זה שאנחנו לא חרדים, לא אמור לגרום לנו לעשות או לא לעשות משהו.

אני בטוח שכשמישהו מאתנו יגיע לבית דין של מעלה וישאלו אותו למה עשית/לא עשית כך וכך, הוא לא יענה-"כי אני לא חרדי", כי בעולם האמת, ברור לכולם שהמדד למה לעשות ולא לעשות זה האמת, ולא שום דבר אחר, אז למה שפה זה לא יהיה ברור גם?

ע"פ האמת, שהדרך לדעת אותה היא לימוד התורה-תורת אמת-וודאי שצריך לשמור נגיעה ולשמור על צניעות כראוי (לפחות באופן בסיסי-ומשם-כל אחד כמה שנראה לו..).

אם מי שהולך ע"פ האמת בעניינים כאלו נחשב חרדי-אז זה שבח להיות חרדי-אחד שהולך ע"פ האמת, ואם גם דתיים לאומיים הולכים ע"פ האמת-אז אין שום סתירה בין זה שאנחנו לא חרדים לבין זה שאנחנו שומרים על צניעות, ומקפידים על קיום התורה-תורת אמת.

מקווה שעזרתי,.

לי זה לא היום האחרון של החופש! גשר!!

ואין לי גשר..

היא מה שנקרא "להפוך כישלון לתיאוריה".

לקחת מצב בו אני לא יכול או לא רוצה לעשות משהו

והופך את זה לאידיאל וטוען שזה לכתחילה כדי לתרץ

את ההתנהגות שלי. זו דרך חשיבה לא בוגרת. שביל

עקום ללכת בו.

כשהוא אומר שכיפות סרוגות (ע''פ הגדרתו) זה יותר טוב

הוא בעצם מתכוון ליותר נוח.

לחבוש כיפה זה יותר חשוב משמירת נגיעה? מנהג 

מול דאורייתא? הדברים שלו עושים רושם של אדם 

בעל ידע תורני לא נרחב במיוחד. חבל... כדאי שהיה

מוסיף 'לימוד' לרשימת "הדברים החשובים".

תנוח דעתך, הרוב המכריע לא רואה אותנו כך.

מה שמגדירים היום הציבור החרדי הוא בדרך כלל יותר מחמיר ויותר סגור ממנו ולכן נראה לאנשים מבחוץ כל כך מאיים.

אבל זה שאני דתיה לא אומר שאני פחות מקיימת מצוות מחרדים!

את המצוות כולם צריכים לקיים בלי הבדלי מגזריות.

זה שהנהג הזה חושב שלהיות דתי אומר לחפף זאת בעיה שלו ואך ורק שלו.

את הולכת עם האמת שלך ולא עם מה שהוא אמר.

בקשר ללא מכבד- לא יודעת מה עבר לו בראש אבל בעקרון הוא לא יכול לנחש שאת שומרת נגיעה.

אני מכירה יותר מדי דתיות לצערי שהן ממש אבל ממש לא שומרות נגיעה.

אז במקרה שמישהו נוגע אפשר להגיד לו סליחה אני שומרת נגיעה.

זה לא בושה.

אם את מרגישה שאת מחפפת תנסי לשפר אבל אם זה רק בגלל מה שהוא אמר אז מי הוא בכלל?

ומסכימה גם עם אבגדה (בגלל זה לא רשמתי גם על הנקודה ההיא)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...