בע''ה ובהשתדלותינו=]
שלום אני חדשה ורציתי לפרוק מעט וכן עיצות\ניחומים\הזדהויות יתקבלו בברכה.
נתחיל!
יש לי ב''ה הורים נפלאים ואני חולה עליהם...אבל מה?! הם לא סומכים עלי בכלום!
כמה נקודות לדוגמא:
# הם לא קונים לי פלאפון "מחשש" שאני יהרוס אותו.
# הם לא מרשים לי לתפוס טרמפים כי הם "מפחדים" עלי
# יש לי שעות קבועות שאני בהם צריכה להגיע הביתה [למשל בשבת בערב אם עד 11 אני לא בבית אני לא יוצאת 3 שבתות לאחר מכן]
# הם מכבים את המחשב בשעה מסויימת שמא אני יעז להיות בלילה...
# אסור לי לצאת מהבית עד שאני גומרת שיעורים
# ועוד נקודה שדי נוגעת בעניין נגיד אני הולכת עם חברות לקניות והם מביאים לי סכום כסף מסויים וחזרתי ולא נשאר לי עודף הם יחטטו עד השקל האחרון ויבדקו את העניין על כל רמ''ח איבריו.
# חצי שעה בטלוויזיה ביום...
נראה לי שדי הבנתם את הדוגמאות..
וזה לא שאני בת 8.. אני בת 14+. לא גדולה אבל גם לא קטנה. הם לא סומכים עלי בכלום! אתמול התפרצתי עליהם וסיפרתי להם מה אני מרגישה.. הם הקשיבו וענו את התשובות שאני לפחות הכי שונאת ואני בטוחה שיש כאן עוד כמה: " את בגיל שבו את הופכת מילדה לנערה, ובגיל הזה אין כמעט גבולות ומשמעת עצמית. ואנחנו רק עוזרים לך שיהיה לך את זה באופן ספונטני.
ואז עניתי להם תשובה לא כלכך יפה: "לפחות אני לא יאמלל את הילדים שלי כמוכם". והם רק הסתכלו עלי במבט מזועזע והשאירו את זה ככה פתוח! הדבר שהכי פוגע! (לפחות בעיני)
צר לי.. אבל אני מרגישה מאויימת! כל צעד או שעל קטן שאני עושה אני מיד חושבת על התגובה של ההורים שלי... אני מרגישה כמו ציפור בכלוב=[.. וילד אמור להרגיש חופשי... ואני מרגישה ממש ההפך... זה מגיע למצב שאני לא אוהבת לחזור הביתה מהלימודים... ומה שעוד מעצבן זה שרק ההורים שלי מחנכים בצורה הקפדנית הזאתי.... L
בסדר.. אני מבינה שהכוונה שלהם טובה והם בסה''כ רוצים לעזור לי.. אבל (לפחות כרגע) הם ממש טועים! הם רק גורמים לי לשנוא אותם יותר ויותר.. ואני לא רוצה שזה ימשיך ככה... אני כותבת את זה בדמעות. זה כואב לי! אני לא יכולה יותר!
מה אני בסה''כ מבקשת?!
שתתנו לי לגדול בשקט!!
אני מרגישה כפויית טובה.. אולי אני באמת כפויית טובה אבל לפחות עכשיו זו הנקודת מבט שלי!
סוף פריקה.
אשמח להזדהויות!