לכאורה הכי טוב, לעצור את הכתיבה לפני שכותבים את הוא"ו של הלמ"ד, להפריד את הדיבוק, להגיד לשקה"ש ולהמשיך.

אם סיימת, מותר להפריד ע"י סכין. לכוון את הסכין למקום הדק ביותר ולהעביר סכין בפעם אחד.

יש שיטה להפריד ע"י דחיפת הדיו והקלף לצדדים אבל אי אפשר לכתוב איך עושים את זה אלא צריך לראות.

אין לי מקורות להביא לך, גם אני לא בטוח שכתוב איפה שהוא. זה מסוג הדברים שלומדים ע"י שימוש אצל סופרים מנוסים

ב"ה

קודם את ה"ו" ואחר כך את גוף ה"ל"

מאז שזה קרא הפכתי את הסדר.

אם הייתי כותב קודם את הגוף בכלל לא הייתה שאלה כי זה עוד לא שם ה'.

בכך אופן תודה.

מחר בעז"ה אגש לפוסק, כי בעיון חוזר התוצאה היא כך:

בעין רגילה רואים דיבוק דק מאוד, מול האור אם זכוכית מגדלת, נראה שזה, שיער שהתרומם מהקלף והתחבר מכיוון ה"ל" ל"א".

מעניין שאתה כותב קודם את ו"ו

נראה לי רוב המוחלט של הסופרים כותבים קודם את הכ"ף

אני מנחש שהוא יגיד לך באופן פשוט "להפריד" וזהו.

ב"ה

לאחר הסתקלות בזכוכית מגדלת, הוא הסכים איתי שזה שיער שהתרומם.

תשובתו הייתה שאין ממש נגיע ואפשר להשאיר כך, אבל למנוע שאלות עדיף בזהירות יתרה להרים את השיער הזה.

אנסה להשיג זכוכית מגדל  או לחליפין יש אצל חמי מסך שצגיל בצורה פראית, אם יהיה לי זמן לחכות אם זה, אני חושב שכך אעשה על מנת לא להסתכן.

אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספקות, במיוחד ספקות הסופרים.

בכל אופן תודה רבה על התשובות.

מה יש לך עם השמות בזמן האחרון? אתה מסתבך הרבה לא?

ב"ה

כל התקלות האחרונות, משום מה, היו בשמות.

גם אתמול ישבתי לכתוב את השמות "כוזו..." על 9 מזוזות:

ב-2 האותיות התמלאו דיו, ב-1 נזל הדיו מכל הקולמוס (התוצאה כתם על הקלף, כתם על השולחן ועל הידיים, בקיצור סמתוכה) ובאחד שכחתי אות "ו ב"במוכסז".

אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

לבסוף בעז"ה אהיה סופר הראוי לשמו.

אבל מזה למדתי דבר חשוב מאוד, בשמות לכתוב קודם באות "ל" את העיגול ולאח"מ את הראש, להיפך ממתכון הקרעפלך ע"פ קבלה (שהבחינת קו נעשה עיגול), גם במזוזות המיעדות למטבח.**

** למביני דבר בלבד, נא לא לבקש פירושים זה ערוך מידי.

אמנם אני לא מומחה בכלל לענייני נשמות, אבל ניכר שאולי יש לך ניצוץ מנשמתו הגדולה של "ר' שמואל מונקיס" (בעל הקרעפלאך). תמיד אתה יודע להעלות חיוך בדרך מקורית.

(ד"א אני ממליץ על דיו לנצח כדי לכתוב את השמות מאחורי המזוזה.)

את המתכון לקרעפלאך אשמח מאד.

אמא של הרש.

כך קיבלתי מר' חיים ושמרתי פעם בקובץ.(בשם אומרו)

ובכן הנה כל הסיפור במלואו כפי שמופיע בספר שמועות וסיפורים חלק א' עמוד 34:

בימי אדמו"ר הזקן היה איש אחד שלמד קבלה והעריך עצמו כידען.

פעם היו לו אי אלה קושיות בקבלה. החליט לנסוע אל אדמו"ר הזקן ולנסותו אם אומנם אדם כה גדול הוא כפי שמפורסם.

בדרכו נפגש עם החסיד ר' שמואל מונקס, וישאלהו ר' שמואל מי הוא ולאן הוא נוסע?

סיפר לו המקובל.

אמר לו ר' שמואל גם אני נוסע ללוזנא לתהות על קנקנו ומה טוב ומה נעים שנפשגנו.

ור' שמואל ביקש שסיפר לו מהן השאלותיו, וסיפר לו.

אחר כך אמר לו ר' שמואל: גם לי יש שאלה נפלאה בקבלה והיא:

כתוב באחד מספרי הקבלה בזה הלשון:

בתחילה היה מפוזר ומפורד

ואחר כך נעשה דבוק ובא בבחינת עיגול גדול

ואח"כ נמשך קווים קווים ונעשה בבחינת תלתא קרנתא ונקודה באמצע

וע"י התכללות יסוד המים ביסוד האש נגמר ונעשה טוב.

לשון זה כתוב שם והוא תמוה.

והואיל וכבוד תורתו גדול ממני הרי אבקשהו שבהכנסו לרבי ישאל גם שאלה זו.

בשמוע אדמו"ר הזקן  את השאלה ענה בשחוק ואמר: זהו קרעפלך (כיסון).

בתחילה זה קמח,

לאחר הלישה נדבק,

אח"כ מגלגלים את העיסה,

מעגלים וחותכים לקווים,

ממלאים בבשר ונוצרת נקודה באמצע,

ועוגיה זו היא בעלת שלוש קצוות,

לבשלם במים על גבי האש, וטובה למאכל.

ויכלם האיש.

כשנכנס אחריו ר' שמואל מונקס שאלו האדמו"ר: זוהי עבודתך?

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.