מחיכים בחזרה,וזהו.

אז אל תעירו הערות בנוגע להלכה בעיקר שאתם מעירים אותה בצורה גאוותנית 

נכון שיש חבר'ה שמעירים, אבל זה הרבה פעמים

מאכפתיות. ויש חובה להתרות במי שטועה בהלכה.

לפעמים זה לא בא בדרך הכי נעימה ולפעמים צריך יותר שיקול דעת, אבל אל תתעצבנו על הבחור.

אולי אתה אומר שצריך לזרום,

אז כנראה מעולם לא פגעו בך.

זה פוגע מאוד,

זה נותן תחושה שאתה לא שוה כלום,

קראתי סיפור מאוד מרגש.

על ילד שפגעו בו וביזו אותו,

הייתה לו מחברת שירים,

יום אחד כיתתו,

יצאה לטיול

ילד אחד חטף לו את המחברת,

הוא התחיל להקריא שירים באופן פוגע

הוא סיים וזרק את המחברת.

המורה ומדריך ראו,

אבל לא נקפו אצבע,

באמצע המסלול הלכו על צוק

והילד נפל ומת.

הוא לא ידע ללכת?

הוא היה מנותק?

לא.

הוא היה מיואש.

והרגיש שאין טעם לחייו,

אז התאבד.

לפעמים אני חש כמותו,

בואו נעזב הכל

ונעבור לעולם שכולו טוב.

לתשומת ליבך

מצטער אם לא הבינו אותי

חשבתי שאלברט כותב נגד החנונים

והוא באמת כתב על ה"ערסים"

סליחה

אני מסכים איתך בכל מה שאמרת! אבל תזכור שאתה לא היחיד שיכול להיפגע

רק שלמזלי אני כבר מחוצה לו

ולא במובן של אני לא מקפידה ולא דוסית (אגב, אני לא ממש דוסית אבל בכיתה שלי אני כן הרבנית, הפוסקת, הדוסית והדמות המושלמת כנראה....) אלא במובן של כבר לא מבזים אותי ולא לועגים לי.

אני חושבת שאפשר להעיר ולהאיר, אבל לעשות את זה במאור פנים לא ממקום של "אני יודע יותר אז תקשיב לי" אלא ממקום של "אני חבר שלך, אכפת לי ואני רוצה שיהיה לך טוב".

יש דברים שלא כדאי להעיר עליהם כי זה לא ענינך וגם אין עניין.

אמנם יש מצווה הוכח תוכיח את עמיתך אבל על דברים מסוימים וגם לדעת איך ומתי ולמי.

זה קשה, ואני למשל עדיין לפעמים מעירה ומרגישה שזה לא היה במקום ומאוד משתדלת לא לעשות זאת שוב...

אבל עם הזמן כבר אין דברים כאלו.

ואם אתה חושב שאתה בסדר, אז תהיה שלם עם עצמך, אל תשים לב להערות.

אמרת גם חננה- חננה זו לא מילה רעה! אני  נגיד לוקחת את זה בתור מחמאה. כן אני אוהבת ללמוד למישהו יש בעיה?.

אל תיפגע מהם, לפעמים זה בא מקנאה.

וגם אם לא בא מקנאה עדיין, תהיה בטוח שיש אנשים שמעריכים אותך ואולי אולי יש לך גם מה לתקן.

קח זאת בתור ביקורת בונה ואם תתקן ותעשה כל מה שאתה יכול אז דע לך שאין לך מה להיפגע כי כנראה הם לא מכירים אותך באמת.

לי למשל ממש פקחו עיניים כשחברה שלי באה ואמרה לי "ענבל אממ.... אפשר להגיד לך משהו?" כמובן שאמרתי כן אז היא אמרה לי "לפעמים יש פעמים שאת מעירה הערות ובנות מרגישות לא נוח עם ההערה אז אם רק תוכלי לשים לב" כמובן שאמרתי לה שאני מבקשת סליחה ומעולם לא התכונתי ומאז אני משתדלת פחות להעיר.

שים לב לסביבתך...

התורה זה לא לחפש מה רע אצל אחרים ולהעיר להם.

אלא להפך, לקרבם באהבה (כמובן כל עוד אנחנו מדברים על כאלה שהם חלק מאיתנו...).

