כמה עצות: 1. ללמוד עם חברות- ככה זה גם גורם לך ללמוד וגם בד"כ זה אמנם לוקח יותר זמן אבל זו חזרה משמעותית יותר (באופן כללי כשלומדים בקול זה יותר נכנס ובמיוחד אם מסבירים אחת לשניה).

2. לקבוע לעצמך משעה X עד שעה Y אני לומדת ולא מעניין אותי כלום. או להגיד שעד שאני לא גומרת כך וכך מהחומר אני לא יוצאת מהחדר. לי זה בד"כ עוזר.

חוצמזה זה קורה מתישהו. לא לדאוג.אפשר ליפול בקלות כי לא למדת אבל אם את מתחילה ללמוד אפשר גם לעלות הרבה יותר ממש שאת מצפה.

בהצלחה! 

אני לא יכולה לפתוח ספר ופשוט להתחיל ללמוד  אני אשב איתו חמש דקות ואני ארגיש שאני מבזבזת ת'חיים....

וממש ממש ממש תודה על העצות ואני אשמח לעוד...[=

בכל מקרה- אם את במצב של "לא יכולה לפתוח ספר" אז השיטה של ללמוד עם חברות דוגרי זאת השיטה הכי טובה בשבילך- את יושבת עם כמה בנות, הן מקריאות דברים מהספר- מסבירות, ואת מקשיבהD:

וחוצמזה - תשבי בחדר נגיד שעתיים בשביל המבחן? תעשי הפסקות. אם לדוג' יש 4 נושאים במבחן- את לומדת נושא אחד, עושה הפסקה של איזה רבע שעה ועושה משהו כיפי, וממשיכה. זאת לא השיטה הכי טובה לריכוז - אבל זה עוזר להפחית את דיכאון הלמידה

לפתוח ספר אחרי שהיא אף פעם לא טרחה ללמוד למבחנים גם בלי קשר לבעיות קשב וריכוז.

יש אנשים שיש להם את זה ולא מודעים וזה יכול להפריע להם בחיים, אז עדיף לאבחן את זה כמה שיותר מהר, ולא בגיל מאוחר...

רואים אם היו לה בעיות קשב וריכוז באבחון...

לפעמים מגלים את זה בגיל מאוחר..

אגב- יש פרופסורים אם הפרעות קשב

אבל באבחון אמרוים לבדוק גם לקויות למידה.  (באבחון דידקטי)

באי נמחק את המשפט:

"...כי אני לא מסוג האנשים שיכולים פשוט לפתוח ספר וללמוד למבחן..."

אוקי, זה שזיהית שייש לך בעיה זה אחלה וזה מעולה וזה הדבר שצריך לעשות כדי להגיע לפתרון (הגיון פשוט).

אח"כ החלטת שעד עכשיו לא התעסקת בבעיה מסוג זה ואת רוצה לבקש עזרה מאחרים, זאת הבחנה ממש טובה ומעשה חכם מאוד.

אבל... להגיד "אני לא מסוג האנשים", "אני לא יכולה לפתוח ספר ופשוט להתחיל ללמוד" זה מאוד בעייתי!

סוד חשוב לחיים: להגיד שאתה לא יכול זאת טעות אדירה שבקושי רב נסלחת ושמבזבזת זמן יקר מאוד מהחיים!

הכלל הזה הולך לפי החוק:

בתכלס, אחרים לא יכולים לקבוא לך את הסגולות שלך, רק את מסוגלת לקבוע מה את מסוגלת. את הזאת שקובעת את סגולותייך! אבל, מה שאת לא מסוגלת לעשות, את זה באמת יכול לקבוע רק מישהו אחד- רק ה' יתברך! אין לאף יצור בעולם הזה את הכח לקבוע שאת לא מסוגלת משהו!

אז, בוא נגיד ככה, את מסוגלת, זה אפשרי, כן??

עכשיו אם זה אפשרי, זאת הצורה שבה פחות או יותר מחליטים לסיים משהו כשהראש או הלב או אחרים אומרים שאת לא מסוגלת: חושקים שיניים,יושבים בשקט ומתרכזים במה שאת צריכה ורוצה לעשות, למה צריך ורצוי. ואז, את פשוט אומרת לעצמך: "אני אחשב אעשה\אסיים ******** ויהי מה! יבוא המשיח ורק אז אני אפסיק!". אח"כ יושבים ומתכסים עצה איך וכיצד, וללא שום דיחוי ניגשים להתחלת העבודה!

ולגבי ביזבוז החיים, תחשבי שאת לומדת, זה דבריפ חשובים שהקב"ה ברא, ידע מהנה מאוד, תהני מהלימוד! אחרת את סתם תאלצי להעביר שתים עשרה שנות לימוד בדיכאון, זה נראה לי הרבה יותר ביזבוז מאשר האופציה השניה...

וגם אם את חולמת לעשות משהו בחיים שלך, הלימודים זה איפה שאת צריכה להיות עכשיו, ואת והאנושות מרוויחים מיזה גם, לכי תדעי מתי ובשביל מה תצטרכי את ההשכלה הזאת...

ולסיום, משפט המפתח שעליך לזכור תמיד:

קשה זה טוב!

נ.ב.- קשה מאוד זה טוב מאוד!

נ.נ.ב.- אם את רוצה עוד עזרה תרגישי בנוח לפנות אלי! ברצינות!

למה?? כי זה הרבה פעמים (לא תמיד!) יכול להיות טוב ללימודים, אבל בחברה זה לא טוב.

אתה מתבגר אחרי כולם וכו'.. וחוץ מזה, מה רע להיות הגאון של הכיתה.. ולקבל 100 בכל המבחנים..

