השלום והברכה!
ראיתי לבטיכים והסתודדותכם בדבר אירועי מדינת היהודים וראיתי לנכון לשים קץ לעת עתה, לשאלותיכם.
ראיתי תשובתו של מרן אלעדי, וכן את הסתייגותו ותיקונו של הח' ybs , ונראהלי כי מתשובות שניכם ניתן להסיק את ההלכה המתבקשת.
אך לפני שאענה על השאלה, אדגיש מאי נפקא מינה, וכי מה לי ולמועדי ישראל הרי מה משנה מתי חוגגם אני?
ונלענ"ד דאפשר למצוא מענה בדבריהם הגדולים של הגד"ד, ושל העג"ב אשר ראיתי דבריהם הגדולים ולא יכולתי להסתירם מעיני הציבור הקדוש.
ובכן, בנ"מ שמצאתי וראיתי לנכון להאירה היא דאם לא כן דנדע מדוע אנו צריכים לחגוג את חגנו מתוך עצב, גם לא נדע לעתיד לבוא לחגוג את חגינו אנו שהרי צומותינו יהפכו לימי שמחה.
וזוהי, רבותי, התגשמות החזון ותחילת הגאולה, שפה אנו רואים מקצת ממה שנראה בעתיד שיהפוך יום אבלנו ליום חגנו, כך גם חגנו זה אשר בו אנו שמחים, בא אלינו מן העצב והמרה.
וכך גם נענית שאלת מרנן ורבנן, דלכן צריכים אנו להיכנס מאבל ליו"ט- כדי לראות את תחילת חזון ההגשמה והגאולה, העומדת להגיע בדרכנו אנו בקרוב במהרה בימינו אמן.
יה"ר שיתקיים בנו מאמר שנא' במגילת אסתר: "והימים נזכרים... מאבל ליו"ט וגו'"
החותם בברכה
הרב יוסי אמזלג(זעליג)
ראש ישיבת אור טובע