שבועיים מתישים ומייגעים בישיבה, כרגיל.
קשה- אבל שורדים- בכל זאת, שגרה. עכשיו- לכו תוסיפו בתוך כל השגרה חסרת הזמן והמעצורים הזו זמן להכין שליחות.
חכם שכמותי, הכנתי את כל היסודות, התכל'ס -- בהדרגה, בהפסקות הקצרצרות במשך השבועיים. וזה לא מנע ממני לשבת המונמון כדי לבנות את כל המהלך בפירוט בימים האחרונים. אההה--- סופסוף....... |נושם| 
כן, תורה מתשת כוחו של אדם, לג-מ-ר-י. חזרתי לי הבייתה- היום בצהרים. גם ביישוב יש שבת ארגון, וצריך לבוא לחזק ודרבן, לתת מוטיבציה, לסדר דברים, להרים, לסחוב-בכל זאת, עד לפני שנה- את היית האחד עם הכאב ראש עליו- שצריך את העזרה של כמה שיותר בוגרים.
היום האחרון- הלילה האחרון. אוו- כ"כ משמעותי. כ"כ קשה ומעייף.
תמיד חזרתי הבייתה וההורים ריחמו על הילד הקטנטן שלהם.
היום זה היה נורא...חזרתי מהישיבה כבר עייף, וראו את זה...
. (מהקשר? אם רק היו לי משקפי שמש, כ"כ הרבה בעיות של 'עייפות' כגון המוזכרת לעיל היו נפטרות להן)
'אבאמא, הלכתי לסניף- אחזור בעוד חודש'
--
הפעם, בתשע-עשר בלילה. כן, אני צריך עוד לסגור דברים אחרונים...
אהה, היו כ"כ הרבה דברים לסגור- היה נראה שזו ההתחלה- חיפשתי את המושיעים שאוכל להטיל עליהם את האחריות מרבדי הסניף השונים (בלעז: לסנג'ר) .ב"ה-- הצלחתי. וחזרתי רק ב-12:15 > גמור, מותש וחייב שינה.
---
---
---
---
זהו- הדברים שאני צריך להביא להצגה סגורים, הודעות לשליחים שהבאתי לסניף שלי.
כל הסידורים, הארגונים- פיקס.
לסכם נק' לכל המהלך? מחר בבוקר- כנ"ל למצוא כובע מצחיק. 
שישירו : השליח-הש-הש-ליח...השליח של סניף... _____ --- הכל יעבור לו...
ונק' למחשבה: להיות שליח אמנם לא כ"א מתאים- לצאת לשליחות של קידוש-שם-שמיים כל אחד יכול. ואפילו בלי לנסוע, להכין דברים ולהתעייף.
שלכם לפעמים(כשאני פה), אריאל. (זוכרים אותי, נכון?)
