קודם תבדקי אם מבחינתך את בטוח רוצה, ואז תנסי לשכנע את ההורים....

אבל... אמא פורטת לי על המצפון ביד אומנת....  ["למה את עוזבת את הבית? את המשפחה? מה רע לך כאן? זה עצוב לי שאת עוזבת!"]

הלכתי לאול' ביישוב סמוך לשלנו ולאול' ביישוב שלנו.. הרבה פחות אהבתי.. כאילו, זה סביר כזה, לא משו... לדעתי!!

אחרי שבדקת מקומות אחרים.

אז תסבירי לאמא שלך יפה ובכבוד שלא רע לך בבית אבל את רוצה לשנות קצת אווירה ותסבירי לה את כל מה שאת מרגישה לגבי זה שאת רוצה ללכת לשם, בעז"ה היא תבין!

וזה מה שהכי מציק לי בכל העניין הזה..

את צריכה להסביר לה,שזה יעזור לך לחיים,זה יבגר אותך(נפשית),ואת תלמדי לחיות חיים משלך...מתישהוא את תגדלי תצטרכי לצאת לשירות לאומי/משהו אחר,ולאנשים שלא היו בפנימיה-זה נורא קשה!!קשה להתמודד לבד...תסבירי לה שתבואי כל שבוע וזה...ו"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליו חפץ"..אפשר להשליך את זה גם על המקרה שלך.....

לא שמים בגרוש. וזה אמור לבוא מההורים שלך לא ממך. את צריכה לבחור את המקום בו תלמדי, כי שם את תצמחי לא אמא שלך. וחבל שתגדלי עקום...

בואי!! באמת אחלה מקום! (אני לומדת שם)

ולי היה ממש גרוע ובגלל זה לא הלכתי לשם..

כל אחד והמקום שהוא מתחבר אליו..

אני חושבת שאם את ממש סגורה שאת רוצה ללכת לשם אז תנסי לשכנע את אמא שלך..

וגם אולי שהיא תבוא לשם ותתרשם.. וגם תסבירי לה כמה זה חשוב לך..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....