[רק להבא, נראה לי שמוטב לפנות אל פורומי התנועות בערוץ]

מארגנים קופסה של ממתקים (שוקולד, סוכריות על מקל וכו') מושיבים את החניכים ושואלים:

"רוצים לאכול מהקופסא?"

התשובה הצפויה: "כן!!"

(כדאי שתהיה קוספא מושכת, כי אם הם יגידו "לא" חבל לנו על הזמן )

אנחנו מציבים תנאי: מקבלים מגדנות רק אם ממלאים את כל המשימות.

נותנים להם מטלות כגון ספירת משבצות בסניף, להקיף את הסניף פעמיים,

להגיד "גנן גידל דגן בגן"... הכל כיד הדימיון הטובה עלייך.

אפשר דברים מאתגרים, רק לא דברים קשים. הם בכל זאת נבטים...

לפני שמחלקים להם את תוכן הקופסא, שואלים:

"אם הייתם צריכים לבחור, מה הייתם בוחרים: לקבל ממתקים עם משימות או בלי משימות?"

הצפי הוא שהם יענו שבלי משימות.

ממשיכים להעביר את המסר, שהוא שאם יש משהו שאנחנו ממש רוצים אנחנו מוכנים להתאמץ כדי להשיג אותו. ואם אנחנו רוצים שיהיה לנו שבט יפה ויהיה לנו כיף בסניף, אנחנו צריכים לתת את כל כולנו שביל השבט. (אפשר לנסח את זה אחרת אם זה מרגיש כבד מדי בשבילם).

ואז מקיימים את "טקס הבקבוק" המסורתי. נותנים לכל אחד פתק שיכתוב למה הוא מצפה שיהיה בסניף או מה הוא רוצה שיהיה. סוגרים את הבקבוק ושומרים עד סוף ההדרכה. בבוא היום, פותחים וקוראים.

(רק להקפיד לשמור עליו, כי שמעתי על מדריך שאיבד אותו וזה היה מבאס... )

כמובן, אפשר להוסיף לפעולה הזאת עוד מתודות.

בהצלחה!! 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....