אבל אתמול קניתי שלושה אז אני אספר על אחד ..

נשים קטנות : מיי אלקוט 

סגנון :דרמה משפחתית  , רומן 
אני לא אכתוב תקציר כי אני גרוע  -  אז הנה אחד באדיבות ויקי         http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%95%D7%AA

מידת נקיות : מאוד נקי יחסית ( ליימינו, הוא נכתב במאה הקודמת) אבל עדיין רומן .

המלצות : מאוד מומלץ לכל אחד (גם לבנים ) מאוד יפה, כתוב בשפה קולחת ומשעשעת , מרגש,

אני אישית קראתי אותו מעל חמש פעמים ..

נ.ב- שפו על הרעיון  וסליחה שאין לי כח להשקיע ..

אז נתמקד באחד מהמדפים -
* אגב- מידת נקיות מדורג מ-1 עד 5 *

1) כל סדרת הארי פוטר - לא נראה לי שצריך לכתוב פרטים

2) שם: שחר מפציע (הספר הרביעי בסדרת דמדומים) -
סופרת:סטפאני מאייר

סגנון: פנטזיה, רומנטיקה
תקציר: ע"ע הארי פוטר ^^
מידת נקיות: הוממ, נראה לי 3.5

3) שם: אורי
סופרת: אסתר שטרייט וורצל
סגנון: רומן
תקציר: רומן לבני הנעורים על רקע חיי מושבה עברית בתקופה של סוף ימי השלטון הבריטי בארץ והמלחמה על המדינה שבדרך.
במרכז העלילה עומד אורי, נער שובב שחי במושב, ובמהלך הסיפור יעבור שינוי משמעותי בחייו. מתלמיד נכשל הוא יהפוך לתלמיד חרוץ ומוביל, ומנער - יהפוך לאיש.
מידת נקיות: 4.5

4) שם: בני דניאל
סופרת: אסתר שטרייט וורצל
סגנון: רומן
תקציר:  דניאל, נער כבן 15, המתגורר דרך קבע בווינה, בירת אוסטריה, מגיע בראשית החופש הגדול כתייר לישראל, ומאמין שצפויים לו בילויים והנאות בלבד. אולם, מתברר, כי ציפיותיו אינן תואמות את המציאות. גילויים מופלאים על עברו, שנוחתים עליו במפתיע, משנים את גורלו וגורמים לו שייעקר מעולמו הישן והבטוח, כדי להתמודד עם החדש והלא-נודע.

מידת נקיות: 4.5 או 5. לא סגורה P:

5) שם: מטילדה

סופר: רואלד דאל

סגנון: לא ידוע ספר ילדים? נוער? בכל מקרה, אחד הספרים האהובים עליי.
תקציר:  הורים בדרך כלל גאים בילדיהם - לא כך הוריה של מטילדה. מרוב שהם עסוקים במכירת מכוניות מקולקלות, במשחקי בינגו ובצפייה בטלוויזיה, הם אינם שמים לב בכלל לילדה הקטנה שלהם. אבל מטילדה היא ילדה מיוחדת. בגיל חמש היא כבר קוראת ספרים של מבוגרים ועושה בראשה חשבון יותר טוב ממחשבון כיס. כשהיא הולכת לבית - הספר, "אחוזת רסקותם", מתברר לה שיש מבוגרים נפלאים כמו מורתה המקסימה ג'ני מרשמלו: ומבוגרים נוראים אף מהוריה, כמו המנהלת טרופדרוס האיומה - מי יאמין שמנהלת בית - ספר תזרוק ילד מבעד לחלון?! אבל מטילדה מצליחה לעשות דברים שילדים אחרים אינם יכולים - מי ינצח?
מידת נקיות: 5

6) שם: גאווה ודעה קדומה
סופר: ג'יין אוסטן
כל השאר- תעשו ביקור בהודעה של דניאל, היא עשתה אחלה עבודה

7) שם: נאמנות כחולה
סופר: דייויד בלדאצ'י
סגנון: מתח

תקציר:  שאיפתה היחידה בחיים של מייסון (מייס) פרי הייתה להיות שוטרת במשטרת וושינגטון. זה מה שהיתה עד שנחטפה והופללה. כעת היא משתחררת מהמאסר והדרך היחידה לחזור וללבוש את המדים הכחולים היא לפענח מקרה קשה ולהוכיח שהוא זכאית לשוב לתפקידה ולדרגתה. ואולם, על אף שאחותה, קצינת המשטרה, עומדת לצידה, היא חייבת לפעול בחשאי, וזאת משום שפרקליט מן התביעה מחכה להזדמנות לשים אותה מאחורי סורג ובריח.
מידת נקיות: נראהלי 3.5

8) שם: הכלב היהודי
סופר: אשר קרביץ
סגנון: לא סגורה על זה.
תקציר: נתחיל מזה שזה ספר גאוני. אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא.
הכלב היהודי הוא סיפורו של כורש, כלב מיוחד, שנולד בשנת 1935 למשפחה יהודית בגרמניה. זהו סיפור גבורה והישרדות, סיפור על חברות אמיצה הבוחן את משמעותה של נאמנות, ואת משמעותם של החיים בתקופות קשות ובכלל. זהו סיפור המסופר מפי הכלב, מנקודת מבטו של יצור נבון הרואה את העולם מגובה 50 ס"מ מעל פני הקרקע אך עם זאת מיטיב להבחין ולראות. סיפור המעניק תשובות רבות על השאלות מי מאיתנו הוא הכלב היהודי ובמה, אם בכלל, מותר האדם מן הכלב.
מידת נקיות: 5

המשך יבוא D:

אני רוצה להעיר על מידת נקיות שרשמת 56 ואני קצת מסתייגת.

הכלב היהודי אמנם נקי אבל יש בו רמזים בוטים יחסית.

אני אישית סלדתי ממנו וזרקתי אותו לפח  בערך באותו יום.

חיים של כלב. השאלה איך את קוראת את הספר.

אני מתחלחלת רק מלחשוב על זה. זה ספר מגעיל שהייתי מגדירה אותו רמת נקיות 1 אם לא מינוס1

חוץ מהעובדה שהסיפור תמיד גרם לי לקצת דיכאון... הוא אחד היפים...

אבל מאוד אכזרי.

ואני חושבת שלזה נוגה התכונה

אני הייתי מצנזרת שם אי אלו ביטויים

תשמעי, קשה לי לסמוך על שיקול דעתך אחרי זה.

זה ספר מטונף!!

בעע ><

אותו דבר. שחר מפציע מבחינתי זאת לא ההגדרה לספר מטונף, אבל שיהיה.

אחרי שאספתי שקל לשקל כקטינה שלא חוקי שיעסיקו אותה אפילו בחופש (וזה היה אפילו לספור מטבעות וחצאי שקלים.) ומסרתי את נפשי כדי שיהיה לי עותק של------------------

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה/ דוגאלס נואל אדאמס. 

ספר מדע בידיוני אדיר. וכן, אני יודעת שיש סוג של פאניקה ממדע בידיוני. (בלי פאניקה!) אבל זה לא מה שאתם חושבים.

(כשהמלצתי לחבר של אח שלי על "המשחק של אנדר" אח שלי אמר לו שזה מד"ב והוא התחלחל. אחרי שאמרתי לו שזה בין הספרים האדירים בגלקסיה. הוא מלמל "גלקסיה.. שכנעת אותי סופית למה לא לקרא." מסקנה! לא מנסים לשנע אנשים לקרא מד"ב עם מושגים של מד"ב. )

הספר מלא בפילוסופיה, ביקורת חברתית (שמובאת בהומור אבסורדי) ועצות לחיים (כמו למשל- למה אתה תמיד צריך לדעת איפה המגבת שלך.)

ספר משעשע להחריד, נקי למדי. ז"א, יש מילים גסות אבל לא סצנות שאם הם היו בסרט היתם מריצים.

מסוג הספרים שיש מהם ציטוטים בכל מקום ובכל מצב.

