סתם, אין לי רעיון, אבל מקפיצה..

בס"ד

(אכן ישן הדבר...)

שרית הביאה מכתב ממש חמוד ויפה (אם את רוצה אני יכולה לחפש לך אותו...הוא אי שם, בקרטון המכתבים של כיתה ו'... ) עם שוקולד (אז עוד היה מותר לי...)

יש צ'ופר כזה שנותנים: מציירים ילדה שסופרת אצבעות וברקע מלא, מלא מספרים ואז כתוב "למקרה שתצטרכי..."

ב"הצלחה!

אני עושה ביום שישי... ואז שבת ב... (תנחשי=])

ובצד: "על כל מקרה שלא יקרה." או משהו כזה, בכ"מ, תשתדלי שזה יהיה משהו קטן, ומרגיע, אולי איכשהו תביאי לה נגן מוסיקה עם מוסיקה קלאסית כדי שתשמע לפני הבחינה ולא תלחץ, מאוד יעיל. 

אם תצטרכי, אז קחי פסק זמן......

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....