לענ"ד צריך לראות את כל הקונסטקט של הדברים, את כל המכלול, ורק אז לקבוע.

ייתכן שיש עוד נתונים שלא הבאת כאן, ויכולים להאיר באור שונה את העובדות הנ"ל.

הוא אמר לרופא שיש לו בעיות שינה והוא לא מצליח לישון בגלל הרעש בבסיס

ואז הלך למעבדת שינה שזה אזרחי

והוא לא העביר את הנתונים של 100% נורמלי

וכך יצא שאותו הסדרניק רוב חודשיו בצבא לא עשה שמירות בלילה

לילה בבסיס זאת אומרת (במציאות) שאין חוקים לגבי לבוש, הדוד של המים אצל הבנות לא עובד...

וכד'

בעיות של צניעות בבסיס גרמו לכמה בנות לריתוק.

(זה הבעיות של ביינישים שהם לא קרביים,

ובנות לא להיבהל זה לא בסיס רגיל!!! והבסיס הצמוד אליו הרבה יותר בעייתי והוא ממש לא נורמלי)

אין ספק שהוא שונה לגמרי מכל "משתמט" אחר...

אכן, מצער מאוד לשמוע שה"שילוב הראוי" בצבא קדשנו לא כ"כ מתפקד...

חייבת לקום מחאה על זה.

שנשאר בבסיס עם בעיות צניעות ובנות שעושות שטויות בלילה.

ישמור במקומך?

אסור!

צריך להישאר, ולשמור כמו שצריך ומותר ע"פ ההלכה בשבת, ע"פ ככלי הבסיס.

אז, אם ישנו קושי בצניעות בבסיס, מותר להתחמק?

ממש לא נראה לי.

אותו אחד בוודאי לא היחיד שמשעמם לו. וממש לא חובה להיות באותו אזור שבו הבנות נמצאות, וע"פ הפקודה אסור להן להיות כלל במגורי הבנים. אז תמיד אפשר להישאר בחדר ולקרוא ספר טוב.

מה גם, שאם הוא שומר, אז הוא בעמדה! וכלל לא רואה את המתחולל, אלא אם מסתכל על הבסיס במקום על השטח שמולו עליו הוא מופקד.

לשקר, לא תורם בכלום. חוץ משר להרס האישיות שלך. וזה לא שקר לבן למען מטרה ראויה, כי אפשר לפתור את חוסר הצניעות בקלות.

כמה רעיונות:

א) תדבר עם רב היחידה על הפרות "השילוב הראוי" שיש, שיגיע ויעשה ביקורת, ויתן בראש למי שצריך.

ב) תייסד שיעור תורני בבית הכנסת,  תעשה את זה בתיאום עם הרבנות. שיביאו מרצים מעניינים. תפרסמו את זה בכל מקום... תתפלא כמה יגיעו (בעיקר מבני עדות המזרח),

ג) תדבר עם מש"קית/קצינת החינוך, לארגן פעילויות בערב, "במדים מלאים".

ד) תארגן בעצמך ערב חוויתי לכולם. עם מדורה וגיטרה. תארגן סרט במשרד.

נשמע סותר?

אז זהו שלא.

מציאות החיים בעיקר בצבא היא מורכבת. לא הכל שחור ולבן. אני חושב כמו אהוד שהוא צריך לעשות כל מאמץ לפתור את העניין ולא ע"י התחמקות מעשיית מטלות צבאיות.

אבל לצערנו לא כולם מספיק אסרטיביים לעשות את זה ולפעמים כן עדיף שהוא ייתחמק ובלבד שלא יבלה עם הבנות הנ"ל.

אז לכתחילה אני מסכים עם אהוד ובדיעבד אני מסכים עם קחו עמכם.

ברור שלכתחילה צריך לעשות את כל מה שאפשר לפתור את העניין ביושר,ולא מתוך התחמקות.

וכן-עדיף שהוא יתחמק ולא יכשל באיסורי תורה\דרבנן.

לכן,גם אני מסכימה עם אהוד לכתחילה ואיתי בדיעבד

ועם מקסימום שמירה על צניעות. זה יהייה קידוש ה' הרבה יותר גדול, מאשר הרווח הנקי שלו שהוא היה בבית ולא "נפגע".

רוב הבנות החילוניות, כאשר יראו שאותו חייל ביני"ש מכבד את עצמו ואותן. ידעו כבר לא להתקרב אליו ככה. ואולי אפילו יתעניינו אצלו על דברים יהודיים, וקירוב לבבות.

במהלך השירות שלי, דווקא החיילת שהכי לא נראתה קרובה לדת, התעניינה אצלי איפה יש בית כנסת בצפון ת"א, ואם יש רב שיכול להסביר לה דברים פשוטים לאחר שתשתחרר.

להיות חייל דתי, דווקא במפקדה, ודווקא לא בחוד החנית של הקרבי, יכול להיות לפעמים נקודת האור היחידה של הרבה חיילים שלכאורה שקועים עמוק באפלה. רק בתנאי שיתמודד עם בעיות, ולא יתחמק.

אבל א"א לעבור באופן תמידי על איסורי הלכה,כדי לעשות קידוש ה'.

קוראים לזה חילול ה'.

קרא שוב, והגד לי היכן אמרתי לעבור על איסור הלכה באופן חד פעמי, ובאופן תמידי בפרט.

שהוא לא היה יכול להישאר בבסיס עקב בעיות צניעות חמורות,ז"א שהוא לא יכול לקיים את המטלות המוטלות עליו.

ואתה כתבת שהוא יקיים אותם,(עם מקס' צניעות),ואז יתחילו לכבד אותו.

וההודעה השנייה הייתה הודעת ההמשך.

אם אינך יודע לקרוא לפי סימני השירשור, אז תסתכל על שעות הכתיבה ויהייה לך יותר נוח. ככה תדע שהודעה שנייה באה אחרי ראשונה.

קבל סליחתי מעומק הלב.

(למרות שאני ביניי"ש).

הבסיס שלו היה כלא והסגל רובו היה מקומות לא הכי טובים כמו פרדס כ"ץ, בנים/בנות של פושעים (רוצחים, ראשי מאפיה וכד') והוא היה שם מש"ק דת

(חוץ מזה שזה היה לפני כמה שנים, אז כך שהעצות לא רלוונטיות)

א) היה חילופי רבנים בבסיס, ולרב חדש שבקושי מכיר ת'עסק אין לו כל כך כח, כך זה במציאות.

ב) אין לסגל בית כנסת, הבתי כנסת הם של האסירים, הסגל הולך לבסיס הקרוב עם הבית כנסת (מי שהולך) - אסור לסגל להתפלל עם האסירים (עכשיו זה לא כל נדרי...)

ג) קצינת חינוך / ת"ש מי אמר לך שזה מעניין אותה ושהיא לא גם חלק מהבעיה (וגם אם תגיד אתה חושב שזה יעזור, והרב אמר לה, וזה לא עזר ביום ובטח שלא בלילה שהיא לא אחראית), וד"א בבסיס הזה יש חלק שמהתפקיד הולכות על אזרחי (הייתי אומר 40% בד אזרחי) אז בנות שרואות דבר כזה גם הן רוצות לפרוק עול.

ד) ממש לא הגיוני לאותו בסיס, גיטרה?!  וזה לא יוביל לקול באישה ערוה.

וכן כיבדו אותו בזה שלא נגעו בו, אך שאר הדברים זה כפיה דתית

בחילול שבת ברור שמישהו יצטרך לחלל במקומו,

ואילו בענייני צניעות, החייל שישמור במקומו

דוקא יעשה דברים הרבה יותר צנועים בשמירה מאשר שלא בשמירה בד"כ.

חוץ מזה, אני לא בטוח שאתה צודק גם בענין חילול שבת.

אין אומרים לאדם חטא חטא קל כדי שלא יחטא חברך בחטא חמור.

לי אסור לחלל שבת ולכן אני לא מחלל שבת.

גם לחברי אסור לחלל שבת ולכן גם הוא יכול כמוני להגיד שהוא לא מחלל שבת.

אם הוא בחר שלא לעשות זאת - אין עלי חובה, ואולי אף אסור לי

לעשות זאת בשבילו.

בנוגע לשאר הדברים - לא כל אחד יכול להיות קומונר,

ולא כל בסיס זה סניף בנ"ע, ולא כל מש"קית חינוך

מסכימה לערב הפעלות כזה.

בטח לא בתדירות של אחת ליום.

גם לא כל חייל שמתעניין איפה יש רב קרוב, באמת יהיה

דתי בסוף השרות.

לרוב זה פולקלור עממי או זכרונות ילדות.

המלחמות בצבא הם מספיק קשות ואין צורך להוסיף עליהם

בנימוקי קידוש ה' מטופשים, שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט.

וכמו שכתבתי - בכלל לא ברור שיש איסור הלכתי לשקר במקרה כזה ע"מ

להנצל מנסיונות בענייני צניעות שבת וכד'.

אם השמירה כרוכה בחילול שבת שלא לצורך - ודאי שאסור לבצע אותה ולא משנה מי המחליף.

גם אם אין בשמירה שום בעייה והחייל סתם ברח כי בא לו - יש בעייה בזה שהוא ברח, אבל אין בעייה בקטע של החילוני ששמר במקומו (בהנחה שהוא לא ברח בכוונה בשביל שהמחליף שלו יהיה בדוקא חילוני ,כמובן).

כל אדם אחראי לעצמו ולא לאף אחד אחר.

בכל צעד שלו אז למה לא?!

אגב-למה הוא מלכתחילה לא בנחל החרדי??

מה היה הסיבות שהוא בחר לברוח מהשמירות האלה.

בא אספר לך משהו, כל חייל בצה"ל מוציא פטורים בצורה כזאת או אחרת. כן, גם ביינישים יוצאים על קב"ן.

תיהי מפסוטה שהוא נאבק על הקדושה שלו בבסיס ונמנע מלהיות שם מאשר לחפור האם הרב הצבאי שם בדיוק התחלף או לא יודע מה.

באמת שהכי קל להישאר שם באיצטלא של ' אני אדם ישר' ולהנות בסתר הלב מכל הברדק הזה, ומי שבצבא מבין בדיוק למה שאני מתכוון.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.