עצוב לשמוע, כ"כ מזדהה איתה..

אף אחד לא מרחם עליי, או לפחות לא מראה את זה!!

ואני היחידה שמרחמת על עצמי

נמאס לי כבר!! באמת שיש לי נסיון גדול וקשה בחיים. אני תמיד חושבת " לי יש את הניסיון הכי גדול"

מה יש לכולן!? יופי.. רבתי עם חברה.. אמא שלי עיצבנה אותי..

ומה איתי?!!?

ונמאס לי לרחם על עצמי כברר.. אבל באמת שזה נסיון קשה ואני לא יודעת מה לעשות

מבינה- כן.

מסכימה- ממש לא!

את יודעת למה? כי המחשבה ש"לכולם יש נסיונות רגילים ופשוטים" היא מוטעית מהשורש! לא משנה מה הנסיון שלך, וכמה את מרגישה שהוא קשה (וממש לא באה בזלזול, להיפך..)- תדעי לך שכווווולם בעולם עוברים נסיונות שקשים להם.

אולי את לא יודעת כי הם לא מספרים, או פשוט בגלל שאת כל כך שקועה ברחמים על עצמך, שאת לא שמה לב שהסביבה גם פגועה ומתמודדת..

אז לכן, נקודה שבאופן עקרוני מפריעה לי-

לא משנה מה הנסיון שלכם, לא משנה כמה קשה וכואב ואתם מרגישים הכי מסכנים והכי בודדים בעולם. נכון, אף אחד לא מבין אתכם, נכון, אף אחד לא ב-ד-י-ו-ק במצב שלכם. אבל לכולם יש נסיונות, אנחנו פשוט לא מודעים אליהם!

וגם אם אני עוברת עכשיו תקופה קשה, וחברה שלי נמצאת בשיא פריחתה, הרי אני כנערה דתיה מאמינה שמחר זה יכול להתהפך. ואנחנו לא יודעים כלום!

זהו. וכמובן, שרחמים לא תמיד פוגעים..צריך לתת אותם במינון הנכון, ועוד יותר מזה- לדעת לקבל אותם במינון הנכון! כי לא יעזור כלום, מי שמחליט אם לקחת תגובות של אחרים קשה (כן, רחמים זאת תגובה..ממש כמו "לחץ חברתי"..) צריך להיות מודע לכך שההחלטה היא בשליטתו. ככה זה. לא להסיר אחריות.

ואני לא אומרת את זה כביקורת, אלא כי לדעתי זה ב-א-מ-ת מה שיעזור. הרי לכל אחד מתאים מינון אחר של "צומי"..אז איך נדע? לא נדע! כל אדם, מסנן לעצמו!

-כל מה שנאמר פה הוא לענ"ד בלבד...לא מתיימרת להבין הכל, אלא רק מנקודת מבטי ודרך נסיון חיים אישי..-

בהצלחה ורק טוב!

לאה.

אבל זה מאוד אינדיבידואלי.

יש כאלה שדווקא צריכים את הרחמים.

אני יודעת על עצמי שיש פעמים שאני מחפשת את הרחמים כי לפעמים קרה לך משהו ואנשים לא חושבים שצריך לרחם עליך בדברים ואז מקשים עליך יותר.

אז נכון שבעקרון אני לא אוהבת רחמים אבל שימו לב שלא יהיה באופן גורף.

רחמים זה גם סוג של אכפתיות וזה גם דבר טוב שצריך.

מסכימה !!!!  

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...