ממש לא הכל  בעצם ממש כלום

אני בטוח שאם תכירי מישו הדבר האחרון

שיעצור בעדכם זה הכסף ! כשבנאדם מכיר מישו העיניינים החומרים

 מתגמדים לנכח האופי והאישיות .. לדוגמא ההורים שלי עשו חתונה ברחוב  כי הוהרים לא התנגדו לחתונה

וגרו שלוש שנים בקרוואן מתפרק ( עם שולחן שעשוי מדלת ) וזה ממש לא הפריע להם !

אני בטוח שבעלך לעתיד לא יעניין אותו שאין לך כסף ואתם תחיו באושר ואושר  מעתה ועד עולם

אצלנו בבית יש חובות להוצאה לפועל מכאן ועד הודעה חדשה.

אפשר לעשות חתונה צנועה ואם שניכם תעבדו ויהיה בסדר

לא מתחתנים עם כסף למרות שזה חשוב מאוד,

מתחתנים עם אהבה והתאמה מי שמודד אותך על כסף

לא ראוי לך! תמיד בשנים הראשונות יש צמצום

זה בסדר את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך.

אני אישית בעד חתונה קטנה עם אנשים שאני באמת אוהבת,

לא צריך לשפוך את כל הכסף ללילה אחד

אפשר להתנהל כלכלית טוב יותר כסף בא וכסף הולך.

בעזהי"ת.

"היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה."

[אני חושבת שבן תורה אמיתי יצליח לזהות את הפנימיות שלך, מעבר לעטיפות של משכורות.]

חלילה לך.

מעשה בר' אריה לוין שבא אליו מישהו מ"אנשיו" לוחמי ישראל ושאלו על שידוך. מנה את מעלות המדוברת והוסיף: אבל יש לה בעיה אחת, היא עניה.

הפסיקו ר' אריה ואמר: זה עתה מנית מעלה נוספת שיש לה.. (מתוך "איש צדיק היה")

חזקי ואמצי. מידותייך הטובות ניכרות לגמרי מתוך כתיבתך. וזה העיקר. וודאי שירצו להתחתן איתך.

וגם באופן מעשי: זוג צעיר, חרוץ, יכול להסתדר: קצת עבודות מהצד, רוח טובה וזה נשאר בעצמו כ"חויה"...

לא נולדים שמונה ילדים ב"מכה אחת"...

תלוי גם מה עושים עם זה..

אם אדם שאין לו כ"כ כסף, אומר לעצמו: אני לא יכול לעשות הצגות ע"י כל מיני דברים חיצוניים, רכוש, בגדים. אני באמת צריך להיות טוב מבפנים. והוא עובד על זה, תופס שעיקר עשירותו היא בעצם אופיו והטוב שבתוכו - הוא עשיר גדול, בדבר העיקרי.

זה לא שמישהו עשיר אינו יכול להיות כך. אבל לפעמים הפיתוי "לעשות רושם" ע"י החיצוניות במקום מיקוד העיקר בפנימיות, הוא ניסיון.

את יכולה להתמקד כעת בעמידה על עצמיותך, בשמחה בה, בשכלולה. זה הדבר העיקרי שגורם למצוא שידוך מתאים. וזה גם מה שיכול לעזור אח"כ למצוא עיסוק מתאים שמתפרנסים ממנו בכבוד.

וגם את ההורים את יכולה לעודד בכך - העיקר הפנימיות, ואוירה משפחתית טובה. זה יוסיף לאופי הטוב ולשמחה.

שה' יתן לכם הרבה עשירות, ברוחניות ובגשמיות.

אין מה לעשות צריכים אותו.

ואין לי מה לומר לך כדי לשפר את הרגשתך,

אבל

שלא תעזי להתבייש בעצמך בגלל זה.

יבוא יום שיהיה לך כסף, ותדאגי שזה יקרה,

תלמדי מקצוע מניב, ותעלי על דרך המלך.

כרגע, אף אחד לא טוב ממך- בגלל שלהורים שלו יש כסף!

ואת הרבה יותר חזקה ומוכנה לחיים, מאשר ילדי שמנת,

שלא ממש עבדו בשביל הכסף,

ואם יום אחד לא יהיה- הם יהיו במצב קשה.

אבל יש כאלו שהמצב שלהם הרבה יותר גרוע,

צריך לומר תודה לאל על מה שיש ובע"ה הכול יסתדר על הצד הטוב ביותר.

שנזכה בע"ה תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה.

ושיהיה המון בהצלחה!!

(לא ממש מומחה, סתם מישהו עם ראש על הכתפיים)

לעשות טבלת הכנסות צפויות והוצאות, שאיפות בחיים ועלויות שלהם, ולראות מה החיים יאפשרו לכם.

