אתמול הייתי לבדי בחדר, וכרגיל התחלתי לחשוב מחשבות.
התחלתי עם חתונה (בלחי"ת, מה לעשות?!), עברתי להתנדבות ומשם לשיעורי אנגלית (פיכס...)...
ופתאום, התחלתי לחשוב על איך אח שלי ימות ושאני אהיה לידו, שאני יפצע, ומה אני יגיד בלוויה שלו,
ממש בפרטי פרטים.
חכו, זה לא נגמר פה... כשהגעתי לקטע שאני יתעקש לבוא ללויה שלו למרות שהרופאים לא יסכימו לי, התחלתי לבכות.
כן, עשקרה (ככה כותבים??? ) בכיתי. עכשיו שתבינו אני ממש לא מסוג האנשים שבוכים ולא מתוך אנוכיות אלא פשוט לא יוצא לי....
ואז שאלתי ת'צמי למה, למה למען ה' אני בוכה? זה סך הכל דמיונות, אבל זה לא עבד. פשוט המשכתי לבכות. בכיתי ובכיתי.
עד שנרדמתי.
אאאאאהההההה!!!!!! |צרחה|
^^^^
