למרות שהייתי בוחר בג', שהרי בא' ו-ב' תתפתח בהכרח טינה, כי אם אתה אוהב יותר -

תשקיע יותר; אם תשקיע יותר - ממילא השני משקיע פחות; ואתה רואה שהוא משקיע

פחות - ונוצרת אצלך טינה כלפיו (כמובא מפורשות ב"גברים ממאדים" שם, שם עיי"ש).

אני אישית מעדיף מודל, שבו כל אחד מהצדדים נתון בתוך אהבה והערצה של השני,

כשזה דוחף אותו ונוסך בו חיוניות, ומתקיימת הרמוניה, שמונעת את הטינה מלצוף...

(זה בסדר... אני מודע ושם לב כשאני חופר )

אני גם הייתי בוחרת באפשרות ג',

גם כי מבאס שני האופציות האחרות,

זה הרבה יותר שווה שזה הדדי,

וגם,

נראה לי מוזר ששניים אוהבים אבל משעמם...

כלומר, אם שנינו אוהבים,

למה שיהיה לנו משעמם ביחד???

אבל- גם אם משעמם, זה עדיף....

אם אני אוהב את הצד השני ביותר, אני רוצה שיהיה לו טוב, ואני מבין שלא יכול להיות לו טוב באמת כאשר הוא אהוב יותר ממה שהוא אוהב..

יש הרבה יותר אפשרויות מאשר מה שאת נתת.. אם לא יהיה לי אפשרות שתתאים לי- הייתי מעדיםה לא להיכנס לזוגיות..

אבל התכוונתי שאם היו רק את שלושת האפשרויות שהיא נתנה..

למה ג' הוכרז כמשעמם?

ובכל זאת, מבחינתי אני יודעת שכשאני אוהבת זה באמת ובתמים. כמובן שהייתי רוצה לקבל את אותו הדבר, אך חשוב לציין שהצורך לאהוב לפעמים יותר חשוב מלהיות נאהב..

הקשית עלינו,אחותי.

מי אוהב את מי יותר

בעזהי"ת.

זו סיבת כל הסיבות לדפקטים של העולם הזה.

מישהו יודע למדוד כאלו דברים בכלל??

כל אדם אוהב ומרגיש בדרכו -

אין מדד עוצמה..

מה גם שאישה אוהבת בעוצמות שניתנו לה, וגבר אוהב בעוצמות שניתנו לו..

ושניהם מבטאים את האהבה בדרכים שונות..

זו הסיבה שאם שניהם אוהבים אחד את השני - זה לא יכול להיות משעמם..

הרי מגלים כאן אחד את השני כל פעם מחדש.

אם שניהם אוהבים באותה מידה,

אבל אני לא מסכימה עם החלק הראשון של מה שאמרת.

נראה לי שיש לא מעט מצבים שבהם אחד מבני הזוג אוהב יותר. ובני הזוג לדעתי יודעים ומרגישים את זה.

אבל מהסתכלות סביב זה לא כזה נדיר, וגם לא בטוח שכזה נורא- כל עוד זה ברבדים עדינים ולא בוטים.

ברור ששניהם אוהבים, אבל יש צד יותר מתמסר, יותר מחזר...

תחשבו למשל על כוס קפה שאחד מביא לשני,

אם הוא היה היום במצב רוח ממש מעפן ובכל זאת השקיע והביא,

וביום אחר היא מביאה לו כוס קפה וזה ממש לא בעיה בשבילה,היא לא מרגישה שהיא מתאמצת ,

איך אפשר להשוות????

וגם לא נראה לי הכי בריא לזוגיות לחשוב כל הזמן על השאלה הזאתי....(אפילו שהיא רק פילוסופית...)

אולי הדוגמא לא ממש מוצלחת ,אבל ניסיתי...

הוא מביא לה קפה (וכל השאר) והיא אף פעם לא.

לאהבה יש הרבה דרכים והרבה ביטויים, וא"א למדוד אותם. מה גם שבד"כ כל צד אוהב בצורה אחרת, בדרך אחרת ובמיקוד אחר. 