___________

גילוי נאות, על אף שלהוריי ב"ה לא חסר, אני מקפיד לעמוד על הרגליים ולסרב באופן קבוע לסיוע מהם, לאור העובדה שעלולה להיות ציפיה למחיר שאין לי יכולת ואיני מעוניין לשלם.

לפעמים סיוע מההורים הוא אליה וקוץ בה.

תצטרכי להיות בסדר עם מי שנתן לך כסף,

אז אין לך יכולת לכעוס על אף אחד.

הכי עדיף להיות תלויים בעצמינו

גם אם זה אומר כמה שנים קשות

ולדעת להתנהל טוב כלכלית.

הרבה גברים אישה שהיא פחות מהם. והם יעדיפו אותך כי לא יהיה לך הרבה דרישות.

הם מחפשים הערכה מבת זוגם ושלא תהפוך אותם ל"סמרטוט".

תכל'ס לעשירים באמת זה לא צריך להפריע, כי הם לא מחפשים את העזרה של הצד השני.

הסיכוי שלך למצוא, תלוי רק בהתנהגותך וביחס להורייך - אישיות טובה מושכת אליה בחורים טובים.

אני מאחל לך למצוא אדם כלבבך.

(זה פראפראזה על  כתובות סח. הביינישים פה יסבירו יותר טוב ממני את מה שטרם למדתי ותודה לאדמו"ר גוגל שליט"א)

אני חושבת שבשלב שאת בחיים- בלי קשר- אנשים לוקחים בחשבון שאת סטודנטית חסרת גרוש-

ולא מצפים ממך יותר מידי למתנה.

אז אל תביאי.

תתני לחברות שלך לשמוח באמת ממאור זיו פנייך ומשמחתך איתן! (בסוד נגלה לך- שמחה של חברות זה דבר שאי אפשר לקנות בעד כל הון בעולם. כל הדודות היוקרתיות לא יוכלו להביא מה שנוכחותך מביאה לכלה)

לגבי הבית שלך-

האיש שלך יאהב אותך וירצה בך - הוא ירצה אותך על שלל חסרונותייך מגרעותייך וקשייך

חיסרום בכסף הוא הדבר שיחסית הכי קל לחפות עליו ולתקן אותו- זה דבר במציאות שקל לשנות (ושיהיו אנשים טובים שיעזרו בעז"ה) - לאומת חיסרונות במידות שיש לחלק מהבנות- שזה קשה יותר... (למשל- בחורה בזבזנית. סתם למשל.)

לגבי הקפיטריה- כן... זה יכול להוציא את העיניים....

אבל את יכולה למצוא ולהצטרף לחוג החברות הבריאות או הסטודנטיות-חסרות-גרוש-מיותר שמביאות אוכל מהבית 

כיף שם

תנסי למצא עבודה בעצמך יש הרבה מאד דברים שאפשר לעשות וזה יאפשר לך להתחיל לחסוך ובכלל ככה תוכלי להיות בטוחה שלא לוקחים אותך בגלל כסף!!

בהצלחה

כשהמיועד יגיע גם הכסף לחתונה יגיע.. ובנתיים אם את עובדת אז זה יעשה לך הרגשה טובה בלב... וחוצמיזה אפחד לא צריך לדעת שאין להורים שלך כסף ושאתם חיים חיים מצומצמים.. אם את משדרת שטוב לך אז אנשים חושבים שטוב לך.. ובחור שפוי שמה שבאמת אכפת לו זה את לא יחשוב אם את עשירה או עניה או אם יש לך כסף להתחתן באולם הכי מפואר עם כל עמ"י או לא.. 

כי מה שבאמת משנה זה את!!!

ואל תשכחי את זה שיש בך דברים מדהימים והכסף לא קונה לך את מה שרכשת ועמלת עליו קשה

 שולחת לך נשיקה וחיבוק ענק!!!!!

קודם כל, יש הרבה משפחות שאע"פ שיש להן הכנסה קבועה- עדיין אין להם די מחסורם

את ממש לא ענייה, זה שחיים בצימצום, בגלל שאחת המשכורות כבר לא "מכניסה" זה עדיין לא עוני חלילה,

כך שאין לך מה לדאוג: החיים בצמצום, כי זו המציאות הקיימת, זה משהו שקיים אצל הרבה משפחות

לא ממליצה להסתמך על ההורים, לא בזמן החתונה ולא לאחריה, מבחינה עקרונית

אני כן בעד לחסוך ולעבוד ולא להתמך בהם וה' יהיה בעזרך..

בהצלחה!

ההורים שלו לא יכלו לתת שום דבר, באמת. את החתונה - הורי ממנו את אורחיהם והוא ממן את שלו והסתמך די על המתנות, מה שהתברר כלא מוצלח. 

בשנה הראשונה חיינו בצמצום והחזרנו את החוב לאט לאט. ב"ה, היום לאחר 23 שנה הוא מרויח הרבה יותר ממני ומפרנס את משפחתנו בכבוד רב.

נשמה טובה! זכרי תמיד: ה' מזווג זיווגים ולא אף אחד אחר, אין קשר להכנסות ולדברים כגון אלה, זיווגים הם משמיים.

יש המון סיפורים על מקרים שבהם שניים התחתנו למרות שאף אחד לא ציפה, בגלל מצב כלכלי של אחד מהם וכו', (מצטערת אך אין לי זמן כרגע לכתוב את הסיפורים)

תהי באמונה שזיווגים הם מה', שיש את האחד המיועד לך ומצב כלכלי לא יהיה זה שיגרום לו לבטל חתונה, תתחזקי באמונה, תתקרבי לה' ותתפללי אליו שיעזור למשפחתך וישלח להם שפע וכל טוב.

ובאמת, כדאי לך לחפש עבודות קטנות, אני לא יודעת מי את ומה את עושה היום, אבל יש כל מיני עבודות מזדמנות שאפשר לעבוד בהם ולאט לאט לאסוף סכומים. שיהיה בהצלחה!

תמי4 מקסימה!

עשיר או עני, הכל נמצא בראש...?

אם תתיחסי אל עצמך כמסכנה ועניה, ככה אחרים יתייחסו אלייך.

מרגישה מחסור במזומנים? אז צאי לעבוד, וכן גם תתחילי לחסוך..

אני בטוחה שחברותייך לא חיות בפלנטה אחרת, שתפי אותן במה שעובר עלייך..

ולגבי החתן, תתחילי להאמין בעצמך ובמי שאת!! 

זה אחלה סינון לבחורים רדודים.. 

שיהיה בהצלחה!1

ובאופן כללי, לכולנו- עשירים יותר ופחות- אסור לנו לשכוח שעם כל האהבה העצומה- ההורים שלנו לא חייבים לנו כלום. ממש כלום. לא לממן לנו לימודים, לא אוכל לקפיטריה, לא חתונה (גדולה או קטנה), לא דירה, לא עזרה אחרי החתונה- כלום!!!

כמובן שהורים שיכולים עוזרים במה שאפשר, אבל חייב להיות ברור לשני הצדדים (ההורים והילדים) שהכל זה מבחירה, ואף אחד לא "חייב" לתת. לדעתי מי שחי בגישה כזו חי יותר טוב כי הוא לא חושב כל הזמן על מה שהיה "מגיע" לו והוא לא קיבל. וכמו שאמרו לפני- העשיר באמת הוא השמח בחלקו.

מצטרפת מאוד גם להמלצות שלפני- לכי לעבוד בעצמך, אם אין כסף בבית עוד יותר אין סיבה שגם את תיפלי לעול. אני מכירה הרבה סטודנטיות שעובדות, ובלי לקרוע את עצמן מסתדרות יפה מאוד בלי עזרה מההורים.

ברכה והצלחה!!!!

אני ממש לא חושב שזה צריך להיות שיקול של מישהו אם לצאת עם מישהי/מישהו בגלל שיש/אין לו כסף.

כסף בא וכסף הולך, אבל מידות טובות נשארות לנצח. לא מתחתנים עם הכסף (במיוחד לא עם הכסף של ההורים כמה שהם יעזרו) אלא אם הבנאדם עצמו ועם האישיות שלו.

ואני אומר על עצמי, שחוסר כסף אצל המיועדת זה הדבר האחרון שמטריד אותי, ואני לא חושב שאני אדחה מישהי בגלל חוסר בכסף.

ושוב אני אצטט את עצמי (כן כן, גם לי יוצאים משפטים חכמים לפעמים):

כסף בא וכסף הולך, אבל מידות טובות נשארות לנצח

בהצלחה 

בתור אחת שחייתה את רוב שנות הנישואין (בעשורים) מתחת לקו העוני, וזמן רב הרבה מתחת לקו העוני - אני יכולה להגיד לך שזה בהחלט לא כיף, אבל זה בהחלט אפשרי!

הכי חשוב זה שלא תחשבי שאת "שווה" פחות בגלל הכסף שיש או אין לך, זה יהרוס כל קשר רציני!

אגב- אני לא יודעת מה את מחפשת - אבל אם חשקה נפשך באחד שיושב ולומד - לפעמים הוא יראה יתרון בזה שאשתו רגילה לצימצום (סה"כ כמה כבר מקבל אברך...)