שים לב שאתה לא נותן הרגשה של מעל ושל אתם רעים ואני טוב.

כי אולי רק אולי זה הגורם לכל הדבר הזה.

כן, כאן.

כשכתבתי חשבתי גם על ההודעה הזו. 

לפני לא הרבה זמן בכיתה שלי מישהו העלה את הנושא על הדוסים בקיצור היו חברה שאמרו ואני מצטט"דוסים זה כאלה שלומדים רק גמרא בחיים שלהם לא ראו כדור" וכו...)

מה הבעיה שיש לאנשים נגד דוסים למען השם?????????

למה משווים דוס לחרדי(ושלא תבינו אותי לא נכון אין לי שום בעיה נגד חרדים)

אבל מאיפו הסטיגמות האלה אוף

מקפיץ

אולי כי ה''דוס'' בולט בחברה של הלא-דוסים. אז ההקפדה שלו הופכת

להיות יותר דומיננטית וסביב התכונה הזו בונים את האישיות.

לפעמים אנשים נוטים להיות טוטאלים בתפיסות שלהם כלפי אנשים אחרים

אם הם לא מכירים אותם לעומק.

ולפעמים זה גם קצת באשמת הדוס עצמו. לפעמים הוא משתמש במונחים

או בשפה שונה משל החברים שלו. כשהדיבור מרוחק - קשה להתחבר. כמו

כן, יש כאלו המדירים את עצמם מהחבר'ה ועסוקים רק בלימוד ובבניין האישי.

זה יפה מאוד, אבל לא נכון.

יש חשיבות גדולה להיות חלק מהפעילות החברתית. לדבר, ללמוד, לשחק,

לשתף... תסכים איתי שהרבה יותר קל להתחבר עם מישהו שהקשר איתו

לא מסתכם בענייני הלכה ומוסר.

אני לא מכיר אותך, אז אני לא יודע אם הדברים תקפים לגביך.

בנימה אישית, אני משתדל לשים לב איפה שהדברים שאני עושה

לא יוצרים תחושה לא נעימה אצל אחרים. אני מכיר את החברים שלי

ואני יודע מה לא לומר לחברים מסוימים. אז אני רואה את עצמי כדוס

ברמה כזו או אחרת, אבל אני השכלתי לסגל לעצמי יותר 'טאקט', מה

שנקרא. 

מקווה שעזרתי.

תלוי למה קוראים חנון,

יש המגדירים זאת כילד מנותק חברתית ונודניק.

אני מגדיר כאלה סתם כנודניקים.

אני חושב שילד חנון זה ילד שמצאו איך לרדת עליו ולהיטפל אליו,

כך שיכול להיות שהיה מצליח חברתית עם צ'אנס.

הם מסכנים במיוחד מפני שהם יכולים לפרוח.

אבל לא נותנים לו.

אז הוא לכוד הוא יכול לפרוח אך הוא לא מגשים את עצמו,

ומרגיש שהוא מחמיץ

ה'קורבן' לא מתמודד מול המציקים ונותן לזה להימשך.

ברגע שתראה את עצמך כשווה מול אחרים ולא תקבל את

העובדה שכרגע אתה 'מסכן' - תוכל גם לצאת מזה.

הבעיה היא שנותנים לכל פגיעה לסגור את עצמם יותר.

בצורה הזאת הם יוצרים מעגל שחוזר על עצמו. הדרך

לשבור אותו היא לשנות גישה כלפי עצמך.

כשאתה בעל ביטחון עצמי זה מקרין החוצה.

זה גם מאוד תלוי בגיל.

החברה בכיתה ז' שונה מהחברה בכיתה י''א.

בס"ד

אני נכנסת מאוחר אבל יש לי מה לומר.

אני חושבת שאם תקח את עצמך ותגיד לעצמך שמבחינתך "חנון", "חננה" ו"דוס" הן מילים טובות, ותתחיל להאמין בזה, יראו את זה עלייך ויפסיקו לרדת עליך ולפגוע בך עם זה.