יש שהיו מכנים הזוי, לא הייתי מתכחשת, לכן כדאי להגיע עם ראש פתוח ומצב רוח טוב.

~~~~~~~~~~~~~~

<הו, ו-'המשחק של אנדר' טוב ^^>

ולעניינינו: 

1. גאווה ודעה קדומה / ג'יין אוסטן. 
סגנון: רומן.

תקציר: העלילה מתרחשת במאה ה-18, באנגליה הכפרית, ומספר את סיפורה של אליזבת בנט תוך כדי סיפורן של שאר אחיותיה. אליזבת בנט היא האחות השנייה במשפחה ברוכת בנות ללא אף בן (למעט האבא, כמובן). המשפחה אינה עשירה במיוחד, אך גם לא עניה כ"כ, אבל בהתאם לחוק באותם ימים - הירושה עוברת מאב לבנו, ולכן יוצא שהבנות למשפחת בנט לא עומדת לקחת חלק בירושת אביהן. 

אמא שלהן, הגברת בנט - אישה חסרת טאקט והמונית- העמידה לה לאתגר לחתן את כל בנותיה (חמש במספר) לחתנים עשירים ומוצלחים, וכדאי גם נאים. המעשה אולי נראה שטחי, אבל בסופו של דבר היא רוצה שבנותיה יחיו בכבוד (מופיע בסוף דבר מאת המתרגמת).

הספר מלא הומור בריטי משעשע ומתורגם בצורה מקסימה ומעולה. 

מידת נקיות: נקי לחלוטין. <למעט, אולי, קטע אחד - שגם הוא נקי, רק הרעיון בעייתי.> 

הערות: יצא עליו סרט, מומלץ פחות, ובפירוש לקרוא את הספר קודם.  

2. החטופה מאינקאנדר / אלון רוטר

סגנון: מסעות. 

תקציר: הו, זה מסובך <<" (ובלי שום קשר קראתי את זה ממזמן), אז אני פשוט אעתיק מאיזשהו אתר O: 

"ארבע ארצות, ארבעה מסעות, הרפתקה נועזת אחת.
יורשת העצר של ממלכת אינְקַנְדאר נחטפת מחדרה בשעת לילה מאוחרת. החשד נופל על המדינות המאזוֹנִיוֹת, אויבות הממלכה. כשכל המאמצים לעלות על עקבות החוטפים נכשלים, מוזעק למשימה צוות יוצא דופן: לוחם אגדי שמסתיר סוד אפל, חייל צעיר ואמיץ לב ונערת רחוב נועזת ומלאת תושייה. יחד הם יוצאים למסע רב־תהפוכות..." וכו' וכו'. 
אז למעט העובדה שהתקציר הזה הוא המלודראמה בהתגלמותה, הספר אחרת לגמרי. 
ספר מרתק, מותח, מלא דמיון ומשהו שכיף לקרוא. [: 

מידת נקיות: שוב, קראתי אותו ממזמן, אז... בכ"מ, קטעים גסים וכדומה - אין. לגבי חיבוק/ נשיקה - אם יש, כנראה זה מאוד נדיר אם אני לא זוכרת את זה. 

הערות: כן, העלילה מתרחשת בעולם דמיוני, אבל בזה - פחות או יותר - מסתיים הקשר עם הפנטזיה. חוץ מזה- הכותב הוא סופר ישראלי, שזה די הדהים אותי בהתחלה שיש סופר ישראלי שכותב בנושא של מסעות בעולמות דמיוניים וכדומה... 

ואתר הסדרה - http://inkandar-tales.co.il/

הממ, וזהו לכרגע?

דז'ירה (העותק שלי באנגלית, אבל יש לי הרגשה שתירגמו אותו גם לעברית...)

סופר: אנמרי סלינקו (זאת אישה)

סגנון: רומן היסטורי דמיוני (כלומר הדמויות והאירועים אמיתים, אבל זה רק מבוסס...אם הבנתם...) שכתוב בצורת יומן אישי.

תקציר: יומנה האישי של דזירה ברנדוט, שהיתה מאורסת בצעירותה לנפוליאון בונפרטה שלאחר מכן התחתן עם ג'וספין במקום, והיא התחתנה עם הגנרל ג'ין-בפטיסט ברנדוט, שלימים נבחר למלך שוודיה. [לא, זה לא הבן אדם שהלח"י רצחו, זה אחד מהסבים שלו...)

רמת נקיות: כעיקרון זה ספר מאוד רומנטי, תחליטו אתם עם שפע התיאורים הרומנטים שמכסים את הדפים נקיים או לא.

אקסודוס (גם באנגלית...)

סופר: ליאון יוריס

סגנון: גם רומן היסטורי דמיוני (אלא שהפעם כל הדמויות רק מבוססות על דמויות מהתקופה)

תקציר: אחלה ספר. מתרחש בקפריסין ובארץ בין השנים 1947-1951. הוא מספר את סיפורם של ארבעת הגיבורים הראשים תוך כדי הקפת הרקע של התקופה לאחר מלחמת העולם השניה, המחתרות, והקמת המדינה, וגם השואה, והשנים מתחילת המאה העשרים ועד שנות הארבעים בארץ [בסיפורי מסגרת].

הגיבורים הם ארי- צבר ישראלי קלאסי שבקלאסי שמחזיק בנשק מאז ילדותו. קיטי- אלמנה אמיקאית צעירה שאיכשהו נקלעת לתוך כל הסערות של הישוב העברי בתקופת קום המדינה. קרן- בת טיפוחה של קיטי, ניצולת שואה מהקינדר טרנספורט, נערה אופטימית מאוד. דוב- גם ניצול שואה (רק שהוא היה בוורשה ובאושוויץ) בקבות השואה נעשה נער סגור ששואף לנקמה למרות שהוא מאוד מוכשר.

רמת נקיות: יש שני קטעים לא נקיים, חוץ מיזה הרמה בסדר. (כלומר מאוד מומלץ לקריאה אבל מי שקורא אותו צריך לפנות אלי קודם כדי שאומר לו על איזה עמודים לדלג!)

יבנה

סופר: עזרה .א. יכין

סגנון: היסטורי שמסופר ממבט ראשון.

תקציר: סיפורו של דני, חבר ומפקד בלח"י.

רמת נקיות: נקי לגמרי חוץ מכמה תיאורים וביטויים מזעזעים של שנאת אחים (ולא רק של הפלמ"חניקים...)

המורד

סופר:  גלילה רון-עמית

סגנון: היסטורי

תקציר: סיפור על אברהם שטרן בתקופה שקדמה לרציחתו.

רמת נקיות: נקי לגמרי, מחכים ומעשיר.

מעבר לקו, נגיד שבבא בתנ"ך

סופר: שי צ'רקה.

סגנון: קומיקס

תקציר: מי שלא יודע במה הספרים עוסקים יש לו חור השלתי בתור אדם מהציונות הדתית. הספר הראשון מומלץ מאוד, אבל שניהם גאונים!

כמו שאמרתי, שזאת רק ההתחלה, נמשיך בפעם אחרת.

שבת שלום!

אכתוב בעזרת ה' במוצש"ק