עכשיו - לגבי הסכומים - 4000 ש"ח למשפחה בהנחה שגרים בבית שלהם ובלי משכנתא, או בדיור ציבורי - זה מעט אבל אפשרי.

אם יש צורך לשלם שכירות, או משכנתא של לפחות 1000 ש"ח - זו כבר בעיה.

יש גם עוד שאלות כלכליות רבות וזכאויות למיניהם שרצוי לבדוק, אפשר לשאול בעדינות את ההורים אם הם רוצים זקוקים ליעוץ כלכלי שניתן בהתנדבות ולהפנות אותם לארגון "פעמונים" או "מקימי" או אחרים בתחום (תגגלי).

כמובן שאם את יכולה לעבוד בעבודות סטודנטים (קחי קישור http://www.alljobs.co.il/ ) ולממן את עצמך, ואפילו לחסוך קצת - זה יעזור לך ולהורים, וגם אם לא תאכלי בקפיטריה - תרגישי יותר טוב - כי בחרת לא לאכול ולא כי נאלצת!

אז תנגבי ת'דמעות, תפסיקי להתבייש, לא עשית שום דבר רע בזה שגדלת במשפחה שמתפרנסת בקושי, תספרי לחברות - סתם כ"דאגה בלב איש - ישיחנה" ומי שירצה לעזור - תנצלי את זה ותבקשי שיעזרו לך למצוא עבודה שלא תפגע בלימודים. 

אם את זקוקה לעוד עצות מעשיות - תפני באישי, 

ומי שנמצא במעגל העוני סובל ביותר.

בחורה יקרה מאוד מירושלים שהכרתי, הייתה עם בעיה כפולה-גם חיה במשכורת נמוכה ביותר, וגם הייתה הבחורה היחידה ששומעת במשפחה! תארי לך, 2 הורים ו-4 אחים חירשים לחלוטין על כל המשתמע מכך. זה לא תנאים בכלל להתחיל להיפגש, אבל היא לא נפלה ברוחה, ולמדה וחיה את חייה באמונה שלמה שה' יעזור לה. בחנות שבה היא עבדה, הציעו לה בחור חמד! בחור בריא לגמרי, עם הורים תומכים כלכלית שלא נבהל מה"סיפור" שהוא נכנס אליו, שקיבל אותה כמו שהיא והם התחתנו. הם גרים בדירה שכורה, לבחור עצמו יש אוטו מהעבודה והם כבר הורים לתינוק. מכאן שעוני לא מעכב שום את ה'בעשרט' ומה שה' ייעד לך יבוא ויקבל אותך בלי קשר למצבך הכלכלי. אין מה להתייאש, רק לשמוח יש ומה' לבקש שבעזי"ה הוא יבוא במהרה.

אגב, אני עצמי לא תמיד הבאתי מתנה, ומעולם לא השתתפתי בצ'קים קבוצתיים מפני שזה הכסף של ההורים שלי, ולא שלי. אף אחת לא רואה בי קמצנית בגלל זה. 

יש כאלה שמתפללים לעני..: )

זאת בחורה עשירה, או ליתר דיוק אחת שההורים שלה עשירים.

להרבה אנשים יש מצב כלכלי קשה בבית אין לך ממה לדאוג

חוצמזה אני מאמין שתמצאי את האחד שלא יהיה לו משנה מהכסף אלא מהבפנים כי הרי לא מתחתנים אם הכסף אלא עם הבן אדם

ההבדל בין עשיו ליעקב, עשיו אומר יש לי רב ואילו יעקב אומר יש לי כל, לעשיו יש הרבה אולי אפילו יותר מאשר ליעקב אבל חסר לו, ליעקב יש כל - לא חסר כלום.

עשיר הוא לא דוקא אחד שיש לו הרבה, אלא אחד שלא חסר לו כלום.

במעשים.

במקרה  קראתי את מה שכתבת   וזה ממש נגע  לליבי    שמי טוני  ואני הצלחתי  ברוך השם לשדך  הרבה  בנים ובנות

ללא  כל תמורה אים את מעוניינת להכיר   חתן  דתי  ואת אמיתית עים עצמך   אולי אוכל  למצא לך חתן ,והכסף באמת לא  הכל בחיים  אך אין תחליף לחתן טוב   שיכבד אותך ולא את הכסף  תבקשי  בריאות ועים האמונה תגיעי  לשלמות

את ובעלך לעתיד תבנו   את חייכם   ותאמיני  ראיתי הרבה  ניסים  של  השם   שזוגות היתחתנו ללא כסף והשם שלח להם  אושר  אז     קדימה  בעז"ה  תעשי  ותצליחי 

טוני  

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..