אתר ואתר באיטערנעט!!!
להווי ידוע לכולם אתו הקטע שאומרים כל טריפולטאי זיקנאי דבאים שעה לפני התפילה וצווחים על כל מאן דמגיע לאחריהם וסוקלים כל מי שמצייץ באזורם, ששמו בישראל הוא:
"לשם יחוד".
וקושיא ניקרה בראשי מהיום הראשון של ספירת העומר:
למה לפני כל תפילה, ברכה, בקשה, שאלה חפירה שאומרים יש לשם ייחוד לפני דאף אחד מעיף ביה אפעפיה, ואינו טורח להציץ בו אף לרגע אחד. (כמובן לבד מאותם טריפולאי זיקנאי דלעיל)
והנה, כשמדיע ספירת העומר, פתאום- אין אחד שנפקד מלהגיד קטע קדוש זה??
יתר על כן- יש בקטע הזה שתי בעיות העלולות להיווצר:
א. כשאומרים "לקיים מצוות עשה דאורייתא" ולחלק מהפוסקים זה מדרבנן.
ב. כשאומרים "שבע שבתות תמימות" זה יכול להיחשב כספירה ביום האחרון (למי שהגיע...)
אני לא אומר שאי אפשר לפתור את זה. אבל לא אלאה אתכם בדברים, ואסכם:
למה דווקא בספירת העומר מקפידים על "לשם ייחוד"???
המצפה לתשובה (ר)צינית
מלאכי

))))