בע"ה יתברך 

עמכם הסליחה על ההקפצה של השירשור ה"ענתיק".. פשוט לאור התגובות שם הזדעזע נפשי האומללה וכמעט דומה נפשי  ועיני ירדה מים על בנ"י הטועים בשבילים גולים במדבריות...

ניקרא לילד בישמו. הכול תלוי כול החיות של האישה השמחה הרצון הקשר עומד על דבר אחד 

"שמירת עניים"

בדוק ומנוסה, הלכה היא ולא מנהג חסידות.

תורידי תחצי חוברת הזאת לבעלך ואם צריך תאמשך תבקשי..

הקדמה

ספר זה נועד לתת עצות שימושיות ומעשיות לכל מי שרוצה להגן על עיניו ממראות אסורים.

לצערנו הרב בימינו כמעט ואי אפשר מבלי להכשל בפגימת עיניים כל יציאה או הבטה לרחוב ואפילו לרגע אחד גורמת לחטאים רבים, ורבים הרוצים לשמור על העיניים פשוט לא מצליחים, מנסים ושוב פעם נכשלים.

וככל שאדם רוצה להשמר ומשתדל להזהר יותר כך המעידות כואבות יותר, ולצערינו ההתמודדות הופכת קשה יותר מיום ליום.

מובאים כאן פתרונות הלכתיים ומעשיים על מנת שנלמד כיצד לנהוג במקרה שיש נסיון של שמירת עינים

נכתב בשפה פשוטה יעילה וקצרה, באופן שיתאים לנשיאה ביד ליוצאים לרחובה של עיר.

יהי רצון ולא תצא תקלה על ידי כלל וכלל.

ואזכה גם אני לידי מידת שמירת עינים באמת ובתמים.

זֶה קָרָה...

הַרְבֵּה פְּעָמִים שָׁמַעְנוּ עַל בָּחוּר שהִתְכַּתֵּב עִם בַּחוּרָה הֵם קָבְעוּ לְהִפָּגֵשׁ רַק כְּדֵי לִרְאוֹת, ו...שַׁם הוּא נִרְצַח

וְגַם קָרָאנוּ עַל מִקְרִים שֶׁבָּהֶם סוֹכְנֵי בִּיּוּן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאִשָּׁה יָפָה כְּדֵי לְפַתּוֹת פּוֹשֵׁעַ מְבֻקָּשׁ, הִיא מְפַתָּה והוּא מִתְפַּתֶּה וְכָךְ הוּא מוּבָל יְשִׁירוֹת אֵל הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁשָּׂמָה קֵץ לְחַיָּיו.

שָׁמַעְנוּ גַּם עַל הַרְבֵּה מִקְרִים שֶׁנִּשְׁלָחוֹת נָשִׁים לְפַתּוֹת לוֹחַמִים שֶׁיִּפְּלוּ לְמַלְכּוֹדֶת.

עוֹבֶדֶת שֶׁרוֹצָה לְהִתְקַדֵּם, מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּנֶשֶׁק הַנָּשִׁי כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּקִדּוּם...

הָאוֹטוֹבּוּס מֵאַחֵר והַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת הִיא מְמַהֶרֶת לַעֲבוֹדָה וְעוֹצֶרֶת "טְרֵמְפְּ" שֶׁיַּהֲפֹךְ לַסִּיּוּט שֶׁיְּשַׁנֶּה אֵת כָּל חַיֶּיהָ...

שׁוֹמְעִים עַל מִקְרִים כָּאֵלֶּה וַאֲחֵרִים, וְהַמְּכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף לְכֻלָּם שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל מֵרְאִיָּה וּמֵהִסְתַּכְּלוּת.

כְּשֶׁמַּתְחִילִים לְהִסְתַּכֵּל אָז הַיֵּצֶר מַתְחִיל לְפַתּוֹת לְסַמֵא אֶת הָעֵינַיִם לְעַרְפֵּל מַחְשָׁבוֹת.

הַחָכְמָה הִיא שֶׁכְּבָר בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא לְהִסְתַּכֵּל, לֹא לְהִתְפַּתּוֹת לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, כְּדֵי שְׁהַיֵּצֶר לֹא יוּכָל לְבַלְבֵּל.

כָּל רֶגַע שֶׁאֵין אָנוּ שׁוֹמְרִים עַל הָעֵינַיִים אָנוּ דּוֹמִים לְאוֹתָם פְּתָיִים שֶׁנּוֹפְלִים לַטֶּרֶף בְיָדָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הֶחָזָק בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם

יֵצֶר הָעֲרָיוֹת.

בְּכָל רֶגַע שֶׁאָנוּ מִתְפַּתִּים וּמִסְתַּכְּלִים, אָנוּ מוֹעֲדִים לִנְפִילָה כּוֹאֶבֶת.

צְרִיכִים אָנוּ לִהְיוֹת מְרֻכָּזִים בְּיוֹתֵר לָדַעַת שֶׁאָסוּר לָנוּ לִפּוֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד עַל מְנַת שֶׁלֹּא נְאַבֵּד אֵת עוֹלָמֵנוּ בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל אִי שְׁפִיּוּת זְמַנִּית.

אֲבָל זֶה אָסוּר
כָּל יְהוּדִי אוֹמֵר בּוֹקֶר וְעֶרֶב בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (ספר שערי תשובה השער השלישי - אות סד) "וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת (במדבר טו, לט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת - אִישׁ וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן"

כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים בְּשֵׁם הַ"ר יוֹנֶה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה כְּלוֹמַר עַל אִשָּׁה רַוָּקָה, מִדִּבְרֵי קַבָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה.

וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית.

וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה.

וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה מִמַגַעָה שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (הובא בבית יוסף אבן העזר אות א.)

טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַחֲסִידִים, אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, יֶשׁ אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה.

א. ראיה שטחית - כשרואה מבלי להתעמק, כגון כשעובר ברחוב ורואה אשה מולו ומסיר את מבטו, אינו עובר על איסור. אבל אם ממשיך להסתכל עובר על איסור (משנה ברורה סימן עה ס"ק ז וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר ובספר מנחת שמואל הוכיח דאדם חשוב יש לו ליזהר בכל גווני. וכתב הפמ"ג דבמקומות שדרך להיות מכוסה כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף אף ראיה בעלמא אסור וכתבו הפוסקים דבתולות דידן בכלל נידות הם משיגיעו לזמן ווסת ובכלל עריות הם.

ב. אשה שאינה צנועה - אפילו ראיה שטחית אסורה באשה שאינה צנועה ולכן אין היתר לגשת לפקידה שלבושה בחציפות (פמ"ג בסי' ע"ה משב"ז סק"א להסתכל בלא נהנה שרי וכן משמע באבן העזר וכן הבין מדביר הב"ח דבלא נהנה מותר ראיה מעלמא מותרת אבל אם נהנה אפילו ראיה בעלמה אסורה).

ג. בגדים צמודים - כשלבושה בצניעות ובגדיה צמודים יש איסור בראייה בדיוק כמו אשה חשופה (כיון שההסתכלות עליה מעוררת הנאה בדיוק ואפילו יותר מאשה חשופה וכאן חמור יותר שחושב שאין בזה איסור כיון שהיא צנועה).

ד. אשה יפה - ראיית פני אשה יפה אפילו צנועה ומדבר עמה לצורך עבודה אסורה וצריך להסתכל לצדדים או להשפיל מבט (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות).

אַתָּה מַגְזִים
יֵשׁ לָדַעַת בְּבֵרוּר בְּאֹפֶן מֻחְלָט שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ וזֶהוּ עִקָּר הַדִּין שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים.

חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה "מוּגְזָם" "פָנַאטִי" "רַק לְקִיצוֹנִים" אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁכֹּל אָדָם יְהוּדִי: חִילּוֹנִי, דָּתִי, חֲרֵדִי, מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא נִזְהַר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְפִיו מַאַכְלֵי אִסּוּר, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ הַגְזָמָה לְחַפֵּשׂ כַּשְׁרוּת עַל כָּל סוּגֵי הָמָזוֹן,

וּכְפִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד לִשְׁמֹר עַל הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, בְּדִיּוּק כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁל נָשִׁים שֶׁאֵינָן בִּצְנִיעוּת, בַּבַּיִת וּבָרְחוֹב.

