כדאי ללכת למישהו מבוגר שקשור אלייך ולא להגיד מי זאת, אלא להתייעץ מה לעשות...

ב"הצלחה נשמונת! יהי רצון שריבונו של עולם יכוון אותך לעשות את הדבר הנכון!

ואני מבינה שיש הערכה.

חושבים קודם אם אין מצב שאני משכנעת אותה לתת לי לאישור לספר. אם לא מנסים במקרים שזה יעזור לדבר איתה, לחפור לה! ובמקרה שזה גם לא מתאים אז חושבים טוב טוב למי לספר, וכן! לספר. אני לא רוצה להפחיד אותך או משו אבל מישי בשכבה שלנו רמזה כל הזמן לחברה שלי שהאי רוצה להתאבד, זה היה מטורף, חברה שלי פנתה ליועצת לאחר מחשבה ושיקול דעת שבאמת בכזה מצב היועצת זאת מי שתעזור. היום הילדה יצאה מזה אבל היא לא מדברת עם חברה שלי (זה קרה לפני שנה..) אבל היא יצאה מזה!

מטורף להיות במצב כמו שלך, לא מאחלת לאף אחת..

אבל תחשי עם עצמך, זה לא דבר שצריך לחפף בו..

בהצלחה נשמונת=)

אולי היא תשנא אותך, תחרים אותך, אפילו תקלל אותך עכשיו - כשהיא תצא מזה בעז"ה בזכות העובדה שהמרת את פיה- היא תודה לך. ובסופו של= דבר גם אם לא- את יודעת שעשית את הדבר הנכון, כי חבר טוב זה לא אחד שלא מספר את הסוד ההרסני שלך, זה האחד שמספר כי הוא יודע שחבר שלו  מזיק לעצמו....

כשאני שומעת פה ת'תגובות...זה מלחיץ!!

אני יותר לא מספרת כלום...(כאילו שעד עכשיו פרקתי מתישו..)

וסתם משו...

פעם המורה שלי אמרה משו שהיא ידעה שקרה לי (עזבו...) לחברה שלי באמת כדי לעזור לי...

ולצערי יש דברים שאני יותר מידי חכמה ויותר מידי עולה על דברים...וגיליתי איכשו...

אבל מאז באמת אני הפסקתי להראות דברים שאני חושבת\לספר\דברים שקשה לי\ אני צכה עזרה....

דיי הרסו לי ת'אמון בבני אדם...

(כך שגם לא יצא כלום ממה שהיא אמרה..)

ולכן חוץ מפה אני כבר לא מספרת באמת כלום...(מזל שיש פורומים...=)

אז בבקשה בשבילי...

תעשו בחוכמה..ותדאגו שלא להרוס עוד יותר...!

אבל הכוונה לא ללכת ולספר סתם ככה דברים שחברה שלה שפכה לפניה כדי לפרוק.

הכוונה לדברים שבסופו של דבר מזיקים לחברה עצמה.

זה רק ורק לטובתה! אין כאן עניין של ללכת ולספר סתם חס וחלילה, זה לא בא בחשבון בכלל!

גם אם נכון להעביר הלאה,בלי ידיעת האדם עלול לגרום את הדבר ההפוך.

אולי זה מסייע לאדם,אבל עלול ליצור רתיעה גדולה מנתינה חוזרת של אמון באנשים.

בלי התלבטות.

זה יכול להיות מסוכן.

ואם ניקח דוגמה של התעאבדות אז בואי נגיד שעדיף שהיא תכעס עלייך חיה משהיא לא תרגיש כלום מתה.

הרכזת נוער שלנו לשעבר סיפרה שהייתה לה חברה שבאה אליה עם 17 כדורי אקמול או משהו כזהואמרה לה "זאת הכמות שתהרוג אותי. אני רוצה להתאבד".

היא אמרה שהיא, ילדה בכיתה י', הלכה למורה שלהן שהייתה מורה מאוד מאוד טובה וסיפרה לה והיום הילדה הזאת נשואה ואימא לילדה והן נשארו חברות.

מישהי שאומרת דבר כזה זועקת לעזרה...

גם אם היא לא מודעת לזה.

ומתישהו היא תבין שזה היה הכי טוב לה.

את מי שעשה מה שעשה, אבל עם המערכת הדפוקה שלנו אפילו זה לא ברור אז לא הרבה יצא מזה, אבל מצד שני הבכורה בערך מתפרקת אז מה?

יש עניין לדבר איתה ולהסביר, אבל להגיד למישהו לא כדאי אם זה לא יעזור, כדי שלא יקרה מצב כמו שפונצ'ה אמרה צריך רק את המינימום לספר, ואם אין תועלת- לא לספר!