יש כאלה שזה באמת בזבוז שישארו עוד שנה...

בס"ד

אני אומר את זה בתור בן של יועצת...

זה יכול לגרום לו בעיות חברתיות (בעיות תקשורת..)

חויה, ברור....

זה גם יכול להשתלם.

ולגביי הלימודים - מה שעזר לי, זה שכשלמדתי, קיבלתי ציונים מאוד גבוהים, ונהנתי מזה.

דברים שעוזרים, זה לשאול את עצמך שאלות/לעשות שאלות שקיבלת, ולענות בקול/בכתב, ולעבור ככה על כל החומר.

בנוסף, מאוד כדאי לך להשלים חומר שאין לך.

ללמוד עם חברות, הוא ככל הנראה הפיתרון הכי טוב. עוד משהוא בסגנון, זה לעזור לחברה שלך (או סתם בת בכיתה) ללמוד למבחן, ועל הדרך ללמוד את החומר בעצמך.

יש לי עוד דברים, (שאני מתעצלת לכתוב,) אז את מוזמנת לאישי!

חברה שלי נשארה שנה בגן

והיא רוצה לקפוץ מז' לט'.

מה תגיב על זה?

עד סוף היסודי לא ידעתי מזה ללמוד למבחן.

בתיכון התחלתי ללמוד למבחנים הרציניים ולבגרויות אבל גם לא להכל.

ביסודי (עד ח') הייתי רגילה לבוא לבית ספר גם בלי לדעת שיש מבחן,לחזור על החומר 5 דקות לפני ולקבל 95-100.  אבל היום זה משהו אחר לגמרי. 

זה-קשה.

אבל התרגלתי כבר ב"ה

ע"כ אם את לא מתכוננת למבחנים משמע שהלימודים לא מאתגרים אותך... ועכשיו, כשב"ה את כן לומדת למבחנים - את מאותגרת, ורק כך תוכלי להתקדם... למה הדבר דומה? לתלמיד בכיתה ה' שיפתור תרגילים של כיתה ג'. ודאי שהוא לא יתקדם. אמנם תלמיד כיתה ג' (החומר לכל כיתה בעצמו הוא אתגר לתלמיד, ואם קפצת כיתה משמע שהוא לא מאתגר אותך) שיתרגל תרגילים של כיתה ג' ודאי שיתקדם.

בס"ד ובהשתדלותי

א. זאת לא השתחצנות. אם הקב"ה באמת נתן לך הרבה שכל, זה פשוט תאור המציאות =)

ב. גם לי קשה לשבת ו"לחרוש" לקראת מבחן, אבל עם השנים למדתי קצת לעשות זאת. אני מקווה שהטיפים האלה יעזרו לך:

   1. כאשר את לומדת בביתך יש המון השחות דעת: טלוויזיה/מחשב/תחביבים/כל מיני דברים שתעדיפי לעשות על פני ללמוד. לכן, אם את יכולה להתרחק מכל זה, למשל: ללכת לספריה או מקום שקט שאין לך מה לעשות שם, זה יכול לעזור, כי פשוט תשתעממי וזה יכול לתת מוטיבציה ללמוד.

  2. תעשי הכנה נפשית: תגידי לעצמך, תרכזי את כל ישותך במחשבה: "עכשיו אני הולכת ללמוד!". תתפללי לקב"ה שיתן לך כוחות להתמיד ולשנן וללמוד.

  3. תלמדי בקול רם. קחי קטע קצר, כמה משפטים, תקראי אותם בקול רם ואז תחזרי עליהם במילים שלך. את גם לא חייבת ללמוד הרבה קטעים בבת אחת. את יכולה לקרוא כמה קטעים לשנן אותם קצת ואז לקחת חמש דקות התרעננות. כלומר: לימוד קטע-הפסקה-לימוד קטע-הפסקה וכו'. כמו-כן, לפעמים קשה להתרכז בישיבה (אפשר אפילו להרדם...), אז את יכולה לסגור את עצמך בחדר או משהו ופשוט ללכת הלוך ושוב בזמן שאת משננת לעצמך - זה מה שאני עושה כדי ללמוד....

 4. תלמדי עם חברות. תבקשי ללמד אותן או שהן תלמדנה אותך. אבל הכי טוב זה ללמד אחרים, כי אז מבינים את החומר ממש טוב וגם זוכרים אותו, כי הרבה פעמים צריך להסביר שוב ושוב את הנושא עד שאת מבינה וזוכרת אותו.

 5. אל תתיאשי מכמות החומר שנותרה לך ללמוד. פשוט תחשבי: עכשיו אני הולכת ללמוד את זה ואת זה וזהו. מה יהיה אח"כ? אלוקים גדול....

בנוסף לכל הנאמר לכתוב תשובות של מבחנים ישנים על החומר זה בדרך כלל מסכם יפה את העיקר.

אני מניח שיש הרבה אנשים שמכירים את הבעיה מקרוב ואת לא יחידה רק מה שיקרה לך כשתצליחי תקבלי מתנה לכל החיים וזה הרצון לקרוא ולהחכים.

בהצלחה

שימי את הספר על השולחן, פתוח, תקראי  פסקה קצרה (בעמידה), ואז פשוט תתחילי להסביר אותה כשאת הולכת ברחבי החדר ומדברת אל עצמך (רק כדי להזהיר את הנוכחים שלא נחה עלייך רוח שגעון)

אני ממש לא מחוננת, ולא יכולה לשבת ללמוד למבחן,

איך אנשים מצליחים?

ח..... איך אומרים אצלנו בכיתה-  קחי רטלין  והכל יהיה טוב.....

מקווה שיעזור!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...