כואב לי  מאוד המצב שלך. ממש נוגע ללב.

תפני אלי באישי או במייל אולי אוכל לעזור לך.

אני חושבת שאני מבינה במה מדובר וזה משהו רחב יותר מבעיה קונקרטית מסויימת כפי שאת מתארת.

אך כדי להיות ברורה בזה תצרי קשר באישי.

בהצלחה

זה לגמרי לא נשמע נורמאלי , לדעתי את חייבת לפנות ליעוץ ,

את אישה גיבורה בזה שאת סופגת , אך לספוג דבר שאינו נורמאלי , זה יותר מדאי. כנראה הוא אדם טוב , כי את אומרת שאתם חיים יפה. אך מה שאת מספרת , זו נקודה שראויה לטיפול , והייתי מעיז לומר , יתכן טיפול נפשי . מה שבטוח , את חייבת לעצמך לפנות לייעוץ מקצועי . אל תיתני לעצמך לוותר לך.

(כגון זה שהוא רואה אותך בלי נעלי עקב אז הוא נפגע ומצפה להתנצלות)

אם כן אז אולי תסבירי מה פשר האמירה שלך שאתם "חיים יפה מאד".

האם זה לא נראה לך לפעמים כאילו הוא פשוט מנסה לשלוט בך עד הפרט האחרון?

זה תכונה כזו שלו לקחת דברים מסוימים פתאום מאוד קשה, זה לא משהו אישי נגדי דווקא.

יש כל מיני דברים גם בקשר לעצמו שזה מזעזע אותו, למשל נעלי קרוקס הוא לא אוהב - אז גם אני לא אוהבת הרבה דברים, אבל אם יציעו לו ללבוש נעלי קרוקס הוא יגיב כאילו שאני הייתי מגיבה שהיו מבקשים ממני להרים חתול מת שנדרס בכביש. זה קשור לכל מיני מאכלים או בגדים או אנשים, יש כל מיני דברים שגורמים לו גועל או סלידה מאוד גדולים. מוזר קצת שכולם מסתכלים כאן כאילו שזה כל כך יוצא דופן, כי בטח יש עוד אנשים שיש להם תכונה כזו, הוא בטח לא היחיד בעולם? אני נגיד ממש לא ככה, אבל הוא ככה באופי שלו מאז שהיה קטן.

לך שאת עומדת בזה...

ניסית להסביר לו שזה ממש קשה לך?

איך הוא מגיב?

אבל אני לא פגשתי בהם או שפגשתי ולא ראיתי אצלם התנהגות כזו.

האם זה רק במחיצתך או שגם בנוכחות אנשים זרים?

למשל לתותל אחרי אחרי םאו רגיש לאי נקיון  באופן  מוגזם וכו'

למה לא ייעוץ?! הרב שמחה כהן אחד ה-מומחים לייעוץ זוגי בעל הבה מדהמה בנפש האיש וןהאישה

לדעתי.

ראשית - יכול להיות דבר כזה, שמישהו מאד "איסטניס" לדברים מסויימים. כל זמן שזה לא "כל שניה", ולא בדברים מהסוג שהזכרת לגבייך, אז מה איכפת. ואני מתרשם מהודעתך, שחוץ מזה אתם "בסדר".

לפיתרון הענין שמפריע לך - לדעתי, צריך קודם לראות אם גם הוא יכול "להסכים" שזה באמת לא משהו "לא בסדר" שאת הולכת כך, אלא רגישות אישית שלו. כלומר, במילים אחרות, "בעיה" שלו - שאת כמובן יכולה להשתדל להתחשב בה, כפי שאת עושה, אך בוודאי לא צריכה "להתנצל" אם קרה בלי כוונה, אחרת.

אחרי שזה מוסכם - אז יש לנו בעיה, שמצד אחד איש רגיש לדברים מסויימים בצורה די קיצונית, וזה ורגם הרגשה לא נעימה לו - שהוא צריך כ"כ הרבה זמן "להתאושש" - וכמובן גם לאשה, כאילו צריכים "להתאושש" ממשהו אצלה.. גם אם שניהם מסכימים שזה באמת לא בגלל שמשהו אצלה לא יפה, לא בסדר. אלא תכונה די קיצונית אצלו.

אחרי שמגיעים ביחד, בנחת ומתוך דיבור הדדי נעים, שמבין זה את הבעיה של זה (בלי להשוות בין ה"בעיות"), למסקנה הנ"ל -

קל להגיע לתובנה, גם אצל האיש, שאולי כדאי להיעזר. כמו שיש עזרה רפואית למישהו שרגיש לנסיעות ומקיא, למישהו שרגיש מאד לריחות וכד', גם לזה.  העיקר לא להכניס ל"היסטריה" של  "בעיה נוראה", שגם תרתיע את האיש מלהתייעץ וגם עלולה לקלקל את היחס ההדדי, שאני מבין שבד"כ הוא תקין.

אבל להתייחס בתור בעיה מקומית שכדאי מאד לפתור ולהיפטר ממנה. לכן, להציע שיגש לרופא או פסיכולוג וכד' - יש להניח שיבין במה מדובר, ויתנו לו עזרה שגורמת למתן רגישויות/"בחילות" ולהיות יכול לעבור עליהן יותר בקלות.

שצריך עזרה מקצועית בבעיה.

נראה לי היפנוזה או מח אחד יוכלו לעזור מאוד.

זה משהו שכבר די משתלט עליו. לכן לדעתי לא "כדאי" שייגש לרופא או פסיכולוג אלא חייב! ומצטערת אני לא חושבת שאשה צריכה לחיות עם משהו שיש לו בעיה נפשית שלא מודע אליה ולא מקבל טיפול. ולכן, אם הוא לא מסכים שזה לא בסדר או לא מסכים לקבל טיפול בעיני זה כן סימן שאלה לגבי ההמשך. כולי תקווה שזה לא יהיה המצב ושהוא ילך לטיפול ומהר.

ולא "יועץ" או משהו נחמד כזה. אלא רופא שיפנה לפסיכיאטר או פסיכולוג. זו הפרעה נפשית!!!!

כך עונים לאשה שרואים שמצליחה "להכיל" מצב כזה, ולא לקחת אותו בתור כל המכלול, ובצדק?

אשה שכותבת שהם "חיים יפה מאד" - ואת מעיזה כבר "לרוץ" שאם הוא לא מסכים - אז זה סימן שאלה לגבי ההמשך?  היא ביקשה ממך להעלות אופציה כזו? מי שָמֵך, תסלחי לי?

ואת חושבת שאם את תאמרי דרך האינטרנט למישהו שאינך מכירה: "לא "כדאי" - חייב!", אז זה באמת יגרום שילך או ההיפך?  ומי "מחייב" - את?..

צריך, תסלחי לי, גם "שכל" איך אומרים דברים.

היא שאלה אותך אם היא צריכה "לחיות עם מישהו עם בעיה שלא מודע לה"?

מה היית מרגישה אם מישהו היה עונה פה שלפי ה"כעסנות" שענית פה - אז בעלך לא צריך לחיות עם אשה שיש לה תופעה כזו שאינה מודעת לה?...... (כמובן שאני לא חושב כך. זה רק בשביל ההמחשה)

אז אני מציע שלפני שאת מקלקלת יחסים בין אשה לבעלה תחשבי קצת. כולל על ההשלכות של דברייך.

מישהו אמר ש"הוא לא מסכים שזה לא בסדר או לא מסכים 'לקבל טיפול' "?  לאן את רצה?! וזה שאת כותבת ש"כולך תקוה" שזה לא יהיה המצב - אינו מתקן את הדבר הזה.

צריך לדעת, לא רק מה ראוי לעשות, אלא גם איך גורמים שייעשה. האופן שאת כתבת - הוא דוגמה קלאסית איך מרתיעים אדם מלעשות מה שאולי צריך..

ומי אמר  "שזה משהו שכבר די משתלט עליו"?  שהית אצלם בבית? בדקת איזה אחוז מהזמן?

והפלא הכי גדול: את כבר "מאבחנת" דרך האינטרנט: "זוהפרעה נפשית" - עם 3 סימני קריאה..

מה שאף פסיבולוג/פסיכיאטר  לא היה מעז - את "יודעת".

ומה תרמת לאשה וליחסה עם בעלה ב"הגדרה" הזו? שהיא תאהב יותר את בעלה?

את מוכנה שלך יעשו כך?  אז תדעי שאם לא תתַקני - אל תתפלאי אם אכן..  מי שלא חסה על חברתה....  מוטב תחזרי בך מכל הסיגנון הזה.

ולדעתי (אני נזהר לא "לאבחן" דרך המכשיר) זו לא "הפרעה נפשית". זו תופעה, לא כ"כ נדירה, יש בה מקום לשליטה עצמית. יש בה גם מקום להיעזרות רפואית, כפי שכתבתי לעיל; זה יכול לעזור די בקלות - וזה לא אומר שום דבר על האישיות של הבעל מעבר לענין הספציפי - וגם לא על ההצדקה המלאה לכך שהם "חים יפה מאד"

ולפותחת השירשור - אשרייך שאתם חיים יפה מאוד. אינני יודע אם כל המשיבים כאן זוכים לאותה רמה. אשרייך שזו הסתכלותך, ושאת שמה את העיקר כעיקר ואת הטפל, גם אם מפריע, לא כעיקר. ובוודאי שזה לא מונע מלהגיע למסקנה משותפת שראוי לטפל, כדי שענין כזה לא יעיב גם על "קטע" כלשהו בחייכם.  תצליחו.

נ.ב. כמובן, אין כוונה לפגוע במעירת ההערה שמן הסתם התכוונה לטובה. אך מסופקני אם באופן אחר הדברים היו מובנים במלוא חומרתם.

הייתי כ"כ נחרצת מאחר ואחד משני המקצועות שהמלצתי עליהם הוא המקצוע שלי. אני לא חושבת שזה צריך לעניין את חברי הפורום מאחר ואני לא עושה פה טיפול או ייעוץ פסיכולוגי אלא נכנסת לכאן בשעות הפנאי. ואני לא משקיעה בכל תגובה כדי שהיא תהיה מקצועית. בכל מקרה לכן הזדעקתי כי בעין מקצועית זו הפרעה. מסכימה איתך שזה היה בוטה מדי (ולכן אמרתי שאני לא חותמת כ"פסיכולוגית" כי זה לא מה שאני עושה כאן)

הרבה פעמים הפסיכולוגים.. הכי פחות טוב שיייעצו. הם שוכחים לפעמים להשאיר מרחב למורכבות של כל אדם.. הם יותר מידי בטבלאות.. 

וגם הטוב שברופאים לגיהנם.(בגלל שהרבה פעמים הוא מאוד גאה ושוכח ל"השאיר" מקום לה', אז צריך להיזהר גם בפסיכולוגיה.. לתת מקום לפסיכולוגיה של ה'.. ומתוך זה אנחנו. ולא להשתעבד לטבלאות פרויד.. ולשעבד כל אדם יהודי אליהן)

אם הובנתי.. 

אני גם הבנתי מלכתחילה מה היתה "כוונתך".

אבל מלבד שהגדרותייך היו מוטעות לגמרי (וזה אני אומר ממקור "מקצועי" לגמרי. בדיוק לתחום שהתכוונת),

הרי שגם אם נקבל את הגדרתך שתגובתך היתה "בוטה" - בוטות בתחום הזה היא יכולה להיות קריטית - ולהוביל ממש ההיפך ממה שצריך לעשות.

וגם אי אפשר לנתק "תחומים". זה כמו שמוהל יגיד - אני מומחה במילה, לגבי עצירת דם, זה לא המקצוע שלי...

פה הרי לא דובר ב"קורס" תיאורטי, אלא בין איש לאשתו. לכן גם הגבתי חריף. לא כנגדך, כמובן, אלא משום "לא תעמוד על דם רעך".

[אולי הלקח הוא שהעוסק בפסיכולוגיה לא מגיב ב"שעות הפנאי"... או שהוא בוחן מכל הצדדים, או "כאחד העם". אחרת עלול לחשוב על בעיה - אך לא למצות את הבירור ובוודאי לא את הגישה...]

ומודה שלא קראתי את כל התגובות המתישות וה'סחופות' כאן, אבל 'בטוב' לא צריכה להתנצל כלל!

אני לא פסיכולוג וללא טבלאות...

רק זאת אומר: אם היה לי כזה גיס, הייתי 'משגע לאחותי את המוח' שתשלח אותו לפסיכולוג, כן, כזה עם טבלאות ומשקפיים כאלו... (ושהולכים לגיהנום, ולא משאירים מקום לרפואה של ה' וכו'- מעניין שגם מי שכתב את זה, הולך לרופא כשצריך)

אמנם עד עכשיו רק עקבתי מהצד אחרי השירשור, אבל כאן, סילחו לי דן ואורה יקרים, למרות שגם אני מסתייג משליחה לפסיכולוג בד"כ כי זה יכול לתסבך , אבל אם תנסו להתבונן יותר בדברי פותחת השירשור, לא מדובר בעוד משהו שמפריע, מדובר בהפרעה.

אין לי מה להוסיף , הצד הזה הוסבר רבות.

אין ספק ש'בטוב' כאשת מקצוע היתה חייבת לצעוק ולנער כאן את העסק.

ולך אנונימית יקרה :

אם יש שטוענים שיש כאן בעיה הצריכה טיפול, אל תיראי זאת כזילזול בבעלך, ניכר מדברייך שללא ספק הוא אדם יקר ומיוחד, לא היה יכול להיות לך יותר טוב עם אחר , ויתכן שהרבה 'היו מתות' לבעל נפלא כזה, אין ספק שזכית, אבל גם בעל נפלא ואדם הכי מיוחד בעולם יכול לחלות בשפעת או כל מחלה אחרת, יתכן ובעלך חלה  במחלה שתיארת כי אנשים רעים אולי שהיו בקירבתו בילדות או מכל סיבה אחרת גרמו לו, הוא עדיין הבעל הכי טוב בעולם ששוה לבדוק, ואפילו רק כדי לשלול שיש לו בעיה.

האנשים פה רק דואגים לך, גם אם לך זה נשמע התקפה. זה לא כך.

אם תהיי ישרה עם עצמך, ואם את באמת באמת אוהבת את בעלך וילדייך, את חייבת להם עזרה! כי למרות שלדעתך אין בעיה, אבל אם כן יש , אינך יודעת לאן יתפתחו הדברים בעתיד, בעיות נפשיות שלא מטופלות, יכולות להחמיר, ממש כמו שפעת וכל מחלה אפילו אם היא קלה ביותר. לא שווה לך לקחת סיכון הכי קטן בעולם כשמדובר בך ובאנשים היקרים לך ביותר! (הרי תביני שאם כ"כ הרבה אנשים טוענים שזה נשמע דבר המצריך לגשת לבדיקה, גם אם לך זה לא נראה, לא שווה לקחת סיכון ורק בגלל שאנו נפגעים לא לבדוק)

את היחידה שיכולה לעזור כאן.

טוב, אני יודע שמיד אותקף, וזכותו של כל אחד, המזל שלי שאני מתווכח עם אנשים טובים, ולא כאלה שהייתי מעדיף לשתוק להם ...

אחרת לא הייתי מגיב כלל.

ולמה ניזכרתי עכשיו להגיב בשירשור? ועוד לתוך ויכוח שלא ישיר לנושא השירשור?

כן , קומם אותי לראות ששניים טובים וחכמים ככל שיהיו, לדעתי גורמים לנזק , [כמובן מיתוך רצון טוב וזו זכותם וחובתם לומר דעתם כי היא לא נגועה] למשפחתה של האישה היקרה פותחת השירשור.

ועד כאן זו זכותם.

אבל לתקוף אשת מקצוע שחושבת אחרת כי הגיבה שלא לטעמם?

כאן אני יוצא מגידרי, וצועק את כל הנ"ל.

הייתי אומר שאפילו 'בטוב' הגיבה בעדינות למצב המתואר, ובפרט לעומת מה שחשה כאשת מקצוע.

אני בטוח, למרות שלא טיילתי במוחה ומחשבותיה...

אני שוב מתנצל בפני דן ואורה,

כל דברי אינם אישיים, אני אוהב וקורא תמיד את תגובותיכם ואפילו בד"כ מסכים...

מקוה שתראו בזה ביקורת בונה , הסתכלו על הדברים כאוהבי אמת, ואז...

תכניסו לי...

בכיף!

אז יום נפלא לכולם חברים,

והצלחה רבה לך אנונימית יקרה!

וגם אני נהנה לא פעם מתגובותיך - אבל כאן אני לא מסכים איתך (ולאו דווקא לגבי אפשרות העצה הספציפית שהצעת להם, שגם אני הזכרתי אפשרות כזו אם מעוניינים).. גם אחרי מה שכתבת.

ומה ש"בטוב" היתה "צריכה להתנצל" כלשונך, זה לא על עצם העלאת אופציה של יעוץ מקצועי (שדומני שאני כמעט הראשון בשירשור זה, שיידע את האנשים היקרים הללו על אופציה כזו, וקלות השימוש בה - אם ירצו. ובוודאי שלא כתבתי שעקרונית לא ללכת לרופאים כי לא משאירים מקום לרפואה של ה'...);

אלא על אופן ההעלאה וכל מה שכתבה מסביב, גם אם כוונתה לטובה לגמרי [ובאישי - הסברתי לה מדוע זו היתה שגיאה גם מבחינה "מקצועית". והיא עצמה אכן כתבה כאן, שמצד אחד שמה לכך לב שעוסקת במשהו קרוב לתחום, ולאידך לא ממש התפנתה לשקול כמו שעושים כשמישהו ממש מגיע לטיפול. כזה "רצון טוב" שלא עוּבד אולי מספיק]

וכשם שאתה חושב שהיא היתה "חייבת לצעוק" - אני סבור שאני הייתי חייב לעשות זאת, גם כנגד תגובתה, וראיתי בכך "לא תעמוד על דם רעך" וכפי שכבר הסברתי ואין טעם לחזור.

ואגב, האופן בו אומרים דברים, בהקשרים כאלה, הוא לפעמים חמור הרבה יותר מהתועלת שיכולה לצאת מתוכנם. בתחום הזה - זה ממש חלק מהענין, וגם אני אומר זאת מתוך מקורות "מקצועיים" (ביטוי שאני, האמת, לא כ"כ מתפעל ממנו...)

וזה ש"קומם אותך" לראות שלדעתך גורמים נזק - זה דבר מובן. אבל, כמו שהבחנת יפה, לא פחות מקומם את מי שחושב שמ"הצד השני" גורמים נזק, והוא מגיב - וחייב להגיב - רק בגלל זה..  בפרט לאור ההבדלים שניכרים בסגנונות ההתייחסות אל האיש, האשה, מה שביניהם..

אלא מאי?

אתה מתקומם על "לתקוף אשת מקצוע" שחשבה שלא כדעתם.. אבל חלילה, ה"תקיפה" היא לא אותה (היום זה מסוכן...) כמובן, אלא את האופן של דעתה ודבריה, שלדעתי הוא הרסני, ממש בגלל מה שהיא עצמה חושבת. לא כאן המקום להאריך. וכמו שאמרתי, היא התענינה ואני עניתי לה בפירוט ב"אישי" - כולנו יהודים....

והיא לא הגיבה "בעדינות" למצב המתואר. גם אני מכיר את זה מהאספקט המקצועי  (עי' לעיל כמה אני מתפעל מהביטוי הזה שלי...).

ואגב, בנושא הספציפי שעליו היא כתבה, לאו דווקא  נכון הכלל שאמרת על בעיות שרק מחמירות עם הזמן. שם דווקא יכול גם לקרות ההיפך. גם זה לא שייך ל"אנשים רעים מהילדוּת"..

וגם ההגדרה הכוללנית "בעיות נפשיות", בפרט כפי שהיא נתפסת במובנה הפשטני, אינה נכונה לזה, ויכולה גם להזיק.

ואגב, גם ההערה "האנשים פה רק דואגים לך", ולכן שהיא לא תתרעם - הרי שמעבר לכך שהיא, במידותיה המופלאות, לא הביעה כל תרעומת ואפילו חייכה... יש לדעת שגם אם רוב הכותבים באמת רצו רק בטובתה, עדיין כשמביעים דבר בצורות מסויימות, בהחלט יש לגיטימציה להתרעם. וגם אין לגיטימציה לאף אחד לקחת "פטרונות, ולהחליט" ב"שלט רחוק" של האינטרנט, שחייבים להעיר אותה גם בצורה פוגעת. אפשר להציע; היא ובעלה אנשים בוגרים, וכנראה גם בעלי מידות ומעלות יוצאות מן הכלל, והם יחליטו. בלי לחצים ובלי "מכות מילוליות"...

ונכון - מדוע שלא אראה את דבריך כ"ביקורת בונה"? בהחלט ברור שזו כוונתך, ולכן טרחתי והסברתי פה מדוע אני חושב שלא הבנת נכון למה היתה נדרשת דווקא תגובה כזו.

נו, ממחלוקת לשם שמיים יוצאים בדרך כלל דברים טובים.

וכבר אמרתי, שכל זמן שמשאירים לאנשים מקום להחליט בעצמם ולא מנסים "ללחוץ" אותם ע"י הפחדות שמונעות את שיקול הדעת החפשי שלהם (והם אלו שצריכים להחליט, וגם היחידים שמכירים באמת מה קורה, קל וחומר כשמדובר שהאחרים "מכירים" דרך הודעות באינטרנט בלבד...), ומכבדים אותם - אין כל בעיה להציע הצעות..

כמובן, אני ממשיך להוקירך - והאמת והשלום אהבו.

נהניתי לקרוא את הביקורת שלך.

זו אומנות איך להעביר ביקורת.

ולעניינינו, אני קורא גם בין השורות של דבריך,

ניתן לסכם שהמטרה מוסכמת, השאלה הדרך.

רבים וגם אני בתוכם הלכנו בדרך אחת, ואילו אתה בדרך היפה.

אני חושב, שהלואי ומישהו מאיתנו יועיל.

"מיני ומינך תסתיים שמעתתא"

ולגבי הרופאים לגיהנם, אכן לא ציטוט ממך, זה ציטוט ממגיב אחר, מי שראה, יודע. הפריע לי שאדם מצטט מאמר חז"ל ומוציאו מכוונתו. אגב, גם חז"ל הלכו לרופאים, ושמואל היה מקיז דם(שזה רפואה בזמנם)והרבה מהראשונים היו רופאים , כרמב"ם, ר"א בנו, רמב"ן, ועוד רבים.

ולתועלת העניין, אנו מסכימים שלם נתייחס לחילוקי הדיעות, כל אחד הביע דעתו, וההחלטה, בידי מי שצריך להחליט.

שבת שלום לך דן יקירי,

ולכל המגיבים.

מיד כשדיברו על טיפול זה היה נשמע לי לא יעיל, כי היו כבר פעמים בחיים שאנשים מהמשפחה פנו לכל מיני פסיכולוגים והיה נראה שאין להם מושג והם לא מבינים כלום ובטח לא הצליחו לעזור בשום דבר. אם יש כאן אנשי מקצוע אני אשמח לשמוע את דעתכם אם אתם יכולים להצביע ספציפית על בעיה מוגדרת שהתסמינים שלה הם כאלה וננסה לראות אם זה נשמע הגיוני. דיברו על OCD, אני קצת יודעת מה זה ואני לא רואה איך זה קשור לנושא. הוא לא עושה שום דבר בצורה כפייתית, מדובר על דברים שמפריעים לו והוא לוקח אותם יותר קשה ממה שאנשים אחרים לוקחים דברים שמפריעים להם, זה תסמין של OCD? אני ינסה לתת עוד דוגמאות ותגידו אם מישהו יכול להבין תפיסה כוללנית של הבעיה ולתת לה שם, למשל הוא לא סובל לראות את עצמו בראי או תמונות שצילמו אותו. זה לא שזה גורם לו נגיד לא להיכנס לבית שיש שם ראי או משהו קיצוני כזה, אלא רק שהוא לא מסתכל כשהוא עובר ליד ראי וכשיש תמונות הוא לא רוצה לראות אם הוא יודע שהוא נמצא בתוך התמונה. ואגב לכל הדברים שהוא נמנע מהם יש לו הסבר הגיוני למשל הוא חושב שהוא לא יפה (ולא משנה כמה שישכנעו אותו) ולכן אם הוא רואה את עצמו זה עושה אותו עצוב ולכן הוא מעדיף לא לראות. וככה גם לכל הדברים שהוא לא אוהב יש לו הסבר למה זה עושה לו הרגשה רעה, רק שאנשים אחרים היו עוברים על זה לסדר יום והוא ממש מעדיף לא להתעסק עם זה. יש כאן מישהו שזה נשמע לו כמו בעיה שיש לה שם מוגדר והוא יכול לכוון אותי איזו בעיה זו ואולי נקרא על הבעיה הזו או נלמד עליה וננסה להתקדם לפי זה?

האם הוא מתנהג כך גם בנוכחות זרים או שרק כשאתם לבד?

תלוי כמה זרים, ומה זה 'מתנהג ככה'? אני יכולה לראות עליו מיד כשמשהו מפריע לו, אולי זרים לא יכולים לראות או שהם לא היו מבינים למה פתאום הוא מסתגר קצת או נהיה לא מרוצה. הוא לא מתנהג מוזר או מתחיל לצעוק ולהשתולל, אם זו הייתה הכוונה. אם זה חבר קצת קרוב הוא יכול לבקש ממנו שזה מפריע לו (נגיד כשאוכלים גבינה לידו). המשפחה שלו והחברים כנראה יודעים על הדברים שיותר באים לידי ביטוי בחברתם. הוא לא מתנהג בצורה לא נורמלית.

אחרי החתונה, הוא לא גס או מעליב. אני הרבה פעמים לא הבנתי למה לפעמים הוא מרוחק יותר ונראה שמשהו מפריע לו, אבל לאט לאט כשלמדנו להיות פתוחים אחד עם השני אז אני למדתי ממנו על כל הדברים האלה והוא למד שאני מתחשבת ואפשר לדבר איתי, ככה למדתי איך להתנהג איתו. הוא בן אדם מאוד טוב ומתחשב, ולא כמו שהיה נראה כאן שאנשים הבינו.

ובהחלט כדאי לכם לשקול להתייעץ עם מומחים בבריאות הנפש.

עד אז לא נותר לך אלא לכסות את המראות, לנעול נעלי עקב ולהמנע מאכילת גבינה בשעות שבהן בעלך בבית.

נוגעים שם בנקודות תורפה של כל מיני דברים ופותחים אותם ע"י נגיעות בגוף.. משהו כזה.

ואז מגיעים לכל מיני משקעים וכו' שבעקבותם אדם יצר לעצמו חסימות וכו'.

אם את רוצה אני יכולה להביא לך שמות של אנשים .. אמינים.. שעוסקים בזה.. שמעתי שזה טוב.

בהצלחה

אני יותר הייתי רוצה לדעת איך נקראת הבעיה מאשר להתחיל לשמוע שמות של כל מיני טיפולים. בטח יש המון טיפולים שיכולים לעזור לכל מיני אנשים, אבל קודם נהיה בטוחים במה בדיוק מדובר ואחר כך נראה מה לעשות. אני מרגישה שהשלב הראשון זה להגדיר וללמוד על הבעיה.

יש לו חסימה מסויימת מלראות את עצמו. מלאכול גבינה וכו' לזה קראתי חסימה, זה חסימה נפשית כזו..מה שהבנתי ממך.

החסימות פה .. זה תוצאה של משהו.. אולי משקעים מסויימים.. וכו'

אי אפשר להחליט שקוראים לזה "חסימות", אם כי כמובן אפשר לכנות בשם זה כל דבר מסוג זה.

וגם לא נכון "לנחש" שזה תוצאה של "משקעים".

יש דרכים מאד רגילות לאבחן דבר כזה - אם מחליטים שמעוניינים.

וגם דרכים מאד רגילות לטפל, עם סיכוי להעביר את הענין תוך זמן סביר.

ההחלטה אם "לאבחן", "לטפל", היא החלטה של בני הזוג ביחד. כמובן,קודם כל של האיש, שזה אצלו,

אחרי הכל.

זה דיון משפחתי פנימי שצריך להתנהל בנינוחות גמורה, ללא שום לחץ, בהבנה שלאיש אין איזו

"בעיה נפשית" חלילה. אלא סתם מתוך "הצעה" - אולי כדאי שניעזר וע"י כך תיפטר מהרגישויות

האלה. אומרים שיש לזה דרך טובה. זהו. ואם האיש רוצה או שניהם רוצים, אז נעזרים - בלי דיווחים

פומביים ב"תיקשורת"...

אבל את מאד חמודה שקבלת אותו עם השגעונות שלו בכזאת טבעיות.

למרות שסוג כזה של שגעונות נדיר, לא חושבת שיותר קשה לחיות איתם מאשר לחיות עם סתם בן אדם רגיל עם חסרונות כמו לחטוף עצבים לעיתים קרובות, למשל. אז זה שזה נראה לאנשים לא נורמלי לא אומר שהבעיה באמת כזאת חמורה.

צודקת בעיניי, אהבתי.

אני מסכימה איתך מאד שהצעד הראשון הוא קודם כל להבין ולהגדיר את הבעיה.

בעז"ה היום או מחר אני אכתוב לך את דעתי בעניין במסר אישי.

בכל מקרה רק חשוב לדעת שיש המון סוגי פסיכוולוגים ושיטות טיפול פסיכולוגיות שהן שונות ואף מנוגדות. ולכן גם אם יש לך ניסיון מר במשפחה עם פסיכולוגים לא בטוח שכדאי לוותר על התחום.

אני מקווה שראית את זה לילה טוב!

את מוזמנת לפנות שוב

זה די נשמע כמו משהו שיכול להיכנס תחת קטגוריית הOCD סליחה על הבוטות אבל הבחור צריך פסיכולוג/פסיכיאטר או שניהם. ואת, ממש מסכנה. כל הכבוד שאת שורדת, זה פשוט התעללות!

אני מאמצת את הרעיון של ד.

יש להתייחס לעניין בצורה מקומית ונקודתית עם בעלי המקצוע המתאימים.

כל עוד לא מדובר ביחס תוקפני אלא בתגובה רגשית "יאינסטניסטית" - תשמרי על שלום הבית שלך.

בכל השאר אפשר לטפל.

וחשוב מאוד לשמור על שלום בית . ובזה אני מסכימה עם דן וראו כי טוב.

אבל בכל זאת, חשוב שגם היא תרגיש בנוח, ולשם כך צריך שיתוף פעולה של הצד השני.

מאחלת לך המון בהצלחה...

רק כעת ראיתי את זה, אז אותה תגובה דלעיל - "בריבוע".

בושה לכתוב כך לאשה כזאת (גם עם ה"כל הכבוד" וה"סליחה על הבוטות"... - אני מסופק מאד אם זה באמת ייסלח לך).

קודם כל אני חייבת לומר שבסך הכל הסכמתי איתך- הערך העליון הוא שלום בית .

מה שניסיתי לומר זה שאם הכל היה פשוט היא לא הייתה פותחת את השרשור,

ובטח שלא בשאלה עד כמה זה נורמלי?!

אני ניסיתי לתת לה פידבק על ההתמודדת היפה שלה. ( אולי לא עשיתי את זה בצורה הכי מוצלחת... )

 בכל אופן - ארצה להגיב לסוף תגובתך:

אני חושבת שהיית מקבלת יותר אם היית כותב -  " צריך להיות יותר רגישים בתגובה ",  או משהו כזה .

אני בטוחה שכאדם שעוסק וכותב על חינוך - אתה מבין שיש השפעה מאוד גדולה על האופן שבו התוכחה נכתבת או נאמרת. 

אני אכן כתבתי את המילים " כל הכבוד",

אבל לא כתבתי את המילים " סליחה על הבוטות"

זה לא הסגנון שלי ומעולם לא היה.

להגיב על דבריי ולהוסיף את המילים הללו זה שינוי מהאמת....

העיקר לא לשכוח שגם כשמחנכים אותנו - זה צריך להיות בדרך חיובית.

ומעתה בלנ"ד לא ארצה להגיב עוד על עניין זה.

התגובה היתה על דבריה של "בטוב"..

את כתבת דברים בסדר גמור,

והציטוטים הם מדבריה ולא מדברייך...

כנראה את לא כ"כ בקיאה איך בנוי "שירשור".. התגובה היא לא בהכרח על ההודעה שבשורה מקודם - אלא על ההודעה שהנקודה האדומה שעל ידה קצת לפניה.

ואני מאד מתפעל מתגובתך הנוכחית על דברי - שחשבת שהם מופנים כלפייך..  שהרי אין כל סיבה להגיב בחריפות כזו על מה שכתבת (חוץ מזה שבכלל לא היתה מחלוקת בין תגובותינו..), ואת - למרות שחשבת  שזו תגובה כלפייך, הגבת בסבלנות רבה מאד. כל הכבוד - על אף שמתברר שתגובתך היתה ב"טעות", אבל בוודאי זה מראה על מידות טובות, ומן הסתם היית צריכה "להתאמץ" להתאפק ולהגיב כך...

וכלפי מי שאכן הגבתי - קראי את דבריה ותביני שלא היתה לי ברירה אחרת, כפי שהסברתי בסוף תגובתי.

כל טוב.

[נ.ב. וכמובן - לא יעלה על דעתי "לצטט" דברים שלא כתובים...]

אני ממש מצטערת. אתה צודק אני באמת לא מבינה, והאמת אני עדיין לא מבינה איך בנוי השירשור, למרות ההסברים שלך. שוב סליחה.

הגברת פתחה בשרשור, כי היא במצוקה, ולכל אחד מן הגולשים יש הזכות להגיב כראות עיניו. רק האדוק המורם מעם הזה, נטפל פה לאנשים שרק הגיבו ומעניק להם מחכמתו העליונה. תוקף אישית אנשים שכלל לא פנו אליו. אפס כזה יכל להיות רק מן הצד"ר.

ש"אחדות ישראל" היא ערך עליון, כאשר מתכוונים לכך, שיש להניח למהרסינו ומחריבינו להרוס ולהחריב אותנו, וגם להביא עלינו שואה, העיקר, שתהיה "אחדות ישראל", גם אם זו "אחדות" בחורבן ובהתאבדות.

ואינך צריכה להתנצל לפני יצור, בעל רגשי עליונות, כאשר, באמת, הוא אפס מוחלט, המטיף מוסר לטובים ממנו. הרי, הוא, כולו - פצע וחבורה ומכה טריה, אין בו מתום ולא תום.

וגם לא פסיכולוג. זו הפרעת חרדה ואלו האנשים שמטפלים בה. (צריך טיפול CBT או גם שילוב של טיפול תרופתי.) ולא יועצים, מאמנים, וכל מיני אנשים טובים שטובים לדברים אחרים. מהדברים של אנונימי עלתה מצוקה קשה. אח"כ היא נבהלה ממה שיצא לה ומאיך שהחיים שלה נראים. היא עצמה ציפתה שיגידו להL" כן, גם בעלי מתנהג ככה". ומשום מה לא היו עוד בעלים כאלה.כי זה לא נורמלי. לכן לדעתי היה צריך לנער אותה ולהגיד לה שמגיע לה יותר. עם אותו בעל, אבל מגיע לה יותר איכות חיים. זה שהיא אומרת שזה יכול אפילו להחמיא לה,מזכיר לי כל מיני צידוקים של נשים שחיות במציאות יותר קשה. אם טוב לה- זה מצוין, נחמד, מעולה ואולי באמת אפשר ללמוד מהם דברים נוספים. לגבי ההתנהגות הזאת (ואגב, זו לא רק התנהגות זה כבר דפוס מושרש) זה לא נורמלי ולא נחמד ולא יפה ולא נעים לחיות ככה. אם אנשים אומרים לה שזה נורמלי זה עוול גדול. בודאי ששלום בית חשוב אבל אסור שהפורם יהפוך למקום שבו מקבלים כל דבר בשם שלום הבית.

אם משהי הייתה כותבת- בעלי מקסים, נהדר וכ' וכ' אבל פעם ביום הוא מרגיש שהוא צריך לתת לי סטירה, זה לא כואב, זה קצת משפיל אבל חוץ מזה הכל נהדר וכ'. אז גם אז היו אומרים לה שזה נורמלי? אני מקבלת את דעתך דן שהתגובה שלי הייתה בוטה מדי. אבל צריך להיזהר לא להשאיר את הבחורה הזו באותו מצב.  יש היום טיפולים שנועדו בדיוק למקרים האלו.  

לא נראה לי שהאשה הצעירה הזו צריכה להרוס את כל חייה ליד איש חולה. מה שאני מבינה הוא, שהיא צריכה להיכנס למטה בנעלי עקב, ורק אחרי שהוא נרדם, היא יכולה, בשקט בשקט, לחלוץ את הנעליים. זה הרבה מעבר לאיסטניסיות! זה חולני. בעל אינו נגעל מאשתו בגלל דברים כאלה!

לא הבנתי איך זה, בכלל, הגיע עד לכדי נישואים. האם לא הבחנת שהוא חולה, עוד לפני כן? ואם לא הבחנת, נישאת, למעשה, לאדם שכלל לא הכרת. מעניין, למה?

שחולני - זה לא הוא ולא היא - אלא את עם התגובות המרות שאת מפרסמת בכל מקום בערוץ 7, ומתלוננת שוב ושוב על מחיקת תגובותייך.

מבחינתך - להרוס משפחות, להרוס את המדינה - כך תרגישי טוב. שיחררת את ה"מרור" שלך..  אגב, בעלך לא הבחין בזה לפני שהתחתן איתך?  או שנישא לאשה שכלל לא הכיר - מענין למה.. (ציטוט מדוייק מתגובתך אליה)

אתה לא מריר! למה? כי, פשוט, לא אכפת לך! לא אכפת לך שאשה צעירה נהרסת. והיא נהרסת! שלא תהיה לך טעות. המשפחה כבר הרוסה. וכמה שהיא תנסה למצוא צידוקים, זה לא יעזור לה. היא, למשל, התאכזבה מאד לשמוע, שהיא יחידה עם בעייתה. זה לא אומר שאין עוד כאלה, אבל, גם הם מתחפרים באומללות שלהם.

לך לא אכפת שהארץ נחרבת והעם נהרס, כי, העיקר, יש "אחדות ישראל", וה"מדינה" שלך אינה נהרסת, והיא יכולה להמשיך לעקור את עם ישראל משורשיו ולהחריב את הארץ, חבל אחרי חבל. אתה לא מריר, שאלפי משפחות בישראל נהרסו. אינך מריר, שהמוני בני נוער איבדו את עצמם. מה אכפת לך שאלפי קרבנות מוקרבים כאן ל"שלום". אתה, מבסוט, חלאס. אתה רשע! גם ההתקפה שלך עלי מתאימה ל"חינוך תורני בדרך חיובית". אתה אפס גמור! אתה ודומיך הרסתם את עם ישראל. ואני מרירה מאד מאד. כי אכפת לי מבני אדם! אצלך, הכל תיאוריה ושנאת ישראל!

ואפילו היא הלכה עם נעליים (לא יחפה)בפגישות לפני החתונה, באמת!!!

זה בכלל לא מה שאמרתי, זה מאוד הפוך מאיך שאתם תופסים את זה, אפשר לראות את זה אפילו כמחמאה מצדו, שהוא תמיד רוצה להרגיש שאני הכי יפה בעולם (הוא חושב ככה) ואם אני נראית לו נמוכה אז זה הורס לו את ההרגשה הזו, אז הוא לא רוצה לראות את הגובה שלי בלי נעליים וזהו. ואז אם אני רוצה לרדת מהמיטה בלי נעליים והוא כבר קם אז אני אומרת לו שאני יורדת רגע בלי נעליים ואז הוא לא מסתכל עד שאני חוזרת. גם אם זה נקרא מחלה אצל מישהו, אני בכל זאת מצליחה לחיות עם זה מספיק טוב, ולבעלי יש מספיק הרבה דברים נפלאים וטובים ויפים שהלוואי על כל הבעלים וכולם היו מקנאים בי אם היו יודעים, אז אני יכולה להסתדר גם עם בעיות שיש פה ושם. תודה רבה ואפשר להפסיק לדבר על הנושא כי אני רואה שיש פה יותר מדי אנשים שמבינים לא נכון וזה יוצא נורא ואיום.

כך זה נראה לי יותר בעייתי מכפי שחשבתי קודם.

(וזאת מבלי שום קשר להודעות המחרידות שנשתלו כאן בשעה האחרונה)

אני חושבת שהמגמה העיקרית היא לשמור על שלום בית

לא חושבת שמתאים לצאת בהצהרות כאלה ואחרות על מי הוא הבעל המצטייר מהשאלה,

ועל המקור למעשיו, וכך ליצור בעיות נוספות..

הוא בן אדם מאוד טוב ובעל מקסים ורגיש, אנחנו מאוד שמחים אחד עם השני, זו בעיה מסוימת כמו שיש כל מיני בעיות אחרות, אבל באמת שהתפלאתי שהסתכלו על זה כאן כאילו זה כל כך מוזר, הייתי בטוחה שיעלו עוד הרבה אנשים שיש להם קטע כזה או לבעל שלהם ויגידו איך הם מתמודדים עם זה או מאיפה זה נובע ומה עושים, אבל אם זה כל כך מוזר אז כנראה שנצטרך לדעת לבד מה לעשות, אני לא חושבת שיתאים ללכת להתייעץ על זה, על כל דבר אנחנו מדברים המון אבל הקטעים האלה זה כאילו ככה הוא וזהו ולא שאפשר כל כך לעשות עם זה משהו כי זה ספונטני אצלו ובאמת נהיות לו תגובות כאלה שהוא לא יכול להתנהג אחרת. לא משנה.

נמשיך לעשות מה שאפשר ולחשוב על זה ולדבר ואולי פעם יהיו לנו עוד פתרונות, מה אפשר לעשות.

זה משהו שברמת השיחה מתברר ומגיע לעמק השווה, כזה שמשמח את שניכם- זה כבר טוב

בהצלחה!

הוא "לא נורמלי"?! ממש לא. הום- המון אנשי ןםהולכחים לייעוץ דווקא כי הם רוצים לשפר את חיהם. יש לך בעל נפלא, כדברייך אך אם משהו מפריע גם לאנשי ןםטובים, מדוע שלא יחיו "עוד יותר "טוב. למשל, אני מפריע לי שאנ יתמיד משווה עצמי לאחרי ןומרגישה נחותה("אי ךהיא יודעת לגרום לילדיה לשתף פעולה ורק אצלי.., איך היא תמיד מחייכת אליהם מכל הלב ואני מתוחה, ואיך ההיא מעריכי םאותה בעבודה ואני..  ואז מרגישה נחיצתות ולגעתי- עלי לטפל בזה כדי לשפר את איכות חיי וגם את מידותי אז מה, אני לא נורמלית?! היו תגובו תמוגזמות אול ישלא הבינו אותך אבל הליכה לייעוץ לזוג היא דבר מעולה

ואת צודקת - אם אתם מסתדרים בטוב, גם עם התופעה, אז בסדר גמור.

זה סובייקטיבי לגמרי.

מי פה בכלל מכיר אותו חוץ ממך?

ואת יכולה להיות רגועה - יש עוד תופעות, מכל מיני סוגים, בעולם.

היום יש קצת נטיה "לתייג" כל דבר. לפעמים זה עוזר כי יודעים במה לטפל, ולפעמים - מאד מזיק. מקטין את ההתמודדות ע"י בחירה חופשית, ואת ראיית האדם כאדם שלם ואת התופעות כתופעות שאינן בהכרח תופסות מי-יודע-מה מקום..

הגישה שלך היא מצויינת. אולי טוב שתדעו, שאם זה מפריע (ובפרופורציה כמו שאתם תופסים: זה אכן לא עיקר החיים) - יש אפשרות לטפל. ואם תחליטו פעם על דבר כזה - אז תעשו זאת עם מישהו מבין ענין באמת, שיודע את המקום של דבר כזה בחיים ולא "מתרגש" יותר מידי..

ואם תחליטו שלא נוח לכם ייעוץ - זכותכם. יש אנשים שחיים ככה בסדר גמור. זה מחנך אותם לסבלנות. ומן הסתם גם לבעל יש הכרת הטוב על הסבלנות של אשתו כשמשהו "מפריע" לו.

מעניין מה תהיה תגובתו, כשאת תיניקי את תינוקך....

ולא איכפת לי מה תהיה רשימת הקללות הבאה שלך. (שתבוא בלי ספק. אבל אני כבר לא אקרא אותה. דיי. יש כאן מספיק אנשים עם שכל, שיגיבו אם יתחשק להם להתלכלך בבוץ הזה)

אני מאד תמה על מנהלי הפורום הזה שעוד נותנים לך להגיב בו ולנסות להשניא אשה על בעלה. כמובן, הכל מתוך "אהבת ישראל" - כמו שניכר מהתגובה הזו , הממש הכרחית, שלך...

.או חולה בעצמה, או שתולה פה, או סתם לא מבינה

אבל, יש פה נמושות, הנטפלים אלי, בלי שום קשר לנושא כאן. זו תופעה ידועה בקרב המהרסים והמחריבים, באיצטלה של דואגים לזולת, הם מתיזים שנאה. פותחת השרשור מעניינת אותם כשלג דאשתקד. ואתם יודעים מה? שכחתם שיש אלוקים, אז, כדאי להזכיר לכם. על רישעותכם אתם תשלמו.

אתם יודעים, הדן הזה, שנטפל אלי, מתהדר בתואר "רב", לא פחות. הוא גם התנפל עלי ללא כל סיבה (מעולם לא הכרתי את שמו לפני ההיטפלות הזו, אז בדקתי באינטרנט, מיהו היצור הזה) וגם דבר לשון הרע. אבל, אלו הם "רבני" ה"ציונות הדתית". ועכשו הוא חותם בשם אורה. היא, באמת, מסייעת רבות לאשה הצעירה במצוקה. היא, ממש, מגיבה לענין....

תמיד מאכזב מחדש, להיווכח, לאילו תהומות של שנאת ישראל צלל העם הזה. אלו הם ה"ציונים".

ותסלח לי "אנונימי", שנאלצתי להשפיל לרמתם של הנמושות.

אורה זו אני ולא הוא

אבל את צודקת במשהו אחד.

לא היה נכון מה שכתבתי.. ביישתי אותך, וזה לא נכון.

אני מצטערת ומבקשת סליחה.

אני לא מסכימה עם דעותייך, אבל את נשמה יקרה, סליחה.

פה היא לא במקומה.

אשה שהיתה מוכנה לבזות בפנֵי אשה את בעלה, אחרי שהאשה כותבת שיש לה בעל טוב ויקר, ובליגלוג ו"חשדנות" שואלת אותה איך היא לא הבחינה לפני החתונה...

הרי ברור שלפחות יש חשש שבמשהו דברים כאלה ישפיעו על אשה שהיא פחות ברמה מפותחת השירשור הזה, ואולי באיזה שלב היו הורסים את חייה וחיי נישואיה. אבל הגב' הזאת, בלי כל חשבון מתקיפה אותה (בלי התובנה הבסיסית שתקיפת בעלה היא בשבילה, כאשה נורמלית, תקיפת עצמה. מה גם שלגלגה ישירות עליה, "איך לא הבחינה מראש"..).

ולכן, התגובה שלך היתה נורמלית בהחלט, כדי להציל את פותחת השירשור, ואיבחנת נכון כנראה. אין כל צורך להתנצל - מפני שיש לכך צד שני, כאילו יש לגיטימציה כלשהי לסיגנון כזה. וזה כבר על חשבון מישהי אחרת.

אני, האמת, לא קראתי את מה שהגב' הזו כתבה, שעליו הגבת. כי אמרתי, מה אני צריך לקרוא את הקללות הללו. רק כעת, שראיתי את תגובתך הזו - הסתכלתי לראות על מה הגבת....  באמת בהתחלה חייכתי.. אבל אח"כ חשבתי, זה לא כ"כ פשוט אם לא יובן מהיכן זה בא. הרי כאן זה היה יכול חלילה, להרוס אשה ומשפחתה.

והנה התופעה, כפי שהיא כתובה בדבריה, בלי תוספות:

היא "ידעה", ללא ספקות, שאת זה אני - בכינוי אחר.. (אם מישהי כאן היתה פותחת שירשור ושואלת על בעל שאומר בוודאות ללא ספקות, שהיא "מתחזה" לפעמים - מן הסתם היתה פוסקת, בסיגנונה שכאן, שיש לו פראנויה, מחלת רדיפה..)

אחר כך, היא "הודיעה" לקוראים הנכבדים ש"הדן הזה" קורא לעצמו רב.. נעים מאד. אני דווקא לא שמעתי על זה עדיין...  אותה רמת דיוק כמו ה"ידיעה" שלפניה (הפעם האחרונה שמישהי כינתה אותי בתואר המכובד הזה, בפורום שכן, ביקשתיה להסתפק בשמי הפרטי..)

גם היתה בטוחה שכל ה"ענין" היה כדי להיטפל אליה... רודפים אותה.. מה איכפת שבכלל כתבנו בשירשור הזה עוד לפני שהחלה להפיץ פה את הארס..

ו.. מסכנה - "התנפלו עליה ללא סיבה"... היא יכולה לשפוך דמה של אשה פה, לנסות לסכסך בינה לבין בעלה, לשכנע אותה שהיא אומללה; אבל כשמגיבים על זה - "התנפלו עליה ללא כל סיבה"... המסכנה... אבל "הם" שהתייצבו לימין האשה שאת דמה ניסתה לשפוך - אותם האשה לא באמת מעניינת... זה הכל קונספירציה של הציונות העולמית נגד חנהא ששינתה את הניק..  מי שבאמת רוצה לעזור ולא ש"באיצטלא של דואגת לזולת מטילה שינאה" כלשונה הזהב (הגדרה מדוייקת), זו הגב' הזו, שדיברה בשינאה אל האשה, אל בעלה, אל הציונים, אל כולם.. ו"שינתה את טעמה" לסיגנון של חמלה מזוייפת על האשה, רק כשראתה שהיא עלולה למצוא את עצמה באופוזיציה גדולה מידי... [מוטב להתמקד באחד... אל דאגה, אני לא נבהל מדברים כאלה: "לא תעמוד על דם רעך" - יותר מכל השטויות האלה.. ואצלנו אין "הדרה".. "רעך" - זו גם אשה שמישהי מנסה לשפוך את דמה בסיגנון מר שלא התחיל כאן ולא התחדש בנושא זה]. רק האחרים, "הרשעים האלה".. הם באמת לא רוצים לעזור - כל מה שהם נכנסו לשירשור הזה, היה כדי לחכות לרגע שהגב' הזו תתערב, ואז יוכלו "להתיז כלפיה את שינאתם"....

אח"כ - היא "ידעה" ש"הוא כנראה רגיל שאנשים רואים בו את האוראקל"...  מה נעשה? אני אפילו לא יודע את פירוש המילה הזו..

ומי תוקף? לא, חלילה, זו שכינתה אדם מול אשתו בכינויים זולים, מרים, בלי להכיר - מה איכפת לה...  לא מי שמקללת בחוסר יכולת להתמודד עניינית, בכל מיני חרפות, וסוברת שאם היא תגיד על כולם "אפס", אולי זה יגביה אותה... לא.  מי ש"תוקף מי שמביע דעה שונה משלו" - הוא מי שיעז להגיב על דבריה הלגמרי מרושעים (גם כינוי שהוצאתי ישירות מ"אוצר המילים" של הודעתה).

ובכן - למה אני כותב את כל זה, כי אפשר להירגע: מי ש"יודעת" את כל הדברים הללו מדמיונה, ומדמיינת שהכל רודפים אותה ללא כל פרובוקציה מצידה - היא "יודעת" גם באותה רמה מה שקורא אצל פותחת השירשור הזה.. וה"בעיה" היא כנראה לא בכיוון של מי שבאה לכאן להתייעץ.

וכמובן, כמקובל בכגון דא: היא יודעת להזכיר שיש אלוקים שלא אוהב רישעות.. ומקוננת על "תהומות השינאה שירד 'העם הזה' "... כמובן, גם מוכיחה באנחה על חוסר שמירת הלשון, אגב שמחרפת את כלל "רבני הצינות הדתית" (שלצערי, עוד לא זכיתי להימנות עליהם..), ובכלל את ה"ציונים" (נו, באמת מה זה הוצאת שם רע על אי אלו מליוני יהודים..)

ואיך אפשר בלי - היא מסיימת ב"השתתפות" עם אנונימית - שלפתע מצאה בה ידידה.. - על כך שנאלצה לרדת מהרמה האדירה והנשגבה של הגידופים בה פתחה את דבריה בשירשור ל"רמתם" של נמושות... אי אי אי, לאן הגענו?....

זה בסדר: אין ספק שתגיע מנת הגידופים הבאה... אבל זה כבר לא יהיה עם עיון שלי בהם...

 כל הטעות שלי הפעם לפתוח אותם היה בגלל התענינות על מה הגיבה אורה (שהיא אכן לא "אני.. ואינני מכירה..), שאת דבריה אני מכבד.

כדי להגיע אלי. מנצלים את מצוקתך, שאינה מעניינת אותם כלל, כדי לתקוף אותי, בלי שום קשר לנושא שהעלית. כדאי שתביני - האנשים האלה אינם דורשי טובתך. הם רחוקים מזה, כרחוק מזרח ממערב. הדן הזה רגיל, כנראה, שאנשים רואים בו את האוראקל, שאינו יכל לטעות. ואם מישהו, קל וחומר, מישהי, הביעה דעה שונה משלו, הוא תוקף! אין לי, מעולם לא היה לי, ובוודאי לא יהיה לי עסק אתו. ככל שהוא מוסיף, כן הוא גורע מתדמיתו. כמו שהגבתי לדבריו בתחילה, הוא אפס, אם לא למטה מזה.

ולך אני מאחלת רק טוב. ואל תפני עם בעייתך, הקשה מאד, לפורומים של שעות הפנאי. מכאן לא תיוושעי. ואת צריכה עזרה באופן נואש.

כל טוב לך. צר לי עליך מאד.

לפני שאת מתקיפה ומדברת על אהבת ישראל אולי תקראי מה שאת כותבת?

אני לא יודעת כמה זמן את פה אבל יש בפורום כאן אנשים חכמים מאוד שיודעים המון וזה שהם לא מגיבים כמוך או לא מסכימים איתך לא הופך אותם לאפסים...

מה הציונים עשו לך? את טובה  מהם? אני לא ציונית בכלל וכואב לי לקרוא את הדברים הקשים שלך!!

שיהיה לך חנוכה שמח

הם עשו לך, לי ולכל עם ישראל. ראשית, הם שיתפו פעולה עם הנאצים, במדיניות ה"עליה הסלקטיבית" שלהם ובשליחת קסטנר לתאם עם אייכמן את השמדת יהדות הונגריה. אתם חייבים להבין - ה"ציונות" בא לעקוף את היהדות ולהעיף אותה מן הדרך לתהום. ואת זה היא עושה מאז ועד היום הזה. מדובר בתלמידי הרצל, שרצה להציל את היהודים מן האנטישמיות, באמצעות ביטול היהדות. אין יהודים אין אנטישמיות.

ה"ציונים" רצו טריטוריה, מצידם היא יכלה להיות במוזמביק ובאוגנדה. כמו הרבה שקרים אחרים שלהם, המוסווים באיצטלה יהודית, כך הם קראו לתנועה הטריטוריאליסטית שלהם "ציונות". ועל כן, החלוצים ה"חרדים", שהיה להם המכלול של עם-תורה-ארץ, שלא ניתן להפרידה, הם אנטי-"ציונים" (וזה לשבחם), ומהרסי העם והתורה, הם "ציונים". הבעיה של העם היושב בציון היא - שטיפת המח ששיבשה עליו את דעתו, את הגיונו ואת המידע!

משימת ה"ציונות הדתית" היא להציג את מהרסינו ומחריבינו כ"אחים יקרים", שחשובה מאד "אחדות ישראל" אתם, ואת "המדינה", כ"כס אלוק' ממעל", לא פחות, ואת צה"ל כ"קדוש", שאותו צריך לחבק ולנשק, ואפילו לרקוד אתו, כשהוא מבצע פשעים חסרי תקדים נגד העם היהודי, לאחר אלפיים שנות שואה.

ואם את רוצה לדעת מהי ה"ציונות", חפשי באינטרנט, בין השאר, חפשי את המאמרים שלי. וזה, בדיוק, מה שמשגע את הדן. כשהוא תקף, לא היה לזה שום קשר לנושא, ויכולתם לראות זאת בדבריו. הוא ידע את מי הוא תוקף. והוא, כמובן, שונא ישראל! אפשר לזקוף לחובתו את חורבן ארץ ישראל.

שיהיה.... לא נתווכח על זה

אבל השאלה המתבקשת היא מה עשתה לך פותחת השרשור? 

מן הסתם היא ציונית דתית (היא כתבה שהם חיים יפה...), אז באת לפרוק עליה עצבים של 2000 שנה?

אל תדאגו, אני לא הולכת להיעלב או להילחץ מההודעות הטפשיות של האנשים המוזרים כאן. אגב, יש לנו גם ילדים, והבעיות שקשורות אליהם זה שבעלי שונא גבינה, ואם צריך למרוח גבינה על הלחם לילד הוא לא יכול לעשות את זה כי הוא לא יכול להתעסק עם גבינה, אז או שמורחים משהו אחר או שמחכים לאמא. באמת שאנחנו מסתדרים טוב מאוד בדרך כלל עם כל הבעיות הנוראיות שדיברתי עליהם, שהם באמת לא כאלה נוראיות, ואחרי שהתרשמתי מהתגובות כאן איך אנשים מתייחסים לבעיות דומות, שזה מה שעניין אותי, אפשר כבר לרדת מהנושא ואנחנו נסתדר יפה גם הלאה. רואים שיש הרבה מהאנשים כאן שלא הבינו את הנקודה, או לקחו את זה מדי מדי קשה, אז אולי לא הסברתי מספיק טוב, אבל לא משנה כבר, תודה רבה לכולם.

מעניין אותי אם גם הקטע של הגבינה בהודעה שמעל זו גם נשמע לכם מאוד מוזר עד כדי כך וחולני וכו', ואם דברים כאלה אתם כן מכירים, אז אם מישהו מכיר מעניין אותי לשמוע סתם בשביל הסקרנות. לא יודעת למה מוזר לי שזו תכונה עד כדי כך יוצאת דופן, במיוחד שזה אצלו כבר מאז שהוא היה ילד (וגם זה לא שזה כל הזמן מתפתח או מחמיר, זה כמה דברים קבועים שהם בעייתייים והם היו כאלה ונשארו תמיד אותו הדבר).

זה לא מאד מוזר ולא "חולני"..  רגישות יתר למה שמגעיל אותו. אם אתם מסתדרים כך, קל וחומר שכדברייך זה "סטטי" - אין שום בעיה. מה קרה? סה"כ מרבה התחשבות אחד בשני.  אם אי פעם יפריע - ניתן גם לטפל, בלי קושי רב מידי. הגישה שלך טובה מאוד. אל תתני להכניס לך בה איזה שמץ של ספק.  את מכירה הכי טוב מה שקורה אצלכם, ואת מכלול האישיות.

[ובכלל, יותר מידי "הגדרות" זה לא טוב..]

ולמרות שזה באמת לא "בעיות נוראיות" (וגם.. לא נדירות כ"כ), לפעמים אפילו אפשר סתם לחייך - בכל זאת, אתם "משהו"... למדנו מכם.

גם אני חושבת כך..

הגזמתם אתם לא מכירים את הבן אדם בכללותו.

אצל כל זוג יש דברים שמפריעים אחד אצל השני - עישון, משקל, ריחות, התנהלות בכל מיני מצבים וכו. זוגיות משמעה התחשבות האחד ברגישות של השני . אלא שהתחשבות אינה "אשמה" אינך אשמה שיש לך רגליים או שאינך אוהבת נעלי עקב.

על פניו נראה שהתחושות כלפי רגלייך קצת חורגות מהנורמה של דברים המפריעים אצל בן זוג. ייתכן שמדובר בתופעה חרדתית כלשהי.  מיליוני בני אדם מסתובבים עם תופעה זו שמתבטאת באופן מאד מאד מגוון. המוכרים יותר הם אלו ששוטפים הרבה ידיים .  ביסוד מדובר באנשים נורמליים לחלוטין ואינטליגנטים ... וכן, יש להם איזה חרדה  שאין לה בסיס רציונאלי והם גם בדרך כלל יודעים זאת. רבים מהם סובלים מהתופעה מגיל צעיר ומסגלים לעצמם מעשים מפחיתי חרדה כמו שטיפות רבות של ידיים. 

מה עושים? אם מדובר היה בכך שבעלך סובל מדברים שוליים שאינם מפריעים לך גם אם קצת מפריע לו.. לוקחים בקלות ועוברים הלאה אבל אם כמו שאת מתארת.. הוא דורש ממך לנעול נעליים גבוהות וגם סולד מרגלייך כשאת עולה למיטה לפני השינה... נראה  שאין להתעלם מכך ועליו לפנות לבירור רפואי שיאשש או ישלול אפשרות לבעיה חרדתית. כאמור זוהי תופעה  מאד נפוצה וכיום יש גם אפשרויות רבות לטפל (יש טיפולים תרופתיים ויש טיפולי  CBT - חשיפה מבוקרת המרגילה את האדם לגורם החרדה) .

בהצלחה!

לפני הכל, צריך לרדת מהעץ, ולרדת מהיסטריה.

ראשית, לכולנו יש את הקטע של המנעות מדברים מסוימים. זה יכול להיות מאכל, בגד או חפץ ולעיתים, אפילו סוג של מגע אנושי.

שנית, עוצמת תחושת ההרתעות ("מגעליות") שונה בין האנשים ובזמנים. דוגמא מוחשית: האם בעלך נוהג כך גם ליד אחרים? 

שלישית, התיאור שלך את חיי הנישואים שלכם מותיר הרבה מקום להבנה, ושיתוף פעולה.

אגב, רוב הגברים כאן, יודו בכך שיש להם עדיפות באיזה תספורת יעדיפו את נשיהן, ובאילו בגדים הן מתייפות, ועוד...

יתר על כן, בעניינים האלו בוודאי נשים יש להן העדפות...

לסיום, אל תתרגשי מהעדפותיו, נכון יותר לשוחח על תגובותיו, לעדן אותן, להמנע מהגזמה וכדומה.

חנוכה שמח, ושבוע טוב. 

נדמה לי שלא קראת ברצינות את התיאורים שלה. יש ויכוחים ויש העדפות וכו', התיאורים שלה מדברים על מצב של הפרעת אישיות! 

בקשה אישית לפותחת האשכול, שכנעי את בעלך ללכת איתך לפסיכולוג. לא רק בשביל לטפל בו, יכול להיות שהוא יתנגד לקבל את הדברים כך, אלא כדי להבריא את הזוגיות הפגועה של שניכם. הוא כבר יעמיד אתכם בפרופורציות וינסה להכין לכם תוכנית לצאת מזה. קשה לדעת מדברייך האם מדובר בכפייתיות [ומהיכן היא נובעת? חרדה, פוסט טראומה, אגוצונטריות, בעיה ביולוגית וכו'] מניפולטיביות, הפרעת אישיות גבולית או בעיה זוגית כל שהוא. חבל שתסבלו לחינם, זה נשמע כמו משהו שמבטא בעיה אחרת שיכולה לעלות לכם ביוקר. טפלו בזה ומהר, אצל אנשי מקצוע מיומנים ולא אצל מטפלים/ רבנים/ "מעיבינים" או בלוגרים משועממים. חבל לגרור את זה גם בגלל שייתכן מאד שהבעיה יכולה להפתר בקלות ע"י פסיכולוג מיומן, את יכולה להתייעץ עם הפסיכולוג שעושה תכנית קבועה עם חנוך דאום בגל"צ, הוא יוכל לתת לך הכוונה ראשונה בחינם. בהצלחה! 

לא מדובר כאן בהעדפות, מדובר כאן בהרתעויות פתולוגיות! לא מדובר בסולם עדיפויות, אלא, בדברים מוחלטים... חבל"ז. כולם משחקים את הפסיכולוגים בגרוש. ובאמת, זה לא המקום להניח על שולחנו בעיה אקוטית כל-כך.

העובדה שהצגת את השאלה כך מעידה שגם את רואה שזה לא דבר רגיל. את מכירה עוד אנשים - בני משפחה שלך ושלו, חברות, ומן הסתם לא נתקלת בתגובה דומה. ולכן את פונה לפורום.

אז זה בהחלט לא דבר נורמלי.

השאלה השניה שלך - מה הייתם עושים? כדאי לפנות ליעוץ מקצועי. את יכולה להתחיל אצל רופא/ת המשפחה שלכם. לכי בגפך. ספרי את הסיפור - בפרוט רב, לא כמו שכתבת כאן. ושאלי לדעתו/ה.  שם תוכלי לשמוע חוות דעת מקצועית, על בסיס יותר מדויק, ותוכלי לקבל עצה - למי כדאי לפנות - אם צריך בכלל.

את מציינת שאתם נשואים כמה שנים. לכאורה - היית אמורה להתרגל לזה, אולם את פונה לקבל עצה, כלומר זה מפריע לך.

בלי להקטין מחשיבות שלום בית - הויתורים שלך לא משפרים את המצב, ולא פותרים את הבעיה. כי הבעיה היא בהתייחסות של בעלך. ולשם צריך לכוון את נסיונות התיקון.

לכי לדבר עם הרופא/ה.

בהצלחה.

אשמח להסביר לך במה מדובר וכיצד ניתן לטפל בעניין. 050-7662197.

רק טוב וחנוכה שמח!

אם יתרכזו יותר ברוחניות, שטויות כאלו לא יתפסו מקום. וצריכים לתת הרבה יותר צדקה.

הם בד"כ נכונים,

אני לא זוכרת את הציטוט המדוייק אבל זה משהו כזה:

אל תתערב במריבה בין בני זוג,

כי הם בסוף משלימים,

ומי שיוצא לא בסדר - זה אתה.

אז ברוך ה' הזוגיות נשמעת בעבודה חיובית, תוך רגישות לקשיים אחד של השני,

אז יש נקודות תורפה,

ויש עד מאה ועשרים בעזרת ה' לעבוד עליהן.

ברכה והצלחה!

או  ריח מסוים עד כדי כך שבורחים מהחדר. זה לא כל כך נדיר.

ראשית אם אתם חיים  כך כמה שנים וטוב לכם זו כבר נקודת התחלה טובה. ותמיד יש מקום לשיפור .   לכולם!

זה באמת לא נעים הסיטואציות שאת מתארת.  ומד שני את טורחת להדגיש שזוהי נקודה שולית ביחס לחיים היפים שימשיכו ותמידו בע"ה.

אתם מתקשרים היטב ונראה שגם בנקודה הזאת אתם נוגעים במהלך שיחותיכם.

אולי כדאי לפעול דרך הדימיון - לשניכם (אינני איש מקצוע זוהי עצה ידידותית בלבד)

את דמייני מה יקרה אם כל חייך עד 120  תהיי על עקבים  כמה מאמץ זה כבר דורש? נכון ! עצם המחשבה שזה ימשיך כל החיים נראית מפחידה אבל תכלס . זה לא הרבה יותר גרוע מאשר לבשל תבשיל שהבעל אוהב ואת ממש סובלת ממנו....עד   120 !

ובצד השני נסי להוביל אותו לחשוב עד איזה גיל הוא רוצה לראות אותך רק על עקבים? עד מתי הוא חושב שהפנטזיה הזאת יכולה להחזיק מעמד? ובכלל האם על הקמט הראשון הוא ישלח אותך לעשות ניתוח פלסטי?  רק כדי שלא יגעיל אותו? (אולי תחפשי דוגמאות קיצוניות ואצלכם וומהקצוות יקל עליכם להגיע לאיזון.

תבהירי לו שאת שמחה להיות תמיד על עקבים בשבילו ורק בשבילו ואת אפילו לא מבקשת שירד מזה אלא רק לנסות להבין וכו...

לגבי אוכל עם הילדים. כשאני בבית הילדים לא אוכלים קטשופ ובטח לא יבקשו שאמרח להם וכמו שאמרת, אפשר להסתדר.

ובכלל אחרי שראיתי חלק מתגובותייך במהלך השרשור עושה רושם שענית לעצמך

ועדיף בעל ואבא שלא יכול למרוח גבינה מאשר אחד שלא יודע להגיד מילה טובה

נעליים גבוהות זה לא חייב להיות עקבים, גם פלטפורמה זה מגביה, ויש נעלי בית מאוד נוחות שהן מגביהות ולא שאני צריכה ללכת כל היום עם עקבים, שזה באמת יכול להיות סיוט. אני בקושי לובשת עקבים בכלל, ואני מאמינה שיש הרבה כאלה שלא הולכים יחפים אלא עם נעלי בית או כפכפים גם בבית כל הזמן, אז ממילא זה לא שאילו חיים עד כדי כך קשים כמו שכולם מדמיינים פה, אז לא צריך לדאוג לי כל כך הרבה ותודה רבה. ולכל מי שדואג האמת שהאשכול הזה די שעשע אותי, והיה נחמד לשמוע שהרבה אנשים חשבו שזה קצת מטורלל מצדו, שגם אני חשבתי ככה לפעמים, אבל עדיין לא אכפת לי להמשיך ככה גם הלאה כי הוא בעל ששווה להשקיע בשבילו גם עם קצת שגעונות, ותודה מיוחדת לאלה שהבינו יותר שזה באמת היה כיף לקרוא. תודה רבה.

ברוך ה' שהאשכול הזה שיעשע אותך...  אם כי, לטעמי, היו פה כמה דברים לא כ"כ משעשעים.. העיקר שאת יצאת עם הרגשה טובה..

[אגב, שמעתי פעם את הרב שמחה כהן שליט"א, מחבר ספר "הבית היהודי", בקולו הטבעי, אומר, שיש כאלה שלא יכולים לסבול בשום אופן שאשה הולכת יחף בבית, כי זה נראה להם "זול", מוזיל את ערכה..  יש הרבה "גוונים" בעולם - לפעמים זה עושה אותו מענין יותר...]

וטוב שיש לך חוש הומור..

שפותח/ת השרשור עושה מאיתנו צחוק, בעיקר, לאחר שקראתי את הקטע, שהיא מודיעה לו שהיא עומדת לחלוץ נעליים, והוא מסתובב, כדי לא לראות. זה נשמע מטורלל לגמרי. אבל, מאידך, חשבתי - מי יכל להמציא סצינה חולנית כזו, אם זו לא האמת... אז, אם הכל משעשע כל כך, מה טוב!

תראי, קראתי את חלק מהתגובות ואכן יש כאן דילמה קשה בין מה שאת מגדירה אותו כבעל מקסים ונחמד לעומת הבעיות שאת מציגה כאן.

מעבר לאמירה כללית שכדאי מאוד ללכת לייעוץ מקצועי, יתכן ויש כאן בעיה מסויימת של התמכרות למשהו שאני לא רוצה לפרט כאן.

אם מדובר בהתמכרות יש לזה סוג טיפול שונה מהרגיל.

אם תפני באישי אשמח לפרט ולעזור בענין. זה לא נושא שמתאים לדבר עליו בפורום פומבי.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.