כמה זה נורמלי? מה הייתם עושים?אנונימי (פותח)

אנחנו נשואים כבר כמה שנים ואנחנו חיים יפה מאוד, אבל יש משהו שהרבה פעמים מציק, וזה שבעלי מאוד מאוד רגיש לכל מיני דברים, ויש שדברים שהוא לא יכול לסבול, וחלק מהדברים האלה קשורים אליי, ואז אם אני נראית או מתלבשת באיזה אופן הוא פשוט לא מסוגל לסבול את זה וכאילו אני מגעילה אותו ולוקח לו איזה חצי שעה עד שהוא מסוגל לחזור לדבר איתי נורמלי. אז אני משתדלת מאוד להתחשב כל הזמן בהרגשות שלו, כי כמובן שאני רוצה להיראות לו יפה וכו', אבל יש דברים שהם חייבים לקרות מדי פעם, כמו למשל שהוא לא יכול לראות אותי בלי נעליים - ועוד נעליים גבוהות - כי ככה אני לא נראית לו מספיק גבוהה וזה מציק לו. אז כמה שאני כל החיים מחפשת נעליים גבוהות נוחות והולכת עם זה כל הזמן, עדיין קורה לפעמים שהוא רואה אותי בדיוק לפני שאני עולה למיטה או משהו כזה, כשאני בלי נעליים, ואז הוא לא מסוגל להסתכל עליי וזה כאילו מגעיל אותו, וזה ממש פוגע. ואח"כ כאילו אני צריכה להתנצל על זה שהוא ראה אותי בלי נעליים וזה סייט אותו. וזה דוגמה שיכולה לקרות עם עוד דברים, שחלק מהם בלתי נמנעים לפעמים עם כל הרצון הטוב.

נראה לכם שיש לזה איזשהו פתרון????

לחלוטין לא נורמאליאלעד
לא נעימה תחושת ה"ללכת על ביצים" בביתך שלך,
ואני סתם תוהה בקול אם האהבה בין בני זוג לא אמורה לאפשר הבנה והכלה של דברים פחות נעימים בחיים..

מפאת מיעוט נתונים לא אתן לך עצה קונקרטית, רק אעיר שלפי דעתי תחושות הגועל שלו הן לא יותר מהצגה, ואולי שווה לך לומר לו את זה, או אפילו לאמץ את השיטה
צריך ייעוץ מיוחד בנושאחסידית.נט

 

כואב לי  מאוד המצב שלך. ממש נוגע ללב.

 

תפני אלי באישי או במייל אולי אוכל לעזור לך.

אני חושבת שאני מבינה במה מדובר וזה משהו רחב יותר מבעיה קונקרטית מסויימת כפי שאת מתארת.

אך כדי להיות ברורה בזה תצרי קשר באישי.

 

בהצלחה

כואב לקרוא את דברייךאנונימי (פותח)

זה לגמרי לא נשמע נורמאלי , לדעתי את חייבת לפנות ליעוץ ,

את אישה גיבורה בזה שאת סופגת , אך לספוג דבר שאינו נורמאלי , זה יותר מדאי. כנראה הוא אדם טוב , כי את אומרת שאתם חיים יפה. אך מה שאת מספרת , זו נקודה שראויה לטיפול , והייתי מעיז לומר , יתכן טיפול נפשי . מה שבטוח , את חייבת לעצמך לפנות לייעוץ מקצועי . אל תיתני לעצמך לוותר לך.

האם יש עוד מקרים רבים מהסוג הזהאלעד123

(כגון זה שהוא רואה אותך בלי נעלי עקב אז הוא נפגע ומצפה להתנצלות)

אם כן אז אולי תסבירי מה פשר האמירה שלך שאתם "חיים יפה מאד".

האם זה לא נראה לך לפעמים כאילו הוא פשוט מנסה לשלוט בך עד הפרט האחרון?

זה קורה בעוד הרבה דברים, אבל הרבה גם לא קשורים אליאנונימי (פותח)

זה תכונה כזו שלו לקחת דברים מסוימים פתאום מאוד קשה, זה לא משהו אישי נגדי דווקא.

 

אני ינסה להסביר עם עוד דוגמאותאנונימי (פותח)

יש כל מיני דברים גם בקשר לעצמו שזה מזעזע אותו, למשל נעלי קרוקס הוא לא אוהב - אז גם אני לא אוהבת הרבה דברים, אבל אם יציעו לו ללבוש נעלי קרוקס הוא יגיב כאילו שאני הייתי מגיבה שהיו מבקשים ממני להרים חתול מת שנדרס בכביש. זה קשור לכל מיני מאכלים או בגדים או אנשים, יש כל מיני דברים שגורמים לו גועל או סלידה מאוד גדולים. מוזר קצת שכולם מסתכלים כאן כאילו שזה כל כך יוצא דופן, כי בטח יש עוד אנשים שיש להם תכונה כזו, הוא בטח לא היחיד בעולם? אני נגיד ממש לא ככה, אבל הוא ככה באופי שלו מאז שהיה קטן.

כל הכבודמשרת אם

 

לך שאת עומדת בזה...

 

ניסית להסביר לו שזה ממש קשה לך?

איך הוא מגיב?

אולי יש עוד כאלה אנשיםאלעד123

אבל אני לא פגשתי בהם או שפגשתי ולא ראיתי אצלם התנהגות כזו.

האם זה רק במחיצתך או שגם בנוכחות אנשים זרים?

לאנונימי: אולי ז ה "איסטניס"?רגיש למשלעדינה

למשל לתותל אחרי אחרי םאו רגיש לאי נקיון  באופן  מוגזם וכו'

למה לא ייעוץ?! הרב שמחה כהן אחד ה-מומחים לייעוץ זוגי בעל הבה מדהמה בנפש האיש וןהאישה

יש פיתרון,ד.

לדעתי.

 

ראשית - יכול להיות דבר כזה, שמישהו מאד "איסטניס" לדברים מסויימים. כל זמן שזה לא "כל שניה", ולא בדברים מהסוג שהזכרת לגבייך, אז מה איכפת. ואני מתרשם מהודעתך, שחוץ מזה אתם "בסדר".

 

לפיתרון הענין שמפריע לך - לדעתי, צריך קודם לראות אם גם הוא יכול "להסכים" שזה באמת לא משהו "לא בסדר" שאת הולכת כך, אלא רגישות אישית שלו. כלומר, במילים אחרות, "בעיה" שלו - שאת כמובן יכולה להשתדל להתחשב בה, כפי שאת עושה, אך בוודאי לא צריכה "להתנצל" אם קרה בלי כוונה, אחרת.

 

אחרי שזה מוסכם - אז יש לנו בעיה, שמצד אחד איש רגיש לדברים מסויימים בצורה די קיצונית, וזה ורגם הרגשה לא נעימה לו - שהוא צריך כ"כ הרבה זמן "להתאושש" - וכמובן גם לאשה, כאילו צריכים "להתאושש" ממשהו אצלה.. גם אם שניהם מסכימים שזה באמת לא בגלל שמשהו אצלה לא יפה, לא בסדר. אלא תכונה די קיצונית אצלו.

 

אחרי שמגיעים ביחד, בנחת ומתוך דיבור הדדי נעים, שמבין זה את הבעיה של זה (בלי להשוות בין ה"בעיות"), למסקנה הנ"ל -

 

קל להגיע לתובנה, גם אצל האיש, שאולי כדאי להיעזר. כמו שיש עזרה רפואית למישהו שרגיש לנסיעות ומקיא, למישהו שרגיש מאד לריחות וכד', גם לזה.  העיקר לא להכניס ל"היסטריה" של  "בעיה נוראה", שגם תרתיע את האיש מלהתייעץ וגם עלולה לקלקל את היחס ההדדי, שאני מבין שבד"כ הוא תקין.

 

אבל להתייחס בתור בעיה מקומית שכדאי מאד לפתור ולהיפטר ממנה. לכן, להציע שיגש לרופא או פסיכולוג וכד' - יש להניח שיבין במה מדובר, ויתנו לו עזרה שגורמת למתן רגישויות/"בחילות" ולהיות יכול לעבור עליהן יותר בקלות.

 

גם לי נראהאות והדר

שצריך עזרה מקצועית בבעיה.

נראה לי היפנוזה או מח אחד יוכלו לעזור מאוד.

זה לא משהו מקומי לדעתיבטוב

זה משהו שכבר די משתלט עליו. לכן לדעתי לא "כדאי" שייגש לרופא או פסיכולוג אלא חייב! ומצטערת אני לא חושבת שאשה צריכה לחיות עם משהו שיש לו בעיה נפשית שלא מודע אליה ולא מקבל טיפול. ולכן, אם הוא לא מסכים שזה לא בסדר או לא מסכים לקבל טיפול בעיני זה כן סימן שאלה לגבי ההמשך. כולי תקווה שזה לא יהיה המצב ושהוא ילך לטיפול ומהר.

ולא "יועץ" או משהו נחמד כזה. אלא רופא שיפנה לפסיכיאטר או פסיכולוג. זו הפרעה נפשית!!!!

 

כן?ד.

כך עונים לאשה שרואים שמצליחה "להכיל" מצב כזה, ולא לקחת אותו בתור כל המכלול, ובצדק?

 

אשה שכותבת שהם "חיים יפה מאד" - ואת מעיזה כבר "לרוץ" שאם הוא לא מסכים - אז זה סימן שאלה לגבי ההמשך?  היא ביקשה ממך להעלות אופציה כזו? מי שָמֵך, תסלחי לי?

 

ואת חושבת שאם את תאמרי דרך האינטרנט למישהו שאינך מכירה: "לא "כדאי" - חייב!", אז זה באמת יגרום שילך או ההיפך?  ומי "מחייב" - את?..

 

צריך, תסלחי לי, גם "שכל" איך אומרים דברים.

 

היא שאלה אותך אם היא צריכה "לחיות עם מישהו עם בעיה שלא מודע לה"?

 

מה היית מרגישה אם מישהו היה עונה פה שלפי ה"כעסנות" שענית פה - אז בעלך לא צריך לחיות עם אשה שיש לה תופעה כזו שאינה מודעת לה?...... (כמובן שאני לא חושב כך. זה רק בשביל ההמחשה)

 

אז אני מציע שלפני שאת מקלקלת יחסים בין אשה לבעלה תחשבי קצת. כולל על ההשלכות של דברייך.

 

מישהו אמר ש"הוא לא מסכים שזה לא בסדר או לא מסכים 'לקבל טיפול' "?  לאן את רצה?! וזה שאת כותבת ש"כולך תקוה" שזה לא יהיה המצב - אינו מתקן את הדבר הזה.

 

צריך לדעת, לא רק מה ראוי לעשות, אלא גם איך גורמים שייעשה. האופן שאת כתבת - הוא דוגמה קלאסית איך מרתיעים אדם מלעשות מה שאולי צריך..

