עוד חודש אני צריכה ללדת ילד חמישי בע"ה.
את שלושת הראשונים ילדתי בשערי צדק והייתי מאוד מרוצה מהלידה. אבל במחלקה כמעט ולא נותנים לנוח.
את הרביעי ילדתי בהר הצופים- לשם אני לא חוזרת בחיים! - אבל בפעם הראשונה למדתי מה זה לנוח אחרי לידה...
עכשיו אני חושבת על מעייני הישועה - שמעתי הרבה טוב על המחלקה, אני רוצה לשמוע קצת על חדרי הלידה.
אז מי שיש לה מה לספר, אשמח לתגובות!
בס"ד
אודה לך אם תפני אליי ותספרי לי מה עבר עליה שם,
כי גם אני ילדתי שם, והיה די בסדר ...
הלידות היו בסדר,
המילדות (חוץ מאחת שקצת הלחיצה ולא היתה ממש נעימה) היו מתוקות!
היתה מתנדבת מתוקה שממש עזרה לי!
במחלקה האחיות צעקו עלי כמה פעמים כשהעזתי ללכת לשרותים (עם אחותי!)
בלי לקרוא להן.
בתינוקיה היו בלחץ ובלי סבלנות.
בכללי היה בסדר. לא יותר.
הם נותנים ליולדת לנוח.
מקפידים מאוד על שעות ביקור.
(זה הציל אותי ממש פעם כשחמי בא לבקר בלי להודיע
והפתיע אותי באמצע הנקה...)
אבל הם מקפידים ממש גם על בעלים
וזה באסה...
הם גם מקפידים להחזיר מיד את התינוק לתינוקיה
וגם זה באסה אם בא לך קצת להיות איתו.
ונותנים מטרנה בלי הרבה מאמצים לקרוא לאמא...
אם הכי חשוב לך שתוכלי לנוח טוב אחרי הלידה
אז אולי זה יהיה לך טוב.
אני החלפתי בית חולים בלידה השלישית
להדסה עין כרם
וממש הופתעתי לטובה!
(חוץ משבת)
אבל שם יש רק ביות חלקי או מלא.
שיהיה בשעה טובה!
בחדר לידה היה בסדר, למרות שבהתחלה הרגשתי שנורא אדישים אלי ולא מתייחסים כל כך, ובאמת לא הספקתי בסוף לקבל אפידורל... אבל סה"כ הייתי באמת מרוצה ויצאתי עם הרגשה טובה ב"ה.
ממחלקת היולדות יש לי טראומה קשה ביותר, אבל נראה לי שדווקא לך יהיה טוב שם.
כמו שציינו מעלי - מקפידים מאוד מאוד מאוד על שעות הביקור. ממש מגרשים אנשים. גם בעלים... כך שאפשר לנוח ויש שקט (אלא אם כן שוכבת לידך מישהי שאוהבת לדבר בטלפון.................... כמובן שזה מה שקרה אצלי).
בכל מקרה, לי זה היה איום ונורא. הרגשתי כל כך בודדה אחרי הלידה, אסור לאף אחד להיות איתי, אפילו לא לבעלי, והייתי רק בוכה כל הזמן... זה היה זוועה. בעלי היה מתגנב בשקט בלי שיראו כי הייתי בוכה לו בטלפון שרע לי לבד...... ואז זאת ששכבה לידי אמרה שהיא לא יכולה לסבול את זה וזה ממש לא נוח לה שהוא מגיע.... בקיצור - יש לי טראומה מהמקום הזה ואני לא רוצה ללדת שם שוב... כל הזמן בכיתי לבעלי שאני רוצה לחתום וללכת משם... רק בשביל המעקב של התינוק נשארתי.... ועוד נותנים שם לילה שלישי מתנה - זה היה בשבילי עינוי נוראי!!!
נראה לי שלך זה דווקא מתאים 
לגבי התינוקיה - נראה לי שבסדר, אבל אני באמת לא מבינה בזה.... אני החלטתי שפעם הבאה בע"ה אני רוצה ביות מלא, ללא ספק. אבל כל אחת ומה שמתאים לה...
אני זוכרת שפעם אחת כל האחיות שם צעקו עלי כי באתי עם הילד על הידיים ולא בעריסה (כי הוא בכה כששמתי אותו בעריסה, ואני כולי מבולבלת, ילד ראשון, אסור לאף אחד להיות איתי וכו' - אז באתי אליהן לשאול למה הילד בוכה לי........... וכולן צעקו עלי ואמרו "קחו לה אותו מידיים!!!!!!!" 