אני תמיד הייתי החננה השקטה והדוסה, וכל ההערות עלי גרמו להיות עוד יותר שקטה ונחבאת אל הכלים. מתישהוא באמצע כיתה ח' התחלתי שינוי, השתתפתי יותר, התגאתי בעובדה שאני דוסה ונחשבת (אין לי מושג למה) לחננה...  זה היה קשה כי הן לא היו רגילות, אבל כשעברתי מהיסודי לאולפנא זה כבר נהיה הרבה יותר קל. בנות חדשות, מקום חדש. שיניתי את ההתנהגות שלי, והיום... אני מדברת, פועלת, חברות שלי מעריכות את הידע שלי וממש ממש לא יורדות עלי - גם הידע הכללי הרחב שלי וגם הידע ביהדות. והכל בגלל שהאמנתי בעצמי, האמנתי בטוב שיש בבני אדם - שהם לא עושים זאת מתוך רוע גרידא, ובעובדה ש"דוס" ו"חנן" זה טוב.

זו עבודה נפשית, לא פשוטה אבל גם לא מסובכת, שצריך לעשות.

שיהיה ב"הצלחה, חזק ואמץ.

ע שילעגו זבשם

לא איתם אשמור על קשר,

אלא על "חנונים" כמוני.

לא אותם צריך להפוך למודל,

הם צריכים אותי כמודל,

לא איתם אזרום,

מי אמר "צריך לזרום"?

אני אלמד לבדי,

בפינה,

על מנת שלא יסמנוני כמטרה,

אמשיך בדרכי זאת,

עד שיבינו בדרכים עקלקלות.

המצליח בילדותו,

יודע מה יהיה בבחרותו?

 אז ה' יענישו וירדו עליו,

ואני אשמח במפלת שונאי!

הם יהודים כמוני וכמוך!!!

הם בטח לא שונאיך ובטח ובטח שאסור להגיד את מה שאמרת.

מה זאת אומרת לא אותם צריך להפוך למודל?

למה אתה מושלם?

אולי הם לא מושלמים אבל גם מהם אפשר לקחת את הדברים הטובים!

ובכל אחד יש משהו טוב!!

אולי תלמד מהם קצת ענווה....

כי לא! אתה לא יותר טוב מהם!!!

דווקא אתה צריך לנסות להשתלב ולעזור!

אתה לא יותר טוב מהם, גם אתה לא מושלם.

אם אתה חושב שהם גרועים כל כך אז הייתי אומרת עליך את המשפט "הפוסל, במומו פוסל".

פסלת במומם? שים לב שזה לא מומך.

אצלינו יש כאילו חנונית אחת וכולם אומרים ככה כי היא מקבלת ציונים ממש טובים, תמיד עושה ש.ב. ולומדת למבחנים

אבל היא ממש לא חנונית

לפי ההגדרות של היום אז גם אני חנונית.

ואני לא מרגישה רע עם זה.

אני מקבלת את זה כמחמאה.

מעולם לא מצאתי פסול באהבת הידע והלימוד.

הם יורדים על ילדים ואני לא. אז אני יותר טוב מהם, לפחות יותר מוסרי.

הם פשוט שכחומה זה רגישות.

ולבוא בגישה של אני יותר טוב לא תפתור שום דבר אלא רק תזיק.

אנשים מסיבות שונות ומגוונות לא נחמדים לאנשים אחרים,

אם למישהו קל ברמה 9 להיות נחמד לאחרים, ולאחר במידה 1 אבל הוא מתאמץ והרבה מפספס - ההוא שברמה 9 ממש ממש ממש לא יותר טוב ממנו!!!!!

ובגלל שאין לנו הבני אדם איך לעשות את החישובים האלה, אנחנו םשוט לא נכנסים אליהם ולא אומרים "אני יותר טוב/הוא יותר טוב ממני". תודה על ההקשבה.

חננים או חננוש?

אני לא ברמתם,

אני חכם מהם ומוכשר מהם.

פעם ידעו מי החכם ומי הפחות.

כיום בגישה של

"כולם שוים"

אין גדול

אין קטן.

אין חשוב

ואין פחות

אני יותר מהם

אני מבינה למה הם מתייחסים אלייך ככה ..

אז בסדר , אתה יותר טוב מהם בלימודים . אז מה ?!

זה אומר שאתה בנאדם יותר טוב ? 

איך אומרים , 'קשוט את עצמך תחילה , ואחר כך קשוט אחרים ' .

