יש ת'קטעים האלה שאתה מרגיש אויר, לא רצוי, כאילו מה אני שווה בעצם???

אבל חבל לתת לטעויות האלה להפוך לאמת! כי בדרך כלל זה שגוי בטירוף!

הן לא שמות לב, וזאת בעייה שלהן! אל תתני להן להרוס לך את המצברוח!

תגידי לעצמך: "מה אכפת לי בכלל? ההפסד הוא שלהם! לא רוצים? לא צריך! אני אלך לשחק לי בינגו בצד...";)

ב"הצלחה נשמה! תזכרי תמיד- אין עלייך!!!

אני אוהבת להיות יוזמת ולהיות באמצע הבלגן ולהיות חלק מהכל

אולי זה לא תכונה טובה אבל זה אני!

אבל קודם כל לא אמרתי ללכת לצד, להיות באמצע אבל עם ווליום מונמך, לא לשתוק אבל גם לא לארגן...

זה באמת קשה ומוזר! אני גם כמוך! זה סיוט פתאום להסתכל על כולם מהצד, אבל אין מה לעשות, זה תפקיד ממש חשוב גם לעשות את הדברים הקטנים והשקטים...

העיקר שתהיי מאושרת ממה שיש! כי חיוך זה דבר מדהים!

נכון, זה מבאס, וזה נשמע ממש ממש מבאס, אני הייתי צועקת על כל העולם ואשתו מרוב עצבים, אז... קבלי ח"ח על התגובה שלך ;) 

חוץ מזה, יכול להיות מעודד שאולי האנשים שסובבים אותך לא מוקירים את מה שעשית, אבל יש לך את הקב"ה שרואה כל מעשה, כ מה שעשית, ואנחנו יודעות שעשית המון, אז נכון - לא קיבלת את ההערכה הנדרשת, וכן, זה לא נשמע בסדר מה שקרה שם, אבל יהיו עוד הזדמנויות להוכיח את עצמך, קחי את המקרה הזה ותנתחי אותו, כדי שבפעם הבאה הטעות הזו לא תקרה שוב. 

ובכ"מ- תנשמי, השמש זורחת בחוץ ונחמד ונעים הצגה אחת לכאן, הצגה אחת לשם, יש חיים אח"כ.

<ז"א, זרחה עד לפני הרבה שעות, אבל גם הירח יפה>

[יש לי הרגשה שהדבר הזה מפוצץ עיגולים צהובים]

גמלנו יש הצגה מטורפת שעשיתי בשבילה המון המון!!

אני רוצה להעיר משו- וכולם מתנפלות עליי- "זה שהיית בוועדת טקסט לא אומר שאת יודעת הכל"

המדריכה- בכלל..אומרת לי לא להיות מרובעת.. כאילו אין משמעות לשעות על גבי שעות שישבנו ודנו על הדבר הכי קטן. ופיתאום באים ומשנים את כל הקטע של ההצגה כי הן הבמאיות אז הן אומרות מה עושים!!!!

יופי. תשנו את כל הפואנטה רק בגלל שאתן במאיות, אבל לשמוע הערות/הארות- אי איפשר. כל מה שהן אומרות זה קודש קודש קודש!!!

אווווף זה מעצבן כבר שאפחד לא שם עליי. מה אני קיר? בטון?!

ואני לא נפגעת?! זה שאני לא מראה אתזה זה לא אומר שלא! אז אני מבליגה. פעם אחר פעם. נפגעת מהערות אבל לא מחזירה כי אינלי כוח שיווצרו מריבות עכשיו. ו-כן: נבחרתי לתפקיד הראשי. זה אשמתי?! תאמת שבכלל לא חשבתי להיבחן עליו אבל אתן שכנעתן אותי- ואווופס: בטעות נבחרתי. וכן- אני עושה אתזה טוב. אז זה לא שלא אומרים לפעמים ומחמיאים. אבל גם להערות שליליות יש דרך וצורה להיאמר!

נמאס כבר. בחיי שנמאס כבר.

ומקולן הןן הכי פגעו בי!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...