טוב..

אז יש לי

וקראתם דרור/רונית לוינשטין מלץ.

ספר שמאגד בתוכו הרבה סיפורים על דרור וינברג. כתוב בצורה שממש כייפית לקריאה.. אני אוהבת. נקי לגמריי לגמריי. (ספר דוס..)

מישהו לרוץ איתו/דויד גרוסמן

ספר חובה. מי שלא קרא- שירוץ לקרוא! עכשיו!

מספר על נערה שיוצאת לרחוב במטרה להציל מישהו. (מתאפקת לא להרוס. אם מישו רוצה ספויילרים> בכיפ)

במקביל מסופר על נער שמוצא את הכלבה של הנערה הזו, ובעקבותיה יוצא לחפש אותה.

נקי עד כמה שאני זוכרת. חוצמכמה קללות פה ושם..

(אוך.. אני ממש גרועה בלתת תקציר לספר בלי שום ספויילרים.)

אביהם של ישראל

אין צורך לפרט, נכון?

וזהו. כמעט כלום. אבל אני לוקחת המון מהספריה. ואם יש ספר שאני רוצה לקקנות אני קונה.. אבל כמעט ולא.

הוא כותב מיוחד..ויפה!!

סגנון של פעם..סיפורים אמיתיים על אנשים מרתקים

בתקופות שונות..

*כעפפי שחר-ממש מעביר דרך הסיפור את האווירה הקדושה של ירושלים ואת האנשים שגרו בה..

*גלגל חוזר בעולם-כתב ממה שסבא שלו סיפר על יהודי (מצרים אולי..)מתמקד במשפחה 4 דורות..ממש יפה!

*תאום כוונות-המלחמת יום כיפור (הוא היה חייל אז..)

*בואי הרוח-שכונת שיכון,החיים שם והאנשים (והסיפורים של האנשים..)

כמובן שהכל צנוע..

בס"ד

חלף עם הרוח , סגנון: רומן 

רומן על רקע מלחמת העצמאות של אמריקה. (הצפון מול הדרום.)

לא נקי, בטוח לא לפי הדרישות שלכם. (מתילדה?? מסכן הסופר!)

ספר יפיפה, וחובה! 

מלכה בעל כורחה-של אורנה בורדמן

הסיפור של מגילת אסתר מנקודת המבט של נגנית בארמון שהופכת(בזכות אסתר)להיות יהודיה...

ספר מהמם,הספר הוא מאז שהיא בגיל קטן.

ונקי

החטופה מאינקאנדר הוא ממש נקי!!!!!

ומצטרפת לדניאל זה ספר ממש מומלץ שווה לקרוא!

ילד 44- יפה אבל מרוח... לא הצלחתי לסיים.... כמעט נקי. (לפי מה שזכור לי)

משחקי הרעב- ממש טוב!! (נקי.)

החברה הרעים- נחמד (יש קטעים לא נקיים)

הבת הסודית- לא משו... (נקי)

צלה של הרוח- אני חושבת שזה הספר הכי יפה שקראתי אם כי יש בו הרבה מאוד קטעים לא צנועים.

המשפחה הראשונה- של בלדאצ'י. ספר ממש ממש טוב שלו. (כמעט נקי)

לפי דעתי הוא לא ספר נקי. כל הרעיון שלו מאוד-מאוד ברברי ויש קטעים בעייתים. (פיטה וקטניס, לדוג'')

"לכתוב סופר, סגנון, תקציר, מידת נקיות וכדומה.. וכמובן שלהשקיע!!"

הוצאת מרגנית

סופרת- מרי אוהרה

ספר מהמאה הקודמת על ילד חולמני בן של חוואי מגדל סוסים,מחכה לבחור את הסוס הראשון שלו , נקיות- 4.5 מחמש (מקווה שהבנתי תעיקרון של הנקיות...)

ספרי הרב סבתו- מומלצים מאוד.

איסתרק- נסיך כוזרי נשבה ,עוברת עליו טלטלה פיזית ורוחנית כאחד.

מהללאל- ספר שני בסדרה (אחררי איסתרק) נער אסופי מחפש לדעת מיהו ומה תפקידו בחיים המורכבים בתקופת מלכות כוזר.

עד כאן להיום.

בודדה במערכה,מלכה בעל כורחה,ועוד אחד,שכחית אך קוראים לו.

נקי,מעניין.יש קטעים קצת חופרים.

המסע בעקבות שמי.

נקי,טיפונת תינוקי,אבל ממש קצת.

(אני מזהירה שאין לי שמץ איך כותבים תקציר..)

לא יודעת איזה סיגנון, פנטזיה אולי? מדע בדיוני?

פרסי ג'קסון הוא נער עם בעיות קשב וריכוז ודיסלקציה, ביום אחד מגלה שהוא בן של אחד האלים היוונים, ומאז הוא עובר כל מיני הרפתקאות.  ואני לא יודעת איך להמשיך..

בקיצור, ספר מ-ה-מ-ם-!-!-! צנוע לגמרי, (בכל הסידרה אני זוכרת רק נשיקה אחת)

זה הספר היביסקוס סגול.

ספר מפתיע מאוד. אחרי שגמרתי אותו ישבתי לי במשך רבע שעה רק כדי להבין את הסוף ולהבין אז מי בעצם הייתה כל דמות בספר.

זה סיפור על מדינה שנמצאת במצב של התקוממות חברתית. הספר מספר את הסיפור של המשפחה- שהוא בעצם כמו מטאפורה למה שקורה במדינה. 

הוא גם סוג של רומן, אבל לשם שינוי נקי. יש בו המון אמירות מעולות, והכתיבה מרתקת. ובכלל- הכריכה מעולה! 

אחד הספרים.

ממש נהניתי מהספר.

אגב, אותה מחברת חיברה ספר נוסף על ניגריה, בשם חצי שמש צהובה, על מלחמת האזרחים בניגריה. לא ממש נקי, אבל מאד חזק.

(שמעתי שהיא לא באמת גרה שם, בניגריה. זה ממש הדהים אותי. היא הצליחה לתאר ארץ שלמה בלי באמת לדעת אותה.)

למרות שהתאכזבתי מהסוף. הוא הרגיש לי כאילו היא ירדה מהסוס, ולא היה לה ממש כוח לגמור.

חוות החיות - ג'ורג' אורוול

ספר אליגורי-סאטירי, הממשיל את המשטר הקומוניסטי

לאחוזה שבעלי חיים מנהלים אותה.

מרתק, אמיתי, נוקב ונכון לכל תקופה.

נקי לגמרי.

תמונתו של דוריאן גריי - אוסקר ווילד

רומן עם נגיעה פנטסטית משהו.

צעיר שצייר מצייר את תמונתו מביע משאלה

שהתמונה תזדקן במקומו, ומה שקורה לו בעקבות זה

שמשאלתו מתגשמת..

הספר מלא אמירות נוקבות על מוסכמות חברתיות.

אגב, למי שקרא - מיהו הגיבור של הסופר?

על הנייר (לפחות בתרגום שאני קראתי) נקי, אם כי יש באוויר רמזים

שלא קשה לפרש אותם.

