לי מאוד

בשסתם שיחה רגילה רוב הזמן בעניים, אבל לפעמים מזיזים ת'מבט...

אבל יש שיחות אחרות, שחנשי"ם, שמוסי"ם וכאלה....

למתקשים-

שחנ"ש- שיחת נפש, שמו"ס- שיחת מוזר....

זהו, תהני בסקר....

או שמבט לעיניים מבטא חוסר אימון וחשדנות? וזה לא נעים

אם זה שיחת מוסר\ תוכחה, בד"כ לא מסתכלים בעיינים....

וואלה ליודע, תזרום אחי.... זה לא משהו שאמורים לתכנן  

למה אתה לא מצליח לכתוב?

כשזה אחד מול השני - על הפנים, בלי להיתמקד בנקודה מסויימת.

יוצא לי לפעמים להתמקד בעיניים, בפה וכו'.

בד''כ לא.

זה אחד המפחדים.

יש בענים משהו אמיתי..

אני לא חושב שלהסתכל בעיניים מביע חוסר אמון. ממש לא.

אבל באמת יש בזה משהו אמיתי

אבל אני לא מצליחה להתרכז ככה, אז התקרה מעניינת יותר...

סתם שיחה וזה בעיניים ובפה.... אני מאד קוראת שפתיים כזה...

שחנ"ש על הרצפה.

שמו"ס על השמיים.

זה בדר"כ....

מדי פעם בעיניים

אין לי מושג.

באמת מענין, אני אבדוק את זה

בעיקרון אני מסתכלת לכיון הפנים של מי שאני מדברת, אבל אולי יש באמת נקודה ספציפית שאני מתמקדת בה..

שווה בדיקה!

יום טוב!

רצינית, ואז אני מתמקדת בעיניים.

אני בד"כ מסתכלת על העיניים,

ומדי פעם כשקשה לי לשמוע-על הפה.

חוץ מאם זה מורה, או מישהי שאני כועסת, או לא אוהבת..

אז אני מתחמקת מכל מפגש..

מידי פעם מגניבה מבטים לעיניים~

אני תמיד מסתכלת ברצפה או על משהו מרוחק. זה קצת מלחיץ אותי להסתכל בעיניים..

רק אם זה ממש ממש מתבקש אז אני אסתכל בעיניים, אבל רק לקצת זמן....

אני אחת שקשה לה להתרכז שמשהו אחד.. אם מישהו מדבר איתי אני שומעת את מה שהוא אומר לי, זה נכנס לי לראש - אני דיי מקשיבה, אבל... אני לא מצליחה להסתכל לו בפנים. זה מעיק ממש. אז המבט שלי מסתובב בחלל החדר...

מדיי פעם אני מסתכלת לכמה רגעים בפרצוף של הבנאדם, שידע שאני מקשיבה לו, אבל בעקרון אני לא מסתכלת עליו. יותר נוח לי להתרכז במשהו שזז, כגון - נמלה על הרצפה, ענפים של עצים שזזים כשיש רוח, גשם חזק וכו'...פעם זה היה החתול שלנו, שרדף אחרי פרפר

עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד: כֹּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדַם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וְכֹל אָדַם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חֲכַם אוֹ עָשִׁיר הוּא-עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ, וְאִם רָשׁ הוּא וְאִתָּהּ עָשִׁיר אוֹ חָכַם מִמֶּנּוּ-חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיַּב מִמֶּנּוּ וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא, הוּא שֹׁגֵג וְאַתָּה מֵזִיד.

אצלינו במשפחה זה לא יפה להסתכל למבוגר בעיניים אז זה תיד היה ללמטה,פעם היתה לי מורה שכעסה עלי שאני לא מסתכלת עליה כשהיא מדברת איתי...מאז עוד לא החלטתי מי צודק אז הפלאפון נהיה מטרה לא רעה...אלא אם זה שיעור...

לפעמים בעיינים לפעמים באויר שליד..

למען האמת כן, התשובה הקלה והזורמת היא להגיד להסתכל בעיניים, כי זה מבטא מצד אחד את הקרבה, ומצד שני נותן מימד נוסף לדיבור שלכם - את'ה יכול/ה פעמים רבות לזהות תחושות ו/או מחשבות של השני, גם בלי שדיבר, רק מלהביט לו בעיניים תוך כדי השיחה...

א-ב-ל...וזה האבל הגדול. כמו שאמרו לפני, זה קשה, קשה לפעמים וגם מביך להסתכל למישהו בעיניים כל הזמן.

לכן מה שלדעתי צריך לעשות זה לשחק לפעמים עם המבט. בגדול להביט בעיניים, אבל אפשר מידי פעם לשוטט עם המבט לעבר כל הפנים, וגם מסביב, לאו דווקא על הגוף. אגב, אם את'ה מדבר'ת עם תנועות ידיים וביטויים ויזואליים גם בפרצוף (פרצופים שונים, וכו'...), זה יותר קל, כי אתה יכול ליצור לעצמך תוך כדי הדיבור מצבים בהם לא תהיה חייב להביט בעיניים של השני...

אבל ישנה שאלה אחרת שגם היא קשה, והיא, האם ראוי להסתכל לרב ו/או לכל אחד אחר שמעביר לך שיעור, בעיניים, בזמן השיעור ו'או ההרצאה...

ומעשה שהיה כך היה: הביאו לנו רב אחד מהגדולים ביותר בציבור שלנו (מצטער, אל תנסו לסחוט את השם כי זה לא ילך...), ויצא שאני ישבתי בערך ארבעים סנטימטרים ממנו. ככה שבערך חצי מהשיחה אם לא יותר, הרב הסתכל לכיוון שלי, פחות או יותר לעיניים שלי. אז מצד אחד רציתי לראות את הרב, ומצד שני, זה כרוך בלהביט לו חצי שעה+ בתוך העיניים, ממש קרב מבטים. מה גם שזה מתחיל להעלות לך פחדים שהנה, הרב עכשיו קורא דרך העיניים והמצח שלך את כל החטאים שעשית בשנה האחרונה...ולא, זה לא נעים, למי שתהה...

אז עשיתי פשרה. חלק מהשיחה הסתכלתי לו בעיניים, וממש ראיתי שהוא מסתכל דווקא לכיווני (נו, לא כל יום מזדמן לרב לפגוש מטורלל  כמוני...), וכשהרגשתי שזה מעיק יותר מידי, שיחקתי עם המבטים, כנ"ל. או שלקחתי כוס מים ושתיתי (זה היה שיחה עם כיבוד וכו'...ככה שכולם אכלו ושתו. הרב שתה רק תה, למי שמתעניין), ובקיצור, חילצתי את עצמי ממצב בו אצטרך להביט לו לתוך העיניים במשך זמן ארוך מידי...

אבל אין ספק, זאת הייתה שיחה מאלפת. תמיד טוב להיות קרוב לגדולי הדור, אפילו אם אתה לא מבין את דבריהם, העיקר לחזות בזיו השכינה...

לילה טוב!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...