אני זוכרת לטובה מתנדבת אחת שעבדה שם והכי אהבתי שהיא מטפלת בבן שלי כי היא כזאת עדינה ורגישה ומדברת אליו במתיקות והכול מכל הלב..... ואת האחראית שהייתה שם, שהייתה באמת נחמדה, מקצועית וסבלנית מאוד!!!
כשלילה אחד לא קמתי בזמן כדי להניק אותו - באו אלי להעיר אותי.. ואני מעריכה את זה.....
בקיצור, אני לא חוזרת לשם, אבל אני מאמינה שזה סובייקטיבי ביותר!
אה! עוד דבר חשוב - הדבר היחיד בערך שאני זוכרת לטובה ממחקלת היולדות זה חדר הנקה ויועצות ההנקה....... בעצם אולי לך זה לא משנה כי זו לא לידה ראשונה. אבל לי זה ממש עזר!!! יש שם יועצת מקצועית, ואפשר גם לבקש שישלחו אלייך אחת שתעזור לך ותסביר לך וכו' באופן פרטי, וזה היה נפלא...!!!! גם האווירה בחדר ההנקה נעימה מאוד, ממש נתן לי טעם טוב להמשך!!!
חפרתי 
והעיקר שיהיה לך בקלות ובשמחה ותצאי מאושרת בידיים מלאות! 
יכול להיות באמת שמנסים לתת לאמא את התינוק כל הזמן וזה נותן הרגשה של "לא נותנים לנוח" אבל אני בלידה האחרונה שלי (ילדתי שם את ארבעת ילדי) למדתי פשוט לפתוח את הפה ולבקש!!!
בשעה כזו שאת רוצה לנוח ולא שהתינוק יהיה איתך את פשוט מחזירה אותו לתינוקיה וזהו... היה קטע שהוא היה אצלי ואני הייתי חייבת להתפנות אז לקחתי אותו לתינוקיה ואמרתי לאחות והאחות אמרה לי מה הבעיה הוא יכול להיות פה!!!
ולא הבנתי- אין ביות חלקי? התינוק לא יכול להיות לידי במשך היום מתי שרק ארצה? ובשעות הביקור הוא איתי, או שהמבקרים רואים אותו דרך וילון?
וחדר הנקה זה כיף! לא תמיד נוח להניק בחדר. (במיוחד אם ליולדת השנייה יש מלאאאא אורחים..)
והם אפילו אומרים שזה מסוכן שיהיו עם האמא בלילה.
אני העדפתי לסכן ולהשאיר איתי 
אחיינית שלי ילדה שם לידה ראשונה (השנה). היא עברה את הזמן ואחרי אישפוז של שבועיים (מבלי לתת זירוז, כי נקטו בגירסה של לתת ללידה להתפתח לבד), עברה קיסרי והיתה בסכנה של ממש. הם ידעו שהתינוק גדול וחבל שעיכבו את הלידה שתתפתח לבד ובסוף עשו קיסרי. והיא היתה מאושפזת שבועיים, כי נכנסו לה מים לריאות בגלל הלידה הממושכת שעברה (בנוסף לקיסרי). היא עברה גהינום.
לא הייתי ממליצה להגיע במקום רק כדי ללדת במקום חרדי. בכל זאת, לידה היא עניין רפואי ואפשר לסבול קצת אי נוחות של כמה ימים כדי ללדת בבטחה. ילדתי בביקור חולים והייתי מרוצה (לא מהתנאים הפיסיים). ילדתי בעין כרם והייתי מרוצה מהמקצועיות.
בגדול את צריכה להחליט 2 דברים:
א. חדר לידה: יחס הצוות, ושיטות ניהול הלידה. (עד כמה ליברלים, טבעיים, או ניהול אקטיבי,מתערבים)
ב. האשפוז במחלקת יולדות-תינוקות: ביות מלא, חלקי,או כמעט ולא. וכן ימי האשפוז.
כל השאר זה חסדי שמים על איזה מיילדת תפלי, משמרת עמוסה או רגועה, מצב רוח שלך ושל הצוות, היחס במחלקה תלוי בצוות.
