ולמרות שזה נכון - אל תכתבו "זה אינדיבידואלי".

תכתבו מה דעתכם...

צחינא- הייתי חייבת..

אז לדעתי זאת בכלל לא סיבה לדחות חתונה!!

כמו שזה לא שיקול לגבי ילדים (בעיתו ובזמנו..)..

הפרנסה לא תלויה בנו ולכן זה שנעבוד יותר לא אומר בהכרח שיהיה לנו יותר כסף..

(כמובן שצריך להשתדל, כן? זה לא סותר..)

מה שכן, שזוג כזה צריך לדעת מראש את יכולותיו ואת אורח החיים שזה דורש, וכמובן שיצטרכו להצטמצם בהוצאות..

ועוד יותר חשוב, שלאישה יהיה באמת חשוב לימוד התורה של בעלה.. כי אחרת זה יכול להוביל למקום נפשי ממורמר..

אבל צריך להיות ראלים ..

אני מכיר זוג שהתחתנו ( והורים לא עזרו ) והם רצו חתונה כמו כולם 

ואחרי זה זה נפל עליהם לנטל להחזיר חובות ..

יש אנשים במצב יותר טוב כספית אבל הניהול הכלכלי בקרשים ככה שזה לא שווה כלום כל הכסף.

זה לא סיבה לדחות חתונה!

אבל זה צריך לבוא ממקום שהאישה שלמה עם זה שבעלה לומד וזה מתאים לה!!

מי אמר שצריך לעשות חתונה גדולה ומנקרת עניים מה רע במשהו רגיל??(מזמן אמרתי ואני אומרת שחתונה ברבנות הכי טוב)

בכלל, לפני כל צעד עם משמעויות כלכליות גדולות (וחתונה היא למשל צעד כזה), צריך להסתכל ולעשות חישוב הוצאות/הכנסות ע"מ לוודא ש"יש כיסוי" להתחייבות.

שזה אומר לגבש ציפיות ראליות של רמת חיים, השקעה ראשונית לסוגיה (ריהוט, מכשירי חשמל וכו'), וכל מה שמסביב.

אם ההורים מוכנים/רוצים לעזור, צריך לוודא מה המחיר הדרוש מהצד שלהם: הורים יכולים להיות מאוד נדיבים (כלכלית) אבל לצפות לסיוע מסוג אחר - צריך לוודא שאכן אפשר לעמוד בו.

קחו בחשבון שזוג צריך לשלם:

שכירות, ארנונה, מים, חשמל, אוכל ולפעמים גם אחרי תקופה קצרה (שנה - שנתיים) נולד להם ילד/ה שהאישה כבר לא יכולה לעבוד, ונוספות הרבה הוצאות.

 נכון שכל הפרנסה היא מאת ה' ית', אבל אסור לסמוך על הנס.

מוזמנים לעיין ברש"י על הפרשה שלנו (מקץ) ד"ה "בטרם תבוא שנת הרעב" (בראשית מא, נ) 

זה דורש להיות מודע להשלכות של חיים כאלה!

אבל מישו אמר שפרנסה זה דבר קל??

גם כשיש ב"ה.. עדיין צריך לעמול בשביל פרנסה!

זה לא אומר שלא נתחתן בגלל זה!

אבל לדעתי הרוב אמרו "לא לדחות" בלי שבאמת ישבו וחשבו על עול הפרנסה.

נסיתי קצת להמחיש למה זה כן בעיה.

לא להגיע ולראות "איזו הפתעה"..

זוגות שמתחתנים יודעים מה תהיה ההכנסה החודשית שלהם ולפי זה הם אמורים לתכנן את החיים. יש זוגות (לא כולם, אני יודעת) שההורים משלמים שכירות בשנה הראשונה וזה נותן עוד קצת מרווח נשימה.

זה גם תלוי מה הבעל לומד:

בישיבה- אז מקבלים מלגה מהישיבה, לא? לפחות זה מה שידוע לי... אפשר לגור בישיבה, זה חוסך שכירות, למרות שלא תמיד יש מקום באברכייה (ככה כותבים?).

לומד מקצוע- אז זה מצב זמני עד שהוא יסיים את הלימודים והוא יתחיל גם לעבוד.

ברור שבינתיים קשה אבל צריך לזכור דבר חשוב- כשעושים הכל מתוך אהבה ובאים אחד לקראת השני ומכבדים אחד את השני, אז אפשר לעשות את הכל!

אם האישה אכן מסוגלת לעבוד

הן מצד טבע הנפש שלה- לעבוד הרבה, להחזיק את האחריות

הן מצד המצב ההשכלתי שלה- יש מצב שגם היא בלימודים....

הן מצד המצב הפיזי שלה- לא תמיד אני מצליחה להבין איך נשים בהריון ממשיכות לסחוב את כל העולם עליהן....

בין אם צפויה להם הכנסה טובה ובין אם הם יהיו חייבים להסתפק במועט, הם חייבים לדעת איך הם יקיימו את עצמם ומה מקורות ההכנסה הצפויים להם.

אם הם יחליטו לחיות את חייהם המשותפים בעוני ובדלות חמרית, זה עניינם ובלבד שזו תהיה החלטה מושכלת.

אנשים שאין להם תכנית או החלטה ברורים איך להתקיים לא צריכים להנשא.

זה בהחלט לגיטימי לחיות זמן מה על חשבון ההורים ובתנאי שזה גם מקובל על ההורים כמובן.

לדעתי זו אשליה גדולה להניח שאפשר לחיות באושר ובשמחה לאורך ימים כאשר יש דוחק כלכלי ולכן הזוג צריך לדעת שאף אם בראשיתם הם יצטמצמו הרי שבעתיד, כשכבר יהיו להם גם ילדים, חייבת להיות להם הכנסה טובה המבוססת על השכלה ותעסוקה של שני בני הזוג.

יכולים להיקלע למצבים כאלו.

זה לא שייך רק למצב של לפני חתונה בסוגיית "האם לדחות חתונה או לא"

אלא פתאום אחרי חתונה, שנה, שנתיים, עשר וכו',

מגיעים למסקנה שרוצים לשנות אורח חיים

והעיסוק כבר לא מתאים,

רוצים לעשות הסבה וכו',

ובכלל - אחרי חתונה אין!!! כסף.

אז יאללה חבריה שעוד לא התחתנו - תתחילו לחסוך!!!!!!

בשורה תחתונה,

הכל אפשרי ויש התמודדויות בחיי נישואין וזה לא יעזור לדחות אותן.

אם זה הניסיון של הזוג - פרנסה, אז זה יגיע גם אח"כ.

וגם שם אין תשובה ברורה.. (הרב ליאור)

בס"ד לק"י.

כמובן שזה תלוי מאוד באופי של האישה; האם היא מסוגלת שהעול עליה,

האם היא מסוגלת גם ללמוד, גם לעבוד וגם להיות בבית.

אחלה מציאות.. אין לי בעיה איתה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי