תבהירי להם שזה עניין שלהם ואם הם לא יעבדו לא תוכלי לעשות כלום בשבילם

זה לא עזר..וואי פשוט אינלי כוח לזוז!! אני כותבת פה עם יש שמאל צבועה כולה בירוק, ועדיין עם הבגדי ג'יפה...

את לא יכולה לעשות הכל לבד. פשוט תגידי להם שאם הם לא מראים אכפתיות את מפסיקה.

לא שיש לי עצות.

אבל אני מביע הזדהות.

תפוח? מהבוקר? כל הכבוד על המסירות, אבל תדאגי לעצמך...

בהצלחה.

 בהצלחה מתוקה.

סומכים עלייך פה.

כשייהתי פעם לפני מיליון שנים בתנועה אז באמת היינו גם די לא בבסדר אז המדריכה הודיע שהיום עושים משו ממש חשוב וכולם באו

ואז הקומונרית נכנסה ואמרה שהמדריכה לא מגיעה בגלל שלא התנהגנו בסדר ואז היא קראה מכתב וזה באמת השפיע (כיתה ד'\ה' נראלי) ובאמת הכנו ריקוד מדהים וגמרנו עם כל הצבע ויצא מהמם!!! כי הבנו איך היא מרגישה

בס"ד

אני לא בטוחה שזה רעיון חכם במיוחד, אבל אצלי הוא עבד מצויין

בהכתרה חניכים שלי לא שמו עלי, גם אם הגעו לפעולה, הם הפריעו, לא הקשיבו, זה לא עניין אותם בגרוש.

פעם אחת, איחרתי ב20 דק', הרגשתי ממש לא נעים (אני מדריכת חוץ, וקצת קשה להגיע לחור שאני מדריכה בו...) ומה אני מגלה? אין אף אחד בסניף. הם איחרו לי ב40 דק'. בנוסף ל20 דק' שלי. באשכרה ישבתי וחיכתי 40 דק' לבד בסניף, היה לי בא לבכות. שהם נזכרו להגיע סוף כל סוף פשוט אמרתי להם בשיא הפשטות :"אני רואה שהכתרה לא מעניינת אתכם, אז גם אותי היא לא מעניינת. רוצים לעשות הכתרה? תעשו לבד. אני לא מתכוונת לעזור, להשתתף, להכין, שום דבר. אתם ילדים גדולים." - הם החילפו 3 פעמים את הטקסט של ההכתרה ביום של ההכתרה. אני באתי, איחלתי להם ב"הצלחה, אבל חוץ מזה?! הם בחרו לבד את רב והרבנית, דברו עם הקומונר על ציוד, הזמנו את ההורים, הכל.

הם לא דברו איתי אפילו "שלום" ברחוב. עד לל"ג בעומר. שהם אפילו לא הודיעו לי מתי ואיפה המדורה.

כן, אולי התגובה שלי הייתה קיצונית אבל נכנסתי להדרכה לשבט גדול לא כדי להיות גננת של ילדים בני 3, ואמרתי להם את זה. אחרי שדיברתי איתם, היום הכל ב"ה בסדר.

ועצתי, לא, לא צריך לזרוק הכל לפח, לשבור כלים, ולהתעצבן, אבל הן שבט גדול ולהסביר להם שאם הן לא רוצות להשתתף בחודש אירגון, אין שום בעיה, את לא עושה בשביל עצמך, אלא אך ורק בשבילן, אז אם הן לא רוצות, את לא מתכוונת לרדוף אחריהן.

ב"הצלחה!!!

וחודש ארגון מזה לא עינין אותם(מה גם שזה רק שנה שנייה שיש לנו חודש אירגון-סניף חדש..)

קיצר הייתי מגיעה מהאולפנא גשם ובלאגנים מחכה בסניף וכלום!

באתי להם לבצ'פר ואמרתי להם-אתם רוצות חודש אירגון? אם אתם לא משתפות פעולה אין כלום!!

הבהרתי להם שאני לא עושה את זה בשביל עצמי..

קיצר הם התחילו להגיע כולם כולם!הם המציאו את הריקוד.. ב"ה

אחרי הכל זה בסה"כ חודש ארגון,וכמו שאמרו,תגידי להן- אתן רוצות ריקוד/הצגה?תגיעו,לא תגיעו לא יהיה.לכולם יהיה חוץ מכן.אם אכפת להן הן יגיעו,אם לא,זה כבר בעיה שלהם נטו.

ב. תשמחי שאלו הצרות שלך,יש אנשים הרבה יותר מסכנים,והרבה זה לא מילה..

ג. כשהדרכתי,אז גם לחניכים שלי לקח זמן עד שהם תפסו את עצמם,ועד שהכנו איזה הופעה המשיח הספיק להגיע ולחזור..וביום שישי של השבת ארגון 2 חניכים שלי רבו,אז אחד מהם החליט שהוא לא מגיע.ובאמת לא הייתה הופעה בסוףוזה לא היה כ-זה נורא,אז הורים שאלו מי מה מו  ולמה לכל השבטים יש הופעות חוץ ממנו והסבירו להם,ואני מאמין שהחניכים הפנימו את הלקח

שוב,חודש ארגון הוא נטו בשבילם,לא בשבילך,צריך לזכור את זה!

דוגרי? לא הייתי מתחננת אליהן שיבואו. בעיה שלהן. הן מספיק גדולות.

אבל גם החניכות שלי די הפסיקו לשתף פעולה. אתמול צעקתי כל היום כדי שהן יסתכלו עלי בכלל...  ולא יעזור להגיד להן- לא רוצות- לא צריך כי הם בכיתה ד'. הם שמחות ממש לבוא לסניף אבל יותר מעניין אותן מה קורה בשבטים האחרים, וכשאני אומרת להן שנעשה היום משהו ולא עושים אותו (כי לא הספקנו) הם באות בטענות!!!!!!!!

אם גם היום הולך ככה אין לי קול בכלל. לא גמרתי ללמד אותן את הריקוד- שהמצאתי עד אמצע הלילה באחד הלילות השבוע, ותכננתי לגמור ללמד אותו ביום שלישי. ואין לי רעיון לצ'ופר למוצ"ש!! אני פשוט לא יודעת מה עושים!!!!

אנחנו עושות דגלנות מעפילים והרא"ה ביחד וכל שבט עושה יותר רעש המשני!!!

רוב הבנות לא שמו על שום דבר שהמדריכות אמרו והגיעו מתי שבא להם ואחרי 3 שבועות עוד לא סיימנו את הדגלנות (!!) וכו'...

לפני יומיים היה יום באמת נוראי אז פתאום המדריכות פשוט סגרו את המוזיקה והלכו...דיברנו על זה אחרי שהם הלכו והחלטנו שכל אחת שמאחרת בלי סיבה או מפריעה פשוט לא תיהי בדגלנות!!

אתמול כולם הגיעו בזמן ולא בכו כל הזמן שהם רוצות ללכת הביתה כי זה כבר מאוחר וסיימנו תא הדגלנות ב"ה והצוות הדרכה בא לראות אותנו ויצא מהמם!!

זה נכון שעיקר ההשקעה בהדרכה היא מאחורי הקלעים- לפני ואחרי הפעולות, המחשבה, התכנון..

לוקח זמן, אבל מסתבר שהחניכים לומדים להעריך את זה.

(עכשיו לא תמיד, אבל אח"כ כל החיים.. וזה הכי כיף בעולם!)

חכי שתצאי מההדרכה.. מה לעשות, ככה זה חינוך..

תאמת שלפני שראיתי מה כתבתם כאן, אז אתמול באמת עשיתי להן כזה שיחה

אחרי שכל אחת  הייתה בטוחה שהן עושות תריקוד מעולה (והן ממש לא...)

פשוט עמדי והרצתי להן 5 דק' על זה שזה החודש שלהן, ואיך שהן ישקיעו עכשיו- ככה יראו אותם במוצ"ש

ואם הן לא ידעו- זה תהייה פדיחה שלהן בלבד.

ואז היינו צכות ללכת לישב"צ, ואמרנו להן שיתקדמו במה שהן יכולות, ושחזרנו- הן עבדו כבר על הריקוד, וגם על ההצגה. זה היה ממש נחמד לראות את זה!! וגם מצאנו סופסוף שליחה לשבת (חברה טובה שלי מהכיתה...) ולקחתי היום חופש מהלימודים והחזרתי לעצמי שעות שינה (עד 2 וחצי..)המורה שלי הולכת לרצוח אותי בדם קר...

קיצור- נקווה לטוב. ובאמת תודה על התגובות! שימחתם!!

(למרות שזה לא היה השרשור שלי...)

בסוף היה טוב... ביום חמישי עזבתי אותן ואמרתי להן את סוף הריקוד. ביום שישי לא עשינו חזרות  כי אני מדריכת חוץ. עשינו חזרה גנרלית שניה לפני ההופעות והם עשו את זה ממש מושלם!!!

הייתה רק פאשלה אחת....

הקטע הוא שהייתי צריכה להפסיק את השיר באמצע וכמעט שכחתי.... מרוב התרגשות... גם את הצ'ופר שכחתי לחלק, עד שבסוף הערב החניכות שלי באו אלי ואמרו- לא חיילקת לנו שום צ'ופר...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....