באופן מוחלט דמות אחרת.

כל אחד הוא אישיות מיוחדת, עם כוחות שונים ואוסף כשרונות, רצונות ושאיפות שה' נטע בו, ורק בו.

אפשר ללמוד מכל אדם, ואפשר וצריך ללמוד מאנשים גדולים -

אבל אסור לחקות.

אסור.

כפשוטו.

ה' נתן לך כוחות כדי שתשתמש בהם, לא כדי שתעשה תפקיד שמיועד למישהו אחר.

(מעבר לזה שכנראה לא תצליח, וגם תהיה עם תחושות שאני לא יודעת להגדיר, אבל עצב תהומי כל כך שכבר לא מרגישים אותו.

כי אתה לא אתה)

אבל יש אנשים שהייתי רוצה להיות כמוהם בדברים מסויימים.

ב"ה שזה הכיוון!!!

אני נאלצת להיות כמו כולם...

אני אישית דווקא הולכת לכיוון הנקבתי, אבל גם הבורותי, אני זוכרת איזושהי אישה שהקדישה את כל חייה לחינוך הבן שלה ולעבודת ה' דרך העבודות היומיומיות, רק אני לא זוכרת אם זאת אמא של רש"י או צדיקה אחרת..

בכולופן- דיי הסברתי למה...

האידיאל הוא לעבוד את ה' בכל כוחותי.

ואם כוחותי לתורה - אשרי.

אם כוחותי לטכנולוגיה - אשרי.

אם כוחותי להיות עקרת בית - אשרי.

עם זאת, צריך לזכור שת"ח הם ה"ראש" שלנו, הם מובילי דרך החיים שלנו.

אחריהם צריך ללכת.

אבל האם אפשר לחיות חיים שלמים רק עם ראש, בלי לב, יד ואוזן?

אבל ללכת בדרך הזאת, לקחת מהדמות הזאת דברים טובים, לחקות אותה ולתרגם לדרך שלך!

האידיאה היא שכולם יהיו ת"ח, וכל אחד ילך לעיסוקו אחר שיהפוך ת"ח (רב הוא עיסוק).

כל אדם צריך להיות ת"ח, עובד את ה' בחיים.

אבל יש תלמידי חכמים גדולים (=רבנים) שעסוקים כל ימי חייהם בלימוד תורה, ואחריהם צריך ללכת.

בד''כ אני מנסה לקחת תכונה מכל אחד ולבנות את עצמי,

אבל אני כן יכול להצביע על מי שאני רוצה להידמות לו.

(לא חושב שאתם מכירים, אז חבל לפרט )

והעניין שיש רוב רבנים זה די מפריע לפי דעתי כי רוב הציבור לא נועד להיות רבנים.

לפי מה שאני יודע עד לפני כמה שנים לכל ציבור היה את האב טיפוס של דמות שכולם רצו להיות כמוה.

זה לקחת את הנקודות החזקות והטובות בדמות ולהשפיע מהן על הדמות שלי, לדרך שלי!

אלה שיש הרבה אנשים שרוצים להיות כמו משהו שהוא לאו דווקא רב לי נניח יש מורה שאני רוצה להיות כמוה (לא בכל דבר אבל בכללי) ויש לי חברה שרוצה להיות כמו זמר כלשהו , כנראה לא שאלת את האנשים הנכונים   וחוץ מזה  האם זה טוב שרוצים להיות כמו משהו (בלי להתייחס למי האדם שרוצים להיות כמותו אלה אים עצם הדבר הוא טוב) ? אנחנו למדנו שהכל נובע מתכונה בנפש שרוצה להיות סוג של כמו הקב"ה ובגלל שרובנו לא כאלו צדיקים זה מטבטא (איך שלא כותבים) ברצון ליות כמו משהו אחר!!!!!!!!!!!!

סבתא שלי. באמת.

כאילו, לא עלינו ולא עליכם--

סבא שלי חטף לפני 4 וחצי שנים אירוע מוחי, בגיל 61 כולה...

הוא עדיין חי, אבל נכה מאוווד... [משותק חצי גוף, לא מדבר, לא עושה כלום...]

ואינלי מושג מאיפה, אבל סבתא שלי שואבת מאיפושהו את כל הכוחות שיש בעולם ומצליחה להמשיך לחיות...

אז באמת, אני רוצה להיות כמוה במובן הזה של לשאוב כוחות גם במשברים... [שלא יהיו...]

אנחנו לא מנסים לחקות אדם אחד, אנחנו מנסים להיות עצמנו, זה רע?

שלא צריך לחקות אף אחד.שיהיה הרב הכי גדול שיכול להיות.כי יכול לצאת מזה 2 דברים לא טובים: 1) או  שהוא יגיע לרמה של אותו דמות ואז ירצה להפסיק לעלות כי הוא הגיע לדמות לחיקוי. 2) יכול להיות שיהיה לו דמות לחיקוי ואז הוא יראה בשלב כלשהוא שאולי הוא לא מצליח להגיע לאותו אחד ואז יתייאש בדרך....

מקוה שהובנתי כמו שאני רוצה שיבינו אותי....

דרור וינברג הוא דמות שלך להערצה אבל לא חובה שהוא דמות שלי.

אני לא רואה את דרור וינברג כדמות לחיקוי שלי.

מצטערת.

ו

הרב נריה , הרב קוק , רועי קליין , הארון קרוב, הרב חנן פורת כל אחד ומי שמתאים לו  (לא כתבתי את כולם על בטוח לא בקטע שהם פחות אלה סתם כי לא עולה לי בראש

שיש אנשים שבשביל גיבור זה מי שכתבו עליו ספר, עושים עליו פעולות בבני-עקיבא וכו'.

