זה לעבור ולגור אצל הורי אשתי.

וגם תלוי מאוד בנפשות הפועלות - שאינני מכיר כמובן.

אך דומני שהמינימום שבמינימום שאתם צריכים לסכם ולהסכים ביניכם מראש הוא, שבהיות שבנין ה"בית" חשוב מקניית ה"דירה"  - אז אם תרגישו שזה לא נוח לבכם, לבניית הקשר ביניכם, או להרגשה הסובייקטיבית של הבעל - אתם מיד תפסיקו עם זה, ברוח טובה. ביחוד את צריכה לקבל את זה עלייך - כי הרגישות בענין זה היא קודם כל לו. את צריכה להגיד לו מראש - שתקבלי כל הכרעה שלו בענין, בכל שלב, וברצון.  כך נראה לענ"ד.

כמובן שבמקרה כזה תוודו מקרה הלב להורים על רצונם הטוב- ותגידו להם שעם כל האהבה אליהם - אתם מרגישים שאתם עדיין צריכים בשלב זה יותר "רשות היחיד" לבניית ה"ביחד" שלכם. זה דבר מובן.

כל זה, בלי להביע דעה על עצם הרעיון במקרה זה - שאינני מכיר את נתוניו.

את מכירה את בעלך וגם את הורייך, אז את יכולה לשער לעצמך איך זה יראה.

כמובן, בעלך צריך להסכים לצעד הזה בלב שלם, אחרת לא כדאי לעבור, וגם אם הוא הסכים תתני לו אפשרות יציאה, כמו שדן כתב.

תבדקו את הרעיון, על תפסלו מראש בגלל מה שהרוב חושב.

אני אישית וגם גיסתי גרנו אצל חמי וחמותי בשלב הראשון, וזה עזר לנו מאוד. 

הכי חשוב השלום בית בינכם!

כשגרים אצל ההורים הם בדרך כלל מרגישים שיש להם "זכות" קצת להתערב...

קשה מאוד להיות אמא\אבא ולראות משהו לא בסדר ולא להגיב.

כמובן מאהבה ורצון לעזור!

אבל בדר"כ זה הורס יותר מאשר בונה.

אולי אפשר למצוא פתרונות אחרים.

לעבור לדירה קטנה יותר או במקום זול יותר.

להצטמצם בדברים אחרים.

אפילו עדיף ליסוע כמעט כל שבת להורים ולא לגור אצליהם.

לעבוד יותר שעות.

למצוא עבודה בניקיון\בייביסיטר אחרה"צ 

אולי ההורים יוכלו לעזור בתקציב\הלוואה כשתקנו.

זה בטוח יותר קשה

ויקח יותר זמן מאשר לא לשלם בכלל שכר דירה.

אבל שווה את השלום ובניית המשפחה שלכם!

בהצלחה!

נשמע מתכון בטוח ל"שלום בית" (כלומר מריבות) שום כסף לא שווה מחלוקת אחת ביניכם,או עם ההורים.

אפילו לגור ליד ההורים זה יכול להיות בעייתי,אז איתם ממש?

"על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו"

אם מדובר ביחידת דירה נפרדת שמיועדת להשכרה לאורחים כמו צימר זה אולי בסדר, גם אם לא אידיאלי.

אבל אם זה בתוך הבית עצמו באחד החדרים, זה ממש נשמע לא מוצלח, כי לא תהיה לך שום פרטיות וזה לא טוב בכלל.

גם אם הרעיון הגיע מכיוון הבעל, אז אני חושבת שזה גם לא כדאי, אם יש ברירה אחרת, אבל אם הרעיון בא מצידך יתכן שזה עוד יותר לא כדאי ובפרט בשלב כה מוקדם של הנישואין. אחרי 10 שנים המימד של הפרטיות כבר פחות קריטי.

אני כמובן אולי לא יכולה להעיד בנושא כי אצלי אפילו כמה ימים זה לא מוצלח בכלל. בעלי לא מרגיש בנוח שם וכנראה שזה הדדי.

בהצלחה. מאחלת לך שהקב"ה ינחה אתכם בדרך הנכונה לכם.

א. כנראה שההורים שלך לא נושכים ... אחרת זה אפילו לא היה עולה בדעתך

ב. גם בעלך מסכים לרעיון

ג. כנראה שכל המחשבה הזאת נובעת מתוך לחץ כלכלי ולחץ להרגיש "מסודרים"

ובכל זאת אני מצטרף לדעות של קודמי שזו האופציה האחרונה וכו...

לא דומה חופש סוכות או חנוכה אצל ההורים לשגרה אל ההורים.

אולי במקום לגור שנה אצל ההורים כדאי לגור שנתיים בשכירות יתר זולה?

הויכוח התמידי של מה עדיף לקנות דירה או לשכור הוא עניין כלכלי גרידא ולא מכניס בתוכו שיקולים משפחתיים

ואצלכם וודאי וודאי שצריך להכניס את השיקולים האלה. מי אמר שחייבים מיד לקנות בית?

למקרה שתחליטו בכ"ז שהולכים על זה :

קחי בחשבון שבעלך יצטרך יותר מרחב. לא רק זוגי אלא גם לעצמו (יותר בית מדרש או חברים  משפחה שלו או מה שהוא צריך כדי לא לצבור מתחים)

בקשר אלייך תתחילי לתרגל מעכשיו שינויי התנהגות כי אצל ההורים היית ותהיי תמיד ילדתם הקטנה והאהובה

ואצל בעלך את צריכה להשאר מספיק בוגרת כדי להיות אשה ואמא בפני עצמך. לא יהיה לך פשוט לשנות תפקידים בכזאת תדירות במשך תקופה ארוכה.

ותמיד להיות עם יד על הדופק למקרה שהרעיון לא היה מתאים ולהיות מספיק אמיצים כדי לשנות תוכניות. כמו שעכשיו אתם אמיצים וחושבים מחדש על דרכים להשגת המטרה (שאגב לא מוסיפה נחת - התחייבויות כספיות רק מוסיפות לחץ ונראה שאתם די "פגיעים" ומולחצים  מהעניין הזה.)

וכמובן במשנה תוקף להחליט ! כן ! להחליט !  ממש בתוקף !

שמשקיעים בזוגיות !

כולל החלטות מעשיות שחייבים לעמוד בהם. ( מה התכיפות המינימלית של יציאות משותפות- אפשר להוסיף אבל לקבוע תדירות שפחות מכך גם בקשיים והלחץ לא יתכן.    לימוד משותף    דיבור משותף וכו...

בהצלחה בכל החלטה

ניתוח לפרטים של הכל + הדרכה מעשית , יפה!

נשמע איש מקצוע.

לדעה שתלוי במי מדובר.

אחי וגיסתי גרו אצל הוריי שתי תקופות חיים (גם עם ילדים).

גיסתי אישה מדהימה והדברים בד"כ זרמו.

(לי כילדה שגרה בבית באותו זמן זה היה מאוד קשה והיה לזה מחיר ביחס - ד.א. עם גיסתי יש לי קשר מצוין עד עכשיו)

מה אחי וגיסתי חושבים על כך, זה משהו אחר,

הרב ארוש, לפי הבנתי, נגד.

מידי פעם תצאו לאיזה מלון או לצימר

זה צעד מאוד משמעותי לחזור ולגור עם ההורים.

זה יכול לגרום להרבה חיכוכים וריבים בינך לבין בעלך ובינך לבין הורייך. 

אין לי שום ספק שזו דרך מעולה לחסוך בהוצאות השוטפות ולהעביר כסף לחסכון לקניית דירה.

הייתי ממליצה לך לעשות רשימה של יתרונות וחסרונות (כמה שזה נשמע נדוש אבל זה עוזר) תראי מה מתעלה על מה, מה יותר כדאי. תקחי בחשבון את חיי הנישואים שלך שיכולים לעלות על טיל בעקבות המגורים המשותפים עם ההורים, תשאלי את עצמך האם יהיה לכם פרטיות בדירה של הוריך? 

אני חושבת שצריך לבחון כל מקרה לגופו ולכן לא נתתי לך תשובה חד משמעית, זה נורא תלוי בבן אדם ובאופיו.

בלי שום קשר אני חושבת שכדאי לכם לפנות לבנקאי על מנת לקבל ייעוץ לפני רכישת דירה. כדאי לבדוק כמה כסף רצוי להעביר כל חודש ולראות אולי גם עם תשלום שכירות תצליחו לחסוך..?? בכל מקרה אני ממליצה לכם לגשת לבנק מזרחי, הבנקאים שם מעולים ובעיקר אנושיים, אני ובעלי מאוד היינו מרוצים מהשירות שקיבלנו.

מקווה שעשיתי לך קצת סדר בראש ולא יותר בילבלתי.

חדווה.

תעברו לבית קטן, תצמצמו הוצאות, תלכו ברגל/תחבורה ציבורית ולא אוטו, אל תצאו למסעדות.

תעבדו קשה ושעות נוספות.

אל תעשו את הטעות הזאת!!

בהצלחה!

שעבר לתקופה של מספר חודשים להורי האשה עד שיקנו בית.  נפרדו לשנה כמעט התגרשו. עו"ד בתמונה. בקיצור לא מומלץ

לא מתכון טוב..

טוב פת ושלום בה משור אבוס וריב בו( משלי)

עדיף פשטות ושלום בבית מאשר עוד עושר כביכול וריב בו..

בהצלחה

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אבל העיקרון מובן..

"טוב ארחת ירק והאהבה שם משור אבוס וריב בו".

בס"ד

לא קראתי את כל התגובות, אך ראיתי שהרבה מדברים על תחושת הבעל והפרטיות.

יש עוד נקודה חשובה שלעיתים נוטים לשכוח אותה, גםם ההורים הם חלק מהסיפור!!

זה שהורים מוכנים לתת לכם לחיות בדירתם בשמך שנה שלמה, זאת פשוט מסירות נפש מצידם!

גם הם צריכים את הפרטיות שלהם, אם יש לך אחים ואחיות בבית זה גם מאמץ עבורם, שפתאום גר בבית מישהו חצי "זר" , (עם כל הכבוד שהוא בעלך...) שהם לא בטוח ירגישו הכי בנוח, ותחושת ה"ביתיות" נפגעת.

אם המשפחה מוכנה ותומכת וכ', צריך לדעת מאד מאד להעריך את זה.

גם אם ההורים גרים לבד, צריך לזכור שכל אחד רוצה את הפינה הפרטית שלו, את הבית בו הוא יכול להיות מרושל, (אימא שלי למשל יכולה להסתובב בביתה עם פיג'מה כשקר לה...) משוחרר, וכ'.

שהחתן הצעיר והבת יגורו בבית זאת ממש ממש הקרבה והעמסה בכל מקרה, גם אם זה רעיון של ההורים.

אחי הצעיר התחתן לפני כשנה והם גרים אצל הוריי. זה שונה כי כלה בבית זה פחות "לא נוח" מבחינות של צניעות (למשל לא כולן מקפידות להיות עם כיסוי ראש מחא בבית כשאין זרים בתוכו) וכד'. נוסף לזה גסתי ואימי מאד קרובות ואוהבות, והיא בחורה מקסימה. 

ועדיין זה מאד מאד קשה. אימי מרגישה שאין לה פרטיות בבית, והיא סופרת את החודשים עד שהם יעברו... (נשארו לה שישה חודשים) חוץ ממני אף אחד לא יודע על כך, ולזוג הצעיר היא רק אומרת :"אתם בטוחים שאתם רוצים לעבור? לא יהיה לכם קשה? אולי תישארו?" - כי הורים רואים קודם כל את הילדים, ואח"כ (אם בכלל) את עצמם.

צריך לשים לב שלא נהייה גם אנחנו כך כלפיהם-  רואים את עצמינו ולא חושבים עליהם.

וכמובן לפרנס עוד שתי נפשות זה נטל כלכלי לא קטן.

בכלל תחושת המנוחה בבית נפגעת כשיש בו אדם שהוא לא חלק מהמשפחה הגרעינית, ולהורים אין מקום אחר ללכת אליו.... אם הם מוכנים לעשות זאת למענכם- תחשבי טוב אם גם את וגם בעלך יודעים להעריך את הצעד הזה, להוכיר תודה לא רק בלב,  אלא גם ביומיום. ולא רק באמירת תודה, אלא בכבוד רב כלפי ההורים, ולזכור שאתם בסך הכל בבית שלהם ולא שלכם.

הרבה פעמים יש לצעירים תחושה שכשהם באים להורים, בין אם זה בשבת, בין אם אחרי לידה, ואפילו לגור, הם אלו שעושים טובה להורים ושוכחים שההפך הוא הנכון.

