אפשר רק לתת לך חיבוק?

ממש מכירה ת'מצב שאת עומדת בו. קורה לי לפעמים.. תנסי אני בטוחה שתצליחי!! יש בך פולללים כוחות מטורפים. תשתמשי בהם. סומכת עליך ממש.

וחוצמיזה תזכרי שאני תמיד תמיד פה. בשבילך.

את בסדר גמור,באמת. לא עשית שומדבר רע, את רק עוזרת ותומכת, והיא לא.

אבל לדעתי כולכם טועיםמעט אם לא הרבה. טועים.

גם אני הייתי כזאת. (כן, הייתי בעבר..) כל חברה שזרקה הערה על כך שרע לה, לקחתי אותה על אחריותי והרגשתי שחובתי לגרום לה לחוש אושר, אם נכשלתי, ולו במעט- הצער שגררמתי לעצמי היה העונש.

אבל למדתי משהו חשוב- אף אחד לא אחראי לתיקון העולם!

נכון, חשוב לעזור למי שזקוק לעזרה, חשוב לשמוע ולעודד.

אבל איפה עובר הגבול???

איך ייתכן שתשפילי את עצמך בכך שתמיד תהיי שם בשביל חברתך, אבל היא לא שם בשבילך. כך לא צריך להיות! זאת לא חברות בכלל!

חברות צריכה להיות חלוקה של רגעים גדולעים יחדיו- לטוב ולרע. לא רק פריקה של קושי, ובטח שלא רק חד- צדדית.

אני אומרת את זה, מתוך נסיון אישי שלי. ומאז אותה חברה, שרמסה אותי בצורה הכי נוראית שאפשר לתאר- אני כבר מסננת. לא, לא באלי לעזור לכווווולם יותר. יש כאלה שאני לא רוצה להיות המשענת שלהם. וזה מותר. זה לא הופך אותי לאדם רע. רק אנושי.

תשמרו על עצמיכם. "התרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע"

אדם רע, שכן רע. נכון הילדה הזאת קצת איבדה מה המשמעות של חברה אבל מפה ועד לקרוא לה אדם רע הדרך ארוכה.

המשנה הזאת לא מתיחסת לאנשים כאלה!!!

היא מתיחסת לאנשים פי אלף יותר גרועים.

אבל אני דווקא חושבת שצריך לעזור, נכון אולי זה פוגע בך.

אבל תשמחי שעזרת, תשמחי ששינית למישהי, זה לא משמח? זה לא מספק?

אני מבינה את האכזבה אבל זאת לא סיבה בשבילי נגיד להפסיק לעזור.

לעזור צריך תמיד בלי לצפות לתמורה.

נותנים מאהבה, לא מרצון לקבל משהו בחזרה.

את מקבלת על זה המון שכר שם למעלה, וחוץ מזה שנתינה תמיד תורמת גם לך עצמך.

זה בונה בך משהו, עושה לך משהו בלב.

אבל כשאני נותנת אני נותנת מרצון לתת לא מרצון לקבל.

שצריך לתת מאהבה ולא לצפות לתמורה.

אבל ענבל, זה כ"כ קשה! גם אם את נותנת בלב שלם- תמיד עמוק בלב את מצפה לתמורה כלשהי...

ותראי, גם כשלא ציפיתי לתמורה, כשעשיתי הכל כדי לעזור בלי לצפות-

עדיין, יחס מכבד, להגיד תודה זה המינימום! אני לא מצפה שיחזירו לי על זה טובה ענקית!

אני בסך הכל רציתי לשמוע את המילה : "תודה"

ענבל, היחס המזלזל והמתעלם פוצע בצורה שאי אפשר לתאר!

ולא, זה ממש לא שרציתי תמורה! יש הבדל בין רצון לשמוע את המילה תודה לבין תמורה.

אבל יותר מזה, לי לפחות, יש רצון לשמוע "עזרת".

לא מאוד חשובה לי התודה כי היא לא אומרת לי הרבה אבל חשוב לי לשמוע שעזרתי, ששיניתי במשהו אפילו משהו קטן.

אבל גם לזה אנחנו צריכים ללמוד לא לצפות! וגם אם מצפים אז להשאיר מקום לזה שאולי לא יגידו.

כי אם רק נצפה- נתאכזב.

אני יודעת שזה פוצע, שזה כואב,אבל זה רק כי בתוך תוככן ציפיתן, ציפיתן לתמורה.

את צודקת, זה קשה, זו עבודה אבל זה האידיאל.

להצליח לתת בלי לצפות לתמורה,  וכן גם בלי לצפות לתודה.

גם אני עדיין לא מושלמת בזה, רק משתדלת.

אני גם תמיד זאתי שבאים אליה ומדברים איתה, ובאמת שאני עושה את זה מתוך רצון לעזור ושמחה שנותנים בי אמון..

אבל תמיד אני נפגעת מחדש כזאותן חברות שפורקות בפניי הכל, פתאום מתעלמות ממני או מתייחסות אליי בצורה הכי יבשה שיש..

לדעתי, כדאי לך לזכור, שלכל אחת יש את החברה שאיתה עושים "צחוקים", את החברה שאיתה לומדים ומדברים על דברים רציניים, ואת החברה שמקשיבה ושתומכת ברגעים קשים. ברור שזה לא קל, אבל אין מה לעשות אלו החיים, ולצערי, אנשים לא מבינים שגם החברה שמקשיבה וגם החברה שמצחיקה- רוצות יחס גם כשהן לא עוזרות וגם כשהן עצובות.

חוץ מזה, כמה משפטים חשובים- מצופה יש רק בוופל! את לא חייבת כלום לאף אחד! אם החלטת שנמאס לך להקשיב ולתמוך בלי לקבל שום תמורה, תפסיקי! אסור לך להרגיש "אנשי הגשם" של אף אחד- את חשובה בזכות עצמך ואת לא צל של אף אחד!

תמיד פה, אם צריך..

נשמה, א'- תמיד פה בשבילך להכל!!!

ב'- את לא חייבת כלום לאפאחת! לא חתמת חוזה עם שום חברה, נכון זה לא יפה ונחמד פתאום להעלם אבל יש מצבים שחושבים קודם כל על עצמי ואז על אחרים! זה דבר שתמיד צריך ללכת איתנו..

בהצלחה צדיקה, תמיד כאן בשבילך=)

אני ביוק באותו מצב, וזה פוגע !

הכי פוגע שבעולם !

אני לקחתי את'זה צעד קדימה, ודיברתי איתה, אמרתי לה שזה לא לעניין...

לא יצא מיזה שומדבר ! היא שאלה אותי מה היא צריכה לעשות, ולא עשתה עם זה כלום .

היא פשוט החליטה שנחכה עמזה, עד שיקרה משו...

זה הכי כואב שבעולם .

אבל היא לא חברה, לדעתי .

מהמצב שאני נימצאת בו אני חושבת שצריך לשחרר אותה,

כאילו בכיפ לעזור כשהיא צריכה אבל לא לקחת ללב.

כי חברה היא לא .

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...