רוקדים אותו לפני שיורד.. עכשיו צריך לרקוד את ריקוד ההלוואי שהוא יפסיק כשאני אצטרך לצאת לתפוס טרמפים.

למרות שלא באלי בסיבו"ש להירטב עד לשד עצמותי..
|שוקל שנית את תפילתו|

כשאני עובר שירד כמה שבא לו.. הבעיה היא כשאני מחכה בדרכים.

"עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו:

אתם יש לכם מועדות, ואנו יש לנו מועדות,

בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים,

ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים,

ואימתי אנו ואתם שמחים?

בירידת גשמים."

(בראשית רבה)

ב''ה

אחרי שבשבת קפאנו בפעולה מהגשם (עוד אחד מהסניפים עם בעית הדיור..........קרוואן שנכנס אליו מלא גשם...)

ובמוצ"ש סוף כל סוף גשם!

בס"ד

אחרון שבאחיי הדליק החנוכיה, והנה מה קרה? נס חנוכה דור תשע"ב גשם זלעפות, ואני התחלתי לצרוח מלוא הגרון

אני:"יאי!!! גשם!!!"

אמא:"איכס. גשם. איכס. קר, רוח, בוץ, ילדים חולים. מזכיר לי את רוסייה"

זה הלחיץ אותנו בפעולות (בנ"ע) - אבל עד שכל אחד תפס מחסה - נגמר הגשם...

בסיבוב שערים זה יהיה סיוט טוב לא נורא שיהיה הרבה גשם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....