ה. ילדה קטנה - כל שיש לה סימנים של אשה יש איסור להסתכל עליה אפילו שהיא מתחת לגיל שתים עשרה ויש מחמירים שלא להסתכל על כל ילדה (כל שמתחילה להיראות כאשה גדולה כבר יכולה להביא לידי הרהור ולכן יש איסור בראיתה).

ו. אשה זקנה - יש מקילים להסתכל על אשה מבוגרת כשאין חשש הרהור וכוונתו טהורה (כיון שאין גורמת הרהור אין איסור להסתכל עליה אבל אין ראוי לעשות כן).

ז. אדם זקן - בכל גיל אדם מצווה על שמירת עיניים ולכן גם אדם זקן מאוד אסור בראיית נשים (בכל גיל אדם מצווה על שמירת עיניים).

אַל תִּהְיֶה קִיצוֹנִי
שְׁמִירַת עֵינַיִם הִיא לֹא רַק לַחֲסִידִּים וְאַדְמוֹ"רִים אֵלָא לָאו מְפֹרָשׁ וְאִסּוּר תּוֹרָה לְכָל בָּר יִשְׂרָאֵל! אִסּוּר גָּמוּר מִדְּאוֹרַיְיתָא! הַמְקִלִּים בָּזֶה עוֹבְרִים עַל לָאו מְפֹרָשׁ מֵהַתּוֹרָה.

וְכַתָּב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ כִּי יֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל לְפִי שֶׁרוֹאֶה לְמֵרָחוֹק וּמַזְנֶה בְּכָךְ, וְלָכֵן הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל.

אֵין הַקַּלּוּת אוֹ הַנָּחוֹת לְחָרֵדִים דָּתִיִים אוֹ חִלּוֹנִים וּטְעַנָּה שֶׁל "זֶה קִיצוֹנִי" אוֹ "חֻמְרָה גְּדוֹלָה" אֵינָהּ תּוֹעִיל בְּיוֹם הַדִּין.

"בִּיג דִיל"
חוֹשְׁבִים לְעַצְמֵנוּ... "מָה כְּבָר עָשִׂינוּ הֲרֵי לֹא רָאִינוּ שׁוּם דָּבָר בְּכַוָּונָה סָךְ הַכֹּל עָבַרְנוּ בַּמִּדְרָכָה וּמִמּוּל עָבְרָה אִשָּׁה וְהִסְתַּכַּלְנוּ אָז מָה, סָךְ הַכֹּל אִשָּׁה..."

וְכָאן הטָּעוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר לַחְשׁוֹב שֶׁזֶּה שׁוּם דָּבָר מִשּׁוּם שֶהַמֹּחַ רוֹאֶה, מְצַלֵּם וקוֹלֵט הַכֹּל!!!!

כָּל פְּרָט, אֲפִלּוּ הַקָּטָן וְהַמִּזְעָרִי בְּיוֹתֵר שֶׁבְּמַבָּט הַרִאשׁוֹן לֹא מַבְחִינִים בּוֹ אוֹ מִתְעַלְּמִים מִמֶּנוּ, בְּכָל זֹאת בְּמֹחַ הוּא מְצֻלָּם וּמְתוֹעַד וְלֹא יִשָּׁכַח לְעוֹלָם,

וּבְנוֹסָף לְכָךְ מַשְׁפִּיעַ עַל הָאִישִׁיּוּת שֶׁל הָאָדָם וְלַכֵן כְּכֹל שֶׁרוֹאִים מַרְאוֹת אָלִימִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת אַלִּימִים יּוֹתֵר וּכְכָל שֶׁרוֹאִים מַרְאוֹת שֶׁל פְּרִיצוּת הוֹפְכִים לִהְיוֹת פְּרוּצִים וְחֻצְפָּנִים יוֹתֵר כֵּיוָן שֶׁהַתְּמוּנוֹת וְהַמַּרְאוֹת חוֹדְרוֹת לַתַּת מוֹדַע שֶׁבַּמֹּחַ וּמַשְׁפִּיעוֹת עַל הַהִתְנַהֲגוּת.

מְסַנֵּן
סִנּוּן פֵּרוּשׁוֹ לְהַפְרִיד בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים, הָאֶחָד חָשׁוּב, וְהַשֵּׁנִי "פָּחוֹת". כְּיוֹם הִתְפַּתְּחָה "מוֹדָה" שֶׁל סִנּוּן בְּכָל מִינֵי תְּחוּמִים כְּגוֹן: בְּעָלֵי מִקְצוֹעַ מְסַנְּנִים לְקוֹחוֹת, חֲשׁוּבִים יּוֹתֵר, וַחֲשׁוּבִים פָּחוֹת.

וְיֵשׁ מְסַנְּנִים שִׂיחוֹת טֶלֶפוֹן כְּלוֹמַר לַחֲשׁוּבִים עוֹנִים וְאֶת הַחֲשׁוּבִים פָּחוֹת דּוֹחִים. הַכֹּל לְפִי סֻלָּם הַחֲשִׁיבוּת.

לְצַעֲרֵנוּ גַּם בַּעֲבוֹדַת ה' נִכְנָס אֹפִי הַסִּנּוּן. יֵשׁ הנוֹהֲגִים לְסַנֵּן מִצְווֹת. וְלָכֵן לָהֶם יֵשׁ מִצְווֹת חֲשׁוּבוֹת יּוֹתֵר וְיֵשׁ פָּחוֹת,

עַל הַחֲשׁוּבוֹת מַקְפִּידִים וְעַל הָאֲחֵרוֹת בִּכְלָל לֹא מַקְפִּידִים. מְוַתְּרִים עֲלֵיהֶם מִכָּל מִינֵי סִבּוֹת: קָשֶׁה, לֹא נָּעִים, מִתְבַּיְּישִׁים, לֹא מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה וְעוֹד סִיבּוֹת...

מְסַנְּנִים הַרְבֵּה הֲלָכוֹת שֶׁל קִרְבָה לַעֲרָיוֹת,שִׂיחָה עִם אִשָּׁה וְכֵן לְחִיצַת יָדַיִם, רִקּוּדִים מְעֹרָבִים וְכֵן שְׁמִירַת עֵינַיִים, מְסַנְּנִים וּמְוַתְּרִים עֲלֵיהֶם כִּי הַחֶבְרָה לֹא מְאַפְשֶׁרֶת לִשְׁמוֹר עַל כָּךְ, אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה אִסּוּר תּוֹרָה.

מִי יָכוֹל לִבְחֹר בֵּין הָאִיסּוּרִים וְלוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מְוַותֵּר, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד ???

הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ מִבּוֹרֵא עוֹלָם וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת לָבוֹא וּלְסַנֵּן אֶלָּא אֵת הַכֹּל צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת אֲפִילּוּ שֶׁקָּשֶׁה אוֹ לֹא מְקוּבָּל.

"סִנּוּן מִצְווֹת" הוּא אֶחָד מֵהֶחָטָאִים הַחֲמוּרִים בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּימִים כיון שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ עֶלְבּוֹן לַתּוֹרָה וְלַבּוֹרֵא שֶׁאָדָם בְּשַׂר וְדָם קוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ אֵיזֶה מִצְווֹת לִשְׁמוֹר וְאֵיזֶה לֹא.

מוּמָר לַעֲבֵירָה אַחַת
כָּתְבוּ בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר (רבינו יונה בשער ראשון אות ו) : "כֹּל אֲשֶׁר אֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא" עָכַּ"ל.

רוֹאִים כָּאן הִתְיַחֲסוּת חֲמוּרָה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁגָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא וְהַסִּבָּה לְכָךְ מִשּׁוּם שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לִיהוּדִי לְהַחֲלִיט לְעַצְמוֹ אֵיזֶה מִצְווֹת לְקַיֵּם וְהֵיכָן לְהִתְפַשֵּׁר.

אֵין לִהְיוֹת חֲצִי יְהוּדִי אוֹ חֲצִי דָּתִי. כָּל יְהוּדִי חַיָּב בְּכָל תַּרְיָ"ג מִצְווֹת,

וּכְשֶׁיְּהוּדִי לוֹקֵחַ עַל עַצְמוֹ אֶת הָאַחֲרָיוּת, וּמַחְלִיט מָה יּוֹתֵר חָשׁוּב וּמָה פָּחוֹת. עַל מָה לְהַקְפִּיד וְעַל מָה לְוַתֵּר.

הֲרֵי בְּמַעֲשֶׂה זֶה הוּא מָרְאֶה שֶׁהַתּוֹרָה בִּשְׁלֵימוּתָה לֹא מַתְאִימָה לוֹ

וְעֻבְדָּה הִיא שֶׁהוּא בּוֹחֵר אֶת הַמַּתְאִים לוֹ וְאֶת הַשְּׁאָר זוֹנֵחַ.

עָווֹן זֶה חֲמוֹר בְּיוֹתֵר כִּי יֵשׁ כָּאן מֶרֶד בְּבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁנָּתַן אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְעַל זֶּה נֶאֱמַר "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם"

כְּלוֹמַר, אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם את כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מִבְּלִי יוֹצֵא מֵהַכְּלָל.

וְלָכֵן אִי אֶפְשָׁר לְוַתֵּר עַל מִצְוַת שְׁמִירַת עֵינַיִם. אִי אֶפְשָׁר לְהָקֵל בְּנוֹשֵׂא שֶׁל לְחִיצַת יָד לְאִשָּׁה, אוֹ אִסּוּר יִחוּד, רִקּוּדִים מְעֹרָבִים, וּשְׁאָר הַקַּלּוֹת שׁוֹנוֹת שְׁהִתְקַבְּלוּ בְּלֵב הָעָם בְּטָעוּת. אֶלָּא אֵת כָּל הַמִּצְווֹת צָרִיךְ לְקַיֵּים

וְאָדָם שֶׁלֹּא מְקַיֵּם אַחַת מֵהַמִּצְווֹת בְּאוֹפֶן קָבוּעַ, כָּל עוֹד שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה נִקְרָא יְהוּדִי מוּמָר לַעֲבֵירָה אַחַת.

ח. תמונות - אסור להסתכל על תמונות נשים אפילו לשם לימוד וכל שכן שאסור לצייר פורטרט של אשה (כיון שיש בזה הרהור בוודאי).

ט. ציור - אסור להסתכל על ציור של אשה ולכן אין לטייל במקומות שיש שם ציורי נשים אפילו שזה נחשב ל"אומנות".

י. אשה שנפטרה – אסור להסתכל על תמונת אשה אפילו שכבר נפטרה (אע"פ שיש שכתבו להתיר להסתכל על תמונה של אשה שנפטרה אבל המציאות מוכיחה שגם בתמונות אלו שייך הרהור עבירה ולכן יש לאסור).

וע"פ שחטא ישראל הוא..

בָּשָׂר לָבָן
יוֹדְעִים שֶׁאָסוּר לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר וְשֶׁזֶּה אָסוּר מֵהַתּוֹרָה וְאַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לְהָקֵל בְּזֶה.

יוֹדְעִים גם שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק אֵשׁ בַּשַּׁבָּת וְגַם בְּזֶה אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לְהָקֵל.

וְכוּלָּנוּ מַסְכִּימִים שֶׁעַל שָׁלוֹשׁ עֲבֵירוֹת יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבוֹר: שְׁפִיכוּת דָּמִים, עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִילּוּי עֲרָיוֹת,

וְהַפֵּרוּשׁ שֶׁל יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבֹר הוּא שֶׁאִם עוֹשִׂים תְּנַאי לִיהוּדִי וּפוֹקְדִים עָלָיו לְחַלֵּל שַׁבָּת אוֹ לָמוּת מֻתָּר לוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּת וּבִלְבַד שְיַצִּיל אֵת נַפְשׁוֹ.

וְאִם תּוֹפְסִים יְּהוּדִי וְאוֹמְרִים לוֹ תֹּאכַל בְּשַׂר חֲזִיר אוֹ שֶׁתָּמוּת, יֹאכַל חֲזִיר וְלֹא יָמוּת כִּי עַל זֶה אֵין צִוּוּי שֶׁל יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבוֹר.

אֲבָל עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת יֵשׁ צִוּוּי שֶׁל יֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר עַל אִסּוּר שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת.

כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת, וְהֶעֱלָה לִבּוֹ "טִינָא". כְּלוֹמַר מֵרֹב אַהֲבָה לְאוֹתָהּ אִשָּׁה חָלָה בְּחֹלִי מְסֻכָּן שֶׁיָּכֹל לִגְרֹם לְמָוֶת בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים, כֵּיצַד יִתְרַפֵּא

אָמְרוּ הָרוֹפְאִים אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אִתָּהּ מַעֲשֶׂה מַמָּשׁ. שָׁאֲלוּ אֶת חֲזַ"ל הַאִם אֶפְשָׁר לְהַתִּיר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה עִם אוֹתָה אִשָּׁה לְצֹרֶךְ רְפוּאָה?

אָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת וְאַל יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה!

הִצִּיעוּ הָרוֹפְאֵים פִּתְרוֹן אַחֵר עַל מְנַת לְהַצִּילוֹ שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת תַּעֲמֹד לְפָנָיו שֶׁלֹּא בִּצְנִיעוּת עַל מְנַת שֶׁיִּתְרַפֵּא. וְשׁוּב פָּסְקוּ חֲזַ"ל: יָמוּת וְאַל תַּעֲמֹד לְפָנָיו בִּפְרִיצוּת..! הָרוֹפְאִים הִצִּיעוּ שֶׁלְּפָחוֹת תְּדַבֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר כְּדֵי שֶׁהַחֹלִי לֹא יְתַגְבֵּר. פָּסְקוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: יָמוּת וְאַל יְדַבֵּר עִמָּהּ כְּלָל אֲפִלּוּ לֹא מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר!

גְּמָרָא זוֹ מְלַמֶּדֶת כְּשֶׁיֵּשׁ אָדָם חוֹלֶה מֵרֹב אַהֲבָה עָדִיף שֶׁיָּמוּת וְלֹא יִסְתַּכֵּל וְלֹא יְדַבֵּר עִם אוֹתָה אִשָּׁה

אֲפִלּוּ שֶׁבְּמִקְרִים אֲחֵרִים כְּגוֹן חִלּוּל שַׁבָּת עֲבוּר חוֹלֶה אוֹ תְּרוּפוֹת לְאָדָם חוֹלֶה אֲפִלּוּ לְלֹא כַּשְׁרוּת יֵשׁ מִקְרִים שֶׁמַּתִּירִים מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נֶּפֶשׁ. אֲבָל שְׁאָר עֲבֵרוֹת הַנּוֹגְעוֹת לַעֲרָיוֹת, אֵין הֵיתֵר אֵלָא יָמוּת וְלֹא יִגַּע בָּהּ יָמוּת וְלֹא יִסְתַּכֵּל. כִּי הִסְתַּכְּלוּת עַל נָשִׁים חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר. וְאִם כָּךְ הֶחְמִּירוּ בְּסַכָּנַת חַיִּים אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר לְאָדָם בָּרִיא לָבוֹא וּלְהָקֵל וּלְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים שֶׁאֵינָן צְנוּעוֹת.

סֵפֶר הַחִנּוּךְ
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כְּלוֹמַר בִּבְגָדִים נָאִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשֹוֹתָן מִבְּגָדִים צְבוּעִים אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ גַּם-כֵּן שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ (קידושין ע ב. ובתוס' שם ד"ה אין שואלין):

כְּלָל הַדָּבָר הוּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאָדָם שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם הַמְּבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר בַּנָּשִׁים, לֹא בְמַעֲשֶׂה וְלֹא בְדִבּוּר וְלֹא שׁוּם רֶמֶז לְקָרֵב דַּעַת הָאִשָּׁה עִם דַּעְתּוֹ

יִזָּהֵר כָּל-אֶחָד וְאֶחָד לִשְׁמֹר עַצְמוֹ לְפִי מַה שֶׁיִּמְצָא אֶת גּוּפוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִרְאֶה לַלֵּבָב (שמואל א טז ז):

וּמִכָּל מָקוֹם, לְפִי הַדּוֹמֶה מִכָּל מַה שֶּׁהִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין אָדָם רַשַּׁאי לָזוּז מִמּוּסָרָם הַטּוֹב,

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹצֵא עַצְמוֹ חֲשֹוּךְ הַתַּאֲוָה קְצָת, לֹא יֹאמַר כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי כֵן מַה אִכְפַּת לִי אִם אֶסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְעַצְמִי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר יִצְרִי בְּכָךְ, שֶׁהַרְבֵּה אָמְרוּ כֵן וְנִכְשָׁלוּ.

וְעַל זֶה רָמְזוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב, א) בְּאָמְרָם כִּי הַיֵּצֶר בַּתְּחִלָּה חַלָּשׁ מְאֹד, וְהוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק עַל הָאָדָם הַרְבֵּה.

וְאַתָּה בְּנִי הִזָּהֵר עַל זֶה מְאֹד וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ, וַאֲפִלּוּ אִם אֶלֶף עֲרֵבִים יִתֵּן לְךְ.

אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ לִפְרֹץ אֲפִלּוּ גָדֵר קָטָן בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ כְּלָל, אֶלָּא לִשְׁמֹר כָּל הַהֶרְחֵקִים שֶׁהוֹדִיעוּנוּ

וּבַמֶּה שֶּׁלֹּא הִזְכִּירוּ יֵשׁ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לַעֲשֹוֹת כְּפִי מַה שֶּׁיִּמְצָא אֶת גּוּפוֹ מוּכָן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם הוּא מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ גָּדֵר אַף עַל הַמֻּתָּר יִגְדֹּר עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (קדושין פא, ב) אֶחָד מִן הַחֲכָמִים שֶׁאָמַר הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָאָדָם לְהִתְיַחֵד עִם בִּתּוֹ,

לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה.

וְאִם יַחְשֹׁב הָאִישׁ בְּפָגְעוֹ בְאִשָּׁה נָאָה כִּי גֵיהִנֹּם פָּתוּחַ בֵּין רִיסֵי עֵינֶיהָ, וּבְאֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד כָּל הַקָּרֵב אֵלֶיהָ וְיַחֲזִיר כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא תִּהְיֶה לוֹ לְפוּקָה.

בִּפְרָט בִימִינוֹ שֶׁלָּנוּ שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מִשְׁתּוֹלֵל וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא רַק לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת וְאֵין אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר לִּי זֶה לֹא יִקְרֵה כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן כָּל אֶחָד יָכֹל לִפֹּל.

חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת
בֵּן אָדָם! רָאוּי לְּךָ לָדַעַת, כִּי הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לְּךָ בָּעוֹלָם הוּא... יִצְרֶךָ !!!

הַנִּמְסָךְ בְּכֹחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְהַמְעֹרָב בְּמֶזֶג רוּחֶךָ, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמְּךָ בְּהַנְהָגַת חוּשֶׁיךָ הַגּוּפָנִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים,

הַמּוֹשֵׁל בְּסוֹדוֹת נַפְשֶׁךָ, בַּעַל עֲצָתְךָ בַכֹּל תְנוֹעוֹתֶיךָ הַנִּרְאוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁתִּהְיֶינָה בִרְצוֹנְךָ, הָאוֹרֵב לְפַתּוֹת פְּסִיעוֹתֶיךָ,

וְאַתָּה יָשֵׁן לוֹ וְהוּא עֵר לְּךָ...

וְאַתָּה מִתְעַלֵּם מִמֶּנוּ וְהוּא אֵינוֹ מִתְעַלֵּם מִמֶּךָּ...

מַזְהִיר אוֹתָנוּ חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מִיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ נָח. מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם נוֹתֵן לוֹ לַחְשׁוֹב שֶׁהַמַּעֲשֶׂה שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת הוּא מִצְוָה

וְהַדֶּרֶךְ לְחֵטְא, רְצוּפָה בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים...

חוֹשְׁבִים שֶׁרַק נָצִיץ כְּדֵי לִלְמֹד אוֹ כְּדֵי לְלַמֵּד וְנִמְשָׁכִים אַחַר הַהֶבֶל לְאַט לְאַט וְעַל יְדֵי כַּךְ הַשּׁוֹמֵעַ לְיֵצֶר נִלְכַּד בְּמַלְכֹּדֶת.

יא. לשם נישואין – בשעת הצורך מותר לרווק להסתכל באשה רווקה לשם נישואין בלבד ויותר מזה אסור (רמב"ם שם ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה).

יב. העברה מיד ליד - מותר להעביר מעות מיד איש לאישה כשלא מתכוין להסתכל או להינות מיופייה אבל אם מעביר מיד ליד ומסתכל על אצבעות או הציפורניים, כגון על ה"לק" ומתרשם מיופיה עובר איסור מהתורה ולא ינקה מדינה של גיהנם (מסילת ישרים פרק יא).

יג. שמירת עינים במשפחה - גם במשפחה הקרובה יש חובה להשאר צנועים ולא לעבור על גזרות של חז"ל במיוחד כשיושבים גיסים וגיסות בני דודים ובני אחים צריך להזהר לא להכשל ולא להכשיל

יד. חילונים במשפחה - כשיש בני משפחה שרחוקים מהתורה ומהמצוות לכתחילה צריך לחזקם ולקרבם אך כשיש חשש אפילו הקל ביותר שיש סכנת רפיון במצוות בגלל האירוח כגון צניעות הלבוש או הכשר התבשילים יש להימנע מכך (שלא אומרים לאדם תחטא כדי שאדם אחר לא יחטא).

טו. לבוש קצר – אדם שצריך לקדש לפני נשים שאינן צנועות יסתובב כולו או לפחות יסובב ראשו מפניהן כדי שלא יאמר דברי קודש לפני נשים שאינן צנועות אבל כשאי אפשר לעשות כן יעצום עיניו ויקדש (שו"ע אורח חיים סימן עה סעיף ו היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא, מותר לקרות, דבראייה תליא רחמנא והא לא חזי לה. וכאן יש מחלוקת בין האחרונים שסוברים ששום דבר לא מהני רק החזרת פנים דפירושא דלא יראה אינו שהוא לא יראה אלא שלא יהא ראוי להתראות ולכן לא מהני עצימת עינים או לילה או סומא כיון שאחרים העומדים במקומו יכולים לראות. וכן במשנה ברורה שם ס"ק ה הביא דברי הנשמת אדם שכתב דלכו"ע זה לא הוי אלא מדרבנן ומהני בזה עצימת עינים והביא את דברי החולקים בביאור הלכה ד"ה במקום שדרכה וכתב שכשאי אפשר בענין אחר המיקל וסומך על דברי הב"ח ופמ"ג להתיר בעצימת עינים אין מוחין בידו וכן פסק בשו"ת יביע אומר חלק ג או"ח סימן ז כללא דמילתא שישנם סניפים רבים להקל בעצימת עינים לברך מול הנשים החשופות זרוע וצואר וכדומה).

טז. להסתכל על הכלה – אין היתר לאיש להסתכל על הכלה לשם הנאה או לבחון יופייה (במס' כתובות יז ע"א א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה, כדי לחבבה על בעלה. ולית הלכתא כוותיה וכן כתב בשו"ע אה"ע סי' סה סע' ב אסור להסתכל בכלה,).

יז. נגיעה בקרובות משפחה - אין שום היתר לחבק או לנשק אחת מקרובות משפחה כגון דודה גיסה ואחיות ואפילו מדרכי נימוס יש בזה איסור (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ו המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא, שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו. שולחן ערוך אבן העזר סימן כא סעיף ז וכן בכל הפוסקים).

יח. אירוע משפחתי מעורב – אין היתר ללכת לאירוע מעורב ששם רוקדים נשים וגברים ביחד וכן כשיש שם נשים שאינן צנועות ואפילו אירוע משפחתי קרוב אין אומרים לאדם עשה חטא בשביל חברך ולכן כשהולך לשמח חתן וכלה וגורם לעצמו נזק שרואה נשים שאינן צנועות עדיף שלא ילך (בדבר ריקודים בתערובות אנשים ונשים הוא דבר פשוט שאסור אף עצם הדבר, ולהרמב"ם פכ"א מאי"ב ה"א הוא לאו מדאורייתא שלוקין עליו, לבד איסורים אחרים הבאים מזה שעובר על ונשמרת מכל דבר רע שהוא האיסור על הרהור בנשים כדאיתא בכתובות דף מ"ו, ולהיות במקום שהנשים הולכות מגולות יש בזה איסור הסתכלות אף בלא כוונה ליהנות דבכוונה ליהנות אסור אף באצבע קטנה של אשה וכ"כ בשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ב סימן יג. ומה שכתבנו שאין אומרים לאדם חטא בשביל חברך כמובא בחז"ל דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ויש מתירים ללכת רק לחופה בלבד כשאין שם בעיה של צניעות ואפשר לבקש מהמזמינים מקום ישיבה בהפרדה מלאה ולשבת שם כשאין שם מוזיקת רקע שאסורה בשמיעה וכן אין בעיה של כשרות המזון)..

יט. שלובי זרועות - בעל ואישה אין להם ללכת ברחובות העיר או בפני רבים שלובי זרועות או בשאר מצבים של חיבה (כ"כ הרמ"א בשו"ע אבן העזר סימן כא סעיף ה שאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה, וכתב שם הטעם בבית שמואל ס"ק יב משום שהרואה יבא לידי הרהור חטא).

כ. ישיבה מעורבת וריקודים ניפרדים - אין לשבת במקומות מעורבים נשים וגברים אפילו שהריקודים ניפרדים אלא צריכה להיות הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים (כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סימן מד שישיבת מעורבין ממש הוא הרבה יותר חמור מלישב בצד אחר בלא מחיצה. ומה שכתבו שיש שהתירו לשבת עם קרובות משפחה הני מילי כשהן צנועות ואין כאן חשש של הרהור אבל כשיושב מול נשים שאינן צנועות הרי לא יכול להנצל משום הרהור ויש כאן איסור חמור).

אֲנִי לֹא יָכוֹל
הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת וְלַכֵן הָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, לְהִתְמוֹדֵד. וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עַל מְנַת לְנַצֵּחַ וְלֹא לְהִכָּשֵׁל צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַמִּפְגָּשׁ עִם הַמַּרְאֶה בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְהִשָּׁמֵר, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה מְאֹד

וְאִם מַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אָז הַהֶמְשֵׁךְ קַל יוֹתֵר. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא מִתְּאַפְּקִים וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס כֹּחוֹת וּמוֹשֵׁךְ לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק..

וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַטֶּכְנִיקָה שֶׁל הַיֵּצֶר אֶפְשָׁר לְהִלָּחֶם כְּנֶגְדּוֹ וּלְנָצֵחַ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן וְכָךְ אֵין אֶת הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא.

זֶה מְעַנְיֵן
אַחַת הַטֵכְנִיקוֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר לְהַכְנִיס בְּלֵב סַּקְרָנוּת כְּלוֹמַר אָדָם לֹא מִתְכַּוֵּן לַחְטוֹא וְלֹא לַעֲבוֹר עֲבֵרָה. אֲבָל הוּא מִסְתַקְרֵן לָדַעַת כֵּיצַד, אֵיךְ, כַּמָּה, וְלָמָּה הַיֵּצֶר יוֹדֵעַ כְּשֶׁרוֹצִים לָדָעַת הַכֹּל, אָז הַסִּכּוּי לַחְטוֹא הוּא גָּבוֹהַּ וְזוֹהִי אַחַת הַסִּבּוֹת הַגּוֹרְמוֹת לָנוּ לִרְצוֹת לְהִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב לְלֹא כַּוָּנָה רָעָה, בִּתְמִימוּת מִבְּלִי שׁוּם רָצוֹן לַחֲטוֹא, רַק כְּדֵי לְהַחְכִּים וּלְסַפֵּק אֵת יֵצֶר הַסַּקְרָנוּת. מְעַנְיֵין אוֹתָנוּ מָה יֵשׁ שַׁם, אֵיךְ זֶה בָּנוּי, וְכֵיצַד זֶה נוֹסֵעַ...

כָּל עוֹד הִיא מְנוּתֵּבֵת לִדְבָרִים הַנְּכוֹנִים בַּמִּינּוּן הַנָּכוֹן. הַסַּקְרָנוּת מִדָּה טוֹבָה, הַחָכְמָה הִיא לֹא לְהַנִּיחַ לְהֶרְגֵּל הַהִסְתַּכְּלוּת לְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ, לִהְיוֹת מְרֻכָּזִים וְלַחְשׁוֹב רֶגַע לִפְנֵי, כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְחָרֵט עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר צָרִיךְ לָדַעַת וְלֹא כָּל דָּבָר מֻתָּר לִרְאוֹת.

אָדָם סַקְרָן מוּעָד לִפְגֹם בְעֵינָיו יּוֹתֵר מִכֹּל אָדָם אַחֵר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹסֵך בְּמַבָּטִים לַצְּדָדִים וְגַם רוֹצֶה לָדַעַת הַכֹּל. מָה שֶׁגּוֹרֵם לִפְגִימַת עֵינַיִם לְּלֹא כָּל צֹרֶךְ.

נִכְשָׁלִים בְּקַלּוּת, בַּחֲדָשׁוֹת, בְּעִתּוֹנִים, מַתְחִילִים בַּהֵיתֵר וְעוֹבְרִים לְאִסּוּר כְּכֹל שֶׁמִּסְתַּכְּלִים יּוֹתֵר כָּךְ נִכְשָׁלִים יּוֹתֵר

כְּשֶׁעוֹבֶרֶת אִשָּׁה, אוֹ מַשָּׁאִית הָעוֹבֶרֶת עִם תְּמוּנַת פִּרְסֹמֶת, בְּרֶגַע קָטָן שֶׁל בְּלִימַת הַסַּקְרָנוּת אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִנֵּזֶק גָּדוֹל.

פָּשׁוּט לֹא לְהִתְעַנְיֵן מָה מְצֻלָּם עַל הַמַּשָּׁאִית, מָה בְּלוּחַ מוֹדָעוֹת וְמִי אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים בְּמִדְרָכָה מִמּוּל.

מִבְחָן גּוֹרָלִי
כַּאַשֶׁר אָדָם נִתְקַל בְּאִשָּׁה בָּרְחוֹב וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי הַזֶּה שֶׁל "לִרְאוֹת". אִם הוּא לֹא חוֹשֵׁב לְהוֹרִיד אֵת הַמַּבָּט מִיָּד, סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל רְאִיָּה אֲסוּרָה.

אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב, וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל, זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם

וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ זֶה אוֹמֶר שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּאֹפֶן מִיָּדִי, לְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ, לִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל.

הֵיתֶרִים אֲסוּרִים
בָּרֶגַע שֶׁאָדָם נִכְנָס לַמָּקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִים מְעֹרָב הוּא נִכְשָׁל בְּכָל רֶגַע שֶׁל הֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה.

אֵין הֵיתֵר לַחְטוֹא בִּשְׁבִיל לְשַׁמֵחַ חָתָן וְכַלָּה אֲפִלּוּ שֵׂכַּוָנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם זֶהוּ מָקוֹם סַכָּנָה שֶׁבָּטוּחַ שֶׁהוּא יֶחֱטָא בְּמַרְאוֹת אֲסוּרוֹת לֹא יִתָּכֵן שֶׁאָדָם יִהְיֶה נוֹכֵחַ בַּחֲתֻנָּה מְעֹרֶבֶת מִבְּלִי לִפְגֹם בְּעֵינַיִם הֲרֵי נָשִׁים מַגִּיעוֹת לְאֵרוּעִים בִּלְבוּשׁ שֶׁנּוֹעַד לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֵינַיִם וְעֻבְדָּה שֶׁכָּל אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁהִיא יוֹצֵאת, מִתְעַכֶּבֶת מוּל הַמַּרְאָה עַל מְנַת שֶׁתֵּרָאָה בְּשִׂיא יוֹפְיַה.

אֵין שׂוּם הֵיתֵר לִרְקֹד רִקּוּדִים מְעֹרָבִים וְאֵין שׂוּם הֵיתֵר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים רוֹקְדוֹת יֵשׁ כְּאֵלֶּה שֶׁרוֹצִים לְהִשָּׁעֵן עַל הֵיתֵר יְשִׁיבָה מְעֹרֶבֶת וְצָרִיךְ לָדַעַת שֶׁמִּי שֶׁכְּתָב לְהָקֵל בְּזֶה, לֹא הִתְכַּוֵּן לְאֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב לְיַד נָשִׁים וּמִסְתַּכֵּל וְנֶהֱנָה מֵהַמַּרְאֶה שֶׁלַּהֵן בִּמְיֻחָד בַּחֲתוּנוֹת הֲרֵי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁלֹּא לִפְגֹם בְּעֵינַיִם מִי יָכֹל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא לֹא יִכָּשֶׁל כְּשֶׁיֵּשְׁבוּ מוּלוֹ כָּל מִינֵי נָשִׁים.

כא. אלבום תמונות - אסור לאיש להסתכל באלבום תמונות שמופיעות שם נשים בפרט כשאינן צנועות (הרי הן כשאר תמונות שאסור לאדם לראות בפרט שהן לא כולם קרובותיו).

כב. וידאו - אין היתר לאיש לראות נשים רוקדות בחתונה וכד' וכן להסתכל על שאר נשים לכן יש לעשות צלמת לנשים וצלם לגברים שני עריכות צילום נפרדות (וזהו עיקר הדין ולא חומרא כיון שיש איסור לאיש לראות נשים רוקדות לכולי עלמא).

כג. צפייה בחתונה משפחתית – אסור לגברים לצפות בחתונה משפחתית כאשר מופיעות שם נשים אפילו שאינן רוקדות (כיון שיש איסור לצפות בנשים אפילו שמופיעות בחתונה ואינן רוקדות וכאן הנזק הוא חמור כיון שחושב בליבו שזוהי הסתכלות המותרת אבל האמת היא שהיא אסורה מעיקר הדין).

כד. קרובות משפחה – יש איסור הסתכלות בקרובות משפחה כגון בנות דודות שלבושות שלא בצניעות (כיון שהן מביאות לידי הרהור ואין אפשרות להנצל מכך אפילו שהן קרובותיו יש איסור בזה.).

פְּשָׁרָה מְבִיאָה לַפְּגִיעָה
בְּרֶגַע שֶׁמִּתְפַשְּׁרִים עַל נוֹשֵׂא שְׁמִירַת עֵינַיִם בְּבַיִת אוֹ בַּעֲבוֹדָה בִּקְנִיּוֹת בָּאֵרוּעִים וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהִכָּשֵׁל וְלֹא נִזְהָרִים,

הָאָדָם אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו יִסְבְּלוּ מִאחר שֶׁכָּל פְּגִיעָה בִּצְנִיעוּת בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת הַנְּשָׁמָה מְקַבֶּלֶת אֹפִי שְׁלִילִי וְאָדָם הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יּוֹתֵר עַצְבָּנִי לֹא רָגוּעַ וּבִלְתִּי נִסְבָּל זוֹ עֻבְדָּה!

הַמִּסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים אֵין לוֹ שַׁלְוַת נֶפֶשׁ וְלֹא שִׂמְחָה וְכַמּוּבָן שֶׁחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת

אָדָם יָכֹל לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא חוֹזֵר מֵחֲתֻנָּה מְעֹרֶבֶת אוֹ יָצָא לִמְקוֹמוֹת וּפָגַם בְּעֵינַיִם אִם יָשִׂים לֵב יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא יָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ.

וְצָרִיךְ לְהִדְגִּישׁ שֶׁהַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּר הִיא אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עָל אִשָּׁה שֶׁמִּגִּישָׁה חֲדָשׁוֹת. מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה שֶׁל "לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (אֲפִלּוּ שֶׁהִיא צְנוּעָה). הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק נַפְשִׁי וְרוּחָנִי.

חֲתוּנָּה בַּשְּׁכוּנָה
לִפְנֵי שֶׁהוֹלְכִים לַחֲתוּנָּה אֲפִלּוּ שֶׁל הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר יֶשׁ לְבָרֵר, הַאִם הַחֲתוּנָּה נַעֲשֵׂית כַּהֲלָכָה? הַאִם מֻתָּר לִשְׁהוֹת בַּחֲתֻנָּה כָּזוֹ?

וְאִם מִתְקַיְּמִים בָּהּ רִקּוּדִים מְעֹרָבִים אוֹ נִמְצָאוֹת שָׁם נָשִׁים שֶׁאֵינָן בִּצְנִיעוּת אָסוּר לִהְיוֹת שָׁם.

כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין שִׂמְחָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלַכֵן לֹא אוֹמְרִים שָּׁם בְּזִימּוּן שֶׁ"הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנו"ֹ מִפְּנֵי שֶׂה' לֹא שַׂמֵּחַ שֶׁמִּתְעַלְּמִים מִצִּוּוּי ה' וּמֵאִיסוּרֵי תּוֹרָה שֶׁל יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבוֹר.

וְאֵין הֵיתֵר לִרְקוֹד רִיקּוּדִים מְעוֹרָבִים אוֹ לִרְאוֹת נָשִׁים וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵינָן רוֹקְדוֹת אֵלָא לְּבוּשׁוֹת בִּפְרִיצוּת. וְעֶצֶם הַהֲלִיכָה לְשָׁם הִיא עֲבֵרָה וְאֵין בְּזֶה מִצְוָה.

וּכְשֶׁחוֹשְׁשִׁים מִמַּחֲלֹקֶת אֶפְשָׁר לְהִתְיַעֵץ עִם רָב תַּלְמִיד חָכַם שֶׁמֵּבִין בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ וְיָכֹל לְהַחֲלִיט עַל פִּי דַּעַת תּוֹרָה כֵּיצַד לִנְהֹג עַל מְנַת שֶׁלֹּא לִגְרֹם לְמַחֲלֹקֶת.

מִלְכּוּד
אָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, בְּתוֹכוֹ מִתְנַהֶלֶת מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ הוּא רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת בַּמִּדְרָכָה מִמּוּל. וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ וְהַפַּעַם מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ אֲך גַּם שָׁם הוּא מוֹצֵא דַפֵּי עִיתּוֹן עִם תְּמוּנוֹת...

כָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם נִתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, בְּיָמֵינוּ יֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם וּבְכָל זֹּאת מִתְאַמְּצִים לִשְׁמֹר

אָדָם כָּזֶה שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל אַף כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, נֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל הַקָבָּ"ה וּבִרְגָעִים אֵלּוּ הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה

מִי זֹאת ?
הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וְרוֹאִים דְּמוּת שֶׁל אִשָּׁה הַנִּרְאֵית מוּכֶּרֵת, דּוֹמָה לְדוֹדָה אוֹ לָאָחוֹת. מְמַקְּדִים אֵת הָרְאִיָּה שׁוּב עַל מְנַת לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, לָדַעַת מִי זֹאת בְּדִיּוּק, עַד שֶׁמַּבְחִינִים שֶׁזּוֹהִי בַּחוּרָה שׁוֹנָה וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְנוּ. בְּרִגְעֵי הַבֵּירוּר בְּהִסְתַּכְּלוּת עַל מְנַת לְאַבְחֵן יֵשׁ רְאִיַה אֲסוּרָה. וְכָךְ הִיא דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר, לְהַטְעוֹת שֶׁאוּלַי זֶה כָּשֵׁר וְאוּלַי זֶה מֻתָּר וְעַד שֶׁהָאָדָם מְגַלֶּה שֶׁיֵּשׁ כָּאן תַּרְמִית הוּא כְּבָר נִכְשָׁל...

וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת אֶלָּא כְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל.

אֲחוֹתִי
וַאֲפִלּוּ אִם נֶאֱמַר שֶׁזּוֹ אָחוֹת וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ מִכֹּל מָקוֹם כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא בָּרוּר מִי זֹאת יֵשׁ אִסּוּר לְהִתְבּוֹנֵן עָלֶיהָ אֲפִלּוּ עַל מְנַת לְבָרֵר הַאִם זוֹ אָחוֹת אוֹ בַּת דּוֹדָה מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ סָפֵק אִם מוֹתָר לְהִסְתַּכֵּל, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סָפֵק אִסּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, הַדִּין לְחוּמְרָא.

וְלָכֵן הַמִּסְתַּכֵּל עַל אִשָּׁה עַל מְנַת לְבָרֵר מַכְנִיס אֵת עַצְמוֹ לְסִכּוּן שֶׁל עֲבֵרָה, אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה שֶׁל רְאִיָּה אֲסוּרָה.

וְהַפֶּלֶא הוּא שֶׁבְּדִין זֶה יֵשׁ נְטִיָּה לְהָקֵל וְאִלּוּ בִּשְׁאָר דִּינֵי סָפֵק, מַחְמִּירִים כְּגוֹן: לוּ הָיוּ אוֹמְרִים לְאָדָם תִּטְעַם בָּשָׂר כְּדֵי לְוַדֵּא אִם זֶה עוֹף אוֹ חֲזִיר. אוֹ כְּשֶׁנִּשְׁפַּךְ חָלָב וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁנָּפַל עַל הַבָּשָׂר שֶׁבְּצַלַּחַת הַאִם אָדָם יִטְעַם כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁאֵין טַעַם חָלָב בַּבָּשָׂר? אַף בָּר דַּעַת לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּן לִטְעֹם אֲפִלּוּ שֶׁזֶּהוּ סָפֵק כֵּיוָן שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ אִסּוּר חָמוּר.

כָּךְ צָרִיךְ לִנְהֹג כְּשֶׁרוֹאִים אִשָּׁה וּמִסְתַּפְּקִים מִי הִיא, זֶהוּ סָפֵק אִסּוּר תּוֹרָה וְיֵשׁ לְהִתְיַחֵס אֶלָיו בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמִּתְיַחֲסִים לִשְׁאָר סְפֵקוֹת.

כה. ציור בדוי - אין הבדל אם הציור הוא אמיתי או בדוי בכל אופן יש איסור להסתכל על ציור אשה שיכול להביא לידי הרהור.

כו. כלי כתיבה- יש להקפיד שעל ציוד משרדי כגון מחברות עטים ספרים לא יהיו תמונות של נשים בפרט בילקוטי הילדים.

כז. ספרים - לכתחילה לא רוכשים ספרים שיש בהם חשש פריצות וכשיש צורך בחומר לימודי שיש שם תמונות צריך למחוק או להוציא את התמונות על מנת שלא יבואו להכשל.

כח. שיעור מעורב - אין היתר לשבת בקורס לימודי מעורב ובשעת הדחק יש להתייעץ עם תלמיד חכם - (עיין באורך באוצר דינים לאשה ולבת עמוד תשצב).

{cke_protected_1}

דַּע אֶת הָאוֹיֵב...
יֵצֶר הָרָע לּא מְפַתֶּה אוֹתָנוּ לִרְאוֹת אֶת הַמֻּתָּר אֵלָא מְנַסֶּה בְּכָל כֹּחוֹ לְפַתּוֹת אוֹתָנוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל דְבָרִים הָאֲסוּרִים וְלַכֵן כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים דַּחַף לְהִסְתַּכֵּל וְרָצוֹן לְהָזִין אֶת הָעֵינַיִם, זֶהוּ סִּימָן בָּרוּר לַכָּךְ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מָרְאֶה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. וּכְכֹל שֶׁהָרָצוֹן עָז יּוֹתֵר, חֲזַק, וּמְפַתֶּה, זֶּה סִימָן שֶׁהַמַּרְאֶה אָסוּר בְּיוֹתֵר.

וְאֶת הַדַּחַף הָרִגְעִי הֲזֶה לְהִסְתַּכֵּל צָרִיךְ לְנָצֵחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרָצוֹן לְהָצִיץ כְּדֵי שֶׁלּא נִגָרֵר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אַחַת וְכָךְ נוּכַל לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן. הַמַּאֲבָק בְּמִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר, הוּא בַּשְּׁנִיּוֹת ּהָרִאשׁוֹנוֹת שֶהֶן הַגּוֹרָלִיּוֹת. אִם לֹא מִסְתַּכְּלִים לֹא נִגְרָרִים, אִם נִשְׁבָּרִים נִמְשָׁכִים.

נִזְכֹּר שְׁנֵי כְּלָלִים אֵלּוּ עַל מְנַת לֹא לְהִתְפַּתּוֹת כְּכֹל שֶׁהָרָצוֹן עַז זֶה סִימָן שֶׁהַמַּרְאֶה אָסוּר בְּיוֹתֵר.

וְהַהִתְמוֹדְדוּת הַקָּשָׁה הִיא בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים וְאַחַר כָּךְ הַנִּסָּיוֹן קַל יּוֹתֵר.

נִצָּחוֹן בִּשְׁנִיָּה
כּוּלָם עוֹבְרִים נִסְּיוֹנוֹת שֶׁל שְׁמִירַת עֵינַיִםּ מְנַסִּים לִשְׁמֹר עַל הָעֵינַיִם ונִכְשָׁלִים, וּמְנַסִּים וְשׁוּב נִכְשָׁלִים וְלָכֵן אֵין זוֹ סִבָּה לְהִתְיָאֵשׁ אוֹ לְהָרִים יָדַיִם

וּכְבָר אָמָר הֶחָכָם וְהָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִים אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ אִם יש ַתְּחוּשָׁה שֶׁל אוֹי מָה עָשִׂיתִי יְסוּרֵי מַצְפּוּן, הִרְהוּרֵי חֲרָטָה ,זֶהוּ סִימָן שֶׁהַדֶּרֶךְ נְכוֹנָה כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ מוּדָעוּת לַחֵטְא וַחֲרָטָה אֶפְשָׁר לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֲפִלּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת אֶפְשָׁר שׁוּב לְהַתְחִיל לִשְׁמֹר.

מָשָׁל לְלוֹחֵם שֶׁנִּלְחַם וּבְמַהֲלָךְ הַקְּרָב אֲפִלּוּ שֶׁהוּא נוֹפֵל נִפְצַע וְקָם לֹא הִצְלִיחַ לְגוֹנֵן עַל עָצְמוּ הוּא יְקוּם וְיִתְמוֹדֵד שׁוּב עַל מְנַת לְנַצֵּחַ וְהַנִּצָּחוֹן הוּא לְמִי שֶׁנִּשְׁאַר אַחֲרוֹן

וְכָאן בְּמִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הַנִּצָּחוֹן הוּא מִי שֶׁנִּשְׁאַר עִם ה' לַמְרוֹת הַנְּפִילוֹת הָאָדָם שֶׁחוֹזֵר בַּתְּשׁוּבָה וּמַחְלִיט אֲנִי יּוֹתֵר לֹא אֶכָּשֵׁל מִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר וּפָנָיו אֶל הֶעָתִיד שֶׁמֵּעַכְשָׁו הוּא יִשָּׁמֵר יּוֹתֵר הֲרֵי הוּא בַּדַּרְגָּה שֶׁל מְנַצֵּח.

אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן מְנַצֵּח
הַנִּצָּחוֹן הוּא בַּשְּׁנִיָּה שאנו מַצְלִיחִים שֶׁלּא לְהִסְתַּכֵּל כָּל שְׁנִיָּה שֶׁל שְׁמִירָה עָל הָעֵינַיִם הִיא נִצָּחוֹן

וּכְכָל שֶׁאֲנַחְנוּ מַחֲזִיקים יּוֹתֵר אֲנָחְנוּ מְנַצְּחִים יּוֹתֵר וַאֲפִלּוּ אִם לְבַסּוֹף יֶשׁ כִּשָּׁלוֹן מִכֹּל מָקוֹם בְּאוֹתָם שְׁנִיּוֹת אֲנָחְנוּ מְנַצְּחִים. לּא נִסְפֹּר כִּשְׁלוֹנוֹת אֵלָא נִסְפֹּר בְּכָל נִסָּיוֹן כַּמָּה רְגָעִים הִצְלַחְנוּ לִשְׁמוֹר עָל הָעֵינַיִם וְכָךְ לְהִתְקַדֵּם. הַתַּכְלִית הִיא לַעֲבֹד אֶת ה' לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּלְהַרְגִּישׁ חֲרָטָה כַּאֲשֶׁר פּוֹגְמִים

מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת הַסְּטַיְפֶּלֶר זַצַ"ל: רַבִּי אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁאַתָּה מְנַצֵּח אָמָר לּוֹ הַתַּלְמִיד רַבִּי אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים עֲנָה לּוֹ הָרָב: בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ.

אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ אָבַל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ.

כְּדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי בְּסֵדֶר" אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה לָכֶן לֹא מַגִּיעִים לַמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׂם יֵשׁ סִכּוּי שֶׁנִּיכָּשֶׁל, לֹא בָּאִים לִידֵי נִסָּיוֹן.

מִצְוָה גְּדוֹלָה
כְּשֶׁמֻּכְרָחִים לְהַגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם פְּקִידוֹת שֶׁאֵינָן לְבוּשׁוֹת בְּאֹפֶן צָנוּעַ

נוֹקְטִים בְּכָל הָאֶמְצָעִים עַל מְנַת לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם מַשְׁפִּילִים מַבָּט מוֹרִידִים מִשְׁקָפַיִם מִמְּעַטִים בְּדִבּוּר וְלֹא מִסְתַּכְּלִים וּבְנוֹסָף אֶפְשָׁר לָגֶשֶׁת ולְבַקֵּשׁ מֵהַמְנַהֲלִים שֶׁיַּקְפִּידוּ עַל לְבוּשׁ צָנוּעַ שֶׁל הָעוֹבְדוֹת, לֹא לְהִתְבַּיֵּישׁ לוֹמַר "אִם הַקֻּפַּאִית אוֹ הַפְּקִידָה אֵינָהּ צְנוּעָה אֲנַחְנוּ לְכָאן לֹא נִּכְנָסִים".

שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר זֶה לְאַט לְאַט מַשְׁפִּיעַ וְהַמְנַהֵל יְחַיֵּב אֶת הָעוֹבְדוֹת לָבוֹא בִּלְבוּשׁ צָנוּעַ.

אֲבָל כְּשֶׁלֹּא מְעִירִים אֵין מִי שֶׁיַּרְגִּישׁ שֶׁזֶּה מַפְרִיעַ וְאַף אֶחָד לֹא יַחְשֹּׁב לְהִשְׁתַּנוֹת וְאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ, לָכֵן חָשׁוּב לְהָעִיר עַל מְנַת שֶׁהַמִּכְשׁוֹל יִפָּסֵק. וְהַמַּצְלִיחַ לִגְרֹם שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ יּוֹתֵר בִּצְנִיעוּת נְחַשֵּׁב לִמְזַכֶּה הָרַבִּים שֶׁמַּצִּיל רַבִּים מֵעָווֹן שֶׁל פְּגָם הָעֵינַיִם.

וְהַזְּכוּת הִיא שֶׁל הַמֵּעִיר וְהַמַּשְׁפִּיעַ. שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּתוֹ לֹא יִתְלַבְּשׁוּ בִּפְרִיצוּת וּבִזְכוּתוֹ אֲנָשִׁים לֹא יִכָּשְׁלוּ בְּמַבָּטִים אֲסוּרִים.

וְאָדָם כָּזֶה שֶׁהִצְלִיחַ לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בִּצְנִיעוּת הֲרֵי זֶה בִּשְׁבִילוֹ תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כְּלוֹמַר אִם בְּעָבָר חָטָא בְּעֵינַיִם, עַתָּה הוּא גּוֹרֵם שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הָעֵינַיִם וּבִזְכוּתוֹ עוֹד רַבִּים יִנָּצְלוּ...

כט. נשים בבית הכנסת - יש איסור גם שלא להסתכל על נשים שמתפללות בבית הכנסת ולכן אם אין מחיצה בין הנשים לגברים אסור להתפלל שם

ל. מחיצה - חובה לקיים מחיצה בין הנשים לגברים שבבית הכנסת וכשיש נשים ליד הגברים ללא מחיצה אסור להתפלל שם (שו"ת שרידי אש חלק א סימן ח עמוד יט אבל אם לא לבושות בצניעות חייב למנוע עצמו מכך כיון שהנאה באה לו בעל כורחו).

לא. קול באשה - כששומעים קול אישה זרה ששרה אין לברך ואין להרהר בדברי תורה אבל בשעת הדחק כשאין לו אפשרות אחרת וצריך לברך אפשר להקל כשאינו מתכוון להנות מקולה כגון שסותם את אזניו (קיצור שולחן ערוך סימן ה סעיף טז קול זמר מאשה חשוב גם כן ערוה. ומכל מקום בשעת הדחק, שהוא שומע נשים מזמרות, ואי אפשר לו למחות, לא יתבטל משום זה, מקריאת שמע ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין כל לבבו לקדושה, שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליה).

הַנִּימוּס מְחַיֵּיב
יֵשׁ הַמִּתְבַּיְּשִׁים לְהָעִיר אוֹ לְבַקֵּשׁ צְנִיעוּת, חוֹשְׁשִׁים מִתְּגוּבַת הַחֶבְרָה, טּוֹעֲנִים "זֶה לֹא יָפֶה", "הִיא תִּפָּגַע" "זֶה לֹא מְנֻמָּס".

חֲשָׁשׁוֹת אֵלּוּ אֵינָן מוּבָנוֹת כֵּיוָן שֶׂה' צִיוָּה אוֹתָנוּ בַּתּוֹרָה לְהִתְרַחֵק מֵעֲרָיוֹת, וְלִפְנֵי הַכֹּל צָרִיךְ לָדַעַת מַהוּ רָצוֹן ה' וּלְפִי זֶה לִנְהֹג. לָכֵן אֶפְשָׁר בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּבְכָבוֹד

יש תחושה כזאת שבקבוצות פורומים וכו' יודעים יותר לפרגן ולתת את הלב מאשר בבית...

אתם מצליחים לזהות האם זה גורם לכם לאיזה תחושה כאילו שם יותר טוב מהבית?

בסוף כולנו מבינים שבחיים האמיתיים הכל הרבה יותר קשה.

האם הקבוצות גורמות לנו לאיזה שהוא יאוש מהבית?

ברגעים הקשים פתאום נזכרים בקבוצות?

נכנסתי לפורום נשואים טריים

רציתי לקרוא איך אתם רבים

ואיזה כיף למי שהוא כמוני

גרוש

וככה להתעודד קצת.

ואני חייב לציין שממש איכזבתם

שום מריבה שום כלום

אתם לא צריכים להסתיר

זה לא רשת חברתית פה

תכתבו את האמת הקשה

נתמודד איתה

זוג צעיר שעד עכשיו היינו בדירה זמנית מרוהטת

ועכשיו עוברים לדירה לטווח ארוך

איך ואיפה קונים מוצרי חשמל וריהוט איכותיים בכמה שיותר זול?

אני יודע שיש מלא שיטות של כמה להשקיע במוצרים שקונים ושהם יחזיקו הרבה או לקנות דברים זולים בידיעה שהם יהרסו בהמשך וגם ככה אנחנו הולכים עוד לעבור דירות

אבל בכל מקרה אשמח לשמוע המלצות טיפים ועצות לכל כיוון 

מתחתנים עוד חודש בעז"ה

קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה

היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש

מה עושים?

אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף

ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה

אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים

ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים

"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"

או 

"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"

אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,

אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.

אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,

אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות, 

אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,

אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,

אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה

אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"

אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"

נעצור רגע.

ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -

אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?

ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?

וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה

ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.

רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?

מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?

כי כולנו אנושיים.

ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.

נצליח לראות את האנושיות שלו.

את האנושיות שלה.

כמוני.

גם אני בן אדם

גם היא

גם הוא.

אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ? 

או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?

ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח? 

או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?

ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?

ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?

שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.

קרה לכם פעם?

מבקש את עזרת הרגישים.

מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.

תודה