[מצטערת אם פגעתי , לא בכוונה .]

בהצלחה ! ערב טוב !

ב"ה

אנחנו שוכחים שלאהוב את התלמיד אין פרושו להתאהב בו.

אנחנו מחפשים לעצמינו הערצה לתלמידים שלנו. אהבה כזו- התאהבות. ואז, אין פלא שהחינוך מאבד מערכו. החברה שלנו מעריצה כוח. ומי שלא מפגין כח..... 

אגב, זה לא אומר שאין לו. אולי הוא מוסרי.

אל תביאו סיסמאות נדושות.

ברגע שפונים ל"מלך/ת הכיתה" כדי לדבר עם כל הכיתה- הרסנו. חזקנו סמכות במקום לעודד את הכח של כל הכיתה. כמה ילדים מסתכלים אחורה על חלקים מחייהם ואומרים "מה עשיתי שם?" ?

וגם כסף- הוא סוג של כח.

מחילה אם הדברים אינם סדורים כראוי- הנושא בוער בתוכי.

אנה אצה רצה לה הענווה, להיכן פרחה לה באוויר הצניעות... אתה חושב שאתה הכי טוב. אתה חושב שאתה יכול להעיר לכולם כי אתה מושלם. "לא אותם צריך להפוך למודל, הם צריכים אותי כמודל" ---> לא הגזמת? אתה חושב שאתה לא יכול ללמוד מהם שום דבר? ומה עם לימוד הזכות הכה חשוב? 

חריגה=חנון.

לבין הליכה בדרך ה' בלבב שלם ורצינות בעבודת ה',אסור שזה יהיה כך.(אני לא מתייחס בדברי לדוגמאות שהבאת)

אומרים את זה בקצת גאווה וזה פוגע, או מראה עליונות

אני לא פגשתי אף פעם אנשים כאלה

אצלנו כולם מנסים לא להשתחצן,

ולהיות אהובים,

אך לא מושפלים,

זאת החכמה!

והרב מצליחים אז אל תדברו על המעט הזה...

יש הבדל גדול בין משהו "חנן" שהוא קצת חינוכי מידי

וצדקני יותר מכולם, אחד שלא יודע להנות

ובין אדם מוסרי ומקפיד, אך גם נוח לבריות.

אדם כזה יקפיד בעיקר על עצמו, וסביבתו תקלוט אותו

גם בלי שהוא צריך להעיר ולעשות עניין מכל דבר שאינו לרוחו.

כמובן שיש עניינים יותר מהותיים שבהם כדאי יותר להגיד משהו.

אך תמיד לחשוב לפני האם זה חכם, והאם התועלות רבה מההפסד.

הצורה והזמן בה הדבר נעשה הם אלה הקובעים.

אבל בכל זאת אני חושבת שלא צריך להתבייש במי שאנחנו.

יש אנשים יותר "חינוכיים" במובן החיובי.

אנשים שאפשר ללמוד מהם, שהם מהווים דוגמא בהתנהגות שלהם.

יש להם קוד מוסרי גבוה והליכות טובות.

העיקר זה לא לנסות להיות מי שאנחנו לא.

לשמוח במה שה' נתן לנו

וגם לחיות מתוך מחשבה של ראש גדול ואחריות ציבורית,

אך לא בהגזמה.

קודם כל- נתחיל בתיקון עצמינו...

ועל זה נאמר: "אל תהיה צדיק הרבה"

אם זה הופך אותך לסגור, למין כזה סוג של גאוותן, ולאדם שלא יודע לשים גבול עד איפה צריך להחמיר, ומאיפה זה כבר לא טוב..

הבעיה בהעלאת עניין ה"הגזמה" היא שאנשים ישתמשו לפעמים בצורה לא מוצדקת בתירוץ שהוא "מגזים" ,אם הוא יראה חבר'ה שעושים דבר שאסור מבחינה הלכתית ויעיר להם הם יתרצו זאת כ"הגזמה" למרות שלאמירה שלהם אין שום מקום,הם עושים דבר אסור ומציק להם שמישהו מנסה לתפוס ולנער אותם רגעים קלים לפני המעשה.בהערת אגב אני לא יודע איפה הגבול במצוות התוכחה..

