל, שותה, לוחץ על כפתורים ומתעלם מהלכות ביום הכי קדוש בשנה!"
" ובעיניי יום הכיפורים הזה היה אחד הקדושים והטהורים שהיו לי", השיב דרור. "למרות שאכלת ושתית?". "וודאי!", ענה דרור בביטחון. "ולמרות שחיללתי את החג אלף פעמים?" טען אברימי.
"אני אומר לך, זה לא נקרא לחלל...", השיב דרור בתקיפות.
"אם לא הייתי מכיר אותך הייתי חושב שאתה מחפש דרכים שלא לשמור שבת וחג..." אמר רוני. "תדע לך," התפרץ אברימי, "שמה שאתה עושה זה נותן לגיטימציה להיות דתי חפיפניק בצבא. כאילו לא מוכרחים לשמור על כל המצוות כי ממילא אי-אפשר, והצבא כולו הוא מצווה אז לא צריך מצוות אחרות..."
" חפיפניק?! ההפך! לדעתי אני ממש חרדי. אני חרד לדבר ה', שרוצה ממני כעת שאעשה מארב הכי טוב שאפשר, שאשמור על יישובי הצפון הכי טוב שאפשר, שאסכל פעילות חבלנית הכי טוב שאפשר. ואם בשביל זה צריך לאכול - אז זו מצווה גדולה!"
"מצווה... לאכול ביום כיפור... נסחפנו קצת, לא ?"
מה רצינו לומר בשני קטעים אלו?
"קדש חייך בתורה...."- האם כל היום צריך ללמוד תורה? זאת משמעות המשפט?
כמו שבטח הבנתם התשובה היא לא.
קדש חייך בתורה.
אנחנו צריכים לחיות את החיים כמו שאנחנו חיים עכשיו אבל כל מה שאנחנו עושים לעשות למען שמו יתברך.
לא להגיע למצב שאנחנו עושים הכל בשביל להנות, אמנם זאת עבודה אבל זה האידיאל.
גם בסיפור רואים את זה- חבריו של דרור חושבים שיום כיפור עם אוכל זה לא יום כיפור, אבל דרור רואה את זה שונה, בראייה נכונה.
דרור אומר- המצוות צריכות להיות קשורות לחיים שלנו, זה לא דבר נפרד לגמרי. לפעמים המציאות מאלצת לעשות משהו שעובר על מצווה אבל כשאנחנו יודעים שזה לשם שמיים וזה הכי נכון ושזאת, זאת המצווה נוכל לקדש את חיינו בתורה, ללמוד לחיות תורה.
החיבור בין התורה לחיינו הוא מוכרח המציאות, מכיוון שבלעדיו היו המון בעיות בהמון דברים.
אנחנו צריכים לדעת מתי עושים "עת לעשות לה' הפרו תורתך" לשים את התורה עם העבודה, עם החיים הגשמיים, ולדעת מתי התורה מתנגשת ולדעת מה לעשות עם זה.
כי התורה היא חיינו ובלעדיה לא נתקיים.
שנזכה!
