אבל אין קשר בין שני הסעיפים.

זה שסופר יכול יצאת  מדעתו, לא משחק אם אסור...

כלומר, השאלה היא האם מותר, ואח"כ מה רוח ההלכה שבה משחקת הסברא של יציאת הסופר מדעתו וחזרה אליה...

כל הבעיה מוזכרת רק באחרוני האחרונים, אולי בגלל שלא היה את המציאות הזו לפני כן...אבל עדיין זה חידוש.

דעתי קצת מוזרה- לעצמי אני אקנה דווקא מסופר שלא שומע בכלל תוך כדי הכתיבה.

אבל אני שומע בכתיבה, לא בשמות.

וכמובן רק קודש. (לאפוקי...) 

זה יכול לגרום לטעויות אם לא מספיק מתרכזים, ראיתי כמגיה סופרים שכתבו את מה שהם שמעו באותו רגע (היה חזק...), לי זה קרה לבנתיים רק פעם אחת...

לי יש שאלה אחרת - אתם אומרים כל מילה בפה לפני שאתם כותבים אותה? לי זה הדבר הכי קשה, למרות שזה מפורש במשנ"ב.

כנראה לכתחילה מאוד עדיף לא לשמוע כלום

אם אדם ממש לא יכול, יש כאלה שמתירים

אני אישית, כשאני כותב תפילין ומזוזות, לא שומע כלום

כשאני מתקן או כותב מגילה אני שומע שיעורי תורה קלילים

בכתיבה לפרקי זמן ארוכים, מאוד קשה להחזיק מעמד בלי לשמוע כלום.

אין לי שימוש חכמים בשאלה הזאת, בשבילי מסוג השאלות שעדיף לא לשאול.

לגבי אמירת מילה לפני הכתיבה, בתפילין  אני לא מוותר על זה 

לפעמים אני קורא שתיים - שלוש תיבות ביחד.

בשאר הדברים אני משתדל כמה שאני יכול.

ב"ה

זה בגדר עיצה טובה מהשו"ע ואין זה בגדר יהרג ואל יעבור.

אבל אני אישית זה הציל אותי ריבוי פעמים, ועזר לי לתקן את הטעות מיד בלי צורך למחוק שורה שלמה, רק אות אחת, ולפעמים רק תחילה של אות.

מומלץ מאוד לדעתי.

לגבי עצם השאלה, זה תלוי בהגדרה של לשמה:

האם צריך כל הזמן להתרכז בלשמה, דעת יחיד, שו"ע הרב, וגם בפירוש דבריו יש מחלוקת.

או שכמו הדעות הנפוצות מספיק לחשוב שכותבים לשמה בתחילת הכתיבה ומחשבה זו נמשכת לכל עורך הכתיבה, בכל מקרא רבים הפוסקים האחרונים, ובראשם הרב שטרן בספרו ילקוט הסופר שמביא דברי רבו הרב וואזנר, שה' יעריך ימים על ממלכתו בטוב ובנעימים, שגם הוא לפי לשונו, משהוא בסגנון לא נעים לי לשמוע שמפעילים טייפ רקורדר בזמן הכתיבה, לא פסק לגמרי לשלילה, אחרת האיסור היה מוחלט.

לכן לדעתי, יש פתח להיתר למרות שהוא מאוד דחוק.

האם מישהוא שקשה לו לא לעשן בשבת, יהיה לו היתר??? גם סופר שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו, לדעתי ימנע מלשמוע כל דבר, ראיתי סופרים שכותבים אם אטמה אוזניים, כדי שהרעש הסביבתי לא יפריע להם.

שמעתי מאחת הגרפיקיאות הגדולות בארץ שבחרה לגור ליד בית העלמין בטענה ששם אין רעשים, ויש לה שקט מחריד שנותן לה הרשאה.

כשם שפרצופיהם שונות גם דעותיהם שונות.

מה שר' חיים כתב, זה ע"פ הנגלה. מישהו הסביר לי שלפי הנסתר יש בזה הכרח גדול כמו בעניין לימוד התורה שצריך להוציא מהפה וזה מושך אור מקיף כך גם בנידון דידן. (אע"פ שהדבר אינו מפורש בכתבי האר"י בעניין סת"ם, אפשר ללמוד  דבר דומה גם בתוך דברי הב"ח)

המשנ"ב בסימן לב' ס"ק קלו' כותב את העניין במפורש.

בשם הב"ח שצריך להוציא את המילים בפה כדי שיכנס הבל קדושת המילים באותיות.

שכתבתי במגילת אסתר מס' מילים ממה ששוחחתי עם חברי באותה עת

וד"ל.

באלון של עדה חרדית שמצאו בספר תורה כי כתוב "אלהי ביבי בעזרי" (במקום אבי)

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.