קץ כלזמן - איזק אסימוב

מד"ב מובהק, מאת הגדול מכולם!

בעולם שבו אפשר לעבור בין זמנים

יש המון מערכת לוגיסטית שצריכה לטפל בזמן.

עד שמשהו משתבש....

נקי לדעתי.

כל האראגונים

"סגולה הוא הרבה מעבר למגזין ישראלי להיסטוריה.

סגולה היא מכונת זמן שכל אחד יכול לנסוע בה אל מחוזות העבר.

אבל נתחיל בהיסטוריה…

ראשיתו של המגזין בסדרת כתבות על דמויות היסטוריות בשם "דיוקן-עם" שפורסמו בכל סוף שבוע במוסף 'דיוקן' של העיתון מקור ראשון ביוזמתו של מו"ל העיתון, מר שלמה בן צבי. עשרים פרקיה של הסדרה עוררו עניין בקרב קוראים רבים וכך צמח הרעיון ליצור מגזין עשיר ורחב המוקדש כולו לתחום ההיסטוריה, וכיום הוא כבר פועל כחברה עצמאית לתועלת הציבור.

הגיליון הראשון יצא לאור באייר תש"ע, אפריל 2010 בעריכת יואב שורק, שאותו החליף בהמשך ד"ר איתמר ברנר."

יצא לע לפגוש את המגזין בעבר ולקרוא בו קצת. היה נחמד ונראה מקצועי באמת.

ישראל והשואה - תום שגב. מדהים. כמה יהודים יכלו להינצל לולאי אוזלת היד (המכוונת במידה מסויימת)

של הסוכנות, בן גוריון וכל אלה שהאידיאל שלהם היה ציונות; ליישב את הארץ בכמה שיותר יהודים

צעירים שיוכלו לתרום..... היהודים הנספים באושוויץ, לא היו ממש בראש מעייניהם. היחסים עם

הבריטים (האחראים במידה רבה לאסון שקרה לנו), היו חשובים יותר. מפחיד ומדכא. מאוד.

זה מה שקורה כשאין תורה. אין ערכים אבסולוטים, מאת בורא העולם. ממש קשה לקרוא את זה.

חושבת שהמחבר לא דתי.

שיש שמשתמשים בה כדי לבטל את הערך העצמי של מדינת ישראל (בפשטות מטעמים של נקמה ושנאה גרידא), אבל הייתי לוקח אותה בעירבון מוגבל משתי סיבות:

1. התנועה הציונית ניסתה בכל מאודה להביא יהודים לארץ לפני השואה, ודאגה להכשיר ולהכין יהודים לעלות לאחר השואה. סבא שלי היה במחנה הכשרה לאחר השואה כשלא היה לאן לחזור, ובכך למד עברית וקצת מקצוע. במקום לנסוע לאמריקה הם באו לארץ ישראל, ובכך גם שמרו על משפחתנו דתית וגם לא נאלצו לקבץ נדבות כדי להתפרנס קצת.

2. יש כמה וכמה עדויות על נסיונות, לאו דווקא של התנועה הציונית, לשחד (או אפילו "לקנות" יהודים) כדי להציל אותם מהשמדה, והדברים ברובם לא צלחו או שהכספים לא הספיקו אלא לכמות מועטת מאוד. התנועה הציונית כנראה לא הייתה יכולה לעשות הרבה, במיוחד לאור מה שאנחנו יודעים על המנדט הבריטי, ועל היעדר הידע שהיה ליהודי אמריקה על מה שקורה באירופה (מה גם שלא היו מי ישמע עשירים כדי לתרום). התנועה הציונית הסתמכה בעיקר על כמה נדבנים ועל תרומות של שד"רים חילוניים.

לכן לא הייתי ממהר להאשים את התנועה הציונית בעמידה על הדם של יהודי אירופה. מה גם שרבים מהנרצחים היו בעצמם בעד הציונות ושיבת ציון.

לא נגוע בדבר.

למרות שבעיניי זה עדיין חסר משמעות ביחס לערך העצמי של מדינת ישראל, מהסיבה הידועה ש"אנחנו לא מתערבים להקבה איך הוא מקדם את הגאולה".

ובכל מקרה לא חשבתי שהתנועה הציונית החילונית הייתה של צדיקים גמורים.

יש את הכתבה הזו באינטרנט או שרק במגזין מודפס?

חיפשתי באינטרנט ומתברר שזהו שם של ספר באורך מלא, ושתום שגב הוא היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". מה שמסביר היטב איך הטיעון של העמידה על הדם הפך פופולרי בקרב הפלגים הקיצונים החרדיים. מצא מין את מינו, והזרזיר - אצל העורב הלך.

זה קצת מפתיע שמאמר מסכם לספר הזה הופיע ב"סגולה".

באופן אובייקטיבי, מה קרה אז, אפשר בודאי לברר.

גם אם הייתי חילונית, הייתי מזדעזעת. מה קשור לחרדים....

קראתי גם את כחש של בן הכט . גם לא גורם לשמחה יתירה ממה שהיה.

השיקולים שלו/שלהם. וזה מעניין כי הוא לא מתחיל עם השואה. הוא נותן רקע מקדים: ז'בוטינסקי,

התנועות השונות שהיו אז, המחלוקות ביניהן...מעניין.

זה חסר משמעות לגבי המשמעות הגאולית של מדינת ישראל. בן-גוריון לא הקים את המדינה בשביל עצמו אלא בשביל כל העם היהודי ובסופו של דבר האמירה הרשמית היא בית בארץ ישראל לעם היהודי. לכן הטירחה הגדולה להעלאת היהודים גם מארצות האיסלאם, גם לשיחרור מסך הברזל.

בפועל כל הזרמים היהודיים השתתפו בהקמת המדינה, וגם היום משתתפים באופן פעיל בכנסת ובממשלה (ולא כעלי תאנה).

בפועל עם ישראל חוזר לארצו, זוכה לריבונות ולעצמאות וחוזר למעמד טוב יותר משהיה לרוב מלכי יהודה וישראל ביחס לאימפריות, תנועה אדירה של חזרה בתשובה, מימון רשמי של עולם הישיבות ומוסדות תורניים (אחרת לא היו צריכים להזדעק על "גזירות כלכליות". זה עצמו מעיד שהכסף הוא בעל משמעות תפקודית דה פקטו), הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, בעשור הקרוב נהיה כנראה "רוב יושביה עליה" מה שיחזיר את השמיטה להיות דאורייתא.

בקיצור, כמו שאמרתי, אני לא מתערב להקב"ה איך הוא מביא את הגאולה לעמו. ואוסיף את שאמר הרב אליהו כי-טוב זצ"ל, מחבר ספר התודעה: "אם אפילו הקמת המדינה היא מעשה שטן, אז מה השארנו להקב"ה?".

