קודם כל, לרוב הפוסקים אין איסור מצד חוקות הגויים, אלא רק למחמירים כשיטת הגר"א.
אני מעתיק ממקום אחד שראיתי, ארבע טענות מדוע אין איסור משום חוקות הגויים בעמידה בצפירה:
1 ) אין במציאות של היום שום עם ומדינה שנוהגים כך כיום, בכל העולם, שעם שלם עוצר מהלך חייו בכל מקום לקול צפירת זיכרון ארוכה (להבדיל מתרועת אבל של חצוצרה, בטקסים צבאיים). מה שנהגו באנגליה בין שתי מלחמות העולם (שמשם נולדה טענה זו), ועדיין נוהג בכמה מקומות, באוסטרליה למשל, או מה שנוהגים בעיר הירושימה מאז הטלת פצצת האטום - אין זה יכול להיקרא 'מנהג גויים', מפני שאין בו שום בסיס דתי-נוכרי, וכולו עניין של כבוד וחשיבות (ועיין היטב בסוגיית עבודה-זרה, י"א, ובתוספות שם ועד הפוסקים שם), וגם אינו קיים כיום כמנהג של עם שלם, בשום מקום.
2) כבר נתברר נכוחה במאמרו של הרב ז'ולטי זצ"ל (נועם, כרך ב'), שלפי רוב הפוסקים, אין איסור "חוקות הגויים אלא כשיש בהם צד של עבורה-זרה". וגם מה שרצה הרב ז'ולטי זצ"ל להחמיר כשיטת הגר"א נדחה מכל וכל במאמרו של הרב הנקין (תחומין כרך ד', ור' שם תשובת הרב פיינשטיין זצ"ל באגרות משה יו"ד, א' פ"א ועוד). חשוב להעיר, כי כל מי שחובש מגבעת, לובש חליפה אירופית ובפרט עונב עניבה שהוא עניין של כבוד וטקס - הרי הוא מקל ב"סתם חוקותיהם", ואינו יכול להחמיר באותה הלכה עצמה בצפירה. והרי הוא נוהג בתימהון, וסותר מנהגותיו שלו (ארכביה אתרי רכשי), והגר"א עצמו הרי היה כל ימיו בטלית ובתפילין.
3) גם המחמירים ב'סתם חוקותיהם', יש להם להתיר בקלות מפני כבוד מלכות, שהוא כבודם של כל ישראל, כדברי התוספות (עבודה-זרה י"א ע"א, ד"ה עוקרין, בבא-מציעא ל"ב ע"ב ד"ה מדברי שניהם).
4) דווקא צפירת זיכרון קרובה יותר למנהגי ישראל הקדומים, יותר מאמירת תהלים. כדברי הרמב"ם בהלכות תעניות פרק א', אין שום הבדל בין שופר, חצוצרה או צופר - אלא בראש השנה ובהכרזת יום הכיפורים של יובלות, והעיקר, שיישמע הקול לעורר את הלבבות לחשבונו של עולם. צריך להגיד לציבור -
לכוון בצפירה לא רק לזכרון הלוחמים שנפלו, אלא גם לתשובה, כדי שלא ירבו עוד נופלים מקרבנו.