בס"ד לק"י
לכבוד הרה"ח הגריר"ה דקהילת מחרשה שליט"א, רצוני לשטוח בפני הרב הגאון, אשר שמעו מהלך לפניו ד' אמות של הלכה, שאלה גדולה אשר נתקשתי בה, ואשר הועלתה בפני עת דברי עם חברי הרה"ג החסיד הבוער והמועפף יצחק פ(ל)יירמן שליט"א.
שהנה ראינו בתחילת פרשת עקב, שכתב רש"י על הפסוק "והיה עקב תשמעו", "מצוות שאדם דש בעקביו", ונראה בעינינו שמצוות אלו, אסור לעשותן בשבת משום מלאכת דש. אך נתקשנו שהרי ראינו דכל ישראל לא נהגו בכהאי גוונא, לאסור המצוות הללו, ולא ידענו מדוע? ורצוננו שהרב ישיב על שאלותנו וישיב לנו נשמתנו אשר נעתקה מפינו.
לכבוד הרה"צ המקובל בחברה ובבנק הגרי"ס טחון שליט"א.
הן ראיתי מכתבך היקר, בו נסתפקת בשאלה ש"נתקשת בה", כדבריך, ואין אני יודע דבריך כלל, ואיזה קושי כלל יש כאן. שהרי הדש בעקביו המצוות, אין עושה זאת בסתם ככה, אלא כ"מתעסק" במצוות, וידוע שמתעסק פטור. ועוד שהוא בכלל דין של "פסיק רישיה דלא ניחא ליה", שכן אילו לא יעשה המצוות, יכרתו מהשמים את ראשו, וכן אין נוח לו בעשיית המצוות (כדברי בעל הספר "העור השזוף": 'ואין נוח לנו בעשיית המצוות, ועל כן כל המקל מקילים עליו מן השמים"). וגם פסיק רישיה דלא ניחא ליה פטור.
אך יש להסתפק מעט, שכן נכתב במשנה "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", ונמצא שנהנין ישראל מהמצוות. אך אין בכך כל בעיה, שכן יש לחלק בין הדברים שני חילוקים: א. ה' רצה לזכות, אך בשבילנו זה צער. ב. בעולם הזה הוא צער, ובעולם הבא הוא זכות, ומכיוון שהתורה לא בשמים היא, ועשיית המצוות היא בארץ, הולכים אחר העוה"ז, ומה שלא נוח כאן אינו נחשב לנוח כלל, על אף שבעולם הבא הוא נוח טובא.
אך יש עדיין להסתפק שכן צריך לשבות ממלאכה בשבת, ומכיוון שכל השבוע מלאכתנו היא בקיום המצוות, נראה דבשבת צריך לשבות, ואף כאן אין לומר כן. שהרי מצינו שהדבר שאסור הוא מלאכת מחשבת, והאי אינו מלאכת מחשבת. והמשתמע מכאן שלימוד העוין בשבת אסור, שכן הוא מלאכת מחשבת, של מחשבה עמוקה וגדולה, והוא יגיע גדולה דאסרה התורה. וכן מצינו לאמוראים שישבו ולמדו אגדתות בשבת, ונראה שמטעם זה עשו כן. וכן נלענ"ד.
הגריר"ה דקהילת מחרשה תובב"א (תחרוש ותקצור בשמיטה במהרה אמן)
, כתבו רבותינו, :"אין כותבין(גיטין) במחובר לקרקע, כתבו במחובר, תלשו וחתמו ונתנו לה, כשר"