 

ומי אמר  "שזה משהו שכבר די משתלט עליו"?  שהית אצלם בבית? בדקת איזה אחוז מהזמן?

 

והפלא הכי גדול: את כבר "מאבחנת" דרך האינטרנט: "זוהפרעה נפשית" - עם 3 סימני קריאה..

 

מה שאף פסיבולוג/פסיכיאטר  לא היה מעז - את "יודעת".

 

ומה תרמת לאשה וליחסה עם בעלה ב"הגדרה" הזו? שהיא תאהב יותר את בעלה?

 

את מוכנה שלך יעשו כך?  אז תדעי שאם לא תתַקני - אל תתפלאי אם אכן..  מי שלא חסה על חברתה....  מוטב תחזרי בך מכל הסיגנון הזה.

 

ולדעתי (אני נזהר לא "לאבחן" דרך המכשיר) זו לא "הפרעה נפשית". זו תופעה, לא כ"כ נדירה, יש בה מקום לשליטה עצמית. יש בה גם מקום להיעזרות רפואית, כפי שכתבתי לעיל; זה יכול לעזור די בקלות - וזה לא אומר שום דבר על האישיות של הבעל מעבר לענין הספציפי - וגם לא על ההצדקה המלאה לכך שהם "חים יפה מאד"

 

ולפותחת השירשור - אשרייך שאתם חיים יפה מאוד. אינני יודע אם כל המשיבים כאן זוכים לאותה רמה. אשרייך שזו הסתכלותך, ושאת שמה את העיקר כעיקר ואת הטפל, גם אם מפריע, לא כעיקר. ובוודאי שזה לא מונע מלהגיע למסקנה משותפת שראוי לטפל, כדי שענין כזה לא יעיב גם על "קטע" כלשהו בחייכם.  תצליחו.

 

נ.ב. כמובן, אין כוונה לפגוע במעירת ההערה שמן הסתם התכוונה לטובה. אך מסופקני אם באופן אחר הדברים היו מובנים במלוא חומרתם.

 

לגבי טיב האבחנה שליבטוב

הייתי כ"כ נחרצת מאחר ואחד משני המקצועות שהמלצתי עליהם הוא המקצוע שלי. אני לא חושבת שזה צריך לעניין את חברי הפורום מאחר ואני לא עושה פה טיפול או ייעוץ פסיכולוגי אלא נכנסת לכאן בשעות הפנאי. ואני לא משקיעה בכל תגובה כדי שהיא תהיה מקצועית. בכל מקרה לכן הזדעקתי כי בעין מקצועית זו הפרעה. מסכימה איתך שזה היה בוטה מדי (ולכן אמרתי שאני לא חותמת כ"פסיכולוגית" כי זה לא מה שאני עושה כאן)

סתם הערהאורה.

הרבה פעמים הפסיכולוגים.. הכי פחות טוב שיייעצו. הם שוכחים לפעמים להשאיר מרחב למורכבות של כל אדם.. הם יותר מידי בטבלאות.. 

וגם הטוב שברופאים לגיהנם.(בגלל שהרבה פעמים הוא מאוד גאה ושוכח ל"השאיר" מקום לה', אז צריך להיזהר גם בפסיכולוגיה.. לתת מקום לפסיכולוגיה של ה'.. ומתוך זה אנחנו. ולא להשתעבד לטבלאות פרויד.. ולשעבד כל אדם יהודי אליהן)

אם הובנתי.. 

"בטוב" יקרה,ד.

אני גם הבנתי מלכתחילה מה היתה "כוונתך".

 

אבל מלבד שהגדרותייך היו מוטעות לגמרי (וזה אני אומר ממקור "מקצועי" לגמרי. בדיוק לתחום שהתכוונת),

 

הרי שגם אם נקבל את הגדרתך שתגובתך היתה "בוטה" - בוטות בתחום הזה היא יכולה להיות קריטית - ולהוביל ממש ההיפך ממה שצריך לעשות.

 

וגם אי אפשר לנתק "תחומים". זה כמו שמוהל יגיד - אני מומחה במילה, לגבי עצירת דם, זה לא המקצוע שלי...

 

פה הרי לא דובר ב"קורס" תיאורטי, אלא בין איש לאשתו. לכן גם הגבתי חריף. לא כנגדך, כמובן, אלא משום "לא תעמוד על דם רעך".

 

[אולי הלקח הוא שהעוסק בפסיכולוגיה לא מגיב ב"שעות הפנאי"... או שהוא בוחן מכל הצדדים, או "כאחד העם". אחרת עלול לחשוב על בעיה - אך לא למצות את הבירור ובוודאי לא את הגישה...]

 

 

 

 

 

סליחה, מתנצל על התפרצותי לויכוחהראל ממודיעין

ומודה שלא קראתי את כל התגובות המתישות וה'סחופות' כאן, אבל 'בטוב' לא צריכה להתנצל כלל!

אני לא פסיכולוג וללא טבלאות...

רק זאת אומר: אם היה לי כזה גיס, הייתי 'משגע לאחותי את המוח' שתשלח אותו לפסיכולוג, כן, כזה עם טבלאות ומשקפיים כאלו... (ושהולכים לגיהנום, ולא משאירים מקום לרפואה של ה' וכו'- מעניין שגם מי שכתב את זה, הולך לרופא כשצריך)

אמנם עד עכשיו רק עקבתי מהצד אחרי השירשור, אבל כאן, סילחו לי דן ואורה יקרים, למרות שגם אני מסתייג משליחה לפסיכולוג בד"כ כי זה יכול לתסבך , אבל אם תנסו להתבונן יותר בדברי פותחת השירשור, לא מדובר בעוד משהו שמפריע, מדובר בהפרעה.

אין לי מה להוסיף , הצד הזה הוסבר רבות.

אין ספק ש'בטוב' כאשת מקצוע היתה חייבת לצעוק ולנער כאן את העסק.

ולך אנונימית יקרה :

אם יש שטוענים שיש כאן בעיה הצריכה טיפול, אל תיראי זאת כזילזול בבעלך, ניכר מדברייך שללא ספק הוא אדם יקר ומיוחד, לא היה יכול להיות לך יותר טוב עם אחר , ויתכן שהרבה 'היו מתות' לבעל נפלא כזה, אין ספק שזכית, אבל גם בעל נפלא ואדם הכי מיוחד בעולם יכול לחלות בשפעת או כל מחלה אחרת, יתכן ובעלך חלה  במחלה שתיארת כי אנשים רעים אולי שהיו בקירבתו בילדות או מכל סיבה אחרת גרמו לו, הוא עדיין הבעל הכי טוב בעולם ששוה לבדוק, ואפילו רק כדי לשלול שיש לו בעיה.

האנשים פה רק דואגים לך, גם אם לך זה נשמע התקפה. זה לא כך.

אם תהיי ישרה עם עצמך, ואם את באמת באמת אוהבת את בעלך וילדייך, את חייבת להם עזרה! כי למרות שלדעתך אין בעיה, אבל אם כן יש , אינך יודעת לאן יתפתחו הדברים בעתיד, בעיות נפשיות שלא מטופלות, יכולות להחמיר, ממש כמו שפעת וכל מחלה אפילו אם היא קלה ביותר. לא שווה לך לקחת סיכון הכי קטן בעולם כשמדובר בך ובאנשים היקרים לך ביותר! (הרי תביני שאם כ"כ הרבה אנשים טוענים שזה נשמע דבר המצריך לגשת לבדיקה, גם אם לך זה לא נראה, לא שווה לקחת סיכון ורק בגלל שאנו נפגעים לא לבדוק)

את היחידה שיכולה לעזור כאן.

טוב, אני יודע שמיד אותקף, וזכותו של כל אחד, המזל שלי שאני מתווכח עם אנשים טובים, ולא כאלה שהייתי מעדיף לשתוק להם ...

אחרת לא הייתי מגיב כלל.

ולמה ניזכרתי עכשיו להגיב בשירשור? ועוד לתוך ויכוח שלא ישיר לנושא השירשור?

כן , קומם אותי לראות ששניים טובים וחכמים ככל שיהיו, לדעתי גורמים לנזק , [כמובן מיתוך רצון טוב וזו זכותם וחובתם לומר דעתם כי היא לא נגועה] למשפחתה של האישה היקרה פותחת השירשור.

ועד כאן זו זכותם.

אבל לתקוף אשת מקצוע שחושבת אחרת כי הגיבה שלא לטעמם?

כאן אני יוצא מגידרי, וצועק את כל הנ"ל.

הייתי אומר שאפילו 'בטוב' הגיבה בעדינות למצב המתואר, ובפרט לעומת מה שחשה כאשת מקצוע.

אני בטוח, למרות שלא טיילתי במוחה ומחשבותיה...

אני שוב מתנצל בפני דן ואורה,

כל דברי אינם אישיים, אני אוהב וקורא תמיד את תגובותיכם ואפילו בד"כ מסכים...

מקוה שתראו בזה ביקורת בונה , הסתכלו על הדברים כאוהבי אמת, ואז...

תכניסו לי...

בכיף!

אז יום נפלא לכולם חברים,

והצלחה רבה לך אנונימית יקרה!

אינך צריך להתנצל כמובןד.

וגם אני נהנה לא פעם מתגובותיך - אבל כאן אני לא מסכים איתך (ולאו דווקא לגבי אפשרות העצה הספציפית שהצעת להם, שגם אני הזכרתי אפשרות כזו אם מעוניינים).. גם אחרי מה שכתבת.

 

ומה ש"בטוב" היתה "צריכה להתנצל" כלשונך, זה לא על עצם העלאת אופציה של יעוץ מקצועי (שדומני שאני כמעט הראשון בשירשור זה, שיידע את האנשים היקרים הללו על אופציה כזו, וקלות השימוש בה - אם ירצו. ובוודאי שלא כתבתי שעקרונית לא ללכת לרופאים כי לא משאירים מקום לרפואה של ה'...);

אלא על אופן ההעלאה וכל מה שכתבה מסביב, גם אם כוונתה לטובה לגמרי [ובאישי - הסברתי לה מדוע זו היתה שגיאה גם מבחינה "מקצועית". והיא עצמה אכן כתבה כאן, שמצד אחד שמה לכך לב שעוסקת במשהו קרוב לתחום, ולאידך לא ממש התפנתה לשקול כמו שעושים כשמישהו ממש מגיע לטיפול. כזה "רצון טוב" שלא עוּבד אולי מספיק]

וכשם שאתה חושב שהיא היתה "חייבת לצעוק" - אני סבור שאני הייתי חייב לעשות זאת, גם כנגד תגובתה, וראיתי בכך "לא תעמוד על דם רעך" וכפי שכבר הסברתי ואין טעם לחזור.