אם תפקחו את העיניים תראו גם גיבורים אתכם בשכבה או בסניף. 

לא שלא יודעים את זה, פשוט שוכחים את זה. זה מתבטא בזה שכששואלים "מי גיבור בעיניך?"

הראשונים שעולים בפיו הם אותם אנשים.

אולי לא גיבורים ברמה הלאומית, נקרא לזה כך, אבל גיבורים פרטיים יש והם רבים מספור.

מתי הסתכלנו על חברה/חברה כגיבור בלי שיכוונו אותנו אליו?

בלי לפגוע בכבודם של הנמנים למעלה, שהם דמויות מופת לכל הדעות.

או אם להיות יותר בוטה: מה, אנחנו עדר?

ציבור בכלל, והציבור הדתי-לאומי בפרט, הוא אף פעם לא הומוגני ואחיד. הציבור מורכב מהרבה גוונים.

האם לחילונים יש דמות מוערצת המקובלת על כולם? ואצל החרדים? והרפורמים?

ובכלל, הערצה זה דבר מאוד אישי.

אפשר להעריץ דווקא אנשים מהחיים הפרטיים ולאו דווקא אישיות מוכרת.

עדיף להגיד- דמות ללמוד ממנה דברים טובים.

אגב זאני לא רואה את זה בתור דבר רע שאין דמות חד משמעית שציבור שלם לוקח את דבריה בחינת כזה ראה וקדש.

תכונות שראויות להערכה אפשר למצוא בהרבה מקומות, ואותן מבחינתי ראוי לקחת וללמוד מאותה דמות, אבל אין לי דמות שתהווה עבורי מודל לחיקוי, במיוחד לא באופן מוחלט. 

כמובן, זה לא בא ממקום של יוהרה של - "חע, אף אחד מכם לא מתאים לי, ביי-בי." אלא ממקום של רצון להיות עצמך, ולא לשאוף להיות מישהו אחר... ("אם ישאלו אותי למה לא הייתי משה רבינו– אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא – יסתתמו טענותי." וכו'). 

שוב, יש עניין לקחת תכונות, ללמוד ממעשים וכו', אבל בסך הכל, אני לא הרב קוק, לי לא היו הניסיונות שלו, לי אין התכונות שלו, כך שלי אין את היכולות להיות כמוהו

דמות לחיקוי אין, דמויות אותן אני מעריץ לא חסר... אנשים גדולים כמו הרב חנן זצ"ל וכו' ב"ה, לא מעטים הם.

בעזהי"ת

'אל תהיו עמיטלים קטנים'. 

וגם כמה דברים מאבי.

אני לא רוצה לנסות או אפילו לומר (שלדעתי זה יותר גרוע מנסיון למעשה) לחקות אנשים שמוכרים כאנשים גדולים.

נזכרתי שבתיכונית ביקשו מאיתנו לכתוב עבודה על הדמות שאני מעריץ, ורוב החבר'ה התלבטו המון זמן לגבי זה.

ולפי דעתי לילד קטן צריך להיות דמות שהוא מסתכל עליה ואומר לעצמו כזה ראה וקדש

הוא פשוט עושה.

זה הטבע של ילד קטן - לקלוט, לשאוב.

אז ברור שהוא יחקה יותר מאשר יעשה.

לא תמיד ה"כזה ראה וקדש" היא חיובית.

תאר לעצמך שהוא מנסה לחקות אנשים מפוקפקים.

כי גם אנשים גדולים יכולים לטעות לפעמים. חוץ מזה לך יש את הכשרונות שלך, את יכולת ההבנה שלך- לא יתכן שאת בעולם רק כדי לעשות בדיוק מה שמישהו אחר עושה. אתה צריך עצמאות מחשבתית (הכל במידה כמובן! יש דברים מוסכמים בתורה שבהם לא ניתן שתהיה עצמאות מחשבתית!)

אני משתדלת מכל אדם ללמוד.

רוצה להיות כמו הרב קוק אם רק היה אפשר

רב במובן שלו אלא ללמוד ממעשיו ודרכיו ולזכות לאהבת עמ"י כמו שלו

מי שמסביבי ואני מעריכה אותו-ההורים שלי,החברות שלי,המדריכות שלי וכשאני לוקחת מכל אחד תכונה שאני אוהבת וככה אני בעצם בונה את עצמי.

אז תמיד יהיה לי לאן לשאוף ולהתקדם,

וגם כשאני יחשוב שעשיתי די והותר אני אדע שהמלאכה עוד רבה.

נראה לכם קל?
זו עבודה שלעולם לא תגמר - לגלות עוד ועוד עד אינסוף את מה שקיים בתוכנו.

לגלות את המידות שלנו, את הכשרונות.

להבחין בין מעשים ודעות שנובעות מאישיותי לבין השפעות מהסביבה.

בין מה שאמיתי לי ונכון, לבין מה שלא בריא ולא מאוזן.

ולעבוד על זה.

אלו דיוקי דיוקים בנפש שלי...

שאני שואפת למצות אותה ולהכיר אותה עד הסוף (שאין).

וכמובן - לחיות אותה.

קוראים לו אברהם פריד המלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש לי כמה

1)הרב דרוקמן שליט"א גם בתורה וגם במידות

2)חנן פורת

3)רועי קליין

כלומר שאני אהיה מי שאני אמור להיות, ולא מי שהחבר'ה מסביבי תעצב בשבילי

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...