החברה הזאתי.
נמאס. פשוט.
אווווךךךך.
טוב אני אסביר לכם כי אתם לא יודעים על מה אני מדברת..
יש לי חברה (טוב זה כבר משו) ש- אני פשוט לא מבינה אותה. וזה סיוט שאתם לא מתארים! כי אני חברה שלה סה"כ,
אבל פשוט לא מבינה אותה. קשה לי להסביר בדיוק את המצב. אם הייתם איתה בכיתה אולי הייתם מבינים. היא כאילו בחורה נורמלית, בעיקרון. (היא באמת נורמלית, שלא תחשבו) אבל יסכימו איתי בנות בכיתה אם אני יאמר להם אני לא מצליחה להבין את הילדה הזאת.. יש לה קטעים ממש מוזרים שאתה לא יודע מאיפה זה בא לה-היא יכולה פתאום לרוץ אלי בשיא ההתלהבות "אוריההההה בואייי" ולמשוך אותי בלי רצוני לאיזה מקום ועד שהיא נותנת לי לפלוט מפי "לאן?" אז היא בכוונה לא עונה לי, קטע כזה. ואני אפילו לא מנסה לשאול שוב, מכירה את זה. היא אוהבת לעשות את זה. פשוט לא לענות, יעני אני ידבר מתי שבאלי. עכשיו לא באלי. |לא מסוגל להבין את הקטע| והיא ממשיכה לקחת אותי איתה ללא יודעת לאן בסוף היא מגיעה איתי לכיתה ואומרת לי "יש לי שוקולד מזה טעים מאמא" ונותנת לי. סוו?? כאילו, תודה על השוקולד. מאוד נדיבה. אבל מה העניין הזה? וזה באמת סיוט ככה להיות כל הזמן עם מישו שלא ברורה לך תמיד ההתנהגות שלו.. ועם זה שהוא מחליט מתי לתת לך יחס ומתי לא. (לפעמים אני מנסה להחזיר לה ולא תמיד להתייחס אבל יוצא צולע ורואים שאני כאילו מנסה להראות לה שגם אני יכולה לא לענות לה לפעמים, וזה מגוחך) וגם אני לא ינחת עליה פתאום "מותק, באלך להסביר לי את ההתנהגות שלך?" כי א.היא לא תבין מה אני רוצה ממנה ותשאל אלף שאלות ואני לא ידע להסביר את העניין. ב.היא אח"כ תתנהג איתי עוד יותר מוזר למה עכשיו היא יודעת שאני חושבת עליה כך וכך ו...קיצור סיבוכים כאלו.
אוךךךך נמאס נמאס ושוב נמאס!!! ואין לי איך לצאת מזה. יאללה אין כח כבר לבן-אדם. אם הייתי אמיצה וזה לא היה פוגע בה הייתי פשוט הולכת ממנה. כאילו כבר לא חברה שלה, קצת נשמע מגוחך. אבל כאילו לא בקטע של לא מדברות יותר אחת עם השניה, בקטע של פחות חברה שלה. פחות נמצאת איתה. אבל זה לא מציאותי- כך שהבעיה לא נפתרה..
