לצערי לא ממש יצאתי עם תובנות, אבל היה לנו היום טקס באולפנה ו..העדות שואה והטקס היה מצמררים ממש!! סוג של חוויה..

שבית המקדש לא יפול עלינו בבום, זה תהליך ארוך עד שנוכל לעלות אליו...

בעזרת ה' שנזכה במהרה!

ולא אפרטם כאן...

ו..- כל מצווה מקרבת את הגאולה..

אפילו מצווה קטנה

קחו את זה לתשומת ליבכם

אפילו שיש קשיים אנחנו בדור הגאולה!

1-לא צריך לדבר כ"כ הרבה על השואה, הגיע הזמן להתחיל להיזכר בחורבן הבית.

2-הצער לא צריך להיות על האנשים שמתו ועל המכה שספגנו, אלא על החילול ה' הגדול.

פירוט-

1-בדיבורים על השואה אין כ"כ תועלת, אין בזה מעשיות, וזו גם מכה שנרפאת, ואין סיבה שנזכיר לעצמנו מכה שהולכת ונעלמת.

מלבד זאת, הדגש על חורבן הבית חלש כ"כ.

המצוות שנקבעו לכל השנה לזכר החוברן-כמעט ולא מקפידים עליהן, שני צומות בחופש-ולא מדברים עליהם, ואנשים לא מרגישים אליהם חיבור. צום אחד שבזמן הלימודים-ומדברים בו בעיקר על השואה (לפרופורציות, בישיבה שלנו-שעה וחצי בערב ושעה בבוקר, מול עשר-עשרים דקות בבוקר.)

על השואה גם מדברים במשך השנה, על החורבן לא. בשביל לזכור את השואה יוצאים למסעות שבהם מתנתקים מהכל ורק הולכים בשביל לזכור את זה, בשביל ביהמ"ק לא.

כשמדברים על השואה אז אנשים מזדעזעים, כשמדברים על החורבן-לא כ"כ.

ואולי הגורם לכל זה, זה הדבר השני שחשבתי עליו.

2-בסליחות, וכן בקינות, ניתן לראות שיש בעיקר קינות על חילול ה', ולא על הנזק שנגרם.

מי יותר חשוב, כבוד ה', או כמה אנשים? (ואפילו יהיו אלו שישה מליון יהודים)

כמה נקודות למחשבה בעניין-

-ספר תורה בד"כ מוקדש לזכר מישהו, נכון?

האם ראיתם פעם ספר שהוקדש ל....

קב"ה?

הוא לא שווה את זה?

-אחד הרבנים אצלנו היה רב משלחת בפולין, הוא אמר על מקום מסוים, שבו הרגישו כולם שהם רוצים לומר קדיש.

מה זה קדיש? קדיש זה משהו שאומרים לזכר אדם שאנו עצובים על כך שמת, או דבר שאנחנו אומרים ע"מ לתת כבוד לה', ומתוך ציפייה להתגלות כבודו?

נראה לי שלא אמורים להגיד קדיש בנימה עצובה של כמה חבל שמת מישהו, אלא בנימה של-"יתגדל ויתקדש שמיה רבא!"

-למה אנחנו מחכים ומקווים לגאולה, כי אז לא יהיו עוד צרות, או כי אז כבוד ה' יגיע לשיא?-"על כן נקווה לך-לראות מהרה בתפארת עוזך!...ולעולמי עד תמלוך בכבוד!...", וכן- "מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו'"...

-גם בתפילת "אב הרחמים" שאומרים בשבת שמדברת על אלו שמתו על קידוש ה' במסעות הצלב, המטרה היא לא סתם להתבאס על זה שמתו אנשים, יש שם בקטע גם מסקנה!

מי שרוצה לראות אותה בדיוק יכול לעיין שם, בגדול אנחנו מבקשים מהקב"ה לזכור אותם-ולנקום את נקמתו למען כבודו-"למה יאמרו בגויים איה אלוקיהם?"

(ואגב, גם לא יכול להיות שהקטע הזה נכתב לשם אבל-הרי אנחנו אומרים אותו בשבת-ובשבת אסור להתאבל!)

אז אני מסכימה איתך

ממש יפה תודה

(חוץ מזה שהוא ממש משעמם )

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...