אבל כבר דשנו בדברים במגוון רחב של שירשורים, לא?

לא קשור לסגולה. פשוט קראתי את זה קודם. כל הגליון (מעניין כי גם תום שגב,

מדבר על זה בתחילה) על מה נחשב פעם לימין ושמאל.על "הארץ" של פעם,

"דבר" ועוד עיתונים קדומים יותר.

פוסט-ציוני, שעושה את כל התארים (ואיני יודע, אבל סביר שגם מרוויח) מ'שחיטת פרות קדושות' של הציונות.

אגב, כדאי לקרוא את הערך עליו בויקיפדיה:

הועברת לדף אחר

הועברת לדף אחר

פרלינג שמוזכר בערך, כתב תגובות לשגב בכמה וכמה מהדורות, מהן מפורטות עם הוכחות חד משמעיות, שכל תכנית הצלה שהועלתה, נבחנה ככל האפשר.

הדמיון של כל מיני גורמים אנטי-ציוניים, חרדים כחילונים שאם רק הנהגת הישוב היתה מבקשת - הבריטים היו מייד ששים להעביר לאויב בשעת מלחמה כסף/סחורות/משאיות, היא פשוט הזויה.

העובדה שלמרות שעצם הצעת העניין, היתה עלולה להחשב כבגידה ובכל זאת בדקו את כל ההצעות - מעידה על המסירות להצלת כל יהודי.

אמרו לי את זה כשדיברתי עם חרדים בהפגנה בירושלים לפני כ3 שנים.

האמת שמצד עצמו זה לא בהכרח מופרך, אבל עדיין דורש ראיות. ועכשיו כשאני רואה מי המחבר, כנראה נפתרה התעלומה. הזרזירים - אצל העורב הלכו.

כך או כך, הערך של המדינה לא תלוי במקימיה - מה גם שבהגדרה הם לא הקימו אותו רק עבור עצמם, אלא עבור העם. הרי זו בדיוק הטענה של כולם לשמאל היהיר של היום. על מה כולם כעסו כשאחד מהמדושנים בקפלן צרח על שוטרת אתיופית שהיא צריכה להגיד לו צודה על כך שההורים שלה בכלל הובאו לארץ? כי זה לא של אף אחד בטאבו. זה של כולם. העם לא יכול לגנוב את המדינה ששייכת לו.

ההסטוריונים החדשים.

היא הופצה בהתחלה ע"י אנשים טובים, שלהבנתם ניסו לקדם מהלכים כאלו, רק שלא הבינו את חוסר ההיתכנות. בהמשך זה כבר הפך לתעמולה, שלפחות באיזורי 'נטורי קרתא', אבל לא רק, כל ילד גדל עליה.

פוליטיקה, מדיניות, שואה (משפט אייכמן, גם (ועוד).

הבנתי קצת יותר משפטים המתארים את החרדים, בפורם הזה -

הם בדיוק כאלה שנקטה הציונות הראשונה, ה חלוצים, הדור

שראה את העולים מהתופת, מגיעים לארץ.....אבק אדם, עלובים,

הלכו כצאן לטבח......לעומת הצברים (מושג שהתחיל אז),

עלובים, שחורים....בורים...

לא מזכיר לכם משהו?......

אבל בזה סיימתי להתייחס לנושא הכואב הזה. זה יותר מדי כואב.

(אגב, אם מישהו מתעניין, פרופ' שבח וייס (נפטר כבר?)

שהיה בתופת, נשאל בדיוק את השאלות האלה, כדאי לקרוא

את תגובתו לצברים (או כמעט הצברים...) השזופים, מגודלי

הבריאות, שהרגישו עצמם כעיליתה החברתית, הציונית,

והסתכלו בבוז על "חלאות" האדם שהגיעו הנה אחרי השואה....

תקראו. זה מרתק מאוד. הוא מתפרש על נושאים רבים.

כתלמידה, השתעממתי בשיעורי ההיסטוריה אבל עכשיו....

מרתק. וחשוב.

קרא את "השטן והנפש" של יואל בראנד. מרתק.

הוא לא מאשים את הנהגת היישוב ברצח, אבל כן בהתנהלות חסרת אחריות.

הבנאדם גדל עמוק עמוק בתוך "המפלגה הנכונה", היה בהונגריה של שנת תש"ד בכיר מאוד בארגונים הציונים, ואחרי השואה - הצטרף בארץ ללח"י.

הספר שלו מלא בעובדות וגם בפרשנויות. תחלוק מצידי על הפרשנויות, אבל יש פה בהחלט על מה להתבסס.

כלומר היו כמה יוזמות, המפורסמות שבהן היא זאת של קסטנר שר"י ולהבדיל יואל ברנד מהונגריה ושל הרב וייסמנדל זצ"ל מצ'כיה.

כל אחת מהיוזמות, בעיני אלו שטיפלו בה היתה אמינה וישימה. פרלינג ושות' (אליהם הפנתי) מוכיחים מתוך אין ספור מסמכים ופרוטוקולים שכשהיוזמות הגיעו להנהגת הישוב, עשו הכל לבדוק כל יוזמה באופן יסודי.

מה שאלו שראו את המציאות מבפנים לא לקחו בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית כל יכולה מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו הנאצים שאיתם נהלו את המו"מ, בהשפעת התעמולה האנטישמית).

   המציאות היא שלא היתה מדינת ישראל, היהודים בארץ היו נתינים (אפילו לא אזרחים) של האמפריה הבריטית, שניהלה מלחמה עקובה מדם, יזע ודמעות מול הנאצים. היהודים לא יכלו להעביר משאיות/כסף לשטחים שבשליטת הנאצים ללא הסכמת הממשל הבריטי. עצם העלאת ההצעות הללו מול הבריטים, היו עלולים להתפרש כבגידה והצעות לתמיכה באויב. בכל זאת הם גיששו מול הבריטים - וקיבלו כצפוי לאו מוחלט.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים (הרי גם היה להם הסכם אי לוחמה עם בריה"מ, ביום שהתאים להם - הפרו אותו).

   הרב וויסמנדל טען שהנאצים הוכיחו לו שעמדו בחלקם בהסכם, כשהשעו את הגירוש להשמדה, כשהשיג להם את הסכום הראשוני שדרשו וממילא הניח שיעמדו גם בשלבים הבאים. היום אנחנו יודעים בוודאות, שבעוד שהבטיחו לו שהכוחות בצ'כיה מפסיקים את ההשמדה, בפועל הם הופנו להמשיך את ההמדה באיזורים אחרים.