מעבר לזה כמו שאמרו כבר- אהבה זה דבר דינאמי שמשתנה כל הזמן.

אז את מי את אוהבת יותר? את אבא או את אמא?

(תשובה- את בעלי )

בעזהי"ת.

גם "לא הייתי נכנס לזוגיות" זו בחירה. והאופציה הזאת לא מופיעה פה בכוונה תחילה

איך יכול להיות ששני הצדדים אוהבים באותה מידה וזה משעמם?

ייתכן. כשהאהבה נהיית רגילה וחלק מהלו"ז היומי שלנו, זה מתחיל לשעמם. להיות 'סתם' עוד משהו מהחיים... [וזו אחת מהסיבות הרעיוניות של הלכות נידה, ואכמ"ל].

ברור שזוגיות בריאה היא דבר דינאמי ומשתנה, וא"א להכריז על אחד הצדדים כ"אוהב יותר" או "אוהב פחות".

אבל שוב, אלה המקרים שהובאו, כדי שתוכלו לראות בעצמכם- איזו מידה יותר חזקה אצלכם. התסיסה והאקשן, ולאהוב או להאהב.

איך אפשר למדוד את מידת האהבה?

אני לא יודעת. אבל כן אפשר להרגיש "מי יותר בעניין".

אני יכולה לדעת לאן הנטיה שלי להמשך, לאיזה סוג מערכות יחסים- כאלו שבהן אני אוהבת יותר וכאלו שבהן אני אוהבת פחות. (ולא נפתח את הסוגיה האישית כאן)

בין זה לבין מה אני חושבת שנכון יותר ובריא יותר- יש פער גדול (שמתבטא בתשובה שלי)

ואני ממשיכה לקוות שמערכת היחסים שלי עם בעלי תהיה בריאה יותר ממה שחוויתי עד היום.

התשובות שענו לך פה לדעתי הן אידאליזציה ולא מה בפועל קורה.

בעזהי"ת.

ברור שהתשובות פה הן האידיליה [כתלות ישירה בשלוש האופציות שהצגתי לעיל.], ולא המציאות.

הוא שאמרתי, שאלה פילוסופית.

ואיפה הטעות?..

בעזהי"ת.

לא ניסיתי להסיק פה שום מסקנה.

מטרת השאלה היתה להעלות לכן נקודות למחשבה. מי שלקח איתו משהו מפה- מה טוב.

ואני מסתפקת באחד/ת כזה/את.

וגורמת לזה להיות מעניין

בעיקרון זה ממש תלוי..

כלומר אני מעדיפה את אפשרות ב.. בתנאי שהצד השני אוהב גם..(כלומר אני)

מצד ההרגשה עדיף את אפשרות ב' אז זה דוחף להשקיע!

כי אם אדם יודע שהצד השני אוהב אותו ומוכן להשקיע הוא ירצה גם (בתנאי שהוא אוהב גם)

היה לי פעם שיעור שהרב אמר שאנחנו חייבים לחשוב שהצד השני אוהב יותר ככה יש רצון יותר להשקיע..

למרות שאין לי בעיה עם א'... אבל אם הכרות עם עצמי אם לא יהיה לי פרגון מהצד השני מהר מאוד יהיה לי קשה להמשיך.. אני חייבת להרגיש שאוהבים אותי... כן אני חייבת לקבל כדי לתת מעצמי.. במיוחד עם זה משהו שאני חיה איתו כול החיים!

לק"י

חבל שהפגז פיספס....

שאוהבים באמת אחד את השני - זה כבר לא משעמם.

ולמה הדבקת את ה"משעמם" דווקא לאופציה הזו? אפשר היה באותה מידה להדביק אותה לאחת משתי האופציות הקודמות..

ואם הכוונה שעצם זה ששניהם כך - זה המשעמם. זה פשוט לא נכון - וההיפך הגמור מהנכון..

ובעניינים כאלו - לא שואלים שאלות תאורטיות עם "שלשה מודלים בלבד"....

וככה מגיעים לאפשרות השלישית

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.