שבת שלום

וגם כשמוכיחים לבדוק שזה בא מאהבה ואכפתיות ולא מתוך תחושת עליונות וגאווה....

אם כל הכיתה תחליט לעשות מעשה שהוא לא נכון (לא משנה אם הלכתית, מוסרים או כל דבר אחר) אז אני אגיד להם מה דעתי וסביר להניח שלא אשתתף...

אבל לא אבוא ואתחיל לצעוק עליהם "מה נראלכם?!~ זה אסור ובלה בלה בלה"

יש דרך להוכיח.

וצריך לעבוד עליה.

גם אני שנה שעברה הייתי כמוך.

מרוחקת מכולם, הדוסית המעצבנת שרק מעירה, שאוהבת את השיעורים שכולם שונאים (של הרב )

ולמדתי, למדתי שלא זאת הדרך.

זה מצריך עבודה.

ובוא נגיד, שבגישה שאתה בה כרגע גם אני הייתי מתרחקת ממך.

גישה של "אני יותר טוב מכם אז אני גם יודע יותר טוב"

אז המסר העיקרי שהוא יקלוט מהשרשור זה שאתם חבורת אנשים שלא יודעים על מה הם מדברים.

ובצדק.

אנחנו עוד נעלב....

לא אני ולא אתה ולא אף אחד אחר פה יכול להחליט מי יותר טוב ממי.

אני יכולה להגיד שאני יותר טובה ממישהי בצניעות נגיד, אבל לא אני יותר טובה ממנה בהכל כי בוחנת כליות ולב אני לא וגם לא אהיה וכמדומני שגם אתה לא היית ולא  תהיה, או שכן ואתה רוצה לחדש לי משהו?

הוא אולי יותר מקפיד מהם במצוות מסוימות, הוןא אולי יותר טוב מהם במקצועות מסוימים, אבל בתור בנאדם שלא יהיה בטוח.

להתנשא מעל אנשים זו ממש ממש ממש לא הדרך לקרבם, וזאת רק הדרך להשניא עליהם את עצמך ואת כל מה שאתה מייצג (קרי: הדת).

תרחק מהם תפסיק להעיר ותמצא מקום אחר חבל כי  עים אלו שנמצאים איתך עכשיו כבר לא תסתדר אפילו אים תעשה שנוי כבר תפסו עליך סטיגמה ולכמה מאלו שכתבו פה בוודאי שיש כאלו שיותר טובים מאחרים רק שזה בתחום מסוים ולא כבני אדם בכללי אותי שנאו ביסודי ובסדר התבגרו בנתיים וצריך לדעת לא לקחת קשה

הביטו.

בחברתיות ומידות:

הם חברמנים

אך רומסים ילדים.

הם זורמים

אז מהמה הבעיה לזרום עם החנונים?

ובמישור הלימודי:

אני מוכשר מהם

תודה לאל המבורך.

אני משקיע מהם.

בעזרת התמדתי  זה כך.

ובמישור התורני:

הם מגדירים עצמם כלא דוסים.

אני מגדיר עצמי כדוס, וכדוס מוגדר,

אז איך הם יותר דוסים?!

אז כך יוצא הדבר

אז אנא הבהירו לי

אז איך טובים הם ממני?

ממבט דומה.

אנשים שמצליחים לשמור מצוות בהידור והם בני אדם,

צריך לתת להם כבוד או לפחות להעריך אותם בלב.

זה שיש ביננו קנאים זה לא אומר שצריך לרדת עליהם, ולפגוע.

בזמן האחרון נפגשתי בשני מקרים כאלו   ונדהמתי!!!

אם אלו שכותבים בפורום לפחות יעריכו אותם, לכולנו יהיה טוב יותר.....

אבל לא בבן אדם לחבירו שזה כנראה חסר לך מאוד...

אם אתה יכול להגיד שאתה הכי טוב מכולם והם צריכים אותך כמודל אז המצב רע.

אני לא מאלה ולא מאלה אבל היה מקרה שרציתי ללמוד איזה שהיא מסכת בחברותא ובדיוק ראיתי מודעה של חנון אחד שמחפש חברותא על אותה מסכת בדיוק. נגשתי אליו ואמרתי לו שאני ישמח ללמוד איתו אז הוא ענה לי שהוא מעדיף כבר ללמוד לבד שאלתי אותו מה הבעיה איתי הוא אמר שהוא רוצה לרוץ את המסכת ולא להתעכב כל סוגיה שאלתי למה להתעכב אז הוא ענה עד שאתה תבין....

בעיה של אנשים

מה משפיע מי יותר טוב?

כן, אתה טוב, כי אתה משקיע, כי אתה מאמין, כי אתה מתמודד... אבל לא יותר מהם!!! וניסיתי להסביר ולא הבנת אז אנסה להסביר שוב:

מבחוץ נראה לך שאתה מתמודד והם לא, אבל - אין. לך. איך. לדעת מה עובר להם בפנים!!

אין לך לדעת כמה הם מתאמצים או עם כמה הם מתמודדים ולכן אין לך שום יכולת וזכות לקבוע שאתה יותר טוב מהם.

אני יכולה לתת לך דוגמא שחוויתי בעצמי:

בכתה י' הגעתי לכתה חדשה, מופרעת ברמות שאתה לא מכיר ולא חולם:

בנות יוצאות לשתות בסוף שבוע (ולא מים), חלק משתמשות קצת בסמים, מילא היו רק חצופות ואגואסיטיות אבל מחפשות בכוונה את מי אפשר לרמוס, כמובן שמעשנות, מתנהגות במיניות שלא אתאר, אין בכלל מה לדבר על לימודים וכו וכו.

אני הייתי שם ממש חנונית : לא הייתי מעשנת/שותה, לא מקללת או מתחצפת, עוזרת כשיכולה, פי כמה יותר חכמה מהם וכו. -הרבה יותר טובה, לא? זה מה שחשבתי וכל הסביבה שלי חשבה - חוץ מהצוות של האולפנה!

למה זה היה ככה לקח לי הרבה זמן לקלוט, אבל עכשיו אני יכולה להגיד בעצמי:

לזאת שכל הזמן קיללה ורמסה יש הורים אלימים בבית, שמאז שהיא זוכרת את עצמה רק מקללים אותה ויורדים עליה, יש לה אלף התמודדויות בגלל זה ויחד עם כל זה היא מתחילה להבין שהיא לא רוצה להיות כמוהם אבל קשה לה לשנות הרגלים של שנים. אני יותר טובה מימנה כי אני לא מקללת ?

אחת אחרת, אמא שלה עובדת בזנות והיא מתנהגת בעצמה כמו אחת כזאת אבל בזמן האחרון התחילה להקפיד להתפלל 18 בבקרים מסיבה שלא היתה ברורה לי. אני יותר טובה מימנה כי אני יעני "דוסית" ?

וכל אחת עם הסיפור שלה וההתמודדויות הלא פשוטות שלה.

אז בסדר, אלה נראים מיקרים קיצוניים, הבאתי אותם אבל בשביל לתת דוגמא ברורה לזה שבחיצוניות אנחנו רואים דברים מסויימים, שלא מעידים בכלל על כמה הבנאדם מתמודד או לא מתמודד ולא לי ולא לך יש זכות לשפוט ולהחליט שאנחנו יותר טובים.

אני לומד בבית ספר קטן שכולם יודעים

על כולם.

בכיתה שלי אני יודע כמה אחים יש לכל אחד,

ואת שמות ההורים,

יודע מאיזה רקע הגיעו,

אני מתביש,

אבל הילדים שיורדים עלי ממשפחות מצוינות,

בני ת"ח,

עם השאר אני בסדר,

אבל הם לא מדברים איתי,

הם מפחדים מבעלי המעמד הגבוה.

כך שאני מוצא נקודות טובות,

אבל לא בולטות.

זה שהוא בן של ת"ח זה לא אומר שאין לא התמודדויות לו הרבה יותר קשה כי הוא חייב להוכיח את עצמו.

הוא הרי הבן של הרב הזה והזה אז למה הוא עושה את זה? לך תדע כל אדם יש לו התמודדויות!!!

כן. גם לבני רבנים

וכן גם לרבנים

מכיר את תיסמונת בני הרבנים?

רובם אחרי זה חוזרים לדת ונהיים הרבגה יותר חזקים מאנשים שתמיד היו בה (מכיר הרבה לצער/לשמחתי)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....