אני לא מכירה את מעייני הישועה אישית- לא הייתי שם אבל אחותי וגיסתי היו שם והיו מרוצות, את בהחלט יכולה לנוח, יותר ימים מכל מקום אחר, השאלה אם את חוזרת הביתה לעוד 4 ילדים ואז כבר אין לך מנוחה או שאת הולכת לנוח איפשהו כמה ימים.
(הערה - מנצלת את הבמה למשהו קטן לכל הדוגלות בביות מלא. אני בעד שהתינוק צמוד לאמא כל הזמן אבל גם בבית אתן אף פעם לא לבד עם התינוק ואם לרגע את צריכה לשרותים או שהוא בוכה כבר כמה שעות והוא לא רעב ואת צריכה לנוח כמעט תמיד יש מי שיכול לקחת לך אותו לכמה דקות ולתת לך רגע מנוחה בין אם זה בעל או אמא או חמות או אפילו שכנה שתתקשרי אליה שתיכנס דקה להחזיק אותו, אז תחשבו טוב טוב אם מתאים לכם ביות מלא, מיד אחרי הלידה שאת מותשת ואין לך עזרה כי הבעל הלך הביתה לשאר הילדים ובאמצע הלילה לא תקראי לאמא שתבוא להחזיק לך אותו שתוכלי לעצום עין לשתי דקות. אלא אם כן יש לך מישהו צמוד אליך כל ימי האשפוז. נקודה למחשבה על ביות מלא.)
התינוק והצרכים שלו.
או חמי שאיתך בחדר.. איך את הולכת להתקלח בבית? אותו הדבר.
לא אכפת לי שיבכו רגע עד שאבוא,
מפריע לי:
א. שבאמת כל אחד יכול לעבור שם, ואין לי מושג מי מסתובב שם. 
זה מקום ציבורי.
ב. שיבואו אלי בטענות איך אני משאירה את התינוק לבד.
ובבית אני גם יודעת שאם אני לבד זה לא להרבה זמן, גג כמה שעות, ותמיד אפשר לקרוא לשכנה או משהו.
במחלקה אני ל ב ד. בעלי עם הילדים, לא מגיע אלי כל יום...
להכניס אותו בעריסה השקופה איתך לחדר המקלחת
נראה לי בעייתי , כשאני חושבת על המקלחת הקטנה איפה שילדתי , ועל האדים וכו..
והסתובבו שם גברים מבני דודינו , אם את יודעת למה אני מתכוונת.
אני לקחתי ביות חלקי - אם כי המחיר היה שדחפו לה תמ"ל - בניגוד לבקשתי , ולקח לי שבועיים להרגיל אותה לינוק אח"כ
שלא מאפשרים מלווה צמוד ל24 שעות.
זה מה שאמא טרייה ויילוד טרי צריכים! להיות צמודים ושיהיה ליידם מישהו זמין לעזור כשצריך.
את הבן הגדול ילדתי שם, לי היה זוועה, הרופא התייחס מגעיל, נתנו לי זירוז 4 ימים (!!) בגלל שלא ידעו להתמודד עם משהו רפואי טיפטיפה חריג, סבלתי נורא, ובסוף גם "לא הספיקו" לתת לי אפידורל.
במחלקה היה יותר טוב אולם היחס ממש לא נעים, זה מעין בית חרושת לתינוקות....
אני רוצה להדגיש שאני מבינה שזה היה יכול לקרות בכל מקום, ועל כל בית חולים תשמעי סיפורים של כאלה שמרוצות מאוד וכאלה שלא מרוצות מאוד.
עד שלא תנסי, לא תדעי....
לידה שניה ילדתי בלניאדו והיה נפלא,
ולידה שלישית ילדתי בברזילי (אשקלון) וגם היה נפלא.
לדעת... לי הייתה חווית לידה נוראית בעין כרם- חרף כל ההמלצות החמות- ולא סתם נוראית. יחס מחפיר, אשפוז אחרי לידה במסדרון- בלי שרותים , ועוד ועוד. על ביקור חולים גם שמעתי טובות, לא הייתי שם. אני ילדתי במעייני הישועה פעם אחת לפני 15 שנה, והייתי מרוצה. גיסתי יולדת שם, ועוד הרבה שאני מכירה- חוזרות לשם שוב ושוב. כמו בכל מקום- תלוי על מי את נופלת... כלומר- על איזה צוות. נראה לי שבלידה ראשונה אפשר לסמוך על להגיע בזמן לירושלים מאלקנה- אבל זה קצת מלחיץ. אני ב 3 לידות -שניה שלישית ורביעית נסעתי מר"ג לירושלים, לשע"צ, והגעתי בזמן, בנחת, ועוד היה המון זמן עד ללידה עצמה, אבל זה ממש אינדוידואלי, ומשתנה מלידה ללידה. בהצלחה...
