נכון, אנחנו לא באים בשביל התודה בסוף. ולא רודפים הערכה. אנחנו מתנדבים גם אם לא אומרים לנו כלום.

אבל בכל זאת. הרבה פעמים. זה הרצון להערכה.

אפילו מצד עצמי. אחרי שעזרתי בש"ב לילד מיוחד אני ירגיש טוב עם עצמי. עשיתי משו' טוב. נתתי והשקעתי מזמני הפרטי כדי לעזור לאחרים- בלי תמורה!

באמת מרשים... <צ>

לשאלתך..

אין תשובה. לפחות לי אין... מה שכן- זאת שאלה שנשאלת שוב ושוב ושוב..

וחשבתי על זה. תכלס- נכון. יותר נח לנו ללכת להתנדב בחוץ. אולי כי זאת לא מחוייבות. [כמו שנעדיף להתנדבת במקום שאפשר להתאים את השעות מאשר מקום שמחייב שעות מסויימות בימים מסויימים וכו'...]

אולי כי לימדו אותנו לתת ולעזור ואנחנו פשוט לא רואים כשזה לידינו.

אולי באמת בגלל הצורך והרצון להערכה חיצונית.

ואלי סתם כי ריחפנו קצת ומעכשיו בעזה"י בלנ"ד נשתדל לשים לב יותר ולעזור גם ובעיקר כשזה במעגל הקרוב!

בהצלחה לכותנו.. תודה על ההארה!!!

זה באמת המציאות... וברור שצריך לשנות את זה !! נראלי שהסיבה שזה יותר קל לתרום\להתנדב ןכו.. כי את מקבלת יותר הערכה, את מרגישה יתר שעשית משו ווואוו ..( מאשר לעזור לאחותך בשיעורים)

אני אישת שמתי לב..\, שאם אני יותר כזה תורמת בחוץ (לבית, משפחה...) יש לי יותר מוטיבציה לעזור אח"כ בבית!! כי אני אומרת " בחייאת, לאנשים אחרים אני יכולה לעזור, ולאמא לא?!"  ברור שעדיין אני עובדת על זה ...

|סוף חפירה| אם את רוצה-  אפשר בכיףף(באישי..

כן, הרבה יותר כיף ללכת לשטוף לשכנים ת'כלים ולצחצח להם את כל הבית אבל בבית רק להרים סמרטוט זאת חתיכת משימה שאין חשק אליה...

אני יכולה להעיד על עצמי שזה נראלי נובע מהרגל.

כן, כבר נמאס לסדר כל יום את אותו בית, לעזור לאותם אנשים, אז הגיוון הרבה יותר נחמד.

ואין מה להוסיף \ לחפור

יצא לי לדבר על זה עם אמא שלי.

שאלתי אותה אם היא לא מעדיפה שאשאר בבית לעזור לה..

והיא אמרה שהיא מעריכה את מה שאני עושה בחוץ.זה בעידודה!

גם אם לצערי זה בא קצת על חשבון הפרט.

מנסנים לשלב. הלוואי ונצליח.

"גדול המצווה ועושה, מי שאינו מצווה ועושה".

נכון, יותר קל לעשות משהו שלא חובה. הרי לעזור בבית, אף אחד לא יעריך אותנו על כך (לכאורה..)- זה ברור מאליו.

אבל, אם אני עוזרת ל"נזקקים" אחרים- אז זה מעבר לחובתי, זה משהו מיוחד ומוערך. וגם בלב זה מרגיש "ואו, עשיתי מעשה טוב.."

עקר העבודה, לענ"ד. היא להגיד לעצמינו שגם אבאמא הם "נזקקים", וגם עזרה בבית היא חסד גדול ושכר בצידה.

1. בבית לא תמיד אומרים תודה ועמריכים. כי כולנו מכירים את זה שיש דברים שהם פשוט מובנים מאליהם אז אין צורך להגיד תודה. בחוץ זה לא ככה. מתיד בסוף יש את החיוך, התודה וכדו'..

2. בבית אתה צריך לעזור. בחוץ לא. לפחות לא חייב וכשאתה עושה אתה מרגיש מאגניב כזה..

3.התנדבויות חיצוניות מעוררות בחברה "וואו כל הכבוד".. וכו וכו...

מקווה שלא חזרתי על דברים שכתבו, אם כן סליחה ממש.

בהצלחה ומקווה שתרמתי..=)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....