אני יכולה לעזור לך,..

אני אשמח

אני חושבת שכדאי ליצור קשר עם דמות בוגרת ומבינה,

שתעזור לך למצוא את עצמך בים הבלאגן שנפלת אליו.

לא כדאי להתחיל לדוש בעניין עם אנשים וירטואליים -

זה לא יתן לך את התמיכה שאת צריכה, וגם לרוב - נודה על האמת - הם לא מבינים כלום.

אני אומרת את זה רק מפני שזה עלול ליצור נזק. 

הדיבורים והדיסקוסים הלא נגמרים עד השעות הקטנות של הלילה:

- משבשים לך את השגרה, שזה דבר מאוד חשוב במקום שבו את נמצאת.

- מסבכים אותך במחשבות קטנות של אחרים, שגורמים לך לחפור בעצמך במקומות הלא אמיתיים ולא בריאים.

- המציאות מראה שמאוד קל להגיע כך לקשרים לא רצויים עם בנים.

בתוך עמי אנוכי יושבת.

שאלות הם דבר מקסים, שבניגוד להבנה השטחית - לא מעידות על טיפשות, כי אם על חוכמה.

מראות שיש לך שכל מברר וחוקר, ששואף להגיע לאמת ולהבין את מה שקורה מסביבך.

לא לקבל כמובן מאליו.

זכית!

הגעת לגיל שבו השכל מתחיל לעבוד, והשאלות צצות, והבילבול חוגג,

ומכיוון שזו רק התחלה ואין לך מספיק ניסיון איך מתמודדים -

לפעמים מופיעות תחושות מאוד קשות, ואפילו דכאון.

לכן צריך למצוא דמות בוגרת (מחנכת, רכז נוער, בת שירות) שאת מרגישה שיהיה לך טוב לדבר איתה, ושמבינה פחות או יותר מה קורה לך, 

ויחד איתה להתחיל לצעוד בדרך המסובכת והנפלאה הזאת.

הדרך אל האושר.

בהצלחה רבה רבה.

זה גיל כזה....

בהצלחה לך

אני יכול לענות בפירוט יותר בש''א

וואלה תעשי משהו שאת אוהבת לעשות, משהו כזה שימלא לך את הזמן... אולי עם חברות או משהו.... ולאט לאט זה פשוט יעבור לך.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....