מחזקת את מה שכבר אמרו לפני, ומוסיפה -

הרבה פעמים חברה מספרת לי, כדי שאני אעביר הלאה ואעזור לה בכך.

היא לא אומרת את זה, היא אפילו אומרת הפוך, אבל באמת היא רוצה מאוד מאוד שמישהו כבר יוציא אותה מהסוד.

רק קשה לה לומר זאת בפירוש.

אני אישית התנסי בזה 3 פעמים בחיי,

ובשלושתם באמת היה כעס ועלבון בהתחלה, אבל מהר מאוד הוא עבר,

והקשר אפילו התחזק.

זה מה שאני עשיתי.

לא לספר מאחורי הגב. לפני שאת מספרת- ללכת להגיד לה שאת מתכוונת לספר! לא לתת לה אפשרויות, להגיד שאת הולכת לספר וביחד אתן מחליטות למי.

(זה מה שאני עשיתי. זאת אני חושבת הדרך הכי טובה לצמצם את רמת הפגיעה.)

אוף, הזכרת לי דברים עצובים. שיהיה לך בהצלחה.

מה זה?

מי המבוגר?

מה הקשר שלך עם החברה?

אם הודעת לה לפני או לא?

מה  הקשר שלה עם המבוגר?

מה המבוגר יעשה עם המידע הזה?

היה לי משוה כזה לא מזמן וממש התחרפנתי...בסוף יצאתי מזה.. אז אם את רוצה, רק לאישי!

תשנא אותך הרבה זמן אולי. אבל תחשבי עליה ועל לוידת מה. ואם אין סיבה לספר אז תשכנעי אותה למצוא אדם מבוגר אחד שהיא מספרת ללו וסומכת עליו שלא יפיץ. כי בכל זאת צריך שמישו ידע. ותשגעי אותה עם זה עד שהיא תסכים.

(תודה לשמואל שהלך וחיפש לי אותו )

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t377435#4556636

יש בעיניי חשיבות עליונה לעמוד במילה שלי, גם אם זה קשה לפעמים.

כמובן שצריך לטפל. בשביל זה צריך לברר עם גורם שעוסק או קצת מכיר את הנושא הרלוונטי (ובלי שמות), לספר בקצרה את הסיפור בלי לפרט, ולשאול אותו מה דעתו.

לפעמים צל הרים נראה כהרים, ולפעמים הזבוב מסתיר מאחוריו פיל בגלל אשליות אופטיות.

במידה והעניין דורש טיפול ראוי - לחזור לאותה חברה ולדבר איתה, ובמידת הצורך להחליט מה לעשות לפי חומרת העניין.

לפעמים צד שלישי יקח נושא שנראה ענק וישים לו פרופורציות. לפעמים - לא!

א. כדאי לקרוא את השרשור שהבאתי.

ב. חשיבות לעמוד במילה שלך כשאתה יודע שחבר שלך יכול לעשות משהו רע?

יש יותר חשיבות ללגרום לו לא לעשות.

ואם הוא לא מוכן להקשיב ואתה מנסה לשכנע והוא לא מקשיב אז כן! אתה צריך ללכת לספר!!!

אולי תפסיד את האמון שלו בך!

אבל תרויח שהוא יכעס עליך כשהוא בריא, שלם ולא עשה כלום!!!

 אתם מודעים לענין שלא כל דבר זה התאבדות??

כל מי שהיה בעד לספר למישו- אולי הוא לא שם לב אבל רואים שהוא חשב על התאבדות...

לא התיחסתי רק להתאבדות.

זה תקף לכל דבר.

בריא נפשית ובריא פיזית.

מישהי שיוצאת עם מישהו רע, שמכה אותה, שמתעלל בה לא תלכי ותספרי?

הילדה הזאת הולכת לאבדון!!!!

זה בכלל לא קשור להתאבדות...

אפשר לקחת את זה לכל מקום.

2. נכון, אבל לפעמים צל הרים נראה כהרים. לבדוק מול גורם מתאים בלי שמות ולראות מה אפשר לקדם.

לפי דבריה היה נראה שזה כבר אחרי שלב הבירור.

ברור שקודם עדיף להגיד בלי שמות.

סיפור:

בכליזמרים בצפת הלכו קבוצת בנות מכיתתי, לקנות צמיד לאחת הבנות.

אותה בת ניגשה לדוכן, בחרה צמיד, ובאה לשלם.

היא שילמה ורצתה לקחת את הצמיד.

אך המוכר לקח את הצמיד, בא לפניה, כרע ברך ואמר לה "הרי את מקודשת לי בצמיד זה כדת משה וישראל"

והחזיר לה את הכסף ושם על ידה את הצמיד.