ואגב, האופן בו אומרים דברים, בהקשרים כאלה, הוא לפעמים חמור הרבה יותר מהתועלת שיכולה לצאת מתוכנם. בתחום הזה - זה ממש חלק מהענין, וגם אני אומר זאת מתוך מקורות "מקצועיים" (ביטוי שאני, האמת, לא כ"כ מתפעל ממנו...)

וזה ש"קומם אותך" לראות שלדעתך גורמים נזק - זה דבר מובן. אבל, כמו שהבחנת יפה, לא פחות מקומם את מי שחושב שמ"הצד השני" גורמים נזק, והוא מגיב - וחייב להגיב - רק בגלל זה..  בפרט לאור ההבדלים שניכרים בסגנונות ההתייחסות אל האיש, האשה, מה שביניהם..

אלא מאי?

 

אתה מתקומם על "לתקוף אשת מקצוע" שחשבה שלא כדעתם.. אבל חלילה, ה"תקיפה" היא לא אותה (היום זה מסוכן...) כמובן, אלא את האופן של דעתה ודבריה, שלדעתי הוא הרסני, ממש בגלל מה שהיא עצמה חושבת. לא כאן המקום להאריך. וכמו שאמרתי, היא התענינה ואני עניתי לה בפירוט ב"אישי" - כולנו יהודים....

 

והיא לא הגיבה "בעדינות" למצב המתואר. גם אני מכיר את זה מהאספקט המקצועי  (עי' לעיל כמה אני מתפעל מהביטוי הזה שלי...).

 

ואגב, בנושא הספציפי שעליו היא כתבה, לאו דווקא  נכון הכלל שאמרת על בעיות שרק מחמירות עם הזמן. שם דווקא יכול גם לקרות ההיפך. גם זה לא שייך ל"אנשים רעים מהילדוּת"..

 

וגם ההגדרה הכוללנית "בעיות נפשיות", בפרט כפי שהיא נתפסת במובנה הפשטני, אינה נכונה לזה, ויכולה גם להזיק.

 

ואגב, גם ההערה "האנשים פה רק דואגים לך", ולכן שהיא לא תתרעם - הרי שמעבר לכך שהיא, במידותיה המופלאות, לא הביעה כל תרעומת ואפילו חייכה... יש לדעת שגם אם רוב הכותבים באמת רצו רק בטובתה, עדיין כשמביעים דבר בצורות מסויימות, בהחלט יש לגיטימציה להתרעם. וגם אין לגיטימציה לאף אחד לקחת "פטרונות, ולהחליט" ב"שלט רחוק" של האינטרנט, שחייבים להעיר אותה גם בצורה פוגעת. אפשר להציע; היא ובעלה אנשים בוגרים, וכנראה גם בעלי מידות ומעלות יוצאות מן הכלל, והם יחליטו. בלי לחצים ובלי "מכות מילוליות"...

 

ונכון - מדוע שלא אראה את דבריך כ"ביקורת בונה"? בהחלט ברור שזו כוונתך, ולכן טרחתי והסברתי פה מדוע אני חושב שלא הבנת נכון למה היתה נדרשת דווקא תגובה כזו.

 

נו, ממחלוקת לשם שמיים יוצאים בדרך כלל דברים טובים.

 

וכבר אמרתי, שכל זמן שמשאירים לאנשים מקום להחליט בעצמם ולא מנסים "ללחוץ" אותם ע"י הפחדות שמונעות את שיקול הדעת החפשי שלהם (והם אלו שצריכים להחליט, וגם היחידים שמכירים באמת מה קורה, קל וחומר כשמדובר שהאחרים "מכירים" דרך הודעות באינטרנט בלבד...), ומכבדים אותם - אין כל בעיה להציע הצעות..

 

כמובן, אני ממשיך להוקירך - והאמת והשלום אהבו.

 

 

 

אתה אדם נפלא דן!הראל ממודיעין

נהניתי לקרוא את הביקורת שלך.

זו אומנות איך להעביר ביקורת.

 

ולעניינינו, אני קורא גם בין השורות של דבריך,

ניתן לסכם שהמטרה מוסכמת, השאלה הדרך.

רבים וגם אני בתוכם הלכנו בדרך אחת, ואילו אתה בדרך היפה.

אני חושב, שהלואי ומישהו מאיתנו יועיל.

"מיני ומינך תסתיים שמעתתא"

 

ולגבי הרופאים לגיהנם, אכן לא ציטוט ממך, זה ציטוט ממגיב אחר, מי שראה, יודע. הפריע לי שאדם מצטט מאמר חז"ל ומוציאו מכוונתו. אגב, גם חז"ל הלכו לרופאים, ושמואל היה מקיז דם(שזה רפואה בזמנם)והרבה מהראשונים היו רופאים , כרמב"ם, ר"א בנו, רמב"ן, ועוד רבים.

 

ולתועלת העניין, אנו מסכימים שלם נתייחס לחילוקי הדיעות, כל אחד הביע דעתו, וההחלטה, בידי מי שצריך להחליט.

שבת שלום לך דן יקירי,

ולכל המגיבים.

הייתי רוצה לשמוע עוד קצת מהמומחיםאנונימי (פותח)

מיד כשדיברו על טיפול זה היה נשמע לי לא יעיל, כי היו כבר פעמים בחיים שאנשים מהמשפחה פנו לכל מיני פסיכולוגים והיה נראה שאין להם מושג והם לא מבינים כלום ובטח לא הצליחו לעזור בשום דבר. אם יש כאן אנשי מקצוע אני אשמח לשמוע את דעתכם אם אתם יכולים להצביע ספציפית על בעיה מוגדרת שהתסמינים שלה הם כאלה וננסה לראות אם זה נשמע הגיוני. דיברו על OCD, אני קצת יודעת מה זה ואני לא רואה איך זה קשור לנושא. הוא לא עושה שום דבר בצורה כפייתית, מדובר על דברים שמפריעים לו והוא לוקח אותם יותר קשה ממה שאנשים אחרים לוקחים דברים שמפריעים להם, זה תסמין של OCD? אני ינסה לתת עוד דוגמאות ותגידו אם מישהו יכול להבין תפיסה כוללנית של הבעיה ולתת לה שם, למשל הוא לא סובל לראות את עצמו בראי או תמונות שצילמו אותו. זה לא שזה גורם לו נגיד לא להיכנס לבית שיש שם ראי או משהו קיצוני כזה, אלא רק שהוא לא מסתכל כשהוא עובר ליד ראי וכשיש תמונות הוא לא רוצה לראות אם הוא יודע שהוא נמצא בתוך התמונה. ואגב לכל הדברים שהוא נמנע מהם יש לו הסבר הגיוני למשל הוא חושב שהוא לא יפה (ולא משנה כמה שישכנעו אותו) ולכן אם הוא רואה את עצמו זה עושה אותו עצוב ולכן הוא מעדיף לא לראות. וככה גם לכל הדברים שהוא לא אוהב יש לו הסבר למה זה עושה לו הרגשה רעה, רק שאנשים אחרים היו עוברים על זה לסדר יום והוא ממש מעדיף לא להתעסק עם זה. יש כאן מישהו שזה נשמע לו כמו בעיה שיש לה שם מוגדר והוא יכול לכוון אותי איזו בעיה זו ואולי נקרא על הבעיה הזו או נלמד עליה וננסה להתקדם לפי זה?

האם הוא היה כזה כבר לפני שהתחתנתם?אלעד123

האם הוא מתנהג כך גם בנוכחות זרים או שרק כשאתם לבד?

הוא היה ככה תמידאנונימי (פותח)

תלוי כמה זרים, ומה זה 'מתנהג ככה'? אני יכולה לראות עליו מיד כשמשהו מפריע לו, אולי זרים לא יכולים לראות או שהם לא היו מבינים למה פתאום הוא מסתגר קצת או נהיה לא מרוצה. הוא לא מתנהג מוזר או מתחיל לצעוק ולהשתולל, אם זו הייתה הכוונה. אם זה חבר קצת קרוב הוא יכול לבקש ממנו שזה מפריע לו (נגיד כשאוכלים גבינה לידו). המשפחה שלו והחברים כנראה יודעים על הדברים שיותר באים לידי ביטוי בחברתם. הוא לא מתנהג בצורה לא נורמלית.

אגב, גם הדברים שקשורים אלי הוא לא סיפר לי מידאנונימי (פותח)

אחרי החתונה, הוא לא גס או מעליב. אני הרבה פעמים לא הבנתי למה לפעמים הוא מרוחק יותר ונראה שמשהו מפריע לו, אבל לאט לאט כשלמדנו להיות פתוחים אחד עם השני אז אני למדתי ממנו על כל הדברים האלה והוא למד שאני מתחשבת ואפשר לדבר איתי, ככה למדתי איך להתנהג איתו. הוא בן אדם מאוד טוב ומתחשב, ולא כמו שהיה נראה כאן שאנשים הבינו.

לא נראה לי שהפורום הזה הוא המקום למציאת הפתרוןאלעד123

ובהחלט כדאי לכם לשקול להתייעץ עם מומחים בבריאות הנפש.

עד אז לא נותר לך אלא לכסות את המראות, לנעול נעלי עקב ולהמנע מאכילת גבינה בשעות שבהן בעלך בבית.

יש שיטה כזו שנקראת TATאורה.

נוגעים שם בנקודות תורפה של כל מיני דברים ופותחים אותם ע"י נגיעות בגוף.. משהו כזה.


ואז מגיעים לכל מיני משקעים וכו' שבעקבותם אדם יצר לעצמו חסימות וכו'.


אם את רוצה אני יכולה להביא לך שמות של אנשים .. אמינים.. שעוסקים בזה.. שמעתי שזה טוב.


בהצלחה

האם בטוח שמה שהבעיה כאן זה חסימות?אנונימי (פותח)

אני יותר הייתי רוצה לדעת איך נקראת הבעיה מאשר להתחיל לשמוע שמות של כל מיני טיפולים. בטח יש המון טיפולים שיכולים לעזור לכל מיני אנשים, אבל קודם נהיה בטוחים במה בדיוק מדובר ואחר כך נראה מה לעשות. אני מרגישה שהשלב הראשון זה להגדיר וללמוד על הבעיה.

..אורה.

יש לו חסימה מסויימת מלראות את עצמו. מלאכול גבינה וכו' לזה קראתי חסימה, זה חסימה נפשית כזו..מה שהבנתי ממך.


החסימות פה .. זה תוצאה של משהו.. אולי משקעים מסויימים.. וכו'

לא נכון לעשות "איבחון" כזה"..ד.אחרונה

אי אפשר להחליט שקוראים לזה "חסימות", אם כי כמובן אפשר לכנות בשם זה כל דבר מסוג זה.

 

וגם לא נכון "לנחש" שזה תוצאה של "משקעים".

 

יש דרכים מאד רגילות לאבחן דבר כזה - אם מחליטים שמעוניינים.

 

וגם דרכים מאד רגילות לטפל, עם סיכוי להעביר את הענין תוך זמן סביר.

 

ההחלטה אם "לאבחן", "לטפל", היא החלטה של בני הזוג ביחד. כמובן,קודם כל של האיש, שזה אצלו,

 

אחרי הכל.

 

זה דיון משפחתי פנימי שצריך להתנהל בנינוחות גמורה, ללא שום לחץ, בהבנה שלאיש אין איזו

 

"בעיה נפשית" חלילה. אלא סתם מתוך "הצעה" - אולי כדאי שניעזר וע"י כך תיפטר מהרגישויות

 

האלה. אומרים שיש לזה דרך טובה. זהו. ואם האיש רוצה או שניהם רוצים, אז נעזרים - בלי דיווחים

 

פומביים ב"תיקשורת"...

לא יודעת איך לעזורשירק

אבל את מאד חמודה שקבלת אותו עם השגעונות שלו בכזאת טבעיות.

למרות שסוג כזה של שגעונות נדיר, לא חושבת שיותר קשה לחיות איתם מאשר לחיות עם סתם בן אדם רגיל עם חסרונות כמו לחטוף עצבים לעיתים קרובות, למשל. אז זה שזה נראה לאנשים לא נורמלי לא אומר שהבעיה באמת כזאת חמורה.



^^^^^^אורה.

צודקת בעיניי, אהבתי.

אננומי יקרהבטוב

אני מסכימה איתך מאד שהצעד הראשון הוא קודם כל להבין ולהגדיר את הבעיה.

בעז"ה היום או מחר אני אכתוב לך את דעתי בעניין במסר אישי.

בכל מקרה רק חשוב לדעת שיש המון סוגי פסיכוולוגים ושיטות טיפול פסיכולוגיות שהן שונות ואף מנוגדות. ולכן גם אם יש לך ניסיון מר במשפחה עם פסיכולוגים לא בטוח שכדאי לוותר על התחום.

 

אנונימי עניתי לך בשיחה שפתחת איתיבטוב

אני מקווה שראית את זה לילה טוב!

את מוזמנת לפנות שוב

ממש לא נורמלי נשמע אובססיה צריך טיפול פסיכולוגיבטוב

זה די נשמע כמו משהו שיכול להיכנס תחת קטגוריית הOCD סליחה על הבוטות אבל הבחור צריך פסיכולוג/פסיכיאטר או שניהם. ואת, ממש מסכנה. כל הכבוד שאת שורדת, זה פשוט התעללות!

לא לצאת מן מכליםראו כי טוב

אני מאמצת את הרעיון של ד.

יש להתייחס לעניין בצורה מקומית ונקודתית עם בעלי המקצוע המתאימים.

כל עוד לא מדובר ביחס תוקפני אלא בתגובה רגשית "יאינסטניסטית" - תשמרי על שלום הבית שלך.

בכל השאר אפשר לטפל.

נכון, לא צריך לצאת מהכליםמשרת אם

וחשוב מאוד לשמור על שלום בית . ובזה אני מסכימה עם דן וראו כי טוב.

אבל בכל זאת, חשוב שגם היא תרגיש בנוח, ולשם כך צריך שיתוף פעולה של הצד השני.

מאחלת לך המון בהצלחה...

 

עייני מה שכתבתי על הערתך הקודמתד.

רק כעת ראיתי את זה, אז אותה תגובה דלעיל - "בריבוע".

 

בושה לכתוב כך לאשה כזאת (גם עם ה"כל הכבוד" וה"סליחה על הבוטות"... - אני מסופק מאד אם זה באמת ייסלח לך).

תגובה לתגובהמשרת אם

קודם כל אני חייבת לומר שבסך הכל הסכמתי איתך- הערך העליון הוא שלום בית .

 

מה שניסיתי לומר זה שאם הכל היה פשוט היא לא הייתה פותחת את השרשור,

ובטח שלא בשאלה עד כמה זה נורמלי?!

 

אני ניסיתי לתת לה פידבק על ההתמודדת היפה שלה. ( אולי לא עשיתי את זה בצורה הכי מוצלחת... )

 

 בכל אופן - ארצה להגיב לסוף תגובתך:

אני חושבת שהיית מקבלת יותר אם היית כותב -  " צריך להיות יותר רגישים בתגובה ",  או משהו כזה .

אני בטוחה שכאדם שעוסק וכותב על חינוך - אתה מבין שיש השפעה מאוד גדולה על האופן שבו התוכחה נכתבת או נאמרת. 

 

 

 

ודבר נוסף לגבי סוף תגובתך...משרת אם

אני אכן כתבתי את המילים " כל הכבוד",

אבל לא כתבתי את המילים " סליחה על הבוטות"

זה לא הסגנון שלי ומעולם לא היה.

להגיב על דבריי ולהוסיף את המילים הללו זה שינוי מהאמת....

 

העיקר לא לשכוח שגם כשמחנכים אותנו - זה צריך להיות בדרך חיובית.

 

ומעתה בלנ"ד לא ארצה להגיב עוד על עניין זה.

 

"משרת אם" יקרה, בכלל לא הגבתי על דברייך!ד.

התגובה היתה על דבריה של "בטוב"..

 

את כתבת דברים בסדר גמור,

 

והציטוטים הם מדבריה ולא מדברייך...

 

כנראה את לא כ"כ בקיאה איך בנוי "שירשור".. התגובה היא לא בהכרח על ההודעה שבשורה מקודם - אלא על ההודעה שהנקודה האדומה שעל ידה קצת לפניה.

 

ואני מאד מתפעל מתגובתך הנוכחית על דברי - שחשבת שהם מופנים כלפייך..  שהרי אין כל סיבה להגיב בחריפות כזו על מה שכתבת (חוץ מזה שבכלל לא היתה מחלוקת בין תגובותינו..), ואת - למרות שחשבת  שזו תגובה כלפייך, הגבת בסבלנות רבה מאד. כל הכבוד - על אף שמתברר שתגובתך היתה ב"טעות", אבל בוודאי זה מראה על מידות טובות, ומן הסתם היית צריכה "להתאמץ" להתאפק ולהגיב כך...

 

וכלפי מי שאכן הגבתי - קראי את דבריה ותביני שלא היתה לי ברירה אחרת, כפי שהסברתי בסוף תגובתי.

 

כל טוב.

 

[נ.ב. וכמובן - לא יעלה על דעתי "לצטט" דברים שלא כתובים...]

סליחהמשרת אם

אני ממש מצטערת. אתה צודק אני באמת לא מבינה, והאמת אני עדיין לא מבינה איך בנוי השירשור, למרות ההסברים שלך. שוב סליחה.

למה את מגיבה לדברי ההתנשאות של הדבר הזה?אנונימי (פותח)

הגברת פתחה בשרשור, כי היא במצוקה, ולכל אחד מן הגולשים יש הזכות להגיב כראות עיניו. רק האדוק המורם מעם הזה, נטפל פה לאנשים שרק הגיבו ומעניק להם מחכמתו העליונה. תוקף אישית אנשים שכלל לא פנו אליו. אפס כזה יכל להיות רק מן הצד"ר.

את מוכנה להגדיר "שלום בית"? זה כמו האמירהאנונימי (פותח)

ש"אחדות ישראל" היא ערך עליון, כאשר מתכוונים לכך, שיש להניח למהרסינו ומחריבינו להרוס ולהחריב אותנו, וגם להביא עלינו שואה, העיקר, שתהיה "אחדות ישראל", גם אם זו "אחדות" בחורבן ובהתאבדות.

ואינך צריכה להתנצל לפני יצור, בעל רגשי עליונות, כאשר, באמת, הוא אפס מוחלט, המטיף מוסר לטובים ממנו. הרי, הוא, כולו - פצע וחבורה ומכה טריה, אין בו מתום ולא תום.

אני לא חושבת שפסיכיאטר זו מילה גסהבטוב

וגם לא פסיכולוג. זו הפרעת חרדה ואלו האנשים שמטפלים בה. (צריך טיפול CBT או גם שילוב של טיפול תרופתי.) ולא יועצים, מאמנים, וכל מיני אנשים טובים שטובים לדברים אחרים. מהדברים של אנונימי עלתה מצוקה קשה. אח"כ היא נבהלה ממה שיצא לה ומאיך שהחיים שלה נראים. היא עצמה ציפתה שיגידו להL" כן, גם בעלי מתנהג ככה". ומשום מה לא היו עוד בעלים כאלה.כי זה לא נורמלי. לכן לדעתי היה צריך לנער אותה ולהגיד לה שמגיע לה יותר. עם אותו בעל, אבל מגיע לה יותר איכות חיים. זה שהיא אומרת שזה יכול אפילו להחמיא לה,מזכיר לי כל מיני צידוקים של נשים שחיות במציאות יותר קשה. אם טוב לה- זה מצוין, נחמד, מעולה ואולי באמת אפשר ללמוד מהם דברים נוספים. לגבי ההתנהגות הזאת (ואגב, זו לא רק התנהגות זה כבר דפוס מושרש) זה לא נורמלי ולא נחמד ולא יפה ולא נעים לחיות ככה. אם אנשים אומרים לה שזה נורמלי זה עוול גדול. בודאי ששלום בית חשוב אבל אסור שהפורם יהפוך למקום שבו מקבלים כל דבר בשם שלום הבית.

אם משהי הייתה כותבת- בעלי מקסים, נהדר וכ' וכ' אבל פעם ביום הוא מרגיש שהוא צריך לתת לי סטירה, זה לא כואב, זה קצת משפיל אבל חוץ מזה הכל נהדר וכ'. אז גם אז היו אומרים לה שזה נורמלי? אני מקבלת את דעתך דן שהתגובה שלי הייתה בוטה מדי. אבל צריך להיזהר לא להשאיר את הבחורה הזו באותו מצב.  יש היום טיפולים שנועדו בדיוק למקרים האלו.  

זה שהוא צריך טיפול פסיכיאטרי, זה ברור, אבל,אנונימי (פותח)

לא נראה לי שהאשה הצעירה הזו צריכה להרוס את כל חייה ליד איש חולה. מה שאני מבינה הוא, שהיא צריכה להיכנס למטה בנעלי עקב, ורק אחרי שהוא נרדם, היא יכולה, בשקט בשקט, לחלוץ את הנעליים. זה הרבה מעבר לאיסטניסיות! זה חולני. בעל אינו נגעל מאשתו בגלל דברים כאלה!

לא הבנתי איך זה, בכלל, הגיע עד לכדי נישואים. האם לא הבחנת שהוא חולה, עוד לפני כן? ואם לא הבחנת, נישאת, למעשה, לאדם שכלל לא הכרת. מעניין, למה?

מיד.

