חברים יקרים!
אני רוצה לשתף אתכם במקרה ובמחשבות שעלו לי לאחרונה.
ב"ה זכיתי בחברה טובה ואמיתית – מיכל.
החברה המדהימה הזאת 'זכתה' למספר ניסיונות בעבר שלה ולמרות כל המכשולים, היא ממשיכה והיא כמו כל נערה בגילה.
הסיפור שלי מתחיל ביום רגיל, היא באולפנה שלה ואני בשלי, בערב היא מתקשרת: "עדי, את לא יודעת מה קרה!"
"מה קרה?" אני קופצת. היא מתחילה לספר, ואני קולטת שהופ – ה' זרק לה עוד ניסיון.
"אל תדאגי, עדי, יהיה בסדר.." היא אומרת ומרגיעה. ואני מחייכת – אם אלו מילותיה אנחנו בדרך הנכונה..
לאחר יומיים טלפון ממנה: "את לא יודעת איזה קטעים, כולם מרחמים עלי! אבל זה בסדר, יעבור להם בסוף..אני לא מסכנה.."
לאחר חודש טלפון נוסף, ואני שומעת את החברה המיוחדת שלי מתייפחת מבכי: "די! עדי, אני לא יכולה יותר! כולם מרחמים עלי! אני הייתי מלאת אופטימיות והרחמים האלה, אני כבר לא יכולה להתעלם, הם מפילים אותי!"
ומאותה שיחה,הניסיון הרבה יותר קשה, קשה ומפחיד לצאת לסביבה בגלל התגובות..
חברים, בבקשה! הרחמים לא עוזרים! להפך – הרבה פעמים הם עושים נזק גדול..
במקרים כאלו צריך רגישות, עדינו וטיפה תשומת לב, אבל לא רחמים..
תודה מראש, חברה דואגת.
אני רוצה לשתף אתכם במקרה ובמחשבות שעלו לי לאחרונה.
ב"ה זכיתי בחברה טובה ואמיתית – מיכל.
החברה המדהימה הזאת 'זכתה' למספר ניסיונות בעבר שלה ולמרות כל המכשולים, היא ממשיכה והיא כמו כל נערה בגילה.
הסיפור שלי מתחיל ביום רגיל, היא באולפנה שלה ואני בשלי, בערב היא מתקשרת: "עדי, את לא יודעת מה קרה!"
"מה קרה?" אני קופצת. היא מתחילה לספר, ואני קולטת שהופ – ה' זרק לה עוד ניסיון.
"אל תדאגי, עדי, יהיה בסדר.." היא אומרת ומרגיעה. ואני מחייכת – אם אלו מילותיה אנחנו בדרך הנכונה..
לאחר יומיים טלפון ממנה: "את לא יודעת איזה קטעים, כולם מרחמים עלי! אבל זה בסדר, יעבור להם בסוף..אני לא מסכנה.."
לאחר חודש טלפון נוסף, ואני שומעת את החברה המיוחדת שלי מתייפחת מבכי: "די! עדי, אני לא יכולה יותר! כולם מרחמים עלי! אני הייתי מלאת אופטימיות והרחמים האלה, אני כבר לא יכולה להתעלם, הם מפילים אותי!"
ומאותה שיחה,הניסיון הרבה יותר קשה, קשה ומפחיד לצאת לסביבה בגלל התגובות..
חברים, בבקשה! הרחמים לא עוזרים! להפך – הרבה פעמים הם עושים נזק גדול..
במקרים כאלו צריך רגישות, עדינו וטיפה תשומת לב, אבל לא רחמים..
תודה מראש, חברה דואגת.