אותה ילדה לא חשבה שזה יכול להיות משהו רע....

אבל בסמינריון שהיה לנו היא שאלה את המדריך והוא אמר שיכול להיות שיש עם זה בעיה.

אותה ילדה לא הסכימה ללכת לספר לאף אחד.

רק אנחנו, בנות כיתתה ידענו.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שאולי יצא ממנה דור של ממזרים....

והלכתי לרב.

הלכתי לראש האולפנית.

לא אמרתי לו מי היא אלא סיפרתי לו את הסיפור והוא אמר שאין מה לדאוג.

אז כמובן שבתחילה עדיף בלי שמות אבל אם זה משהו שמצריך טיפול כמו אנורקסיה ובולמיה וכדומה או התאבדות או כל דבר אחר אז בודאי ובודאי שצריך לספר.

לא כל דבר צריך לספר. לא כל כוונה טובה היא גם נכונה.

לא בהכרח שהשיקולים שלך יותר נכונים משלה.

בכלל לא בטוח שזה משהו שדורש טיפול.

קשה לענות תשובה למקרה הספיציפי הזה, מאחר ולא פירטת יותר מדי.

בנושאים כאלה מוטב שתקחי את הדברים בפורום כהמלצה.

מה שלא יהיה, תפעילי מחשבה.

ניסה לאנוס אותה אבל לא הצליח אבל הוא התקדם הרבה אבל בת'חלס לא עשה כלום מה לאומר?

אם את רואה שהיא ממש לא יוצאת מזה ונכנסת לדכאון, לא יכולה שיגעו בה בכלל, בקיצור שונה.

אז לדעתי לכי ספרי את זה למישהו מבוגר כי זה משהו נגיד שכן יכול להצריך טיפול.

לא כל מי שעומד בסיטואציה מסובכת כזאת צריך טיפול.

מסוכן לקפוץ למסקנות. היא נראית לך צריכה עזרה?

היזהרי, כי אם היא לא צריכה עזרה ביישת אותה לחינם.

היית לי חברה  שהיא נהייתה אנורקסית והיא סיפרה רק לחברה הכי טובה שלה והיא אמרה לה לא לספר וחברה שלה באמת לא סיפרה עד שזה הגיע למצב ממש מסוכן...

אז אם את חברה טובה שלה תספרי למשהו

זה ממש לא כזה ב-ר-ו-ר, ממש לא!

תחשבי, למה זה יכול להועיל, איך, כמה, זה שווה את זה?

זה שווה את ההלבנת פנים שלה? את הבושה, והחרטה שתלווה אותה לכל החיים?

מה גם שבמקרה הספיציפי שלך הוא בהחלט לא נגע בה. (שזה דבר חשוב מאד)

אז יכול להיות, שזה יציק לה הרבה בחלומות, או שהיא תתקשה להירדם.

אבל מפה ועד לדבר עם מישהו אחר?! שמים וארץ!

תחשבי על הדבר הכי הכי "סודי" שיש לך בחיים, זה שבחיים לא תספרי להורים, ואולי אולי תספרי לבעלך,

תחשבי כמה כח נפשי ומאמץ ענקי היא עשתה כדי להוציא את זה ממנה, כמה היא סמכה עלייך.

ואת, ככה בשיא הפשטות, לך כ''כ ב-ר-ו-ר שמספרים?!

את מתעסקת פה עם נשמה של אדם, עם נפש. איך, תסבירי לי איך זה כ''כ ברור לך?

זאת בהחלט כפיות טובה.

תחשבי 17 פעמים לפני שאת עושה משהו.

(ולמען ה', תשתפי אותה בתחושות שלך, ובעיקר בהחלטות.)

--

ולמי שתהה, אני לא שווללת את האפשרות של לספר, אבל לפחות תחשבו על זה.

כי בסופו של דבר זה חיים של בן אדם.

(את יכולה גם באישי. בשמחה, אני אשמח לדבר איתך.)

אם תלכי ותספרי זה יעשה לה הרבה יותר גרוע, זה ישבור לה את כל האמון שלה בסביבה ובעצמה, בסביבה כי אנשים לא עומדים על המילה שלהם, ובעצמה כי היא כביכול לא ידעה לבחור חברה שלא תספר.

זה יהיה הרבה יותר גרוע!!!!!

מה שכן, ללכת לגורם שלישי (שאת יודעת ובטוחה בלפחות 90% שהוא לא יבין מי זאת ולא יוכל לקשר!!)

ולהסביר באופן כללי, ולקבל את הדרכה מה לומר וכו', ממש לא ללכת ולספר את כל סיפור המעשה גם אם זה בלי שם.

בהצלחה ממש!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...