יש מישו שבעבר גר בישוב והוא אח של מישי בישוב אבל כולם מכירים אותו וקשורים אליו.שרק ביום ראשון,עבר תאונת דרכים ומת מפצעיו בבי"ח. אני  יחד עם חברות ישבנו ואמרנו עליו תהילים לרפואתו, אח"כ, הוא נפטר. זה היה נורא... כאילו ה' לא מקבל ת'תהילים שלנו?!

אבל כל יום כמעט לצערנו הרב יש תאונות דרכים ואנשים נהרגים.

תיד רואים באתרים גבר מאנלא יודעת איפה נפטר מתאונת דרכים שם ושם.....

אבל תמיד חושבים:

הוא לא קרוב שלי  ולא מישו שאני מכיר כך שלא קר כלום.....

אבל אף אחד לא חושב שלבנאדם הזה יש משפחה,הורים ואנשים שאוהבים אותו וחושבים עליו....

אז תלמדו להסתכל, לומר תהילים ולחשוב על כל דבר!

(בתקווה שלא יהיה כזה דבר....)

נכון, לצערינו הדבר הנורא הזה לא נגמר ואפילו הולך ומתגבר, אבל לעצור את החיים אי אפשר! פשוט אי אפשר. זה לא נכון לעשות את זה.

מה הטעם לחיים לאחר מוות של קרוב אם אתה מהלך בעולם הזה כמת-חיי?

אתה חיי - נושם, הולך וכ'ו , אבל מת - לא שמח, לא עושה דברים בצורה נורמלית, לומד, מתרכז.

אז לגבי תאונות דרכים ספציפית - כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו בפן הפרטי והציבורי - לנהוג יותר טוב, לדאוג לחברים שינהגו יותר טוב (לא לדבר עם הנהג, וכ'ו), להיות ערניים, להקשיב לכללים וכ'ו..

ולגבי איך אפשר לחיות ככה? לאסוף כוחות! להתגבר! לעשות דברים שאת אוהבת, לתת לעצמך זמן, לתת גם מקום לכאב - אבל לחיות, לחיות עם החסר.

ונ!ג!ש! - לגבי התפילות - תפילות לא הולכות ריקם! לה' יש תוכניות, אנחנו מתפללים, אולי התפילה לא עזרה ספציפית למה שעליו התפללנו, או שלא ראינו איפה העזרה (אולי האדם סבל פחות, או שחיי יום יותר- אין לנו מושג..)

צריך להאמין ולהתפלל.

והדוגמא הכי חזקה ומצמררת שיש לי לעניין ושחויתי בחיי - כשאח שלי היה בבי"ח המצב שלו היה ממש רע, וב1 בלילה[!!] הזעיקו את השכונה לביה"כ להגיד תהלים, 3 ימים אנשים לא הפסיקו להתפלל, ולא זכינו שהוא ישאר איתנו, אבל מה? זכה להציל 5 אנשים ול2 אנשים את הראייה! מבחינתי - התפילות עליו הלכו לאותם אנשים מדהימים שזכו לחיים חדשים..

מוזמנים בשמחה באישי

מבחינת סטטיסטיקה אנחנו במצב ממש גרוע!

זה לא שה' לא מקבל את התפילות, הוא 'שומר' אותם לרגע הנכון. 

למשל- דיצה התפללה המון זמן על אופניים, ואחרי כמה זמן היא נפצעה בתאונת דרכים קשה, אבל היא נפצעה קל ממש.

ה' יודע בדיוק מתי הזמן הכי נכון לתפילות שלנו.

אני מסכימה איתך אבל בכל זאות זה קשה לקבל....

kt vcb,h nv ztu, tunr,?

באמת קשה מאוד

לא התכוונתי לזה...

תאונות...

בנאדם יכול להיות שיא הזהיר, אוטו מחליק על הכביש ופאפ... הלך... (סורי על הפסימיות..)

קוראים לזה "משמים"...

אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו- ניזהר כמה שאפשר, נתפלל לאבא שישמור עלינו, ובע"ה עד מאה ועשרים ללא תקלות!

ומה שכן, כמו שאומרים- ברוך דיין האמת. לטוב ולרע...

יותר אנשים במדינה מתים ונפצעים מתאונות דרכים מאשר מפיגועי טרור!

חשבתם שערבים זה בעיה שלנו? אז זהו, שלא רק..בכלל לא..

אם מישהו מת, סימן שהוא היה צריך למות. ואם לא כך, אז בדרך אחרת.

אז מה? לא נמנע מוות? להיפך!

אנחנו לא נהיה אלה שנגרום למוות, אנחנו לא רוצים להיות ה"חובה על ידי חייב..". אנחנו עושים ה-כ-ל כדי למנוע מוות של אדם מישראל. וה' יעשה את החשבונות שלו..

אז מה אפשר לעשות? המון!

באמת, במד"א חוויתי מלא רגעים של תסכול כל כך גדול- אנשים, תיזהרו בדרכים! כמה פחות עבודה הייתה לי אם רק...

אז לשים לב..בתור טרמפיסטים, אפשר גם להשתדל לעצור במקומות פחות מסוכנים..יותר קרוב לתחנה, מאשר לצומת מרומזרת.וכו'.

זהו, זו דעתי בעניין.

ואנחנו ממש לא יכולים לדעת מה חשבונותיו של הקב"ה. שהרי אם היינו מבינים ויודעים הכל "הייתיו".. (=הייתי  הוא)

לריבונו של עולם מותר לטעות לפעמים, הוא לא מלאך!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....