אפשר לנסות ללכת קצת אחורה.

הרי יצאתם תק' מסויימת,

והכל היה  בסדר(אפי' חשבת שהיא בחירת ליבך)

אז אפשר לנסות אולי לחשוב,

מה קרה פתאום??

אולי היא ציפתה שתתגברו על התק' הזאת,

אולי זה איזשהוא מקום שדורש עבודה משתיכם???

ואם האמור לעיל לא רלוונטי, (זה סגור וזהו..)

אלא מה עוד ניתן לעשות כדי לפייס אותה ,

אז אולי זה פשוט עניין של עוד זמן, עד שהיא תגיב, אם בכלל.

אולי היא צריכה שקט כדי להשתקם...

תהיו חזקים..

אינני יודע מה עוד צריך לעשות,

אך מאד יפה מצידך שאיכפת לך "מה אני עוד צריך לעשות".

שה' יעזור לכל אחד מכם.

למה שתפייס?

אם ביטלת שנייה לפני את האירוסין,

ואתה שותף למריבות שכן לשם ריב פעיל צריך שניים, למה אתה רוצה את הפיוס?

חשוב עם עצמך- מה גרם לביטול, וכעת מה גורם לך לרצות להתפייס.

ובכלל, אחרי ה"פיוס" לכשיהיה בע"ה, מה יהיה? אירוסין? פרידה "נקייה"? הסרת "קפדות"?

הבחורה בהלם, פגועה, כועסת, צריכה את הזמן שלה,

תכיר בזה ותיגש בהתאם..

אלא רק לקחת צעד אחד אחורה כדי ללבן דברים

בצורה חכמה יותר ואז להתקדם.

למה בעצם החלטתם בכלל להתארס?

ואתה לא רואה שום מקום שבו תוכלו לצאת מזה ולקום ביחד, לברר ולבחון: מה הבעיה? למה זה קרה? האם אפשר

להתפשר בעניינים מסוימים על מנת שלא להגיע למצב של לנתק את הקשר או שאין על מה לדבר??

אתה מבין, אם אלו דברים שאין מצב ואתה מוותר עליהם והמריבות האלו בלתי נמנעות נראלי שכמו שאמרת- טוב מוקדם

אבל בטוח (לא אחרי אירוסין\ חתונה\ ילד).

אבל אם אלו דברים טפשיים שכמו שאומרים שהשטן מנסה לגרום לזוג סיכסוכים לפני שהם רוקמים את הקשר על מנת

למנוע אותו אז חבל....

בכל אופן פיוס עכשיו לא, אולי עד שתרגע ותפנים את כל מה שקרה כאן..

בהצלחה, ותתפלל הרבה כי ה' עוזר- זה ידוע!

להתקדם צעד אחר צעד משמע, לעבור קדימה,

מבחינתי הדבר קורה,

אך מבחינתה הדבר קשה/צורב/ומעוד לא נעים.

יודע אני כי יש בליבה עלי ובלב משפחתה. {ואני לא רוצה כי כך יהיה}

מה אני יכול לעשות בכדי לשפר את המצב.???

ואז התחרטתי...

מה שיש לי להגיד זה שתניח לה להיות עכשיו עם עצמה..

גם אם בפועל לא היה מסיבה גם אם בפועל עדיין לא הייתה טבעת אירוסין..

היה פה ביטול.. אולי לא בפועל אבל נפשית בטוח שהיה פה ביטול..

והנפש.. זה משהו שלא מתעסקים איתו יותר מידי במקרים מסויימים..

ברגעים כאלה רוצים רק לחפור בור עמוק עמוק להיכנס אליו ולא לצאת..

עד שתקופת האבל תעבור..

ואז תקופת ההתמודדות..

והלוואי שלשניכם זה יקח פחות ממה שזה לקח לי..

בכל אופן לפעמים צריך להרפות..

אם אתה רוצה פירוט אשמח בשיחה אישית..

בואו נשתדל לדון לכף זכות, הרי אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה היה שם...

ג'וני היקר, אני מציעה לך להתיעץ עם מישהו מקצועי וגם להסביר לו ביתר פירוט מה היה בדיוק, ולגבי הבחורה, ממש קשה לתת עצות בכלל בנושא כ"כ רגיש במיוחד מרחוק. תתפלל ותשקיע הרב מחשבה ומאמץ בשביל לפייס אותך, אבל מצד שני גם תזכור שאם אתה שלם עם מה שעשית והיית צריך לעשות את זה אז ככה היית צריך לעשות וזהו. אם זה באמת מה שהיית צריך לעשות אז לפעמים אין ברירה וצריך לעשות גם דברים כואבים... ברור שכדי להתארס צריך שניים, ואם אחד הצדדים לא רוצה והשני רוצה, לא משנה כמה זה שרוצה יכעס, א"א להתארס ככה...

ולא צריך להלחץ. זה קורה. ואפילו בשלבים יותר מאוחרים וזה כואב ועוברים את זה...

הרבה הצלחה! יה"ר שהקב"ה ינחה אותך בדרך הטובה, את הטוב יקרב ואת הרע ירחיק והטוב בעיניו יעשה! (ע"פ תפילת הרב אליהו זצ"ל)

כיון שהתוכן ישב לי בראש הרבה זמן... הציף אצלי כל מיני מחשבות..

מרתק אותי לקרוא את הצד שביטל את האירוסין..

וחדש לי לדעת שגם הוא מתייסר.

זה קרה גם לי בעבר.. ועד היום אני מתקשה לסלוח לבחור.. (אני מניחה שזה גם קשור בנסיבות)

אבל מקסים בעיני שאתה משתדל כל כך.

אני הייתי מבקשת ממנה פשוט שיחה אחרונה עבור בירור אמיתי ועמוק של ההתרחשות.

מבקשת שוב ושוב ושוב..

ממש כמו שאתה עושה.

לנסות אולי ליצור מפגש "לא מכוון"

(אתה מן הסתם יודע איפה היא מסתובבת בחלק מהזמן)

אם גם אז - היא תסרב לפתוח את זה - נראה לי שעשית את שלך, הן מצד התורה והן מצד האנושיות.

ואם את (הבחורה) קוראת את זה-

אחותי, הקב"ה מכוון אותנו באמת לאחד והיחיד שלנו

לפחות תסגרי את זה מכל הפינות..

תאמיני לי - הרבה יותר קשה לסלוח כשאין את הצד השני להטיח בו האשמות או רק לשאול למה..

לטובתך!! דברי איתו!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.