שחולני - זה לא הוא ולא היא - אלא את עם התגובות המרות שאת מפרסמת בכל מקום בערוץ 7, ומתלוננת שוב ושוב על מחיקת תגובותייך.

 

מבחינתך - להרוס משפחות, להרוס את המדינה - כך תרגישי טוב. שיחררת את ה"מרור" שלך..  אגב, בעלך לא הבחין בזה לפני שהתחתן איתך?  או שנישא לאשה שכלל לא הכיר - מענין למה.. (ציטוט מדוייק מתגובתך אליה)

 

 

אולי ננתח, דווקא, אותך? ואל תתלבש באיצטלה תורניתאנונימי (פותח)

אתה לא מריר! למה? כי, פשוט, לא אכפת לך! לא אכפת לך שאשה צעירה נהרסת. והיא נהרסת! שלא תהיה לך טעות. המשפחה כבר הרוסה. וכמה שהיא תנסה למצוא צידוקים, זה לא יעזור לה. היא, למשל, התאכזבה מאד לשמוע, שהיא יחידה עם בעייתה. זה לא אומר שאין עוד כאלה, אבל, גם הם מתחפרים באומללות שלהם.

לך לא אכפת שהארץ נחרבת והעם נהרס, כי, העיקר, יש "אחדות ישראל", וה"מדינה" שלך אינה נהרסת, והיא יכולה להמשיך לעקור את עם ישראל משורשיו ולהחריב את הארץ, חבל אחרי חבל. אתה לא מריר, שאלפי משפחות בישראל נהרסו. אינך מריר, שהמוני בני נוער איבדו את עצמם. מה אכפת לך שאלפי קרבנות מוקרבים כאן ל"שלום". אתה, מבסוט, חלאס. אתה רשע! גם ההתקפה שלך עלי מתאימה ל"חינוך תורני בדרך חיובית". אתה אפס גמור! אתה ודומיך הרסתם את עם ישראל. ואני מרירה מאד מאד. כי אכפת לי מבני אדם! אצלך, הכל תיאוריה ושנאת ישראל!

אין צורך להגיב. רק לקרוא את דברייך...ד.
כן , היא לא הבחינה , מה יש?אנונימי (פותח)

ואפילו היא הלכה עם נעליים (לא יחפה)בפגישות לפני החתונה, באמת!!!

אני רואה שאנשים לא הבינו כלום!אנונימי (פותח)

זה בכלל לא מה שאמרתי, זה מאוד הפוך מאיך שאתם תופסים את זה, אפשר לראות את זה אפילו כמחמאה מצדו, שהוא תמיד רוצה להרגיש שאני הכי יפה בעולם (הוא חושב ככה) ואם אני נראית לו נמוכה אז זה הורס לו את ההרגשה הזו, אז הוא לא רוצה לראות את הגובה שלי בלי נעליים וזהו. ואז אם אני רוצה לרדת מהמיטה בלי נעליים והוא כבר קם אז אני אומרת לו שאני יורדת רגע בלי נעליים ואז הוא לא מסתכל עד שאני חוזרת. גם אם זה נקרא מחלה אצל מישהו, אני בכל זאת מצליחה לחיות עם זה מספיק טוב, ולבעלי יש מספיק הרבה דברים נפלאים וטובים ויפים שהלוואי על כל הבעלים וכולם היו מקנאים בי אם היו יודעים, אז אני יכולה להסתדר גם עם בעיות שיש פה ושם. תודה רבה ואפשר להפסיק לדבר על הנושא כי אני רואה שיש פה יותר מדי אנשים שמבינים לא נכון וזה יוצא נורא ואיום.

האמת היא שככל שאת מרבה בהסבריםאלעד123

כך זה נראה לי יותר בעייתי מכפי שחשבתי קודם.

(וזאת מבלי שום קשר להודעות המחרידות שנשתלו כאן בשעה האחרונה)

לאלעד: היא מכירה אותו טוב ממך, לא כן?!עדינה
חברים, הארה-אם מותר לי..לכולם..~א.ל

אני חושבת שהמגמה העיקרית היא לשמור על שלום בית

לא חושבת שמתאים לצאת בהצהרות כאלה ואחרות על מי הוא הבעל המצטייר מהשאלה,

ועל המקור למעשיו, וכך ליצור בעיות נוספות..




באמת לא כל כך לקחתם את זה בפרופורציהאנונימי (פותח)

הוא בן אדם מאוד טוב ובעל מקסים ורגיש, אנחנו מאוד שמחים אחד עם השני, זו בעיה מסוימת כמו שיש כל מיני בעיות אחרות, אבל באמת שהתפלאתי שהסתכלו על זה כאן כאילו זה כל כך מוזר, הייתי בטוחה שיעלו עוד הרבה אנשים שיש להם קטע כזה או לבעל שלהם ויגידו איך הם מתמודדים עם זה או מאיפה זה נובע ומה עושים, אבל אם זה כל כך מוזר אז כנראה שנצטרך לדעת לבד מה לעשות, אני לא חושבת שיתאים ללכת להתייעץ על זה, על כל דבר אנחנו מדברים המון אבל הקטעים האלה זה כאילו ככה הוא וזהו ולא שאפשר כל כך לעשות עם זה משהו כי זה ספונטני אצלו ובאמת נהיות לו תגובות כאלה שהוא לא יכול להתנהג אחרת. לא משנה.

אז מה אתם חושבים לעשות?~א.ל
לא יודעתאנונימי (פותח)

נמשיך לעשות מה שאפשר ולחשוב על זה ולדבר ואולי פעם יהיו לנו עוד פתרונות, מה אפשר לעשות.

אם~א.ל

זה משהו שברמת השיחה מתברר ומגיע לעמק השווה, כזה שמשמח את שניכם- זה כבר טוב


בהצלחה!

ל"אנונימי" היקרה: מדוע את חושבת שמי שהולך לייעוץ העדינה

הוא "לא נורמלי"?! ממש לא. הום- המון אנשי ןםהולכחים לייעוץ דווקא כי הם רוצים לשפר את חיהם. יש לך בעל נפלא, כדברייך אך אם משהו מפריע גם לאנשי ןםטובים, מדוע שלא יחיו "עוד יותר "טוב. למשל, אני מפריע לי שאנ יתמיד משווה עצמי לאחרי ןומרגישה נחותה("אי ךהיא יודעת לגרום לילדיה לשתף פעולה ורק אצלי.., איך היא תמיד מחייכת אליהם מכל הלב ואני מתוחה, ואיך ההיא מעריכי םאותה בעבודה ואני..  ואז מרגישה נחיצתות ולגעתי- עלי לטפל בזה כדי לשפר את איכות חיי וגם את מידותי אז מה, אני לא נורמלית?! היו תגובו תמוגזמות אול ישלא הבינו אותך אבל הליכה לייעוץ לזוג היא דבר מעולה

כל הכבוד לך - אתם פשוט נפלאים..ד.

ואת צודקת - אם אתם מסתדרים בטוב, גם עם התופעה, אז בסדר גמור.

 

זה סובייקטיבי לגמרי.

 

מי פה בכלל מכיר אותו חוץ ממך?

 

ואת יכולה להיות רגועה - יש עוד תופעות, מכל מיני סוגים, בעולם.

 

היום יש קצת נטיה "לתייג" כל דבר. לפעמים זה עוזר כי יודעים במה לטפל, ולפעמים - מאד מזיק. מקטין את ההתמודדות ע"י בחירה חופשית, ואת ראיית האדם כאדם שלם ואת התופעות כתופעות שאינן בהכרח תופסות מי-יודע-מה מקום..

 

הגישה שלך היא מצויינת. אולי טוב שתדעו, שאם זה מפריע (ובפרופורציה כמו שאתם תופסים: זה אכן לא עיקר החיים) - יש אפשרות לטפל. ואם תחליטו פעם על דבר כזה - אז תעשו זאת עם מישהו מבין ענין באמת, שיודע את המקום של דבר כזה בחיים ולא "מתרגש" יותר מידי..

 

ואם תחליטו שלא נוח לכם ייעוץ - זכותכם. יש אנשים שחיים ככה בסדר גמור. זה מחנך אותם לסבלנות. ומן הסתם גם לבעל יש הכרת הטוב על הסבלנות של אשתו כשמשהו "מפריע" לו.

לא הזכרת ילדים....אנונימי (פותח)

מעניין מה תהיה תגובתו, כשאת תיניקי את תינוקך....

פשוט דברי נבָלָה.ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"ט כסלו תשע"ב 16:20

ולא איכפת לי מה תהיה רשימת הקללות הבאה שלך. (שתבוא בלי ספק. אבל אני כבר לא אקרא אותה. דיי. יש כאן מספיק אנשים עם שכל, שיגיבו אם יתחשק להם להתלכלך בבוץ הזה)

 

אני מאד תמה על מנהלי הפורום הזה שעוד נותנים לך להגיב בו ולנסות להשניא אשה על בעלה. כמובן, הכל מתוך "אהבת ישראל" - כמו שניכר מהתגובה הזו , הממש הכרחית, שלך...

אנונימי.. את בטח מבינה שחנהאורה.



.או חולה בעצמה, או שתולה פה, או סתם לא מבינה

יש פה, כמובן, תגובות קשות משלי, בקשר לבעל,אנונימי (פותח)

אבל, יש פה נמושות, הנטפלים אלי, בלי שום קשר לנושא כאן. זו תופעה ידועה בקרב המהרסים והמחריבים, באיצטלה של דואגים לזולת, הם מתיזים שנאה. פותחת השרשור מעניינת אותם כשלג דאשתקד. ואתם יודעים מה? שכחתם שיש אלוקים, אז, כדאי להזכיר לכם. על רישעותכם אתם תשלמו.

אתם יודעים, הדן הזה, שנטפל אלי, מתהדר בתואר "רב", לא פחות. הוא גם התנפל עלי ללא כל סיבה (מעולם לא הכרתי את שמו לפני ההיטפלות הזו, אז בדקתי באינטרנט, מיהו היצור הזה) וגם דבר לשון הרע. אבל, אלו הם "רבני" ה"ציונות הדתית". ועכשו הוא חותם בשם אורה. היא, באמת, מסייעת רבות לאשה הצעירה במצוקה. היא, ממש, מגיבה לענין....

תמיד מאכזב מחדש, להיווכח, לאילו תהומות של שנאת ישראל צלל העם הזה. אלו הם ה"ציונים".

ותסלח לי "אנונימי", שנאלצתי להשפיל לרמתם של הנמושות.

חנה יקרהאורה.

אורה זו אני ולא הוא


אבל את צודקת במשהו אחד.


לא היה נכון מה שכתבתי.. ביישתי אותך, וזה לא נכון.

אני מצטערת ומבקשת סליחה.

אני לא מסכימה עם דעותייך, אבל את נשמה יקרה, סליחה.

אורה - עם כל הכבוד לצידקותך,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ל' כסלו תשע"ב 02:40
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ל' כסלו תשע"ב 02:39

פה היא לא במקומה.

 

אשה שהיתה מוכנה לבזות בפנֵי אשה את בעלה, אחרי שהאשה כותבת שיש לה בעל טוב ויקר, ובליגלוג ו"חשדנות" שואלת אותה איך היא לא הבחינה לפני החתונה...

 

 

הרי ברור שלפחות יש חשש שבמשהו דברים כאלה ישפיעו על אשה שהיא פחות ברמה מפותחת השירשור הזה, ואולי באיזה שלב היו הורסים את חייה וחיי נישואיה. אבל הגב' הזאת, בלי כל חשבון מתקיפה אותה (בלי התובנה הבסיסית שתקיפת בעלה היא בשבילה, כאשה נורמלית, תקיפת עצמה. מה גם שלגלגה ישירות עליה, "איך לא הבחינה מראש"..).

 

ולכן, התגובה שלך היתה נורמלית בהחלט, כדי להציל את פותחת השירשור, ואיבחנת נכון כנראה. אין כל צורך להתנצל - מפני שיש לכך צד שני, כאילו יש לגיטימציה כלשהי לסיגנון כזה. וזה כבר על חשבון מישהי אחרת.

 

אני, האמת, לא קראתי את מה שהגב' הזו כתבה, שעליו הגבת. כי אמרתי, מה אני צריך לקרוא את הקללות הללו. רק כעת, שראיתי את תגובתך הזו - הסתכלתי לראות על מה הגבת....  באמת בהתחלה חייכתי.. אבל אח"כ חשבתי, זה לא כ"כ פשוט אם לא יובן מהיכן זה בא. הרי כאן זה היה יכול חלילה, להרוס אשה ומשפחתה.

 

והנה התופעה, כפי שהיא כתובה בדבריה, בלי תוספות:

 

היא "ידעה", ללא ספקות, שאת זה אני - בכינוי אחר.. (אם מישהי כאן היתה פותחת שירשור ושואלת על בעל שאומר בוודאות ללא ספקות, שהיא "מתחזה" לפעמים - מן הסתם היתה פוסקת, בסיגנונה שכאן, שיש לו פראנויה, מחלת רדיפה..)

 

אחר כך, היא "הודיעה" לקוראים הנכבדים ש"הדן הזה" קורא לעצמו רב.. נעים מאד. אני דווקא לא שמעתי על זה עדיין...  אותה רמת דיוק כמו ה"ידיעה" שלפניה (הפעם האחרונה שמישהי כינתה אותי בתואר המכובד הזה, בפורום שכן, ביקשתיה להסתפק בשמי הפרטי..)

 

 

גם היתה בטוחה שכל ה"ענין" היה כדי להיטפל אליה... רודפים אותה.. מה איכפת שבכלל כתבנו בשירשור הזה עוד לפני שהחלה להפיץ פה את הארס..

 

 

ו.. מסכנה - "התנפלו עליה ללא סיבה"... היא יכולה לשפוך דמה של אשה פה, לנסות לסכסך בינה לבין בעלה, לשכנע אותה שהיא אומללה; אבל כשמגיבים על זה - "התנפלו עליה ללא כל סיבה"... המסכנה... אבל "הם" שהתייצבו לימין האשה שאת דמה ניסתה לשפוך - אותם האשה לא באמת מעניינת... זה הכל קונספירציה של הציונות העולמית נגד חנהא ששינתה את הניק..  מי שבאמת רוצה לעזור ולא ש"באיצטלא של דואגת לזולת מטילה שינאה" כלשונה הזהב (הגדרה מדוייקת), זו הגב' הזו, שדיברה בשינאה אל האשה, אל בעלה, אל הציונים, אל כולם.. ו"שינתה את טעמה" לסיגנון של חמלה מזוייפת על האשה, רק כשראתה שהיא עלולה למצוא את עצמה באופוזיציה גדולה מידי... [מוטב להתמקד באחד... אל דאגה, אני לא נבהל מדברים כאלה: "לא תעמוד על דם רעך" - יותר מכל השטויות האלה.. ואצלנו אין "הדרה".. "רעך" - זו גם אשה שמישהי מנסה לשפוך את דמה בסיגנון מר שלא התחיל כאן ולא התחדש בנושא זה]. רק האחרים, "הרשעים האלה".. הם באמת לא רוצים לעזור - כל מה שהם נכנסו לשירשור הזה, היה כדי לחכות לרגע שהגב' הזו תתערב, ואז יוכלו "להתיז כלפיה את שינאתם"....

 

 

אח"כ - היא "ידעה" ש"הוא כנראה רגיל שאנשים רואים בו את האוראקל"...  מה נעשה? אני אפילו לא יודע את פירוש המילה הזו..

 

 

 

ומי תוקף? לא, חלילה, זו שכינתה אדם מול אשתו בכינויים זולים, מרים, בלי להכיר - מה איכפת לה...  לא מי שמקללת בחוסר יכולת להתמודד עניינית, בכל מיני חרפות, וסוברת שאם היא תגיד על כולם "אפס", אולי זה יגביה אותה... לא.  מי ש"תוקף מי שמביע דעה שונה משלו" - הוא מי שיעז להגיב על דבריה הלגמרי מרושעים (גם כינוי שהוצאתי ישירות מ"אוצר המילים" של הודעתה).

 

ובכן - למה אני כותב את כל זה, כי אפשר להירגע: מי ש"יודעת" את כל הדברים הללו מדמיונה, ומדמיינת שהכל רודפים אותה ללא כל פרובוקציה מצידה - היא "יודעת" גם באותה רמה מה שקורא אצל פותחת השירשור הזה.. וה"בעיה" היא כנראה לא בכיוון של מי שבאה לכאן להתייעץ.

 

 

וכמובן, כמקובל בכגון דא: היא יודעת להזכיר שיש אלוקים שלא אוהב רישעות.. ומקוננת על "תהומות השינאה שירד 'העם הזה' "... כמובן, גם מוכיחה באנחה על חוסר שמירת הלשון, אגב שמחרפת את כלל "רבני הצינות הדתית" (שלצערי, עוד לא זכיתי להימנות עליהם..), ובכלל את ה"ציונים" (נו, באמת מה זה הוצאת שם רע על אי אלו מליוני יהודים..)

 

ואיך אפשר בלי - היא מסיימת ב"השתתפות" עם אנונימית - שלפתע מצאה בה ידידה.. - על כך שנאלצה לרדת מהרמה האדירה והנשגבה של הגידופים בה פתחה את דבריה בשירשור ל"רמתם" של נמושות... אי אי אי, לאן הגענו?....

 

זה בסדר: אין ספק שתגיע מנת הגידופים הבאה... אבל זה כבר לא יהיה עם עיון שלי בהם...

 כל הטעות שלי הפעם לפתוח אותם היה בגלל התענינות על מה הגיבה אורה (שהיא אכן לא "אני.. ואינני מכירה..), שאת דבריה אני מכבד.

ההיטב חרה לך? כך זה נראה....אנונימי (פותח)
אמנם דמיון.. אבל אם זה עושה לך "כיף", מה טוב...ד.
חנה, אולי כוונתם לעזור אך הדרך שגויה(כמו תגובתך)עדינה
אנונימי, את בטח מבינה, שיש פה רשעים הרוכבים על גבךאנונימי (פותח)

כדי להגיע אלי. מנצלים את מצוקתך, שאינה מעניינת אותם כלל, כדי לתקוף אותי, בלי שום קשר לנושא שהעלית. כדאי שתביני - האנשים האלה אינם דורשי טובתך. הם רחוקים מזה, כרחוק מזרח ממערב. הדן הזה רגיל, כנראה, שאנשים רואים בו את האוראקל, שאינו יכל לטעות. ואם מישהו, קל וחומר, מישהי, הביעה דעה שונה משלו, הוא תוקף! אין לי, מעולם לא היה לי, ובוודאי לא יהיה לי עסק אתו. ככל שהוא מוסיף, כן הוא גורע מתדמיתו. כמו שהגבתי לדבריו בתחילה, הוא אפס, אם לא למטה מזה.

ולך אני מאחלת רק טוב. ואל תפני עם בעייתך, הקשה מאד, לפורומים של שעות הפנאי. מכאן לא תיוושעי. ואת צריכה עזרה באופן נואש.

כל טוב לך. צר לי עליך מאד.

חנה יקרהאיזה יום שמח

לפני שאת מתקיפה ומדברת על אהבת ישראל אולי תקראי מה שאת כותבת?

 

אני לא יודעת כמה זמן את פה אבל יש בפורום כאן אנשים חכמים מאוד שיודעים המון וזה שהם לא מגיבים כמוך או לא מסכימים איתך לא הופך אותם לאפסים...

 

מה הציונים עשו לך? את טובה  מהם? אני לא ציונית בכלל וכואב לי לקרוא את הדברים הקשים שלך!!

 

שיהיה לך חנוכה שמח

לספר לך על רגל אחת מה ה"ציונים" עשו לי?אנונימי (פותח)

הם עשו לך, לי ולכל עם ישראל. ראשית, הם שיתפו פעולה עם הנאצים, במדיניות ה"עליה הסלקטיבית" שלהם ובשליחת קסטנר לתאם עם אייכמן את השמדת יהדות הונגריה. אתם חייבים להבין - ה"ציונות" בא לעקוף את היהדות ולהעיף אותה מן הדרך לתהום. ואת זה היא עושה מאז ועד היום הזה. מדובר בתלמידי הרצל, שרצה להציל את היהודים מן האנטישמיות, באמצעות ביטול היהדות. אין יהודים אין אנטישמיות.

ה"ציונים" רצו טריטוריה, מצידם היא יכלה להיות במוזמביק ובאוגנדה. כמו הרבה שקרים אחרים שלהם, המוסווים באיצטלה יהודית, כך הם קראו לתנועה הטריטוריאליסטית שלהם "ציונות". ועל כן, החלוצים ה"חרדים", שהיה להם המכלול של עם-תורה-ארץ, שלא ניתן להפרידה, הם אנטי-"ציונים" (וזה לשבחם), ומהרסי העם והתורה, הם "ציונים". הבעיה של העם היושב בציון היא - שטיפת המח ששיבשה עליו את דעתו, את הגיונו ואת המידע!

משימת ה"ציונות הדתית" היא להציג את מהרסינו ומחריבינו כ"אחים יקרים", שחשובה מאד "אחדות ישראל" אתם, ואת "המדינה", כ"כס אלוק' ממעל", לא פחות, ואת צה"ל כ"קדוש", שאותו צריך לחבק ולנשק, ואפילו לרקוד אתו, כשהוא מבצע פשעים חסרי תקדים נגד העם היהודי, לאחר אלפיים שנות שואה.

