לי מאוד

בשסתם שיחה רגילה רוב הזמן בעניים, אבל לפעמים מזיזים ת'מבט...

אבל יש שיחות אחרות, שחנשי"ם, שמוסי"ם וכאלה....

למתקשים-

שחנ"ש- שיחת נפש, שמו"ס- שיחת מוזר....

זהו, תהני בסקר....

או שמבט לעיניים מבטא חוסר אימון וחשדנות? וזה לא נעים

אם זה שיחת מוסר\ תוכחה, בד"כ לא מסתכלים בעיינים....

וואלה ליודע, תזרום אחי.... זה לא משהו שאמורים לתכנן  

למה אתה לא מצליח לכתוב?

כשזה אחד מול השני - על הפנים, בלי להיתמקד בנקודה מסויימת.

יוצא לי לפעמים להתמקד בעיניים, בפה וכו'.

בד''כ לא.

זה אחד המפחדים.

יש בענים משהו אמיתי..

אני לא חושב שלהסתכל בעיניים מביע חוסר אמון. ממש לא.

אבל באמת יש בזה משהו אמיתי

אבל אני לא מצליחה להתרכז ככה, אז התקרה מעניינת יותר...

סתם שיחה וזה בעיניים ובפה.... אני מאד קוראת שפתיים כזה...

שחנ"ש על הרצפה.

שמו"ס על השמיים.

זה בדר"כ....

מדי פעם בעיניים

אין לי מושג.

באמת מענין, אני אבדוק את זה

בעיקרון אני מסתכלת לכיון הפנים של מי שאני מדברת, אבל אולי יש באמת נקודה ספציפית שאני מתמקדת בה..

שווה בדיקה!

יום טוב!

רצינית, ואז אני מתמקדת בעיניים.

אני בד"כ מסתכלת על העיניים,

ומדי פעם כשקשה לי לשמוע-על הפה.

חוץ מאם זה מורה, או מישהי שאני כועסת, או לא אוהבת..

אז אני מתחמקת מכל מפגש..

מידי פעם מגניבה מבטים לעיניים~

אני תמיד מסתכלת ברצפה או על משהו מרוחק. זה קצת מלחיץ אותי להסתכל בעיניים..

רק אם זה ממש ממש מתבקש אז אני אסתכל בעיניים, אבל רק לקצת זמן....

אני אחת שקשה לה להתרכז שמשהו אחד.. אם מישהו מדבר איתי אני שומעת את מה שהוא אומר לי, זה נכנס לי לראש - אני דיי מקשיבה, אבל... אני לא מצליחה להסתכל לו בפנים. זה מעיק ממש. אז המבט שלי מסתובב בחלל החדר...

מדיי פעם אני מסתכלת לכמה רגעים בפרצוף של הבנאדם, שידע שאני מקשיבה לו, אבל בעקרון אני לא מסתכלת עליו. יותר נוח לי להתרכז במשהו שזז, כגון - נמלה על הרצפה, ענפים של עצים שזזים כשיש רוח, גשם חזק וכו'...פעם זה היה החתול שלנו, שרדף אחרי פרפר

עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד: כֹּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדַם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וְכֹל אָדַם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חֲכַם אוֹ עָשִׁיר הוּא-עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ, וְאִם רָשׁ הוּא וְאִתָּהּ עָשִׁיר אוֹ חָכַם מִמֶּנּוּ-חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיַּב מִמֶּנּוּ וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא, הוּא שֹׁגֵג וְאַתָּה מֵזִיד.

אצלינו במשפחה זה לא יפה להסתכל למבוגר בעיניים אז זה תיד היה ללמטה,פעם היתה לי מורה שכעסה עלי שאני לא מסתכלת עליה כשהיא מדברת איתי...מאז עוד לא החלטתי מי צודק אז הפלאפון נהיה מטרה לא רעה...אלא אם זה שיעור...

לפעמים בעיינים לפעמים באויר שליד..

למען האמת כן, התשובה הקלה והזורמת היא להגיד להסתכל בעיניים, כי זה מבטא מצד אחד את הקרבה, ומצד שני נותן מימד נוסף לדיבור שלכם - את'ה יכול/ה פעמים רבות לזהות תחושות ו/או מחשבות של השני, גם בלי שדיבר, רק מלהביט לו בעיניים תוך כדי השיחה...

א-ב-ל...וזה האבל הגדול. כמו שאמרו לפני, זה קשה, קשה לפעמים וגם מביך להסתכל למישהו בעיניים כל הזמן.

לכן מה שלדעתי צריך לעשות זה לשחק לפעמים עם המבט. בגדול להביט בעיניים, אבל אפשר מידי פעם לשוטט עם המבט לעבר כל הפנים, וגם מסביב, לאו דווקא על הגוף. אגב, אם את'ה מדבר'ת עם תנועות ידיים וביטויים ויזואליים גם בפרצוף (פרצופים שונים, וכו'...), זה יותר קל, כי אתה יכול ליצור לעצמך תוך כדי הדיבור מצבים בהם לא תהיה חייב להביט בעיניים של השני...

אבל ישנה שאלה אחרת שגם היא קשה, והיא, האם ראוי להסתכל לרב ו/או לכל אחד אחר שמעביר לך שיעור, בעיניים, בזמן השיעור ו'או ההרצאה...

ומעשה שהיה כך היה: הביאו לנו רב אחד מהגדולים ביותר בציבור שלנו (מצטער, אל תנסו לסחוט את השם כי זה לא ילך...), ויצא שאני ישבתי בערך ארבעים סנטימטרים ממנו. ככה שבערך חצי מהשיחה אם לא יותר, הרב הסתכל לכיוון שלי, פחות או יותר לעיניים שלי. אז מצד אחד רציתי לראות את הרב, ומצד שני, זה כרוך בלהביט לו חצי שעה+ בתוך העיניים, ממש קרב מבטים. מה גם שזה מתחיל להעלות לך פחדים שהנה, הרב עכשיו קורא דרך העיניים והמצח שלך את כל החטאים שעשית בשנה האחרונה...ולא, זה לא נעים, למי שתהה...

אז עשיתי פשרה. חלק מהשיחה הסתכלתי לו בעיניים, וממש ראיתי שהוא מסתכל דווקא לכיווני (נו, לא כל יום מזדמן לרב לפגוש מטורלל  כמוני...), וכשהרגשתי שזה מעיק יותר מידי, שיחקתי עם המבטים, כנ"ל. או שלקחתי כוס מים ושתיתי (זה היה שיחה עם כיבוד וכו'...ככה שכולם אכלו ושתו. הרב שתה רק תה, למי שמתעניין), ובקיצור, חילצתי את עצמי ממצב בו אצטרך להביט לו לתוך העיניים במשך זמן ארוך מידי...

אבל אין ספק, זאת הייתה שיחה מאלפת. תמיד טוב להיות קרוב לגדולי הדור, אפילו אם אתה לא מבין את דבריהם, העיקר לחזות בזיו השכינה...

לילה טוב!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....