יש דברים קבועים שלא תלויים במזל, ואותם כדאי לברר. למשל תנאי שירותימקלחת (לא הולכת ללדת במקום שאין שירותים בחדר לידה!), למשל ביות מלא כן או לא (בעיקרון כל בית חולים מחויב לאפשר, אבל למי יש כוח להיות אסרטיבית אחרי הלידה) ועוד.
נכון שגם אחרי כל הבירורים אפשר ליפול רע 
אבל זה לא אומר שאין טעם לברר.
ותפילות זה תמיד טוב.
איזה באסה עם המסדרון. גמני שמעתי על הרבה שאושפזו בעין כרם במסדרון, וזה ממש מזעזע! אבל למיטב ידיעתי אם מבקשים ביות מלא (בעיקר בשנתיים האחרונות מאז שהרחיבו) מעטים מאוד הסיכויים שלא יהיה מקום פנוי בחדר. האמת היא שהמחלקה של הביות די ריקה, זה לא הדבר הכי פופולרי... כשאני הייתי מאושפזת שם חלק מהזמן הייתי אפילו לבד בחדר.
הם מאוד רפואיים ולא טבעיים.
לא מאפשרים גמישות.
לא נתנו לי לטעום כלום בחדר לידה למרות שגוועתי.
לחצו עלי לעשות זירוז כשלא היה הכרחי. ונלחמתי ביקשו שאחתום וסירבתי אז ירדו ממני.
עשו לי את המוות עם ביות מלא.
התעקשתי ,כי הם מפרסמים שיש ביות מלא, אבל מיררו לי את החיים.
אחיות היו צועקות עלי בגלל זה.
גערו בי כשרציתי להיות עם התינוקת בבדיקות - כי אני עלולה להתעלף- נו באמת.
קיצור- גישה.
לא לכולם זה מפריע.
פעם היה יותר טוב , פעם פחות
יש כמה מיילדות מדהימות
אני אישית נהנית מאד משעות הביקור הקפדניות
בד"כ הילדים היו בביות חלקי - כל שעות היום , ובלילה קראו לי על פי בקשתי
פעמיים גם היה לי ביות בלילה- פעם אחת היה מושלם ופעם אחת היולדות שאיתי התלוננו ובאמצע הלילה העבירו אותי
אני חושבת שצריך להתפלל על מיילדת טוב ולראות מה חשוב לך באשפוז
רק שם הצלחתי לנוח ולהתאושש באמת..בבתי חולים אחרים חזרתי הביתה מותשת כי תמיד היו מלא מבקרים ופלאפונים וכל שעות היממה (כולל לילות) שם המחלקה שקטה ,יש הקפדה על שעות ביקור והתחשבות של האנשים בצניעות ובמנוחה של היולדות.יש אוכל טוב ועוד יום לנוח ,לי אפילו נתנו עוד לילה לנוח כי בקשתי (למרות שלא היה להם פשוט,היה עומס).גם נחמד לי שם יותר מבחינת האוירה החברתית.ולפי כמות הסיפורי ניסים שיש שם יש לי הרגשה שיש למקום השגחה מיוחדת.
בעניין ביות-לא הרגשתי בעיה מיוחדת,יכולתי להשאיר אותם איתי כמה שרציתי,רשמתי על העריסה הנקה בלבד...והתחשבו בזה..הם תמיד קראו לי אם הוא בכה מידי או הביאו אותו אלי.והרגשתי שמשגיחים עליהם טוב,יש יותר צוות על פחות תינוקות..
בכל מקום יש כל מיני אנשים בצוות ..טובים ולא וצריך להתפלל לשליחים נאמנים..בכל מקום.
עוד סיבה חשובה שהלכתי לשם זה בגלל שהייתי במצב שבמקום יותר קונוונציונלי חששתי שישר יכניסו אותי לניתוח ושם באמת עשו את המאמץ וזכיתי ללדת רגיל ב"ה.
יש שם מתנדבות מקסימות שעוזרות בלידה,מעסות ,מתפללות איתך...