זה שההורים נותנים מכל הלב לא אומר שזה קל להם.

נוסף לכל, אם חלילה יש אי הבנה קטנה בין הזוג הטרי, מספיק שהבת היקרה תיראה קצת עצובה וההורים הלחוצים דרוכים, דואגים וממש סובלים. יש לכם מספיק כישורי משחק לשחק אותה במקסימום שלום בית 24 שעות ביממה?

בכך שזוג בא לגור אצל ההרים, הוא משפיע על כל התנהלות הבית, ומאידך מספיק הארה קטנה של חמות להבעיר אש "שלא יתערבו לנו!" 

בקיצור לאחר כל השיקולים שלכם, על עצמכם והנוחיות שלכם, תחשבו טוב טוב אם אתם מעריכים את זה באמת,

ואם לשניכם יש את המידות הטובות, והכרת הטוב לדעת לכבד הורים שלפעמים קצת  (במקרה הטוב) יתערבו, לתת להם את התחושה הטובה שהם לא רק כספומט(חשמל מיים ארנונה שכירות אוכל וכ') או ביבי סיטר, או צורך אחר שלכם, אלא לראות גם את הצרכים שלהם וכל זאת לא על חשבון שלום הבית שלכם. 

הבהרה :כמובן שכל הביקורת הנ"ל על התנהלות "הזוגות הצעירים", לא מכוונת אישית כלפי אף אחד, אך  אני נתקלת הרבה פעמים בזוגות שבטוחים שלארח אותם זה הפרס הכי גדול שהחמה שלהם חולמת עליו בלילות...

ומתוך כך הם "עושים טובה" כשהם באים, בכל מני הזדמנויות,.

ודווקא מהכרות עם חמות של רבים מהם רואה שלא כך הם פני הדברים.

(לפני כמה שנים, בשבת אצל חמותי היו גיסי וגסתי שאמרו לחמותי בהתנצלות :"שבת הבאה אנחנו אצל ההורים שלו," אבל מייד הוסיפו בהרגעה :"אבל אל תדאגי, שבת שאח"כ נבוא" איך שהם יצאו החמות המיואשת אמרה בעייפות :"עוד פעם??"- עד לאותו רגע גם אני הייתי בטוחה שאירוחה הילדים הנשואים -כולל אותי ובעלי זה פרס עבורה...)

ההורים מארחים מכל הלב, ואנו מרגישים שזה מובן מאליו, אך האמת היא שלא תמיד פסגת שאיפותיהם זה כל הטרחה של אירוח זוגות לכל תקופת זמן שלא תהייה. זה תמיד עוד הוצאות, וויתור על מנוחה, עוד בישולים הקפדת יתר על נקיון וכ'.

כן תמיד בראש פסגת שאיפותיהם לעזור לילדיהם- אך ילדים יקרים אל נא תהפכו את היוצרות!

בכל אופן בהצלחה רבה, ושה' יאיר את עינכם ויעזור לכם לקנות דירה מתוך הרחבה שפרנסה ומתוך שלום בית אמיתי.

אפשר לבקש שישכירו את יח"ד הזאת, ובכסף תשכרו דירה קטנטונת.

אם מדובר ביח"ד נפרדת, הבעיה פחותה. אפשר לקבוע כללים, ואתם יכולים להחליט לבלות שבתות שלימות ב"בית" שלכם. כדאי להודות על הסיוע, אבל לבקש מראש, כדי שלא תהיינה אי הבנות בהמשך, שלא יהיו ביקורים בלי הודעה, אחרי שעה מסויימת. את מצידך תקפידי להתקשר לפני שאת מגיעה, כפי שהיית נוהגת אילו גרתם רחוק, ומצד ההורים, שלא יבואו לביקור פתע.

אם עדיין אין ילד ברקע, מן הסתם תבלו את רוב היום בלימודים/עבודה, כך שביקור לא יהיה כ"כ זמין באמצע השבוע ולא תהיינה הרבה אפשרויות "להשתלטות", זאת, כמובן לפי האופי של ההורים, כפי שאת מכירה אותם (אם אחד ההורים מאד שתלטן ונוהג לכפות את דעתו, כדאי למרות החסכון, לברוח למקום קטנטן, אבל משלכם.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר