לצערי לא ממש יצאתי עם תובנות, אבל היה לנו היום טקס באולפנה ו..העדות שואה והטקס היה מצמררים ממש!! סוג של חוויה..

שבית המקדש לא יפול עלינו בבום, זה תהליך ארוך עד שנוכל לעלות אליו...

בעזרת ה' שנזכה במהרה!

ולא אפרטם כאן...

ו..- כל מצווה מקרבת את הגאולה..

אפילו מצווה קטנה

קחו את זה לתשומת ליבכם

אפילו שיש קשיים אנחנו בדור הגאולה!

1-לא צריך לדבר כ"כ הרבה על השואה, הגיע הזמן להתחיל להיזכר בחורבן הבית.

2-הצער לא צריך להיות על האנשים שמתו ועל המכה שספגנו, אלא על החילול ה' הגדול.

פירוט-

1-בדיבורים על השואה אין כ"כ תועלת, אין בזה מעשיות, וזו גם מכה שנרפאת, ואין סיבה שנזכיר לעצמנו מכה שהולכת ונעלמת.

מלבד זאת, הדגש על חורבן הבית חלש כ"כ.

המצוות שנקבעו לכל השנה לזכר החוברן-כמעט ולא מקפידים עליהן, שני צומות בחופש-ולא מדברים עליהם, ואנשים לא מרגישים אליהם חיבור. צום אחד שבזמן הלימודים-ומדברים בו בעיקר על השואה (לפרופורציות, בישיבה שלנו-שעה וחצי בערב ושעה בבוקר, מול עשר-עשרים דקות בבוקר.)

על השואה גם מדברים במשך השנה, על החורבן לא. בשביל לזכור את השואה יוצאים למסעות שבהם מתנתקים מהכל ורק הולכים בשביל לזכור את זה, בשביל ביהמ"ק לא.

כשמדברים על השואה אז אנשים מזדעזעים, כשמדברים על החורבן-לא כ"כ.

ואולי הגורם לכל זה, זה הדבר השני שחשבתי עליו.

2-בסליחות, וכן בקינות, ניתן לראות שיש בעיקר קינות על חילול ה', ולא על הנזק שנגרם.

מי יותר חשוב, כבוד ה', או כמה אנשים? (ואפילו יהיו אלו שישה מליון יהודים)

כמה נקודות למחשבה בעניין-

-ספר תורה בד"כ מוקדש לזכר מישהו, נכון?

האם ראיתם פעם ספר שהוקדש ל....

קב"ה?

הוא לא שווה את זה?

-אחד הרבנים אצלנו היה רב משלחת בפולין, הוא אמר על מקום מסוים, שבו הרגישו כולם שהם רוצים לומר קדיש.

מה זה קדיש? קדיש זה משהו שאומרים לזכר אדם שאנו עצובים על כך שמת, או דבר שאנחנו אומרים ע"מ לתת כבוד לה', ומתוך ציפייה להתגלות כבודו?

נראה לי שלא אמורים להגיד קדיש בנימה עצובה של כמה חבל שמת מישהו, אלא בנימה של-"יתגדל ויתקדש שמיה רבא!"

-למה אנחנו מחכים ומקווים לגאולה, כי אז לא יהיו עוד צרות, או כי אז כבוד ה' יגיע לשיא?-"על כן נקווה לך-לראות מהרה בתפארת עוזך!...ולעולמי עד תמלוך בכבוד!...", וכן- "מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו'"...

-גם בתפילת "אב הרחמים" שאומרים בשבת שמדברת על אלו שמתו על קידוש ה' במסעות הצלב, המטרה היא לא סתם להתבאס על זה שמתו אנשים, יש שם בקטע גם מסקנה!

מי שרוצה לראות אותה בדיוק יכול לעיין שם, בגדול אנחנו מבקשים מהקב"ה לזכור אותם-ולנקום את נקמתו למען כבודו-"למה יאמרו בגויים איה אלוקיהם?"

(ואגב, גם לא יכול להיות שהקטע הזה נכתב לשם אבל-הרי אנחנו אומרים אותו בשבת-ובשבת אסור להתאבל!)

אז אני מסכימה איתך

ממש יפה תודה

(חוץ מזה שהוא ממש משעמם )

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....