לא אם הוא מהנהגת מפא"י. מערכת שדרסה ורצחה את המתנגדים לה וניסתה בצביעות להכשיר זאת בטענות על אחריות לאומית, לא חשודה על ערבות או אחריות לאומית. גם זכויותיהם ביישוב הארץ ובהקמת המדינה לא יטשטשו את הזיהום שדבק בהם.

ולגופם של דברים שכתבת:

-בדיקה יסודית היא דבר חיובי, ללא ספק. אבל עצם הבדיקה לא עונה על השאלה מה היו השיקולים החשובים מצד אותם בודקים; לא על קצב הבדיקה המסורבל של המערכת, כאשר *מחצית* מיהודי הונגריה הושמדו רק במהלך אותה 'בדיקה' (לטענת בראנד); ולא על אילו פעולות נעשו או לא נעשו- ומדוע.

מה שהנהגת היישוב לא לקחה בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית חסרת כל יכולת מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו אדוניהם הבריטים).

   המציאות היא שלא נעשתה כל פעולה בידי הנהגת היישוב ליצור לחץ כלשהו על בריטניה ועל ממשלות המערב כדי להציל יהודים מהשמדה.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים. אבל לפתיחה במשא ומתן יכולה להיות רק תועלת. אולי אפשר להשיג איזו מקדמה? או אפילו עסקה חלקית? היו אפשרויות, ויעידו על כך הפעולות הבודדות שכן הצליחו.

   האם הממסד היה מוכן "לבזבז" כספים על אפשרויות כאלו?

לגבי קסטנר, אין ספק שהבנאדם היה מושחת ונהנתן באופן אישי.

מצד שני אין ספק שהוא היה פעיל מרכזי ומשמעותי בועד ההצלה של הונגריה, שסייעו ללמעלה מ20000 יהודים לברוח להונגריה לפני כיבושה בידי הנאצים. הוא גם הצליח להציל יהודים מתוך הונגריה לאחר כיבושה, בעסקה המפורסמת. שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים היה למטרת הצלה, והוא ניהל אותו מטעם ועד ההצלה.

מצד שלישי, בחודשי המלחמה האחרונים הוא היה צמוד אישית לקצין נאצי בכיר שלקח אותו תחת חסותו, ולאחר מכן העיד לטובתו- והנאצי זוכה. שיתוף הפעולה הזה היה כדי להציל את עצמו כשהנאצים הכירו אותו יותר מידי טוב.

האם הוא אכן שיתף פעולה עם הנאצים כדי להציל יהודים מסויימים, אך על ידי סיוע לנאצים בהשמדת יהודים אחרים? קשה מאוד לדעת מה באמת קרה שם.

שר"י? לא בטוח.

כשבתמורה הוא מרדים את שאר היהודים וגורם להם לעלות לרכבות בסדר ובמהירות, כשהוא יודע בדיוק לאן. אכתוב יותר חריף, היתה תחנת מעבר, הוא עודד שם את האנשים לשלוח מכתבים לקרוביהם שעדיין בהונגריה, על כמה הם במקום בסדר וטוב להם - את המכתבים המרגיעים הוא חילק למשפחות המודאגות, כשהוא ידע טוב מאוד ששולחיהם כבר הפכו לאפר.

בזמן המשפט המפורסם והערעור שזיכה אותו, עוד לא התפרסמו הראיונות עם אייכמן ימ"ש שהתבטא: "קסטנר הנעים לי את השהות בבודפשט, בזכותו לא היה מרד גטו ורשא גם בהונגריה". רק שבניגוד למרד גטו ורשא, שהיה כשהנאצים היו עוד בכוחם ויכלו לפנות טנקים ומפציצים נגד הגטו - בסוף תש"ד ותחילת תש"ה, הם כבר היו בנסיגה, אם הוא היה אומר ליהודים את האמת על לאן לוקחים אותם, או לכה"פ לא פועל אקטיבית להרדים אותם - היו כנראה ניצלים מאות אלפים ולא רק אלפים מיוחסים.

מעבר לכך, אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי למעלה. ברנד מנקודת מבטו המצומצמת הרגיש שלא מספיק התאמצו, פרלינג מוכיח ממסמכים ופרוטוקולים שהתאמצו כפי כוחם ויותר מכוחם.

המו"מ לא היה בידיהם וההחלטה של בעלות הברית, שיהודי הארץ היו נתינים של בריטניה היתה שאין שום מו"מ עם הנאצים, רק כניעה ללא תנאי (הם לא סבלו מהמחלה האוטו-אמונית של מדינת ישראל שמנהלת מו"מ עם החמאס כשהם יורים עלינו).

ואולי לא. מה שבטוח הוא שהעובדות שכתבת לא מדויקות.

קסטנר היה רק בבודפשט באותה תקופה (להבדיל מתקופת החסות שלו אצל בכר ימ"ש), ולא בשום תחנת מעבר. את המכתבים המדוברים הנאצים הם שהורו ליהודים לכתוב, והעבירו אותם לועד ההצלה כדי שיפיצו אותם ליעדם. ועד ההצלה שניסה להציל יהודים ע"י משא ומתן ו/או שיתוף פעולה עם הנאצים אכן העבירו את המכתבים. מדוע? האם זו הייתה הטעיה מכוונת, כחלק ממזימה להציל את קרוביהם על חשבון כלל הציבור? אולי. אני לא בטוח. הוכחה לאשמתם זה לא, ובעניינים אחרים הוכח שהם כן סייעו לכלל הציבור.

האם באמת קסטנר הוא המרדים של יהודי הונגריה? יתכן שהפעילות שלו הייתה חלק מזה, אבל אשם עיקרי כנראה שהוא לא. דווקא מחתרות תנועות הנוער, שהיו המורדים הפוטנציאליים, היו פעילות בעצמם בהצלה וגם באזהרת היהודים מפני המתרחש בלי קשר לקסטנר. וגם אני לא חושב שאייכמן הוא בהכרח מקור אמין בהקשר הזה.

שוב, קסטנר כנראה היה אדם מושחת, רודף כבוד. כך מתאר אותו יואל בראנד בספרו. עשר שנים יואל בראנד לא דיבר איתו מתוך איבה אישית, אך דווקא כאשר התפוצצה "פרשיית קסטנר" הוא בא להעיד להגנתו.