יש בתי חולים שיש להם יותר מודעות לטבעיות (תנוחות ,זירוז..וכו') אז אני שוקלת ללכת אל אחד מהם ..אבל אני לא משלה את עצמי,כי זה מאוד תלוי על איזה מיילדת/צוות נפלת ואני מתפללת שה' יתן לי את הכח והאסרטביות לבקש ולעמוד על רצוני...וזה די נכון לכל מקום.
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
להגיד לילד אם הוא צריך כמה דקות להירגע לבד בחדר, לבין לגרור ולנעול . זה מזעזע ולדעתי מוגדר כאלימות.
הייתי מזדעזעת גם אם מדובר בהורים עצמם, בטח כשזאת הסבתא.
ואני גם לא מסכימה עם הגישה של להכניס את הילד לחדר, כל פעם כשהוא בטנטרום או עצבני,
זה לא רק משאיר טראומה זה מעביר את המסר "אתה רצוי רק כשאתה מתנהג יפה"
התניה של הקבלה שלו בהתנהגות טובה.
אפשר להיכנס איתו ולשבת לידו ולתת לו לבכות.
הגבולות שלי הם שאסור להרביץ או לזרוק דברים.
מותר לבכות ולהיות עצבניים, לכולנו ובטח לילדים.
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו.
אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.
ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
בהחלט שכן
אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת
אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג
אולי יש לה הרבה עזרה
אולי היא תקתקנית
יש ויש
העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ
תקתקו פה
וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה
אז הבית היה מתוקתק
אבל לא הכל ורוד
בכלל לא
לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים
לגבי האינסטגרם
אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה
אם משהו עושה לי רע
זה הזמן לגלול הלאה
זה כל היופי ברשת
שזה בלחיצת כפתור
את מספרת שכיבסת בחול המועד
מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)
אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....
כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים
ומציאות חיים אחרת
נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול
ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף
יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים
אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן
כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים
זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...
אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר
אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)
ואין שבת מוכנה
ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית
מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.
ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ
הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.
איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.
מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).
מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).
רעיונות-
-מקלחת טובה
-טיול בחוץ
-קפה ושוקולד מפנק
-לפגוש חברה
-טלפון למישהי שמחזקת אותך
-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך
-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)
-ללכת לקנות פרחים לשבת
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
היתה לנו כבר ברית ב"ה, אבל עשינו אותה מאד מצומצם, רק בני משפחה, אצל אחות שיש לה בית גדול, ולא כולם הגיעו אז היו בערך 50 איש, וגם זה היה פעם ראשונה שלי אז לא ידעתי בכלל מה הטקס, והייתי כ"כ לחוצה שממש רציתי מוהל רופא ויצא שהרופא שמצאתי היה ספרדי ואנחנו אשכנזים והטקס שהוא עשה לנו הרגיש קצת זר, ובכללי היה קצר.
הפעם זה תאומים ויש ציפיה מהמשפחה שנעשה אירוע גדול, ולמען האמת אני כ"כ סובלת (בניגוד לבן הראשון שהיה הריון רגוע וקל, ולידה מהירה וכיפית) שאני מרגישה שזה צריך באמת להיות אירוע גדול גם, וגם סעודת הודיה בעזרת השם.
יש עוד קצת פחות משלושה חודשים ב"ה אז יש זמן אבל אנחנו מתחילים לחשוב על דברים. נגיד מצאנו מוהל שמתאים לנו בהשקפה, נקווה שהוא יהיה פנוי. אבל אשמח לשמוע על טקס, איך עושים שמח וזה. נגיד אנחנו מאוד רוצים שכולם ישירו "ישמח ליבי" לפני כל ברית. חשבתי אולי להדפיס את מהלך הטקס והשירים ולחלק. מוגזם?
קיצר אשמח לשמוע כל דבר ובעיקר דברים שאני לא חשבתי עליהם.
צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה
ולבקש ממנו את השירים שרוצים
אחרת זה לא תמיד קורה
אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח
האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.
כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.
אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה
1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.
ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.
2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.
3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....
4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.
5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)
שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!
השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?
הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.
ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי...
את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.
אני עשיתי ברית לתאומים.
לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!
ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.
יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד
יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.
תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.
אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.
אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.
בשורות טובות
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
