כואב לי  מאוד המצב שלך. ממש נוגע ללב.

תפני אלי באישי או במייל אולי אוכל לעזור לך.

אני חושבת שאני מבינה במה מדובר וזה משהו רחב יותר מבעיה קונקרטית מסויימת כפי שאת מתארת.

אך כדי להיות ברורה בזה תצרי קשר באישי.

בהצלחה

זה לגמרי לא נשמע נורמאלי , לדעתי את חייבת לפנות ליעוץ ,

את אישה גיבורה בזה שאת סופגת , אך לספוג דבר שאינו נורמאלי , זה יותר מדאי. כנראה הוא אדם טוב , כי את אומרת שאתם חיים יפה. אך מה שאת מספרת , זו נקודה שראויה לטיפול , והייתי מעיז לומר , יתכן טיפול נפשי . מה שבטוח , את חייבת לעצמך לפנות לייעוץ מקצועי . אל תיתני לעצמך לוותר לך.

(כגון זה שהוא רואה אותך בלי נעלי עקב אז הוא נפגע ומצפה להתנצלות)

אם כן אז אולי תסבירי מה פשר האמירה שלך שאתם "חיים יפה מאד".

האם זה לא נראה לך לפעמים כאילו הוא פשוט מנסה לשלוט בך עד הפרט האחרון?

זה תכונה כזו שלו לקחת דברים מסוימים פתאום מאוד קשה, זה לא משהו אישי נגדי דווקא.

יש כל מיני דברים גם בקשר לעצמו שזה מזעזע אותו, למשל נעלי קרוקס הוא לא אוהב - אז גם אני לא אוהבת הרבה דברים, אבל אם יציעו לו ללבוש נעלי קרוקס הוא יגיב כאילו שאני הייתי מגיבה שהיו מבקשים ממני להרים חתול מת שנדרס בכביש. זה קשור לכל מיני מאכלים או בגדים או אנשים, יש כל מיני דברים שגורמים לו גועל או סלידה מאוד גדולים. מוזר קצת שכולם מסתכלים כאן כאילו שזה כל כך יוצא דופן, כי בטח יש עוד אנשים שיש להם תכונה כזו, הוא בטח לא היחיד בעולם? אני נגיד ממש לא ככה, אבל הוא ככה באופי שלו מאז שהיה קטן.

לך שאת עומדת בזה...

ניסית להסביר לו שזה ממש קשה לך?

איך הוא מגיב?

אבל אני לא פגשתי בהם או שפגשתי ולא ראיתי אצלם התנהגות כזו.

האם זה רק במחיצתך או שגם בנוכחות אנשים זרים?

למשל לתותל אחרי אחרי םאו רגיש לאי נקיון  באופן  מוגזם וכו'

למה לא ייעוץ?! הרב שמחה כהן אחד ה-מומחים לייעוץ זוגי בעל הבה מדהמה בנפש האיש וןהאישה

לדעתי.

ראשית - יכול להיות דבר כזה, שמישהו מאד "איסטניס" לדברים מסויימים. כל זמן שזה לא "כל שניה", ולא בדברים מהסוג שהזכרת לגבייך, אז מה איכפת. ואני מתרשם מהודעתך, שחוץ מזה אתם "בסדר".

לפיתרון הענין שמפריע לך - לדעתי, צריך קודם לראות אם גם הוא יכול "להסכים" שזה באמת לא משהו "לא בסדר" שאת הולכת כך, אלא רגישות אישית שלו. כלומר, במילים אחרות, "בעיה" שלו - שאת כמובן יכולה להשתדל להתחשב בה, כפי שאת עושה, אך בוודאי לא צריכה "להתנצל" אם קרה בלי כוונה, אחרת.

אחרי שזה מוסכם - אז יש לנו בעיה, שמצד אחד איש רגיש לדברים מסויימים בצורה די קיצונית, וזה ורגם הרגשה לא נעימה לו - שהוא צריך כ"כ הרבה זמן "להתאושש" - וכמובן גם לאשה, כאילו צריכים "להתאושש" ממשהו אצלה.. גם אם שניהם מסכימים שזה באמת לא בגלל שמשהו אצלה לא יפה, לא בסדר. אלא תכונה די קיצונית אצלו.

אחרי שמגיעים ביחד, בנחת ומתוך דיבור הדדי נעים, שמבין זה את הבעיה של זה (בלי להשוות בין ה"בעיות"), למסקנה הנ"ל -

קל להגיע לתובנה, גם אצל האיש, שאולי כדאי להיעזר. כמו שיש עזרה רפואית למישהו שרגיש לנסיעות ומקיא, למישהו שרגיש מאד לריחות וכד', גם לזה.  העיקר לא להכניס ל"היסטריה" של  "בעיה נוראה", שגם תרתיע את האיש מלהתייעץ וגם עלולה לקלקל את היחס ההדדי, שאני מבין שבד"כ הוא תקין.

אבל להתייחס בתור בעיה מקומית שכדאי מאד לפתור ולהיפטר ממנה. לכן, להציע שיגש לרופא או פסיכולוג וכד' - יש להניח שיבין במה מדובר, ויתנו לו עזרה שגורמת למתן רגישויות/"בחילות" ולהיות יכול לעבור עליהן יותר בקלות.

שצריך עזרה מקצועית בבעיה.

נראה לי היפנוזה או מח אחד יוכלו לעזור מאוד.

זה משהו שכבר די משתלט עליו. לכן לדעתי לא "כדאי" שייגש לרופא או פסיכולוג אלא חייב! ומצטערת אני לא חושבת שאשה צריכה לחיות עם משהו שיש לו בעיה נפשית שלא מודע אליה ולא מקבל טיפול. ולכן, אם הוא לא מסכים שזה לא בסדר או לא מסכים לקבל טיפול בעיני זה כן סימן שאלה לגבי ההמשך. כולי תקווה שזה לא יהיה המצב ושהוא ילך לטיפול ומהר.

ולא "יועץ" או משהו נחמד כזה. אלא רופא שיפנה לפסיכיאטר או פסיכולוג. זו הפרעה נפשית!!!!

כך עונים לאשה שרואים שמצליחה "להכיל" מצב כזה, ולא לקחת אותו בתור כל המכלול, ובצדק?

אשה שכותבת שהם "חיים יפה מאד" - ואת מעיזה כבר "לרוץ" שאם הוא לא מסכים - אז זה סימן שאלה לגבי ההמשך?  היא ביקשה ממך להעלות אופציה כזו? מי שָמֵך, תסלחי לי?

ואת חושבת שאם את תאמרי דרך האינטרנט למישהו שאינך מכירה: "לא "כדאי" - חייב!", אז זה באמת יגרום שילך או ההיפך?  ומי "מחייב" - את?..

צריך, תסלחי לי, גם "שכל" איך אומרים דברים.

היא שאלה אותך אם היא צריכה "לחיות עם מישהו עם בעיה שלא מודע לה"?

מה היית מרגישה אם מישהו היה עונה פה שלפי ה"כעסנות" שענית פה - אז בעלך לא צריך לחיות עם אשה שיש לה תופעה כזו שאינה מודעת לה?...... (כמובן שאני לא חושב כך. זה רק בשביל ההמחשה)

אז אני מציע שלפני שאת מקלקלת יחסים בין אשה לבעלה תחשבי קצת. כולל על ההשלכות של דברייך.

מישהו אמר ש"הוא לא מסכים שזה לא בסדר או לא מסכים 'לקבל טיפול' "?  לאן את רצה?! וזה שאת כותבת ש"כולך תקוה" שזה לא יהיה המצב - אינו מתקן את הדבר הזה.

צריך לדעת, לא רק מה ראוי לעשות, אלא גם איך גורמים שייעשה. האופן שאת כתבת - הוא דוגמה קלאסית איך מרתיעים אדם מלעשות מה שאולי צריך..

ומי אמר  "שזה משהו שכבר די משתלט עליו"?  שהית אצלם בבית? בדקת איזה אחוז מהזמן?

והפלא הכי גדול: את כבר "מאבחנת" דרך האינטרנט: "זוהפרעה נפשית" - עם 3 סימני קריאה..

מה שאף פסיבולוג/פסיכיאטר  לא היה מעז - את "יודעת".

ומה תרמת לאשה וליחסה עם בעלה ב"הגדרה" הזו? שהיא תאהב יותר את בעלה?

את מוכנה שלך יעשו כך?  אז תדעי שאם לא תתַקני - אל תתפלאי אם אכן..  מי שלא חסה על חברתה....  מוטב תחזרי בך מכל הסיגנון הזה.

ולדעתי (אני נזהר לא "לאבחן" דרך המכשיר) זו לא "הפרעה נפשית". זו תופעה, לא כ"כ נדירה, יש בה מקום לשליטה עצמית. יש בה גם מקום להיעזרות רפואית, כפי שכתבתי לעיל; זה יכול לעזור די בקלות - וזה לא אומר שום דבר על האישיות של הבעל מעבר לענין הספציפי - וגם לא על ההצדקה המלאה לכך שהם "חים יפה מאד"

ולפותחת השירשור - אשרייך שאתם חיים יפה מאוד. אינני יודע אם כל המשיבים כאן זוכים לאותה רמה. אשרייך שזו הסתכלותך, ושאת שמה את העיקר כעיקר ואת הטפל, גם אם מפריע, לא כעיקר. ובוודאי שזה לא מונע מלהגיע למסקנה משותפת שראוי לטפל, כדי שענין כזה לא יעיב גם על "קטע" כלשהו בחייכם.  תצליחו.

נ.ב. כמובן, אין כוונה לפגוע במעירת ההערה שמן הסתם התכוונה לטובה. אך מסופקני אם באופן אחר הדברים היו מובנים במלוא חומרתם.

הייתי כ"כ נחרצת מאחר ואחד משני המקצועות שהמלצתי עליהם הוא המקצוע שלי. אני לא חושבת שזה צריך לעניין את חברי הפורום מאחר ואני לא עושה פה טיפול או ייעוץ פסיכולוגי אלא נכנסת לכאן בשעות הפנאי. ואני לא משקיעה בכל תגובה כדי שהיא תהיה מקצועית. בכל מקרה לכן הזדעקתי כי בעין מקצועית זו הפרעה. מסכימה איתך שזה היה בוטה מדי (ולכן אמרתי שאני לא חותמת כ"פסיכולוגית" כי זה לא מה שאני עושה כאן)

הרבה פעמים הפסיכולוגים.. הכי פחות טוב שיייעצו. הם שוכחים לפעמים להשאיר מרחב למורכבות של כל אדם.. הם יותר מידי בטבלאות.. 

וגם הטוב שברופאים לגיהנם.(בגלל שהרבה פעמים הוא מאוד גאה ושוכח ל"השאיר" מקום לה', אז צריך להיזהר גם בפסיכולוגיה.. לתת מקום לפסיכולוגיה של ה'.. ומתוך זה אנחנו. ולא להשתעבד לטבלאות פרויד.. ולשעבד כל אדם יהודי אליהן)

אם הובנתי.. 

אני גם הבנתי מלכתחילה מה היתה "כוונתך".

אבל מלבד שהגדרותייך היו מוטעות לגמרי (וזה אני אומר ממקור "מקצועי" לגמרי. בדיוק לתחום שהתכוונת),

הרי שגם אם נקבל את הגדרתך שתגובתך היתה "בוטה" - בוטות בתחום הזה היא יכולה להיות קריטית - ולהוביל ממש ההיפך ממה שצריך לעשות.

וגם אי אפשר לנתק "תחומים". זה כמו שמוהל יגיד - אני מומחה במילה, לגבי עצירת דם, זה לא המקצוע שלי...

פה הרי לא דובר ב"קורס" תיאורטי, אלא בין איש לאשתו. לכן גם הגבתי חריף. לא כנגדך, כמובן, אלא משום "לא תעמוד על דם רעך".

[אולי הלקח הוא שהעוסק בפסיכולוגיה לא מגיב ב"שעות הפנאי"... או שהוא בוחן מכל הצדדים, או "כאחד העם". אחרת עלול לחשוב על בעיה - אך לא למצות את הבירור ובוודאי לא את הגישה...]

ומודה שלא קראתי את כל התגובות המתישות וה'סחופות' כאן, אבל 'בטוב' לא צריכה להתנצל כלל!

אני לא פסיכולוג וללא טבלאות...

רק זאת אומר: אם היה לי כזה גיס, הייתי 'משגע לאחותי את המוח' שתשלח אותו לפסיכולוג, כן, כזה עם טבלאות ומשקפיים כאלו... (ושהולכים לגיהנום, ולא משאירים מקום לרפואה של ה' וכו'- מעניין שגם מי שכתב את זה, הולך לרופא כשצריך)

אמנם עד עכשיו רק עקבתי מהצד אחרי השירשור, אבל כאן, סילחו לי דן ואורה יקרים, למרות שגם אני מסתייג משליחה לפסיכולוג בד"כ כי זה יכול לתסבך , אבל אם תנסו להתבונן יותר בדברי פותחת השירשור, לא מדובר בעוד משהו שמפריע, מדובר בהפרעה.

אין לי מה להוסיף , הצד הזה הוסבר רבות.

אין ספק ש'בטוב' כאשת מקצוע היתה חייבת לצעוק ולנער כאן את העסק.

ולך אנונימית יקרה :

אם יש שטוענים שיש כאן בעיה הצריכה טיפול, אל תיראי זאת כזילזול בבעלך, ניכר מדברייך שללא ספק הוא אדם יקר ומיוחד, לא היה יכול להיות לך יותר טוב עם אחר , ויתכן שהרבה 'היו מתות' לבעל נפלא כזה, אין ספק שזכית, אבל גם בעל נפלא ואדם הכי מיוחד בעולם יכול לחלות בשפעת או כל מחלה אחרת, יתכן ובעלך חלה  במחלה שתיארת כי אנשים רעים אולי שהיו בקירבתו בילדות או מכל סיבה אחרת גרמו לו, הוא עדיין הבעל הכי טוב בעולם ששוה לבדוק, ואפילו רק כדי לשלול שיש לו בעיה.

האנשים פה רק דואגים לך, גם אם לך זה נשמע התקפה. זה לא כך.

אם תהיי ישרה עם עצמך, ואם את באמת באמת אוהבת את בעלך וילדייך, את חייבת להם עזרה! כי למרות שלדעתך אין בעיה, אבל אם כן יש , אינך יודעת לאן יתפתחו הדברים בעתיד, בעיות נפשיות שלא מטופלות, יכולות להחמיר, ממש כמו שפעת וכל מחלה אפילו אם היא קלה ביותר. לא שווה לך לקחת סיכון הכי קטן בעולם כשמדובר בך ובאנשים היקרים לך ביותר! (הרי תביני שאם כ"כ הרבה אנשים טוענים שזה נשמע דבר המצריך לגשת לבדיקה, גם אם לך זה לא נראה, לא שווה לקחת סיכון ורק בגלל שאנו נפגעים לא לבדוק)

את היחידה שיכולה לעזור כאן.

טוב, אני יודע שמיד אותקף, וזכותו של כל אחד, המזל שלי שאני מתווכח עם אנשים טובים, ולא כאלה שהייתי מעדיף לשתוק להם ...

אחרת לא הייתי מגיב כלל.

ולמה ניזכרתי עכשיו להגיב בשירשור? ועוד לתוך ויכוח שלא ישיר לנושא השירשור?

כן , קומם אותי לראות ששניים טובים וחכמים ככל שיהיו, לדעתי גורמים לנזק , [כמובן מיתוך רצון טוב וזו זכותם וחובתם לומר דעתם כי היא לא נגועה] למשפחתה של האישה היקרה פותחת השירשור.

ועד כאן זו זכותם.

אבל לתקוף אשת מקצוע שחושבת אחרת כי הגיבה שלא לטעמם?

כאן אני יוצא מגידרי, וצועק את כל הנ"ל.

הייתי אומר שאפילו 'בטוב' הגיבה בעדינות למצב המתואר, ובפרט לעומת מה שחשה כאשת מקצוע.

אני בטוח, למרות שלא טיילתי במוחה ומחשבותיה...

אני שוב מתנצל בפני דן ואורה,

כל דברי אינם אישיים, אני אוהב וקורא תמיד את תגובותיכם ואפילו בד"כ מסכים...

מקוה שתראו בזה ביקורת בונה , הסתכלו על הדברים כאוהבי אמת, ואז...

תכניסו לי...

בכיף!

אז יום נפלא לכולם חברים,

והצלחה רבה לך אנונימית יקרה!

וגם אני נהנה לא פעם מתגובותיך - אבל כאן אני לא מסכים איתך (ולאו דווקא לגבי אפשרות העצה הספציפית שהצעת להם, שגם אני הזכרתי אפשרות כזו אם מעוניינים).. גם אחרי מה שכתבת.

ומה ש"בטוב" היתה "צריכה להתנצל" כלשונך, זה לא על עצם העלאת אופציה של יעוץ מקצועי (שדומני שאני כמעט הראשון בשירשור זה, שיידע את האנשים היקרים הללו על אופציה כזו, וקלות השימוש בה - אם ירצו. ובוודאי שלא כתבתי שעקרונית לא ללכת לרופאים כי לא משאירים מקום לרפואה של ה'...);

אלא על אופן ההעלאה וכל מה שכתבה מסביב, גם אם כוונתה לטובה לגמרי [ובאישי - הסברתי לה מדוע זו היתה שגיאה גם מבחינה "מקצועית". והיא עצמה אכן כתבה כאן, שמצד אחד שמה לכך לב שעוסקת במשהו קרוב לתחום, ולאידך לא ממש התפנתה לשקול כמו שעושים כשמישהו ממש מגיע לטיפול. כזה "רצון טוב" שלא עוּבד אולי מספיק]

וכשם שאתה חושב שהיא היתה "חייבת לצעוק" - אני סבור שאני הייתי חייב לעשות זאת, גם כנגד תגובתה, וראיתי בכך "לא תעמוד על דם רעך" וכפי שכבר הסברתי ואין טעם לחזור.

ואגב, האופן בו אומרים דברים, בהקשרים כאלה, הוא לפעמים חמור הרבה יותר מהתועלת שיכולה לצאת מתוכנם. בתחום הזה - זה ממש חלק מהענין, וגם אני אומר זאת מתוך מקורות "מקצועיים" (ביטוי שאני, האמת, לא כ"כ מתפעל ממנו...)

וזה ש"קומם אותך" לראות שלדעתך גורמים נזק - זה דבר מובן. אבל, כמו שהבחנת יפה, לא פחות מקומם את מי שחושב שמ"הצד השני" גורמים נזק, והוא מגיב - וחייב להגיב - רק בגלל זה..  בפרט לאור ההבדלים שניכרים בסגנונות ההתייחסות אל האיש, האשה, מה שביניהם..

אלא מאי?

אתה מתקומם על "לתקוף אשת מקצוע" שחשבה שלא כדעתם.. אבל חלילה, ה"תקיפה" היא לא אותה (היום זה מסוכן...) כמובן, אלא את האופן של דעתה ודבריה, שלדעתי הוא הרסני, ממש בגלל מה שהיא עצמה חושבת. לא כאן המקום להאריך. וכמו שאמרתי, היא התענינה ואני עניתי לה בפירוט ב"אישי" - כולנו יהודים....

והיא לא הגיבה "בעדינות" למצב המתואר. גם אני מכיר את זה מהאספקט המקצועי  (עי' לעיל כמה אני מתפעל מהביטוי הזה שלי...).

ואגב, בנושא הספציפי שעליו היא כתבה, לאו דווקא  נכון הכלל שאמרת על בעיות שרק מחמירות עם הזמן. שם דווקא יכול גם לקרות ההיפך. גם זה לא שייך ל"אנשים רעים מהילדוּת"..

וגם ההגדרה הכוללנית "בעיות נפשיות", בפרט כפי שהיא נתפסת במובנה הפשטני, אינה נכונה לזה, ויכולה גם להזיק.

ואגב, גם ההערה "האנשים פה רק דואגים לך", ולכן שהיא לא תתרעם - הרי שמעבר לכך שהיא, במידותיה המופלאות, לא הביעה כל תרעומת ואפילו חייכה... יש לדעת שגם אם רוב הכותבים באמת רצו רק בטובתה, עדיין כשמביעים דבר בצורות מסויימות, בהחלט יש לגיטימציה להתרעם. וגם אין לגיטימציה לאף אחד לקחת "פטרונות, ולהחליט" ב"שלט רחוק" של האינטרנט, שחייבים להעיר אותה גם בצורה פוגעת. אפשר להציע; היא ובעלה אנשים בוגרים, וכנראה גם בעלי מידות ומעלות יוצאות מן הכלל, והם יחליטו. בלי לחצים ובלי "מכות מילוליות"...

ונכון - מדוע שלא אראה את דבריך כ"ביקורת בונה"? בהחלט ברור שזו כוונתך, ולכן טרחתי והסברתי פה מדוע אני חושב שלא הבנת נכון למה היתה נדרשת דווקא תגובה כזו.

נו, ממחלוקת לשם שמיים יוצאים בדרך כלל דברים טובים.

וכבר אמרתי, שכל זמן שמשאירים לאנשים מקום להחליט בעצמם ולא מנסים "ללחוץ" אותם ע"י הפחדות שמונעות את שיקול הדעת החפשי שלהם (והם אלו שצריכים להחליט, וגם היחידים שמכירים באמת מה קורה, קל וחומר כשמדובר שהאחרים "מכירים" דרך הודעות באינטרנט בלבד...), ומכבדים אותם - אין כל בעיה להציע הצעות..

כמובן, אני ממשיך להוקירך - והאמת והשלום אהבו.

נהניתי לקרוא את הביקורת שלך.

זו אומנות איך להעביר ביקורת.

ולעניינינו, אני קורא גם בין השורות של דבריך,

ניתן לסכם שהמטרה מוסכמת, השאלה הדרך.

רבים וגם אני בתוכם הלכנו בדרך אחת, ואילו אתה בדרך היפה.

אני חושב, שהלואי ומישהו מאיתנו יועיל.

"מיני ומינך תסתיים שמעתתא"

ולגבי הרופאים לגיהנם, אכן לא ציטוט ממך, זה ציטוט ממגיב אחר, מי שראה, יודע. הפריע לי שאדם מצטט מאמר חז"ל ומוציאו מכוונתו. אגב, גם חז"ל הלכו לרופאים, ושמואל היה מקיז דם(שזה רפואה בזמנם)והרבה מהראשונים היו רופאים , כרמב"ם, ר"א בנו, רמב"ן, ועוד רבים.

ולתועלת העניין, אנו מסכימים שלם נתייחס לחילוקי הדיעות, כל אחד הביע דעתו, וההחלטה, בידי מי שצריך להחליט.

שבת שלום לך דן יקירי,

ולכל המגיבים.

מיד כשדיברו על טיפול זה היה נשמע לי לא יעיל, כי היו כבר פעמים בחיים שאנשים מהמשפחה פנו לכל מיני פסיכולוגים והיה נראה שאין להם מושג והם לא מבינים כלום ובטח לא הצליחו לעזור בשום דבר. אם יש כאן אנשי מקצוע אני אשמח לשמוע את דעתכם אם אתם יכולים להצביע ספציפית על בעיה מוגדרת שהתסמינים שלה הם כאלה וננסה לראות אם זה נשמע הגיוני. דיברו על OCD, אני קצת יודעת מה זה ואני לא רואה איך זה קשור לנושא. הוא לא עושה שום דבר בצורה כפייתית, מדובר על דברים שמפריעים לו והוא לוקח אותם יותר קשה ממה שאנשים אחרים לוקחים דברים שמפריעים להם, זה תסמין של OCD? אני ינסה לתת עוד דוגמאות ותגידו אם מישהו יכול להבין תפיסה כוללנית של הבעיה ולתת לה שם, למשל הוא לא סובל לראות את עצמו בראי או תמונות שצילמו אותו. זה לא שזה גורם לו נגיד לא להיכנס לבית שיש שם ראי או משהו קיצוני כזה, אלא רק שהוא לא מסתכל כשהוא עובר ליד ראי וכשיש תמונות הוא לא רוצה לראות אם הוא יודע שהוא נמצא בתוך התמונה. ואגב לכל הדברים שהוא נמנע מהם יש לו הסבר הגיוני למשל הוא חושב שהוא לא יפה (ולא משנה כמה שישכנעו אותו) ולכן אם הוא רואה את עצמו זה עושה אותו עצוב ולכן הוא מעדיף לא לראות. וככה גם לכל הדברים שהוא לא אוהב יש לו הסבר למה זה עושה לו הרגשה רעה, רק שאנשים אחרים היו עוברים על זה לסדר יום והוא ממש מעדיף לא להתעסק עם זה. יש כאן מישהו שזה נשמע לו כמו בעיה שיש לה שם מוגדר והוא יכול לכוון אותי איזו בעיה זו ואולי נקרא על הבעיה הזו או נלמד עליה וננסה להתקדם לפי זה?

האם הוא מתנהג כך גם בנוכחות זרים או שרק כשאתם לבד?

תלוי כמה זרים, ומה זה 'מתנהג ככה'? אני יכולה לראות עליו מיד כשמשהו מפריע לו, אולי זרים לא יכולים לראות או שהם לא היו מבינים למה פתאום הוא מסתגר קצת או נהיה לא מרוצה. הוא לא מתנהג מוזר או מתחיל לצעוק ולהשתולל, אם זו הייתה הכוונה. אם זה חבר קצת קרוב הוא יכול לבקש ממנו שזה מפריע לו (נגיד כשאוכלים גבינה לידו). המשפחה שלו והחברים כנראה יודעים על הדברים שיותר באים לידי ביטוי בחברתם. הוא לא מתנהג בצורה לא נורמלית.

אחרי החתונה, הוא לא גס או מעליב. אני הרבה פעמים לא הבנתי למה לפעמים הוא מרוחק יותר ונראה שמשהו מפריע לו, אבל לאט לאט כשלמדנו להיות פתוחים אחד עם השני אז אני למדתי ממנו על כל הדברים האלה והוא למד שאני מתחשבת ואפשר לדבר איתי, ככה למדתי איך להתנהג איתו. הוא בן אדם מאוד טוב ומתחשב, ולא כמו שהיה נראה כאן שאנשים הבינו.

ובהחלט כדאי לכם לשקול להתייעץ עם מומחים בבריאות הנפש.

עד אז לא נותר לך אלא לכסות את המראות, לנעול נעלי עקב ולהמנע מאכילת גבינה בשעות שבהן בעלך בבית.

נוגעים שם בנקודות תורפה של כל מיני דברים ופותחים אותם ע"י נגיעות בגוף.. משהו כזה.

ואז מגיעים לכל מיני משקעים וכו' שבעקבותם אדם יצר לעצמו חסימות וכו'.

אם את רוצה אני יכולה להביא לך שמות של אנשים .. אמינים.. שעוסקים בזה.. שמעתי שזה טוב.

בהצלחה

אני יותר הייתי רוצה לדעת איך נקראת הבעיה מאשר להתחיל לשמוע שמות של כל מיני טיפולים. בטח יש המון טיפולים שיכולים לעזור לכל מיני אנשים, אבל קודם נהיה בטוחים במה בדיוק מדובר ואחר כך נראה מה לעשות. אני מרגישה שהשלב הראשון זה להגדיר וללמוד על הבעיה.

יש לו חסימה מסויימת מלראות את עצמו. מלאכול גבינה וכו' לזה קראתי חסימה, זה חסימה נפשית כזו..מה שהבנתי ממך.

החסימות פה .. זה תוצאה של משהו.. אולי משקעים מסויימים.. וכו'

אי אפשר להחליט שקוראים לזה "חסימות", אם כי כמובן אפשר לכנות בשם זה כל דבר מסוג זה.

וגם לא נכון "לנחש" שזה תוצאה של "משקעים".

יש דרכים מאד רגילות לאבחן דבר כזה - אם מחליטים שמעוניינים.

וגם דרכים מאד רגילות לטפל, עם סיכוי להעביר את הענין תוך זמן סביר.

ההחלטה אם "לאבחן", "לטפל", היא החלטה של בני הזוג ביחד. כמובן,קודם כל של האיש, שזה אצלו,

אחרי הכל.

זה דיון משפחתי פנימי שצריך להתנהל בנינוחות גמורה, ללא שום לחץ, בהבנה שלאיש אין איזו

"בעיה נפשית" חלילה. אלא סתם מתוך "הצעה" - אולי כדאי שניעזר וע"י כך תיפטר מהרגישויות

האלה. אומרים שיש לזה דרך טובה. זהו. ואם האיש רוצה או שניהם רוצים, אז נעזרים - בלי דיווחים

פומביים ב"תיקשורת"...

אבל את מאד חמודה שקבלת אותו עם השגעונות שלו בכזאת טבעיות.

למרות שסוג כזה של שגעונות נדיר, לא חושבת שיותר קשה לחיות איתם מאשר לחיות עם סתם בן אדם רגיל עם חסרונות כמו לחטוף עצבים לעיתים קרובות, למשל. אז זה שזה נראה לאנשים לא נורמלי לא אומר שהבעיה באמת כזאת חמורה.

צודקת בעיניי, אהבתי.

אני מסכימה איתך מאד שהצעד הראשון הוא קודם כל להבין ולהגדיר את הבעיה.

בעז"ה היום או מחר אני אכתוב לך את דעתי בעניין במסר אישי.

בכל מקרה רק חשוב לדעת שיש המון סוגי פסיכוולוגים ושיטות טיפול פסיכולוגיות שהן שונות ואף מנוגדות. ולכן גם אם יש לך ניסיון מר במשפחה עם פסיכולוגים לא בטוח שכדאי לוותר על התחום.

אני מקווה שראית את זה לילה טוב!

את מוזמנת לפנות שוב

זה די נשמע כמו משהו שיכול להיכנס תחת קטגוריית הOCD סליחה על הבוטות אבל הבחור צריך פסיכולוג/פסיכיאטר או שניהם. ואת, ממש מסכנה. כל הכבוד שאת שורדת, זה פשוט התעללות!

אני מאמצת את הרעיון של ד.

יש להתייחס לעניין בצורה מקומית ונקודתית עם בעלי המקצוע המתאימים.

כל עוד לא מדובר ביחס תוקפני אלא בתגובה רגשית "יאינסטניסטית" - תשמרי על שלום הבית שלך.

בכל השאר אפשר לטפל.

וחשוב מאוד לשמור על שלום בית . ובזה אני מסכימה עם דן וראו כי טוב.

אבל בכל זאת, חשוב שגם היא תרגיש בנוח, ולשם כך צריך שיתוף פעולה של הצד השני.

מאחלת לך המון בהצלחה...

רק כעת ראיתי את זה, אז אותה תגובה דלעיל - "בריבוע".

בושה לכתוב כך לאשה כזאת (גם עם ה"כל הכבוד" וה"סליחה על הבוטות"... - אני מסופק מאד אם זה באמת ייסלח לך).

קודם כל אני חייבת לומר שבסך הכל הסכמתי איתך- הערך העליון הוא שלום בית .

מה שניסיתי לומר זה שאם הכל היה פשוט היא לא הייתה פותחת את השרשור,

ובטח שלא בשאלה עד כמה זה נורמלי?!

אני ניסיתי לתת לה פידבק על ההתמודדת היפה שלה. ( אולי לא עשיתי את זה בצורה הכי מוצלחת... )

 בכל אופן - ארצה להגיב לסוף תגובתך:

אני חושבת שהיית מקבלת יותר אם היית כותב -  " צריך להיות יותר רגישים בתגובה ",  או משהו כזה .

אני בטוחה שכאדם שעוסק וכותב על חינוך - אתה מבין שיש השפעה מאוד גדולה על האופן שבו התוכחה נכתבת או נאמרת. 

אני אכן כתבתי את המילים " כל הכבוד",

אבל לא כתבתי את המילים " סליחה על הבוטות"

זה לא הסגנון שלי ומעולם לא היה.

להגיב על דבריי ולהוסיף את המילים הללו זה שינוי מהאמת....

העיקר לא לשכוח שגם כשמחנכים אותנו - זה צריך להיות בדרך חיובית.

ומעתה בלנ"ד לא ארצה להגיב עוד על עניין זה.

התגובה היתה על דבריה של "בטוב"..

את כתבת דברים בסדר גמור,

והציטוטים הם מדבריה ולא מדברייך...

כנראה את לא כ"כ בקיאה איך בנוי "שירשור".. התגובה היא לא בהכרח על ההודעה שבשורה מקודם - אלא על ההודעה שהנקודה האדומה שעל ידה קצת לפניה.

ואני מאד מתפעל מתגובתך הנוכחית על דברי - שחשבת שהם מופנים כלפייך..  שהרי אין כל סיבה להגיב בחריפות כזו על מה שכתבת (חוץ מזה שבכלל לא היתה מחלוקת בין תגובותינו..), ואת - למרות שחשבת  שזו תגובה כלפייך, הגבת בסבלנות רבה מאד. כל הכבוד - על אף שמתברר שתגובתך היתה ב"טעות", אבל בוודאי זה מראה על מידות טובות, ומן הסתם היית צריכה "להתאמץ" להתאפק ולהגיב כך...

וכלפי מי שאכן הגבתי - קראי את דבריה ותביני שלא היתה לי ברירה אחרת, כפי שהסברתי בסוף תגובתי.

כל טוב.

[נ.ב. וכמובן - לא יעלה על דעתי "לצטט" דברים שלא כתובים...]

אני ממש מצטערת. אתה צודק אני באמת לא מבינה, והאמת אני עדיין לא מבינה איך בנוי השירשור, למרות ההסברים שלך. שוב סליחה.

הגברת פתחה בשרשור, כי היא במצוקה, ולכל אחד מן הגולשים יש הזכות להגיב כראות עיניו. רק האדוק המורם מעם הזה, נטפל פה לאנשים שרק הגיבו ומעניק להם מחכמתו העליונה. תוקף אישית אנשים שכלל לא פנו אליו. אפס כזה יכל להיות רק מן הצד"ר.

ש"אחדות ישראל" היא ערך עליון, כאשר מתכוונים לכך, שיש להניח למהרסינו ומחריבינו להרוס ולהחריב אותנו, וגם להביא עלינו שואה, העיקר, שתהיה "אחדות ישראל", גם אם זו "אחדות" בחורבן ובהתאבדות.

ואינך צריכה להתנצל לפני יצור, בעל רגשי עליונות, כאשר, באמת, הוא אפס מוחלט, המטיף מוסר לטובים ממנו. הרי, הוא, כולו - פצע וחבורה ומכה טריה, אין בו מתום ולא תום.

וגם לא פסיכולוג. זו הפרעת חרדה ואלו האנשים שמטפלים בה. (צריך טיפול CBT או גם שילוב של טיפול תרופתי.) ולא יועצים, מאמנים, וכל מיני אנשים טובים שטובים לדברים אחרים. מהדברים של אנונימי עלתה מצוקה קשה. אח"כ היא נבהלה ממה שיצא לה ומאיך שהחיים שלה נראים. היא עצמה ציפתה שיגידו להL" כן, גם בעלי מתנהג ככה". ומשום מה לא היו עוד בעלים כאלה.כי זה לא נורמלי. לכן לדעתי היה צריך לנער אותה ולהגיד לה שמגיע לה יותר. עם אותו בעל, אבל מגיע לה יותר איכות חיים. זה שהיא אומרת שזה יכול אפילו להחמיא לה,מזכיר לי כל מיני צידוקים של נשים שחיות במציאות יותר קשה. אם טוב לה- זה מצוין, נחמד, מעולה ואולי באמת אפשר ללמוד מהם דברים נוספים. לגבי ההתנהגות הזאת (ואגב, זו לא רק התנהגות זה כבר דפוס מושרש) זה לא נורמלי ולא נחמד ולא יפה ולא נעים לחיות ככה. אם אנשים אומרים לה שזה נורמלי זה עוול גדול. בודאי ששלום בית חשוב אבל אסור שהפורם יהפוך למקום שבו מקבלים כל דבר בשם שלום הבית.

אם משהי הייתה כותבת- בעלי מקסים, נהדר וכ' וכ' אבל פעם ביום הוא מרגיש שהוא צריך לתת לי סטירה, זה לא כואב, זה קצת משפיל אבל חוץ מזה הכל נהדר וכ'. אז גם אז היו אומרים לה שזה נורמלי? אני מקבלת את דעתך דן שהתגובה שלי הייתה בוטה מדי. אבל צריך להיזהר לא להשאיר את הבחורה הזו באותו מצב.  יש היום טיפולים שנועדו בדיוק למקרים האלו.  

לא נראה לי שהאשה הצעירה הזו צריכה להרוס את כל חייה ליד איש חולה. מה שאני מבינה הוא, שהיא צריכה להיכנס למטה בנעלי עקב, ורק אחרי שהוא נרדם, היא יכולה, בשקט בשקט, לחלוץ את הנעליים. זה הרבה מעבר לאיסטניסיות! זה חולני. בעל אינו נגעל מאשתו בגלל דברים כאלה!

לא הבנתי איך זה, בכלל, הגיע עד לכדי נישואים. האם לא הבחנת שהוא חולה, עוד לפני כן? ואם לא הבחנת, נישאת, למעשה, לאדם שכלל לא הכרת. מעניין, למה?

שחולני - זה לא הוא ולא היא - אלא את עם התגובות המרות שאת מפרסמת בכל מקום בערוץ 7, ומתלוננת שוב ושוב על מחיקת תגובותייך.

מבחינתך - להרוס משפחות, להרוס את המדינה - כך תרגישי טוב. שיחררת את ה"מרור" שלך..  אגב, בעלך לא הבחין בזה לפני שהתחתן איתך?  או שנישא לאשה שכלל לא הכיר - מענין למה.. (ציטוט מדוייק מתגובתך אליה)

אתה לא מריר! למה? כי, פשוט, לא אכפת לך! לא אכפת לך שאשה צעירה נהרסת. והיא נהרסת! שלא תהיה לך טעות. המשפחה כבר הרוסה. וכמה שהיא תנסה למצוא צידוקים, זה לא יעזור לה. היא, למשל, התאכזבה מאד לשמוע, שהיא יחידה עם בעייתה. זה לא אומר שאין עוד כאלה, אבל, גם הם מתחפרים באומללות שלהם.

לך לא אכפת שהארץ נחרבת והעם נהרס, כי, העיקר, יש "אחדות ישראל", וה"מדינה" שלך אינה נהרסת, והיא יכולה להמשיך לעקור את עם ישראל משורשיו ולהחריב את הארץ, חבל אחרי חבל. אתה לא מריר, שאלפי משפחות בישראל נהרסו. אינך מריר, שהמוני בני נוער איבדו את עצמם. מה אכפת לך שאלפי קרבנות מוקרבים כאן ל"שלום". אתה, מבסוט, חלאס. אתה רשע! גם ההתקפה שלך עלי מתאימה ל"חינוך תורני בדרך חיובית". אתה אפס גמור! אתה ודומיך הרסתם את עם ישראל. ואני מרירה מאד מאד. כי אכפת לי מבני אדם! אצלך, הכל תיאוריה ושנאת ישראל!

ואפילו היא הלכה עם נעליים (לא יחפה)בפגישות לפני החתונה, באמת!!!

זה בכלל לא מה שאמרתי, זה מאוד הפוך מאיך שאתם תופסים את זה, אפשר לראות את זה אפילו כמחמאה מצדו, שהוא תמיד רוצה להרגיש שאני הכי יפה בעולם (הוא חושב ככה) ואם אני נראית לו נמוכה אז זה הורס לו את ההרגשה הזו, אז הוא לא רוצה לראות את הגובה שלי בלי נעליים וזהו. ואז אם אני רוצה לרדת מהמיטה בלי נעליים והוא כבר קם אז אני אומרת לו שאני יורדת רגע בלי נעליים ואז הוא לא מסתכל עד שאני חוזרת. גם אם זה נקרא מחלה אצל מישהו, אני בכל זאת מצליחה לחיות עם זה מספיק טוב, ולבעלי יש מספיק הרבה דברים נפלאים וטובים ויפים שהלוואי על כל הבעלים וכולם היו מקנאים בי אם היו יודעים, אז אני יכולה להסתדר גם עם בעיות שיש פה ושם. תודה רבה ואפשר להפסיק לדבר על הנושא כי אני רואה שיש פה יותר מדי אנשים שמבינים לא נכון וזה יוצא נורא ואיום.

כך זה נראה לי יותר בעייתי מכפי שחשבתי קודם.

(וזאת מבלי שום קשר להודעות המחרידות שנשתלו כאן בשעה האחרונה)

אני חושבת שהמגמה העיקרית היא לשמור על שלום בית

לא חושבת שמתאים לצאת בהצהרות כאלה ואחרות על מי הוא הבעל המצטייר מהשאלה,

ועל המקור למעשיו, וכך ליצור בעיות נוספות..

הוא בן אדם מאוד טוב ובעל מקסים ורגיש, אנחנו מאוד שמחים אחד עם השני, זו בעיה מסוימת כמו שיש כל מיני בעיות אחרות, אבל באמת שהתפלאתי שהסתכלו על זה כאן כאילו זה כל כך מוזר, הייתי בטוחה שיעלו עוד הרבה אנשים שיש להם קטע כזה או לבעל שלהם ויגידו איך הם מתמודדים עם זה או מאיפה זה נובע ומה עושים, אבל אם זה כל כך מוזר אז כנראה שנצטרך לדעת לבד מה לעשות, אני לא חושבת שיתאים ללכת להתייעץ על זה, על כל דבר אנחנו מדברים המון אבל הקטעים האלה זה כאילו ככה הוא וזהו ולא שאפשר כל כך לעשות עם זה משהו כי זה ספונטני אצלו ובאמת נהיות לו תגובות כאלה שהוא לא יכול להתנהג אחרת. לא משנה.

נמשיך לעשות מה שאפשר ולחשוב על זה ולדבר ואולי פעם יהיו לנו עוד פתרונות, מה אפשר לעשות.

זה משהו שברמת השיחה מתברר ומגיע לעמק השווה, כזה שמשמח את שניכם- זה כבר טוב

בהצלחה!

הוא "לא נורמלי"?! ממש לא. הום- המון אנשי ןםהולכחים לייעוץ דווקא כי הם רוצים לשפר את חיהם. יש לך בעל נפלא, כדברייך אך אם משהו מפריע גם לאנשי ןםטובים, מדוע שלא יחיו "עוד יותר "טוב. למשל, אני מפריע לי שאנ יתמיד משווה עצמי לאחרי ןומרגישה נחותה("אי ךהיא יודעת לגרום לילדיה לשתף פעולה ורק אצלי.., איך היא תמיד מחייכת אליהם מכל הלב ואני מתוחה, ואיך ההיא מעריכי םאותה בעבודה ואני..  ואז מרגישה נחיצתות ולגעתי- עלי לטפל בזה כדי לשפר את איכות חיי וגם את מידותי אז מה, אני לא נורמלית?! היו תגובו תמוגזמות אול ישלא הבינו אותך אבל הליכה לייעוץ לזוג היא דבר מעולה

ואת צודקת - אם אתם מסתדרים בטוב, גם עם התופעה, אז בסדר גמור.

זה סובייקטיבי לגמרי.

מי פה בכלל מכיר אותו חוץ ממך?

ואת יכולה להיות רגועה - יש עוד תופעות, מכל מיני סוגים, בעולם.

היום יש קצת נטיה "לתייג" כל דבר. לפעמים זה עוזר כי יודעים במה לטפל, ולפעמים - מאד מזיק. מקטין את ההתמודדות ע"י בחירה חופשית, ואת ראיית האדם כאדם שלם ואת התופעות כתופעות שאינן בהכרח תופסות מי-יודע-מה מקום..

הגישה שלך היא מצויינת. אולי טוב שתדעו, שאם זה מפריע (ובפרופורציה כמו שאתם תופסים: זה אכן לא עיקר החיים) - יש אפשרות לטפל. ואם תחליטו פעם על דבר כזה - אז תעשו זאת עם מישהו מבין ענין באמת, שיודע את המקום של דבר כזה בחיים ולא "מתרגש" יותר מידי..

ואם תחליטו שלא נוח לכם ייעוץ - זכותכם. יש אנשים שחיים ככה בסדר גמור. זה מחנך אותם לסבלנות. ומן הסתם גם לבעל יש הכרת הטוב על הסבלנות של אשתו כשמשהו "מפריע" לו.

מעניין מה תהיה תגובתו, כשאת תיניקי את תינוקך....

ולא איכפת לי מה תהיה רשימת הקללות הבאה שלך. (שתבוא בלי ספק. אבל אני כבר לא אקרא אותה. דיי. יש כאן מספיק אנשים עם שכל, שיגיבו אם יתחשק להם להתלכלך בבוץ הזה)

אני מאד תמה על מנהלי הפורום הזה שעוד נותנים לך להגיב בו ולנסות להשניא אשה על בעלה. כמובן, הכל מתוך "אהבת ישראל" - כמו שניכר מהתגובה הזו , הממש הכרחית, שלך...

.או חולה בעצמה, או שתולה פה, או סתם לא מבינה

אבל, יש פה נמושות, הנטפלים אלי, בלי שום קשר לנושא כאן. זו תופעה ידועה בקרב המהרסים והמחריבים, באיצטלה של דואגים לזולת, הם מתיזים שנאה. פותחת השרשור מעניינת אותם כשלג דאשתקד. ואתם יודעים מה? שכחתם שיש אלוקים, אז, כדאי להזכיר לכם. על רישעותכם אתם תשלמו.

אתם יודעים, הדן הזה, שנטפל אלי, מתהדר בתואר "רב", לא פחות. הוא גם התנפל עלי ללא כל סיבה (מעולם לא הכרתי את שמו לפני ההיטפלות הזו, אז בדקתי באינטרנט, מיהו היצור הזה) וגם דבר לשון הרע. אבל, אלו הם "רבני" ה"ציונות הדתית". ועכשו הוא חותם בשם אורה. היא, באמת, מסייעת רבות לאשה הצעירה במצוקה. היא, ממש, מגיבה לענין....

תמיד מאכזב מחדש, להיווכח, לאילו תהומות של שנאת ישראל צלל העם הזה. אלו הם ה"ציונים".

ותסלח לי "אנונימי", שנאלצתי להשפיל לרמתם של הנמושות.

אורה זו אני ולא הוא

אבל את צודקת במשהו אחד.

לא היה נכון מה שכתבתי.. ביישתי אותך, וזה לא נכון.

אני מצטערת ומבקשת סליחה.

אני לא מסכימה עם דעותייך, אבל את נשמה יקרה, סליחה.

פה היא לא במקומה.

אשה שהיתה מוכנה לבזות בפנֵי אשה את בעלה, אחרי שהאשה כותבת שיש לה בעל טוב ויקר, ובליגלוג ו"חשדנות" שואלת אותה איך היא לא הבחינה לפני החתונה...

הרי ברור שלפחות יש חשש שבמשהו דברים כאלה ישפיעו על אשה שהיא פחות ברמה מפותחת השירשור הזה, ואולי באיזה שלב היו הורסים את חייה וחיי נישואיה. אבל הגב' הזאת, בלי כל חשבון מתקיפה אותה (בלי התובנה הבסיסית שתקיפת בעלה היא בשבילה, כאשה נורמלית, תקיפת עצמה. מה גם שלגלגה ישירות עליה, "איך לא הבחינה מראש"..).

ולכן, התגובה שלך היתה נורמלית בהחלט, כדי להציל את פותחת השירשור, ואיבחנת נכון כנראה. אין כל צורך להתנצל - מפני שיש לכך צד שני, כאילו יש לגיטימציה כלשהי לסיגנון כזה. וזה כבר על חשבון מישהי אחרת.

אני, האמת, לא קראתי את מה שהגב' הזו כתבה, שעליו הגבת. כי אמרתי, מה אני צריך לקרוא את הקללות הללו. רק כעת, שראיתי את תגובתך הזו - הסתכלתי לראות על מה הגבת....  באמת בהתחלה חייכתי.. אבל אח"כ חשבתי, זה לא כ"כ פשוט אם לא יובן מהיכן זה בא. הרי כאן זה היה יכול חלילה, להרוס אשה ומשפחתה.

והנה התופעה, כפי שהיא כתובה בדבריה, בלי תוספות:

היא "ידעה", ללא ספקות, שאת זה אני - בכינוי אחר.. (אם מישהי כאן היתה פותחת שירשור ושואלת על בעל שאומר בוודאות ללא ספקות, שהיא "מתחזה" לפעמים - מן הסתם היתה פוסקת, בסיגנונה שכאן, שיש לו פראנויה, מחלת רדיפה..)

אחר כך, היא "הודיעה" לקוראים הנכבדים ש"הדן הזה" קורא לעצמו רב.. נעים מאד. אני דווקא לא שמעתי על זה עדיין...  אותה רמת דיוק כמו ה"ידיעה" שלפניה (הפעם האחרונה שמישהי כינתה אותי בתואר המכובד הזה, בפורום שכן, ביקשתיה להסתפק בשמי הפרטי..)

גם היתה בטוחה שכל ה"ענין" היה כדי להיטפל אליה... רודפים אותה.. מה איכפת שבכלל כתבנו בשירשור הזה עוד לפני שהחלה להפיץ פה את הארס..

ו.. מסכנה - "התנפלו עליה ללא סיבה"... היא יכולה לשפוך דמה של אשה פה, לנסות לסכסך בינה לבין בעלה, לשכנע אותה שהיא אומללה; אבל כשמגיבים על זה - "התנפלו עליה ללא כל סיבה"... המסכנה... אבל "הם" שהתייצבו לימין האשה שאת דמה ניסתה לשפוך - אותם האשה לא באמת מעניינת... זה הכל קונספירציה של הציונות העולמית נגד חנהא ששינתה את הניק..  מי שבאמת רוצה לעזור ולא ש"באיצטלא של דואגת לזולת מטילה שינאה" כלשונה הזהב (הגדרה מדוייקת), זו הגב' הזו, שדיברה בשינאה אל האשה, אל בעלה, אל הציונים, אל כולם.. ו"שינתה את טעמה" לסיגנון של חמלה מזוייפת על האשה, רק כשראתה שהיא עלולה למצוא את עצמה באופוזיציה גדולה מידי... [מוטב להתמקד באחד... אל דאגה, אני לא נבהל מדברים כאלה: "לא תעמוד על דם רעך" - יותר מכל השטויות האלה.. ואצלנו אין "הדרה".. "רעך" - זו גם אשה שמישהי מנסה לשפוך את דמה בסיגנון מר שלא התחיל כאן ולא התחדש בנושא זה]. רק האחרים, "הרשעים האלה".. הם באמת לא רוצים לעזור - כל מה שהם נכנסו לשירשור הזה, היה כדי לחכות לרגע שהגב' הזו תתערב, ואז יוכלו "להתיז כלפיה את שינאתם"....

אח"כ - היא "ידעה" ש"הוא כנראה רגיל שאנשים רואים בו את האוראקל"...  מה נעשה? אני אפילו לא יודע את פירוש המילה הזו..

ומי תוקף? לא, חלילה, זו שכינתה אדם מול אשתו בכינויים זולים, מרים, בלי להכיר - מה איכפת לה...  לא מי שמקללת בחוסר יכולת להתמודד עניינית, בכל מיני חרפות, וסוברת שאם היא תגיד על כולם "אפס", אולי זה יגביה אותה... לא.  מי ש"תוקף מי שמביע דעה שונה משלו" - הוא מי שיעז להגיב על דבריה הלגמרי מרושעים (גם כינוי שהוצאתי ישירות מ"אוצר המילים" של הודעתה).

ובכן - למה אני כותב את כל זה, כי אפשר להירגע: מי ש"יודעת" את כל הדברים הללו מדמיונה, ומדמיינת שהכל רודפים אותה ללא כל פרובוקציה מצידה - היא "יודעת" גם באותה רמה מה שקורא אצל פותחת השירשור הזה.. וה"בעיה" היא כנראה לא בכיוון של מי שבאה לכאן להתייעץ.

וכמובן, כמקובל בכגון דא: היא יודעת להזכיר שיש אלוקים שלא אוהב רישעות.. ומקוננת על "תהומות השינאה שירד 'העם הזה' "... כמובן, גם מוכיחה באנחה על חוסר שמירת הלשון, אגב שמחרפת את כלל "רבני הצינות הדתית" (שלצערי, עוד לא זכיתי להימנות עליהם..), ובכלל את ה"ציונים" (נו, באמת מה זה הוצאת שם רע על אי אלו מליוני יהודים..)

ואיך אפשר בלי - היא מסיימת ב"השתתפות" עם אנונימית - שלפתע מצאה בה ידידה.. - על כך שנאלצה לרדת מהרמה האדירה והנשגבה של הגידופים בה פתחה את דבריה בשירשור ל"רמתם" של נמושות... אי אי אי, לאן הגענו?....

זה בסדר: אין ספק שתגיע מנת הגידופים הבאה... אבל זה כבר לא יהיה עם עיון שלי בהם...

 כל הטעות שלי הפעם לפתוח אותם היה בגלל התענינות על מה הגיבה אורה (שהיא אכן לא "אני.. ואינני מכירה..), שאת דבריה אני מכבד.

כדי להגיע אלי. מנצלים את מצוקתך, שאינה מעניינת אותם כלל, כדי לתקוף אותי, בלי שום קשר לנושא שהעלית. כדאי שתביני - האנשים האלה אינם דורשי טובתך. הם רחוקים מזה, כרחוק מזרח ממערב. הדן הזה רגיל, כנראה, שאנשים רואים בו את האוראקל, שאינו יכל לטעות. ואם מישהו, קל וחומר, מישהי, הביעה דעה שונה משלו, הוא תוקף! אין לי, מעולם לא היה לי, ובוודאי לא יהיה לי עסק אתו. ככל שהוא מוסיף, כן הוא גורע מתדמיתו. כמו שהגבתי לדבריו בתחילה, הוא אפס, אם לא למטה מזה.

ולך אני מאחלת רק טוב. ואל תפני עם בעייתך, הקשה מאד, לפורומים של שעות הפנאי. מכאן לא תיוושעי. ואת צריכה עזרה באופן נואש.

כל טוב לך. צר לי עליך מאד.

לפני שאת מתקיפה ומדברת על אהבת ישראל אולי תקראי מה שאת כותבת?

אני לא יודעת כמה זמן את פה אבל יש בפורום כאן אנשים חכמים מאוד שיודעים המון וזה שהם לא מגיבים כמוך או לא מסכימים איתך לא הופך אותם לאפסים...

מה הציונים עשו לך? את טובה  מהם? אני לא ציונית בכלל וכואב לי לקרוא את הדברים הקשים שלך!!

שיהיה לך חנוכה שמח

הם עשו לך, לי ולכל עם ישראל. ראשית, הם שיתפו פעולה עם הנאצים, במדיניות ה"עליה הסלקטיבית" שלהם ובשליחת קסטנר לתאם עם אייכמן את השמדת יהדות הונגריה. אתם חייבים להבין - ה"ציונות" בא לעקוף את היהדות ולהעיף אותה מן הדרך לתהום. ואת זה היא עושה מאז ועד היום הזה. מדובר בתלמידי הרצל, שרצה להציל את היהודים מן האנטישמיות, באמצעות ביטול היהדות. אין יהודים אין אנטישמיות.

ה"ציונים" רצו טריטוריה, מצידם היא יכלה להיות במוזמביק ובאוגנדה. כמו הרבה שקרים אחרים שלהם, המוסווים באיצטלה יהודית, כך הם קראו לתנועה הטריטוריאליסטית שלהם "ציונות". ועל כן, החלוצים ה"חרדים", שהיה להם המכלול של עם-תורה-ארץ, שלא ניתן להפרידה, הם אנטי-"ציונים" (וזה לשבחם), ומהרסי העם והתורה, הם "ציונים". הבעיה של העם היושב בציון היא - שטיפת המח ששיבשה עליו את דעתו, את הגיונו ואת המידע!

משימת ה"ציונות הדתית" היא להציג את מהרסינו ומחריבינו כ"אחים יקרים", שחשובה מאד "אחדות ישראל" אתם, ואת "המדינה", כ"כס אלוק' ממעל", לא פחות, ואת צה"ל כ"קדוש", שאותו צריך לחבק ולנשק, ואפילו לרקוד אתו, כשהוא מבצע פשעים חסרי תקדים נגד העם היהודי, לאחר אלפיים שנות שואה.

ואם את רוצה לדעת מהי ה"ציונות", חפשי באינטרנט, בין השאר, חפשי את המאמרים שלי. וזה, בדיוק, מה שמשגע את הדן. כשהוא תקף, לא היה לזה שום קשר לנושא, ויכולתם לראות זאת בדבריו. הוא ידע את מי הוא תוקף. והוא, כמובן, שונא ישראל! אפשר לזקוף לחובתו את חורבן ארץ ישראל.

שיהיה.... לא נתווכח על זה

אבל השאלה המתבקשת היא מה עשתה לך פותחת השרשור? 

מן הסתם היא ציונית דתית (היא כתבה שהם חיים יפה...), אז באת לפרוק עליה עצבים של 2000 שנה?

אל תדאגו, אני לא הולכת להיעלב או להילחץ מההודעות הטפשיות של האנשים המוזרים כאן. אגב, יש לנו גם ילדים, והבעיות שקשורות אליהם זה שבעלי שונא גבינה, ואם צריך למרוח גבינה על הלחם לילד הוא לא יכול לעשות את זה כי הוא לא יכול להתעסק עם גבינה, אז או שמורחים משהו אחר או שמחכים לאמא. באמת שאנחנו מסתדרים טוב מאוד בדרך כלל עם כל הבעיות הנוראיות שדיברתי עליהם, שהם באמת לא כאלה נוראיות, ואחרי שהתרשמתי מהתגובות כאן איך אנשים מתייחסים לבעיות דומות, שזה מה שעניין אותי, אפשר כבר לרדת מהנושא ואנחנו נסתדר יפה גם הלאה. רואים שיש הרבה מהאנשים כאן שלא הבינו את הנקודה, או לקחו את זה מדי מדי קשה, אז אולי לא הסברתי מספיק טוב, אבל לא משנה כבר, תודה רבה לכולם.

מעניין אותי אם גם הקטע של הגבינה בהודעה שמעל זו גם נשמע לכם מאוד מוזר עד כדי כך וחולני וכו', ואם דברים כאלה אתם כן מכירים, אז אם מישהו מכיר מעניין אותי לשמוע סתם בשביל הסקרנות. לא יודעת למה מוזר לי שזו תכונה עד כדי כך יוצאת דופן, במיוחד שזה אצלו כבר מאז שהוא היה ילד (וגם זה לא שזה כל הזמן מתפתח או מחמיר, זה כמה דברים קבועים שהם בעייתייים והם היו כאלה ונשארו תמיד אותו הדבר).

זה לא מאד מוזר ולא "חולני"..  רגישות יתר למה שמגעיל אותו. אם אתם מסתדרים כך, קל וחומר שכדברייך זה "סטטי" - אין שום בעיה. מה קרה? סה"כ מרבה התחשבות אחד בשני.  אם אי פעם יפריע - ניתן גם לטפל, בלי קושי רב מידי. הגישה שלך טובה מאוד. אל תתני להכניס לך בה איזה שמץ של ספק.  את מכירה הכי טוב מה שקורה אצלכם, ואת מכלול האישיות.

[ובכלל, יותר מידי "הגדרות" זה לא טוב..]

ולמרות שזה באמת לא "בעיות נוראיות" (וגם.. לא נדירות כ"כ), לפעמים אפילו אפשר סתם לחייך - בכל זאת, אתם "משהו"... למדנו מכם.

גם אני חושבת כך..

הגזמתם אתם לא מכירים את הבן אדם בכללותו.

אצל כל זוג יש דברים שמפריעים אחד אצל השני - עישון, משקל, ריחות, התנהלות בכל מיני מצבים וכו. זוגיות משמעה התחשבות האחד ברגישות של השני . אלא שהתחשבות אינה "אשמה" אינך אשמה שיש לך רגליים או שאינך אוהבת נעלי עקב.

על פניו נראה שהתחושות כלפי רגלייך קצת חורגות מהנורמה של דברים המפריעים אצל בן זוג. ייתכן שמדובר בתופעה חרדתית כלשהי.  מיליוני בני אדם מסתובבים עם תופעה זו שמתבטאת באופן מאד מאד מגוון. המוכרים יותר הם אלו ששוטפים הרבה ידיים .  ביסוד מדובר באנשים נורמליים לחלוטין ואינטליגנטים ... וכן, יש להם איזה חרדה  שאין לה בסיס רציונאלי והם גם בדרך כלל יודעים זאת. רבים מהם סובלים מהתופעה מגיל צעיר ומסגלים לעצמם מעשים מפחיתי חרדה כמו שטיפות רבות של ידיים. 

מה עושים? אם מדובר היה בכך שבעלך סובל מדברים שוליים שאינם מפריעים לך גם אם קצת מפריע לו.. לוקחים בקלות ועוברים הלאה אבל אם כמו שאת מתארת.. הוא דורש ממך לנעול נעליים גבוהות וגם סולד מרגלייך כשאת עולה למיטה לפני השינה... נראה  שאין להתעלם מכך ועליו לפנות לבירור רפואי שיאשש או ישלול אפשרות לבעיה חרדתית. כאמור זוהי תופעה  מאד נפוצה וכיום יש גם אפשרויות רבות לטפל (יש טיפולים תרופתיים ויש טיפולי  CBT - חשיפה מבוקרת המרגילה את האדם לגורם החרדה) .

בהצלחה!

לפני הכל, צריך לרדת מהעץ, ולרדת מהיסטריה.

ראשית, לכולנו יש את הקטע של המנעות מדברים מסוימים. זה יכול להיות מאכל, בגד או חפץ ולעיתים, אפילו סוג של מגע אנושי.

שנית, עוצמת תחושת ההרתעות ("מגעליות") שונה בין האנשים ובזמנים. דוגמא מוחשית: האם בעלך נוהג כך גם ליד אחרים? 

שלישית, התיאור שלך את חיי הנישואים שלכם מותיר הרבה מקום להבנה, ושיתוף פעולה.

אגב, רוב הגברים כאן, יודו בכך שיש להם עדיפות באיזה תספורת יעדיפו את נשיהן, ובאילו בגדים הן מתייפות, ועוד...

יתר על כן, בעניינים האלו בוודאי נשים יש להן העדפות...

לסיום, אל תתרגשי מהעדפותיו, נכון יותר לשוחח על תגובותיו, לעדן אותן, להמנע מהגזמה וכדומה.

חנוכה שמח, ושבוע טוב. 

נדמה לי שלא קראת ברצינות את התיאורים שלה. יש ויכוחים ויש העדפות וכו', התיאורים שלה מדברים על מצב של הפרעת אישיות! 

בקשה אישית לפותחת האשכול, שכנעי את בעלך ללכת איתך לפסיכולוג. לא רק בשביל לטפל בו, יכול להיות שהוא יתנגד לקבל את הדברים כך, אלא כדי להבריא את הזוגיות הפגועה של שניכם. הוא כבר יעמיד אתכם בפרופורציות וינסה להכין לכם תוכנית לצאת מזה. קשה לדעת מדברייך האם מדובר בכפייתיות [ומהיכן היא נובעת? חרדה, פוסט טראומה, אגוצונטריות, בעיה ביולוגית וכו'] מניפולטיביות, הפרעת אישיות גבולית או בעיה זוגית כל שהוא. חבל שתסבלו לחינם, זה נשמע כמו משהו שמבטא בעיה אחרת שיכולה לעלות לכם ביוקר. טפלו בזה ומהר, אצל אנשי מקצוע מיומנים ולא אצל מטפלים/ רבנים/ "מעיבינים" או בלוגרים משועממים. חבל לגרור את זה גם בגלל שייתכן מאד שהבעיה יכולה להפתר בקלות ע"י פסיכולוג מיומן, את יכולה להתייעץ עם הפסיכולוג שעושה תכנית קבועה עם חנוך דאום בגל"צ, הוא יוכל לתת לך הכוונה ראשונה בחינם. בהצלחה! 

לא מדובר כאן בהעדפות, מדובר כאן בהרתעויות פתולוגיות! לא מדובר בסולם עדיפויות, אלא, בדברים מוחלטים... חבל"ז. כולם משחקים את הפסיכולוגים בגרוש. ובאמת, זה לא המקום להניח על שולחנו בעיה אקוטית כל-כך.

העובדה שהצגת את השאלה כך מעידה שגם את רואה שזה לא דבר רגיל. את מכירה עוד אנשים - בני משפחה שלך ושלו, חברות, ומן הסתם לא נתקלת בתגובה דומה. ולכן את פונה לפורום.

אז זה בהחלט לא דבר נורמלי.

השאלה השניה שלך - מה הייתם עושים? כדאי לפנות ליעוץ מקצועי. את יכולה להתחיל אצל רופא/ת המשפחה שלכם. לכי בגפך. ספרי את הסיפור - בפרוט רב, לא כמו שכתבת כאן. ושאלי לדעתו/ה.  שם תוכלי לשמוע חוות דעת מקצועית, על בסיס יותר מדויק, ותוכלי לקבל עצה - למי כדאי לפנות - אם צריך בכלל.

את מציינת שאתם נשואים כמה שנים. לכאורה - היית אמורה להתרגל לזה, אולם את פונה לקבל עצה, כלומר זה מפריע לך.

בלי להקטין מחשיבות שלום בית - הויתורים שלך לא משפרים את המצב, ולא פותרים את הבעיה. כי הבעיה היא בהתייחסות של בעלך. ולשם צריך לכוון את נסיונות התיקון.

לכי לדבר עם הרופא/ה.

בהצלחה.

אשמח להסביר לך במה מדובר וכיצד ניתן לטפל בעניין. 050-7662197.

רק טוב וחנוכה שמח!

אם יתרכזו יותר ברוחניות, שטויות כאלו לא יתפסו מקום. וצריכים לתת הרבה יותר צדקה.

הם בד"כ נכונים,

אני לא זוכרת את הציטוט המדוייק אבל זה משהו כזה:

אל תתערב במריבה בין בני זוג,

כי הם בסוף משלימים,

ומי שיוצא לא בסדר - זה אתה.

אז ברוך ה' הזוגיות נשמעת בעבודה חיובית, תוך רגישות לקשיים אחד של השני,

אז יש נקודות תורפה,

ויש עד מאה ועשרים בעזרת ה' לעבוד עליהן.

ברכה והצלחה!

או  ריח מסוים עד כדי כך שבורחים מהחדר. זה לא כל כך נדיר.

ראשית אם אתם חיים  כך כמה שנים וטוב לכם זו כבר נקודת התחלה טובה. ותמיד יש מקום לשיפור .   לכולם!

זה באמת לא נעים הסיטואציות שאת מתארת.  ומד שני את טורחת להדגיש שזוהי נקודה שולית ביחס לחיים היפים שימשיכו ותמידו בע"ה.

אתם מתקשרים היטב ונראה שגם בנקודה הזאת אתם נוגעים במהלך שיחותיכם.

אולי כדאי לפעול דרך הדימיון - לשניכם (אינני איש מקצוע זוהי עצה ידידותית בלבד)

את דמייני מה יקרה אם כל חייך עד 120  תהיי על עקבים  כמה מאמץ זה כבר דורש? נכון ! עצם המחשבה שזה ימשיך כל החיים נראית מפחידה אבל תכלס . זה לא הרבה יותר גרוע מאשר לבשל תבשיל שהבעל אוהב ואת ממש סובלת ממנו....עד   120 !

ובצד השני נסי להוביל אותו לחשוב עד איזה גיל הוא רוצה לראות אותך רק על עקבים? עד מתי הוא חושב שהפנטזיה הזאת יכולה להחזיק מעמד? ובכלל האם על הקמט הראשון הוא ישלח אותך לעשות ניתוח פלסטי?  רק כדי שלא יגעיל אותו? (אולי תחפשי דוגמאות קיצוניות ואצלכם וומהקצוות יקל עליכם להגיע לאיזון.

תבהירי לו שאת שמחה להיות תמיד על עקבים בשבילו ורק בשבילו ואת אפילו לא מבקשת שירד מזה אלא רק לנסות להבין וכו...

לגבי אוכל עם הילדים. כשאני בבית הילדים לא אוכלים קטשופ ובטח לא יבקשו שאמרח להם וכמו שאמרת, אפשר להסתדר.

ובכלל אחרי שראיתי חלק מתגובותייך במהלך השרשור עושה רושם שענית לעצמך

ועדיף בעל ואבא שלא יכול למרוח גבינה מאשר אחד שלא יודע להגיד מילה טובה

נעליים גבוהות זה לא חייב להיות עקבים, גם פלטפורמה זה מגביה, ויש נעלי בית מאוד נוחות שהן מגביהות ולא שאני צריכה ללכת כל היום עם עקבים, שזה באמת יכול להיות סיוט. אני בקושי לובשת עקבים בכלל, ואני מאמינה שיש הרבה כאלה שלא הולכים יחפים אלא עם נעלי בית או כפכפים גם בבית כל הזמן, אז ממילא זה לא שאילו חיים עד כדי כך קשים כמו שכולם מדמיינים פה, אז לא צריך לדאוג לי כל כך הרבה ותודה רבה. ולכל מי שדואג האמת שהאשכול הזה די שעשע אותי, והיה נחמד לשמוע שהרבה אנשים חשבו שזה קצת מטורלל מצדו, שגם אני חשבתי ככה לפעמים, אבל עדיין לא אכפת לי להמשיך ככה גם הלאה כי הוא בעל ששווה להשקיע בשבילו גם עם קצת שגעונות, ותודה מיוחדת לאלה שהבינו יותר שזה באמת היה כיף לקרוא. תודה רבה.

ברוך ה' שהאשכול הזה שיעשע אותך...  אם כי, לטעמי, היו פה כמה דברים לא כ"כ משעשעים.. העיקר שאת יצאת עם הרגשה טובה..

[אגב, שמעתי פעם את הרב שמחה כהן שליט"א, מחבר ספר "הבית היהודי", בקולו הטבעי, אומר, שיש כאלה שלא יכולים לסבול בשום אופן שאשה הולכת יחף בבית, כי זה נראה להם "זול", מוזיל את ערכה..  יש הרבה "גוונים" בעולם - לפעמים זה עושה אותו מענין יותר...]

וטוב שיש לך חוש הומור..

שפותח/ת השרשור עושה מאיתנו צחוק, בעיקר, לאחר שקראתי את הקטע, שהיא מודיעה לו שהיא עומדת לחלוץ נעליים, והוא מסתובב, כדי לא לראות. זה נשמע מטורלל לגמרי. אבל, מאידך, חשבתי - מי יכל להמציא סצינה חולנית כזו, אם זו לא האמת... אז, אם הכל משעשע כל כך, מה טוב!

תראי, קראתי את חלק מהתגובות ואכן יש כאן דילמה קשה בין מה שאת מגדירה אותו כבעל מקסים ונחמד לעומת הבעיות שאת מציגה כאן.

מעבר לאמירה כללית שכדאי מאוד ללכת לייעוץ מקצועי, יתכן ויש כאן בעיה מסויימת של התמכרות למשהו שאני לא רוצה לפרט כאן.

אם מדובר בהתמכרות יש לזה סוג טיפול שונה מהרגיל.

אם תפני באישי אשמח לפרט ולעזור בענין. זה לא נושא שמתאים לדבר עליו בפורום פומבי.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.