את מחקרו של פרלינג לא קראתי, אז אין לי עדיין איך להתייחס להוכחות שלו להגנת המוסדות. מה שאני כן יודע הוא שבעניינים אחרים המוסדות התנהגו בכפיפות גלותית לבריטים, ונראה שגם במקרה הזה. המו"מ הזה, של ההצעה שתווכה ע"י בראנד, כן היה בידיהם ואך ורק בידיהם, עד שהם הסגירו את בראנד לבריטים (או גרמו "בטעות" לתפיסתו).

דרך אגב, אותם חוקרים שצידדת בהם קודם שמגינים על מוסדות היישוב שעשו ככל יכולתם, הם אלה שמגינים גם על קסטנר וועד ההצלה, שעשו ככל יכולתם...

ולכן פרש מהן האצ"ל והלח"י פרש מהאצ"ל כשהפסיק להלחם בבריטים בזמן השואה. בכלל לא נכנסתי לוויכוח הזה.

זאת היתה נקודת המוצא שלהם הרבה לפני השואה, שממנה הם ראו את המציאות. למרות נקודת המוצא הזאת, הם עשו הכל כדי לבדוק היתכנות של כל הצעה.

קסטנר שר"י היה בשר מבשרם, הם לא ידעו על התמורה שנתן לנאצים. כשהתחילו לצאת הפרסומים - בן גוריון שרצה להגן על שמו הטוב של קסנטר ושל המפלגה, דרש להגיש תביעת דיבה, רק מה לעשות שהמציאות התהפכה עליו. היום שיש הרבה יותר ידע - אין ספק שהזיכוי בערעור הוא קשקוש. רצח קסטנר לא פוענח עד היום וקשה לשלול את הקונספירציה שזה דווקא מישהו מ'הצד שלו'.

וחזקים שיישבו את הארץ. זו היתה התפיסה והאידיאולוגיה שלהם. לגמרי לא יהודית.

לא הסכימו להקצות כספים כדי לסייע ליהודים שם (הסוכנות). יש מסמכים רבים

ופרוטוקולים המעידים על כך; הם רצו בארץ יהודי מסוג אחר: גאה, חזק, ישראלי,

לא "גלותי". לא לבוש שחורים וחיוור עם גמרא ביד... נו, רק יפי הבלורית והתואר

כמו שכתב אחד המלחינים הפופולארים....

אל נא תכעסו, אבל לפעמים אני רואה את הגישה הזו גם כאן.

אז הקימו את "יד ושם". נפלא. אם היו מתאמצים יותר, יד ו שם היה קטן. הרבה יותר קטן....

הם ייצגו כוחי ועוצם ידי..... למהדרין. ממש.

כל 'פרוטוקול' שמופץ במסגרת התעמולה החרדית צריך בדיקה יסודית, האם הוא אמין, האם הוא מובן בלשונו ובהקשרו. ראיתי כמה ספרי תעמולה, שחוזרים על אותם שלוש וחצי אמירות מוצאות ממשמעותן ומהקשרן. מציע למי שהאמת חשובה, לחזור למקורות שהבאתי.

לגופן של דברים:

1. התנועה הציונית ככלל, התאמצה להביא יהודים לארץ ולהכשיר את הארץ להיות מוכנה לקליטת יהודים.

2. כשידעו שיהודים במצב חירום, התנועה הציונית לפני קום המדינה וראשויות המדינה בהמשך, עשו הכל להביא אותם בלי חשבונות.

3. כשהיו אילוצים, כמו הגבלת סרטפיקטים שנגזרה ע"י הבריטים - הם אכן חולקו ע"י כל קבוצה לפי גודלה היחסי, לאנשי שלומה. הרב קוק הצליח באמצעות הקשרים שלו, להעלות רבנים ובחורי ישיבה רבים, אבל הכח המרכזי היה בידי מפלגות הפועלים והם באופן טבעי, הקדימו את החבר'ה שלהם.

4. אם בתחילת הופעת הקץ המגולה, כשלא היו הגבלות, או למצער, בשנים הראשונות שאחרי הכיבוש הבריטי כשהשערים היו פתוחים, רבנן ותלמידיהון היו עולים בהמוניהם - גם כוחם במוסדות הישוב היה בהתאם לגודלם באוכלוסיה וממילא היו יכולים לחלק סרטפיקטים אחרת.

5. כשהציבור החרדי יסיים את חשבון הנפש, על כך שכמה וכמה ממנהיגיו, שלאורך שנים הורו לצאן מרעיתם להשאר באירופה ואסרו לעלות לארץ גם כשהיה אפשר - וברגע האמת ברחו בעזרת הציונים, אך את הציבור השאירו מאחור להשרף - נסכים לחשבן מי אחראי לגודל של יד ושם.

6. (ולא, ערימת התירוצים של אסתר פרבשטיין, ממש לא משכנעת)

את אסתר פברשטיין כלל לא קראתי בהקשר הזה.

התייחסתי לשני ספרים:

המליון השביעי של תום שגב.

כחש של בן הכט.

שניהם לא חשודים בחרדיות מיוחדת כידוע....

אבל, שכל אחד יסיק את המסקנות בעצמו.

וזה לא חידוש, שבן גוריון ושותפיו לא שמו את יהודי השואה

בראש מעיניהם.

שנה טובה לך.

באמת, שנה בלי מחלוקות. רק לראות טוב, כולנו - זה בזה. בעז"ה.

כבר הגבתי:

בוודאי שהוא נוגע בדבר, הוא מה'הסטוריונים החדשים' - סופרים וספרים

הוא ממש לא חרדי, הוא פשוט אנטי-ציוני מהצד השני. לפי מה שכתוב עליו בויקיפדיה, הוא גם לא יהודי.

השקרים שלו הופרכו במקורות אליהם הפנתי, אבל זה לא מעניין אותך.

אכן צודקים? אולי גם לך היסטורי נכבד, יש אי אילו נגיעות בעניין?

מותר לך לענות רק עד ערב ראש השנה...לאחר מכן, לא מדברים

יותר על נושאים המעוררים מחלוקת. טוב? אפילו אם....מתפוצצים!

שנת שלום ושלווה!

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

קראתי בעבר חלק ממנו, אבל לא זוכר כ"כ.

קראתי לפני המון שנים, למעלה מעשור.

אגב, קוראים לו מסעב חסן יוסוף.

יש גם ערך בויקיפדיה.

את הספר השני שלו, לא חושבת שכדאי לקרוא. מן הסתם מלא נצרות. הוא הרי התנצר.

הלך לכיוון השני, לדת ה"אהבה"......

חבל.

חושבת שהוא מעכל את עצמו עם הרצון להראות את האמת. אין טעם. עשיו שונא ליעקב. אלא שהוא לא יודע

את זה. אנחנו כבר רגילים ודי מחוסנים....לצערנו.

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

זה מסקרן לקרוא את התקצירים, אבל לא אהבתי את העלילות