ואם את רוצה לדעת מהי ה"ציונות", חפשי באינטרנט, בין השאר, חפשי את המאמרים שלי. וזה, בדיוק, מה שמשגע את הדן. כשהוא תקף, לא היה לזה שום קשר לנושא, ויכולתם לראות זאת בדבריו. הוא ידע את מי הוא תוקף. והוא, כמובן, שונא ישראל! אפשר לזקוף לחובתו את חורבן ארץ ישראל.

נוגע ללבאנונימי (פותח)

שיהיה.... לא נתווכח על זה

אבל השאלה המתבקשת היא מה עשתה לך פותחת השרשור? 

מן הסתם היא ציונית דתית (היא כתבה שהם חיים יפה...), אז באת לפרוק עליה עצבים של 2000 שנה?


זה נכתב על "פנינה" נוספת שנמחקה בינתיים...ד.
אנונימי (פותח)

אל תדאגו, אני לא הולכת להיעלב או להילחץ מההודעות הטפשיות של האנשים המוזרים כאן. אגב, יש לנו גם ילדים, והבעיות שקשורות אליהם זה שבעלי שונא גבינה, ואם צריך למרוח גבינה על הלחם לילד הוא לא יכול לעשות את זה כי הוא לא יכול להתעסק עם גבינה, אז או שמורחים משהו אחר או שמחכים לאמא. באמת שאנחנו מסתדרים טוב מאוד בדרך כלל עם כל הבעיות הנוראיות שדיברתי עליהם, שהם באמת לא כאלה נוראיות, ואחרי שהתרשמתי מהתגובות כאן איך אנשים מתייחסים לבעיות דומות, שזה מה שעניין אותי, אפשר כבר לרדת מהנושא ואנחנו נסתדר יפה גם הלאה. רואים שיש הרבה מהאנשים כאן שלא הבינו את הנקודה, או לקחו את זה מדי מדי קשה, אז אולי לא הסברתי מספיק טוב, אבל לא משנה כבר, תודה רבה לכולם.

 

זה באמת מתוך סקרנותאנונימי (פותח)

מעניין אותי אם גם הקטע של הגבינה בהודעה שמעל זו גם נשמע לכם מאוד מוזר עד כדי כך וחולני וכו', ואם דברים כאלה אתם כן מכירים, אז אם מישהו מכיר מעניין אותי לשמוע סתם בשביל הסקרנות. לא יודעת למה מוזר לי שזו תכונה עד כדי כך יוצאת דופן, במיוחד שזה אצלו כבר מאז שהוא היה ילד (וגם זה לא שזה כל הזמן מתפתח או מחמיר, זה כמה דברים קבועים שהם בעייתייים והם היו כאלה ונשארו תמיד אותו הדבר).

אני שמעתי על דברים כאלה.ד.

זה לא מאד מוזר ולא "חולני"..  רגישות יתר למה שמגעיל אותו. אם אתם מסתדרים כך, קל וחומר שכדברייך זה "סטטי" - אין שום בעיה. מה קרה? סה"כ מרבה התחשבות אחד בשני.  אם אי פעם יפריע - ניתן גם לטפל, בלי קושי רב מידי. הגישה שלך טובה מאוד. אל תתני להכניס לך בה איזה שמץ של ספק.  את מכירה הכי טוב מה שקורה אצלכם, ואת מכלול האישיות.

 

[ובכלל, יותר מידי "הגדרות" זה לא טוב..]

מכירה מוזרויות בתחום האוכלrivki

 

ב"ה. חמוד ביותר..ד.

ולמרות שזה באמת לא "בעיות נוראיות" (וגם.. לא נדירות כ"כ), לפעמים אפילו אפשר סתם לחייך - בכל זאת, אתם "משהו"... למדנו מכם.

מסכימה מאוד עם לעולם חסדואורה.

גם אני חושבת כך..

הגזמתם אתם לא מכירים את הבן אדם בכללותו.


ייתכן תופעה חרדתית - צריך לבדוק...אנונימי (פותח)

אצל כל זוג יש דברים שמפריעים אחד אצל השני - עישון, משקל, ריחות, התנהלות בכל מיני מצבים וכו. זוגיות משמעה התחשבות האחד ברגישות של השני . אלא שהתחשבות אינה "אשמה" אינך אשמה שיש לך רגליים או שאינך אוהבת נעלי עקב.

 

על פניו נראה שהתחושות כלפי רגלייך קצת חורגות מהנורמה של דברים המפריעים אצל בן זוג. ייתכן שמדובר בתופעה חרדתית כלשהי.  מיליוני בני אדם מסתובבים עם תופעה זו שמתבטאת באופן מאד מאד מגוון. המוכרים יותר הם אלו ששוטפים הרבה ידיים .  ביסוד מדובר באנשים נורמליים לחלוטין ואינטליגנטים ... וכן, יש להם איזה חרדה  שאין לה בסיס רציונאלי והם גם בדרך כלל יודעים זאת. רבים מהם סובלים מהתופעה מגיל צעיר ומסגלים לעצמם מעשים מפחיתי חרדה כמו שטיפות רבות של ידיים. 

 

מה עושים? אם מדובר היה בכך שבעלך סובל מדברים שוליים שאינם מפריעים לך גם אם קצת מפריע לו.. לוקחים בקלות ועוברים הלאה אבל אם כמו שאת מתארת.. הוא דורש ממך לנעול נעליים גבוהות וגם סולד מרגלייך כשאת עולה למיטה לפני השינה... נראה  שאין להתעלם מכך ועליו לפנות לבירור רפואי שיאשש או ישלול אפשרות לבעיה חרדתית. כאמור זוהי תופעה  מאד נפוצה וכיום יש גם אפשרויות רבות לטפל (יש טיפולים תרופתיים ויש טיפולי  CBT - חשיפה מבוקרת המרגילה את האדם לגורם החרדה) .

 

בהצלחה!

 

נורמלי, גם נורמלי בהחלט...אנונימי (פותח)

לפני הכל, צריך לרדת מהעץ, ולרדת מהיסטריה.

ראשית, לכולנו יש את הקטע של המנעות מדברים מסוימים. זה יכול להיות מאכל, בגד או חפץ ולעיתים, אפילו סוג של מגע אנושי.

שנית, עוצמת תחושת ההרתעות ("מגעליות") שונה בין האנשים ובזמנים. דוגמא מוחשית: האם בעלך נוהג כך גם ליד אחרים? 

שלישית, התיאור שלך את חיי הנישואים שלכם מותיר הרבה מקום להבנה, ושיתוף פעולה.

אגב, רוב הגברים כאן, יודו בכך שיש להם עדיפות באיזה תספורת יעדיפו את נשיהן, ובאילו בגדים הן מתייפות, ועוד...

יתר על כן, בעניינים האלו בוודאי נשים יש להן העדפות...

לסיום, אל תתרגשי מהעדפותיו, נכון יותר לשוחח על תגובותיו, לעדן אותן, להמנע מהגזמה וכדומה.

חנוכה שמח, ושבוע טוב. 

לפי התיאור שלה, המצב רחוק מלהיות "נורמלי"!רשכבה"ג

נדמה לי שלא קראת ברצינות את התיאורים שלה. יש ויכוחים ויש העדפות וכו', התיאורים שלה מדברים על מצב של הפרעת אישיות! 

בקשה אישית לפותחת האשכול, שכנעי את בעלך ללכת איתך לפסיכולוג. לא רק בשביל לטפל בו, יכול להיות שהוא יתנגד לקבל את הדברים כך, אלא כדי להבריא את הזוגיות הפגועה של שניכם. הוא כבר יעמיד אתכם בפרופורציות וינסה להכין לכם תוכנית לצאת מזה. קשה לדעת מדברייך האם מדובר בכפייתיות [ומהיכן היא נובעת? חרדה, פוסט טראומה, אגוצונטריות, בעיה ביולוגית וכו'] מניפולטיביות, הפרעת אישיות גבולית או בעיה זוגית כל שהוא. חבל שתסבלו לחינם, זה נשמע כמו משהו שמבטא בעיה אחרת שיכולה לעלות לכם ביוקר. טפלו בזה ומהר, אצל אנשי מקצוע מיומנים ולא אצל מטפלים/ רבנים/ "מעיבינים" או בלוגרים משועממים. חבל לגרור את זה גם בגלל שייתכן מאד שהבעיה יכולה להפתר בקלות ע"י פסיכולוג מיומן, את יכולה להתייעץ עם הפסיכולוג שעושה תכנית קבועה עם חנוך דאום בגל"צ, הוא יוכל לתת לך הכוונה ראשונה בחינם. בהצלחה! 

באמת, אל תתרגשי, קבלי בהבנה שהוא נגעל ממך....אנונימי (פותח)

לא מדובר כאן בהעדפות, מדובר כאן בהרתעויות פתולוגיות! לא מדובר בסולם עדיפויות, אלא, בדברים מוחלטים... חבל"ז. כולם משחקים את הפסיכולוגים בגרוש. ובאמת, זה לא המקום להניח על שולחנו בעיה אקוטית כל-כך.

כמה זה נורמלי?אנונימי (פותח)

העובדה שהצגת את השאלה כך מעידה שגם את רואה שזה לא דבר רגיל. את מכירה עוד אנשים - בני משפחה שלך ושלו, חברות, ומן הסתם לא נתקלת בתגובה דומה. ולכן את פונה לפורום.

אז זה בהחלט לא דבר נורמלי.

השאלה השניה שלך - מה הייתם עושים? כדאי לפנות ליעוץ מקצועי. את יכולה להתחיל אצל רופא/ת המשפחה שלכם. לכי בגפך. ספרי את הסיפור - בפרוט רב, לא כמו שכתבת כאן. ושאלי לדעתו/ה.  שם תוכלי לשמוע חוות דעת מקצועית, על בסיס יותר מדויק, ותוכלי לקבל עצה - למי כדאי לפנות - אם צריך בכלל.

את מציינת שאתם נשואים כמה שנים. לכאורה - היית אמורה להתרגל לזה, אולם את פונה לקבל עצה, כלומר זה מפריע לך.

בלי להקטין מחשיבות שלום בית - הויתורים שלך לא משפרים את המצב, ולא פותרים את הבעיה. כי הבעיה היא בהתייחסות של בעלך. ולשם צריך לכוון את נסיונות התיקון.

לכי לדבר עם הרופא/ה.

בהצלחה.

ייתכן מאד שמדובר בכפייתיותאם7

אשמח להסביר לך במה מדובר וכיצד ניתן לטפל בעניין. 050-7662197.

                                               

רק טוב וחנוכה שמח!

התחזקות רוחנית - זה הכווןהמדינאי

אם יתרכזו יותר ברוחניות, שטויות כאלו לא יתפסו מקום. וצריכים לתת הרבה יותר צדקה.

משפטי סבתאראו כי טוב

הם בד"כ נכונים,

אני לא זוכרת את הציטוט המדוייק אבל זה משהו כזה:

אל תתערב במריבה בין בני זוג,

כי הם בסוף משלימים,

ומי שיוצא לא בסדר - זה אתה.

אז ברוך ה' הזוגיות נשמעת בעבודה חיובית, תוך רגישות לקשיים אחד של השני,

אז יש נקודות תורפה,

ויש עד מאה ועשרים בעזרת ה' לעבוד עליהן.

ברכה והצלחה!

אנשים שלא יכולים לסבול אוכל מסויםrivki

או  ריח מסוים עד כדי כך שבורחים מהחדר. זה לא כל כך נדיר.

מתארגנים בתנועהאנונימי (פותח)

ראשית אם אתם חיים  כך כמה שנים וטוב לכם זו כבר נקודת התחלה טובה. ותמיד יש מקום לשיפור .   לכולם!

 

זה באמת לא נעים הסיטואציות שאת מתארת.  ומד שני את טורחת להדגיש שזוהי נקודה שולית ביחס לחיים היפים שימשיכו ותמידו בע"ה.

אתם מתקשרים היטב ונראה שגם בנקודה הזאת אתם נוגעים במהלך שיחותיכם.

 

אולי כדאי לפעול דרך הדימיון - לשניכם (אינני איש מקצוע זוהי עצה ידידותית בלבד)

 

את דמייני מה יקרה אם כל חייך עד 120  תהיי על עקבים  כמה מאמץ זה כבר דורש? נכון ! עצם המחשבה שזה ימשיך כל החיים נראית מפחידה אבל תכלס . זה לא הרבה יותר גרוע מאשר לבשל תבשיל שהבעל אוהב ואת ממש סובלת ממנו....עד   120 !

ובצד השני נסי להוביל אותו לחשוב עד איזה גיל הוא רוצה לראות אותך רק על עקבים? עד מתי הוא חושב שהפנטזיה הזאת יכולה להחזיק מעמד? ובכלל האם על הקמט הראשון הוא ישלח אותך לעשות ניתוח פלסטי?  רק כדי שלא יגעיל אותו? (אולי תחפשי דוגמאות קיצוניות ואצלכם וומהקצוות יקל עליכם להגיע לאיזון.

תבהירי לו שאת שמחה להיות תמיד על עקבים בשבילו ורק בשבילו ואת אפילו לא מבקשת שירד מזה אלא רק לנסות להבין וכו...

לגבי אוכל עם הילדים. כשאני בבית הילדים לא אוכלים קטשופ ובטח לא יבקשו שאמרח להם וכמו שאמרת, אפשר להסתדר.

ובכלל אחרי שראיתי חלק מתגובותייך במהלך השרשור עושה רושם שענית לעצמך

ועדיף בעל ואבא שלא יכול למרוח גבינה מאשר אחד שלא יודע להגיד מילה טובה

 

 

רק רציתי לתקן עוד משהו שכולם חזרו עליו כאןאנונימי (פותח)

נעליים גבוהות זה לא חייב להיות עקבים, גם פלטפורמה זה מגביה, ויש נעלי בית מאוד נוחות שהן מגביהות ולא שאני צריכה ללכת כל היום עם עקבים, שזה באמת יכול להיות סיוט. אני בקושי לובשת עקבים בכלל, ואני מאמינה שיש הרבה כאלה שלא הולכים יחפים אלא עם נעלי בית או כפכפים גם בבית כל הזמן, אז ממילא זה לא שאילו חיים עד כדי כך קשים כמו שכולם מדמיינים פה, אז לא צריך לדאוג לי כל כך הרבה ותודה רבה. ולכל מי שדואג האמת שהאשכול הזה די שעשע אותי, והיה נחמד לשמוע שהרבה אנשים חשבו שזה קצת מטורלל מצדו, שגם אני חשבתי ככה לפעמים, אבל עדיין לא אכפת לי להמשיך ככה גם הלאה כי הוא בעל ששווה להשקיע בשבילו גם עם קצת שגעונות, ותודה מיוחדת לאלה שהבינו יותר שזה באמת היה כיף לקרוא. תודה רבה.

חמוד ביותר...ד.

ברוך ה' שהאשכול הזה שיעשע אותך...  אם כי, לטעמי, היו פה כמה דברים לא כ"כ משעשעים.. העיקר שאת יצאת עם הרגשה טובה..

 

[אגב, שמעתי פעם את הרב שמחה כהן שליט"א, מחבר ספר "הבית היהודי", בקולו הטבעי, אומר, שיש כאלה שלא יכולים לסבול בשום אופן שאשה הולכת יחף בבית, כי זה נראה להם "זול", מוזיל את ערכה..  יש הרבה "גוונים" בעולם - לפעמים זה עושה אותו מענין יותר...]

 

וטוב שיש לך חוש הומור..

 

 

האמת היא, שכמה פעמים עלתה בדעתי האפשרות,אנונימי (פותח)

שפותח/ת השרשור עושה מאיתנו צחוק, בעיקר, לאחר שקראתי את הקטע, שהיא מודיעה לו שהיא עומדת לחלוץ נעליים, והוא מסתובב, כדי לא לראות. זה נשמע מטורלל לגמרי. אבל, מאידך, חשבתי - מי יכל להמציא סצינה חולנית כזו, אם זו לא האמת... אז, אם הכל משעשע כל כך, מה טוב!

חנה היקרה, היחידה שעושה ממך צחוק זאת אתאנונימי (פותח)
שבוע טובחסידית.נט

תראי, קראתי את חלק מהתגובות ואכן יש כאן דילמה קשה בין מה שאת מגדירה אותו כבעל מקסים ונחמד לעומת הבעיות שאת מציגה כאן.

 

מעבר לאמירה כללית שכדאי מאוד ללכת לייעוץ מקצועי, יתכן ויש כאן בעיה מסויימת של התמכרות למשהו שאני לא רוצה לפרט כאן.

 

אם מדובר בהתמכרות יש לזה סוג טיפול שונה מהרגיל.

 

אם תפני באישי אשמח לפרט ולעזור בענין. זה לא נושא שמתאים לדבר עליו בפורום פומבי.

 

 

כשיש מורכבות בחיים ומחפשים לברוח ממנה...משה

שלמישהו יש מורכבות עם נושא מסויים בחיים שלו והוא חושב שאם הוא ישנה את המבט שלו, אז פתאום יקרה קסם והכל יסתדר.

זה לא עובד ככה. אם יש לנו משקפיים שיש עליהן לכלוך אנחנו נראה אותו בכל מקום.

זה קלאסי כשמדובר בבן זוג או בבת זוג. נורא קל להאשים אותם. והרבה פעמים גם יש באמת סיבה אמיתית. כלומר יש לגמרי תכונות שליליות בבן אדם השני שהן אמיתיות לגמרי. וקל מאוד להאשים אותם במה שהם באמת אשמים בו.

אבל הרבה פעמים זה לא באמת עוזר. כלומר אנחנו בחרנו את בת הזוג הספצייפת (נמאס לי לכתוב בן/בת, תתמודדו) בגלל המנגנון שלנו שמשך אותה עם התכונה הזו. סיכוי סביר שאם עכשיו נחליף אותה באחרת (כמו שניסו ביאוש כמה ניקים פה והעלו עליהם את חמת @נגמרו לי השמות), בעצם המצב שלהם לא ישתנה. אותם דפוסים שהפעילו אותם ימשיכו להפעיל אותם גם במקום החדש.

למשל כשיש מורכבות דכאונית, במיוחד בצד הגברי של העולם - זה לא דבר שמושך אישה. לא האישה שאתם נשואים לה (או מנסים לצאת איתה) והאמת שגם לא אחרת.

לרוב זה יגמר בתחושה של הטרדה מצד האישה (אני מדבר על אשתו, "עזוב אותי" וכאלה, וכמובן בגירסא שנכתבה פה בשרשור למטה). לפעמים כן יווצר קשר (תסלחי לי מנהלת, אני מייצג את המציאות, לא את האידיאל שלך). אבל במקרה הזה זה נהיה יותר קשר של אמא-בן. כלומר ה"אמא" מנסה להושיע את ה"בן". זה נחמד. אבל זה לא מקדם לא אותה ולא אותו.

בצד הנשי זה עובד קצת אחרת, אבל גם אז - אם היא מרוקנת אז היא תהיה מרוקנת בכל אינטראקציה ותרגיש מאוכזבת וכועסת. גם עם הבעל וגם עם חברות שפתאום יתרחקו ממנה כי ירגישו לא נעים לידה. אם אין יכולת "לספוג" אנרגיה אז נשארים ריקים ולא משנה כמה הסביבה תנסה להגיד שהכל טוב ובסדר.

יש גירסא איומה ונוראה של אמא פולניה שזה בערך מה שהיא מייצגת. כולם סביבה לא בסדר. כולנו מכירים את זה וכולנו משתדלים להתרחק מהאנרגיה הזו. אגב, זה גם פוגע בה. אנרגטית ורגשית.

זה עדיין לא אומר שאין מה לעשות. יש. יש הרבה. אבל פשוט רציתי לכתוב פה מה לא עובד. בתקווה שמי שזה מכוון אליו ופועל מתוך יאוש ומצוקה באמת יקרא.

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממני

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

יש לך עבודה פנימית על מובחנותמשהאחרונה

אני זה לא היא, אני נמצא פה אבל הכאב שלה נשאר אצלה.

אני "בסדר" גם כשכואב לה (ולכן אפשר לעזור לה ולא להיות עסוק בכאב הפנימי שלי על זה שאני "אשם" שכואב לה) ועוד כאלה

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוג

זו התנהגות "דתית"דרור אלאחרונה

בלי להיכנס בכלל לדאלה מה היהדות אומרת על זה. אבל כשאדם נכנס לאיזה עניין וחושב שכולם צריכים כך לעשות, זו התנהגות "דתית". בין אם זה איכות הסביבה, צמחונות, התיישבות או לא לסמוך על העירוב בשבת.

כלל חשוב לנישואין:

אתה לא מתערב לבן / בת הזוג באמונות שלו.

כן, גם אתה חושב שהם טועים ועושים דברים לא נכונים.

אני למשל חושב שלא נכון למנוע הריון. ושהיא חייבת לצום גם בצומות הקלים. ושהיא חייבת לא לאכול קטניות כמוני.

אז אפשר לדבר על זה. אבל אין מצב שאני מכריח אותה. זה העסק שלה בלבד.

וכשאמרתי "מכריח" זה כולל לא רק בצורה פיזית, אלא גם מניפולציות (לא מרים את הקטניות שקנית לפסח, לא שוטף כלים ביום צום, אומר לה ש"מגיע לה" וכיוצא בזה).

א-ב של זוגיות

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.